שייטל בר - Shaytel Bar | דיזנגוף 91 ת"א

פעם היה למישהו יום הולדת.
אני לא בטוח למי כי התמונה ממש ישנה.
היה על הבר דיבור על צ'ייסרים קבוצתיים במחיר עממי.
ניצלתי את ההזדמנות והזמנתי רביעייה לעצמי.
אין לי מושג אם המקום עדיין פתוח - אבל נשמע כמו דיל אם אתם צמאים כמו קרורודיל.

פורט סעיד | אייל שני יושב איתך לבירה

נקודות הפתיחה של הביקורת הזו הן קלות למדי, כן, זה מקום נוסף בסדרת המקומות של אייל שני.
הוא זול יותר, עממי יותר, פונה לקהל צעיר ואופנתי שבא לראות ולהראות (כמו במרבית המקומות של שני) אבל מצד שני גם לדפוק דרינקים ולשמוע מוזיקה.
אלו הם דברים שאפשר להגיד על ההתחלה ובזה למצות את הסיפור, אבל יש לו זוויות אחרות, על כך ארחיב בהמשך.

פרוסות מינוט סטייק על עגבניות ופלפל ירוק חריף, על מיטה של טחינה

יום שישי בצהריים הוא זמן מצויין לבקר בפורט סעיד.
הוא גם מצויין וגם נוראי, תלוי מי אתם ומה אתם מעדיפים.
אם לא איכפת לכם מהחום ומהשמש, מהמוני אנשים שממתינים להצטרף לחוויה ומחפשים לנשנש ולשתות ולהתחיל עם בחורות ולהראות את הקעקועים שלהם.

אם בא לכם לאכול זה גם זמן לא רע, אבל בטוח שיש שעות יותר נוחות בהן לא צריך להרגיש עומס אנושי מסביב.

קרפצ'יו רוסטביף עם זרעי עגבניות ופלפל ירוק חריף

מאפיין נוסף שקל לזהות במטבח של שני הוא חוסר ההתפשרות על רכיבי המנות.
אם אתם רוצים לשנות משהו, להוציא משהו, להזיז רכיב אחד הצידה - לא כאן.
אתם תאכלו את מה שהלחין המאסטרו, ואם אתם אלרגיים לבצל אז כדאי שתמצאו מנה אחרת.
זכותו.

היה על זה המון בצל וניסיתי להתרחק - אפשר לראות למטה את הקמפארי שלי

האוכל עצמו טרי, טעים, מוקפד, מוגש באופן מקצועי וללא המתנה מיותרת - אפילו שהכל רוחש ובוחש וכולם מזמינים וצוהלים. מלצרים וטבחים אחרים היו מתבלבלים אבל הצוות כאן עושה את עבודתו נאמנה.
המינוט סטייק היה מדוייק ועסיסי, הקרפצ'יו היה מיוחד. אמנם שניהם ניחנו ברכיבי בססיס דומים אך היה מדובר במנות שונות לחלוטין, לא יקרות, לא קטנות מדי.
הפתעה חביבה.

טחינה ומעליה דברים עם בצלים שגרמו לי לזוז הצידה

מקווה שתסלחו לי שלא זכרתי או אפילו לא טרחתי לזכור מה אכלו חברינו לשולחן.
עם זאת, החלק שזכרנו מהארוחה היה כשחבר ביקש מלח והמלצרית הגיעה כעבור דקה לשולחן ועשתה תנועה תאטרלית עם היד בעודה מפזרת מלח אלטנטי גס מכף ידה אל נייר המטבח החום ששימש כמפה.


בקיצור:
מחיר - מפתיע
אוכל - טעים מאוד
שתייה - יש מבחר וזה לא מרגיש כמו שוד
ניקיון \ עיצוב - יחסית לעובדה שיושבים ברחבה של בית הכנסת הגדול באלנבי אפשר עדיין להרגיש במקום מכובד
שירות - מלצריות חביבות וזריזות שמצליחות לתפקד בתוך המון סואן

בבקשה תזכירו לי להעלות את הביקורת על המזנון של אייל שני. עד אז אתם מוזמנים לקרוא את הביקורת של הבולס.

השיבה לפיצה הברנבאל

גם משלוח וגם ארוחה במקום בערב אחד. לא רע בכלל.
איך עושים את זה? ובכן, פשוט מאוד.
1. מגיעים למקום.
2. אוכלים שני משולשים (אחד זיתים ואחד פפרוני).
3. נזכרים שיש אנשים רעבים בבית.
4. מזמינים מגש פפרוני.
5. נוסעים הביתה.
6. ממתינים לשליח.
7. מקבלים מגש פיצה חם.
8. ניצחון.

מגש פיצה משפחתית פפרוני של הברבנאל - ככה נראה ניצחון

הפיצה של הברנאל דקה, עם כמות מספקת של רוטב, והפפרוני פרוס דק כך שהוא על מעט חרוך בקצוות אבל לא שרוף, ועם זאת הוא עשוי כהלכה. ככה נמנעים מבעיות של פפרוני חי או שרוף.
לא רע בכלל.
השיקול אגב, לסחוב מגש רותח הביתה (ולתת טיפ על הדלפק) או ללכת הביתה בסבבה (ולתת טיפ לשליח) לא נראה לי כמו משהו שצריך לחשוב עליו יותר מדי, אבל משום מה אנשים לא מסכימים איתי.

משולש זיתים - פיצה הברבנאל

כשהגענו למקום היה מחסור בפיצה, זה לא רע כמו שזה נשמע, סה"כ הייתה שם קבוצה של אנשים שאכלה המון פיצה ושאר הפיצה הייתה בתנור ונשארו רק כמה משולשים. אני כאמור לקחתי משולש זיתים (שאפשר לראות אותו למעלה) ומשולש פפרוני (למטה), עליו שמתי רוטב BBQ, ממבחר הרטבים שהמקום מציע (הם מכינים אותם בעצמם והם אחלה).

פיצה פפרוני עם רוטב ברבקיו, הברבנאל, פלורנטין

רוטב הברבקיו שלהם סמיך ועשיר, מתוק ומעט מעושן. אין לי מושג איך עושים רוטב ברבקיו אבל הם עושים את זה טוב.
גם הפיצה שלהם טובה, ככה שסה"כ הכל טוב.

לסיקורים קודמים על פיצה הברבנאל:
פיצה הברבנאל
פיצה הברנבאל | פסח כשר

מייקס פלייס [Mike's Place] רמת החייל

עוד ביקור במייקס פלייס, הפעם גם אני וגם NISH בשילוב כוחות, וגם זוגתי האהובה בלב.
זה היה לאחר שיצאנו רעבים מהסרט "עלייתו של האביר האפל" (בשפת המקור זה נשמע יותר טוב: The Dark Knight Rises), אבל על החוויה הקולנועית אח"כ, קודם כל אוכל.
הנה תמונה שאמורה לשמן לכם טיפה את העיניים כדי שהטקסט יחליק טוב יותר.

צ'יזי פרייז עם בייקון, אם אתם באמת אוהבים התקפי לב בעתיד שלכם והרגשה אמריקאית על הלשון בהווה.

אני הזמנתי בערך את מה שהזמנתי בפעם הקודמת שנכנסתי אל מייקס פלייס, קערת צ'יפס מוקרמת בגבינה מותכת, עם פיסות בייקון מעל. תענוג לבלוטות הטעם, אם כי באיזשהו שלב אני מוסיף קטשופ \ חרדל \ רוטב BBQ \ מלח, כי זה נהיה טיפונת חדגוני כשמגיעים לאמצע.

NISH הזמין אצבעות גבינה ואצבעות עוף, אבל אני אשאיר לו כאן מקום לספר על זה בהמשך.

גם הוא אגב כבר כתב איזה קצרצר על מייקס פלייס.

האישה שאיתי הזמינה בוריטו עוף וגם לה אשאיר מקום לתיאור החוויה במילותיה שלה.

עם קערת המוות שלי שתיתי סיידר של סוואנה (Savanna) שלא אהבתי בעבר אבל כיום משום מה עכשיו הוא ממש טעים לי. המשקה מכיל 6% אלכוהול, והוא מוגדר כ"יבש", אולי טעמו שמזכיר מעט יין היה הסיבה לכך שהוא לא ממש התאים לי - מאחר ואני מעדיף את מתיקות.

הבקבוק אגב עלה פי שתיים וקצת ממה שהוא עולה על הבר בו אני שותה אותו בדרך כלל.

בנוסף (לפני שאני מגיע לעלייתו של האביר האפל) הייתי רוצה לציין את השירות.

הצוות היה רב והמלצריות הסתובבו כל הזמן בין השולחנות בפנים ובחוץ. עם זאת, היה קשה ליצור קשר עין, לא ניגשו אלינו לוודא שהכל בסדר עם ההזמנות, לא מיהרו לפנות אפילו כשביקשנו חשבון וגם לאף אחד לא היה איכפת שהייתה על השולחן מנה שכמעט ולא נגעו בה.

חוץ מזה היה גם צמד קאברים שהביך אותנו מדי פעם ואחד הברמנים עבר עם כוס וגייס עבורם תשלום מהיושבים בחלל.

ועכשיו לאביר האפל ולקולנוע:

משום מה לא היו טרופיות בקולנוע, זה כבר הביקור השני שלי שבו הבחנתי בכך. ייתכן ומישה עלה על זה שהמחירים של משקה הענבים היה נמוך מדי (ביחס לשאר הדברים).

הסרט עצמו היה ממש טוב, באמת, לא ציפיתי לסרט שירגש אותי כ"כ, ירתק אולם מלא אנשים למסך ויגרום לכל מי שהיה שם להפסיק לדבר מרוב מתח. כריסטופר נולאן הצדק לחלוטין עוד סרט המשך בבימויו ואפילו סלחתי על שינויים קלים בקווי הדמויות הקלאסיים של הדמויות הוותיקות.

אבל הקץ לספויירלים; כולי תקווה שבאטמן יחזור תחת שרביטו, עם הקאסטינג הנוכחי (שגנוב מעט מסרטים אחרים של נולאן), ושזה ימשיך להיות טוב כל כך.

פיצה הברבנאל

זו בסך הכל ההתקלות השניה שלי בחבר'ה האלה.

אם אתם ממש סקרנים, תוכלו לקרוא לקרוא את הרשמים מהפעם הקודמת שהזמנתי פיצה הברבנאל כאן.

ספויילר: בפעם הקודמת היה מגש אחד סביר ומגש אחד טוב.

הפעם זה היה ליל חמישי, חם במיוחד, היינו בהופעות וניסינו לאכול משהו אל מול רחובות סגורים מחד ומלאים בבליינים מאידך. 

פפרוני וחצילים, על הפפרוני תוכלו לראות פס של רוטב ברבקיו.

בליינים לא היו חסרים גם כאן.
להברבנאל יש קומה שניה שבה יש בר, כמו שהשם של הפיצריה מבטיח (יש גם סניף בהרצל, ליד פרנק, מול ביתא פיצה).
התיישבנו בשולחן שמתחת למזגן, וכל אחד הזמין את מה שעל ליבו.
לקחתי משולש פפרוני, משולש חצילים ופחית של תפוחים צלול מוגז עדין.
בסיבוב השני לקחתי בדיוק את אותו הדבר (מלבד הפחית), אך הפעם ניסיתי את רוטב הברבקיו שלהם - שהיה מצויין.
לנסות את הברבקיו על הפעם הראשונה הרגיש כמו טעות כי ככה לא הייתי יודע את טעמה האמיתי של הפיצה.
הטעם האמיתי אגב היה מצויין. פיצה עשירה, טעימה, תוספות עשויות היטב עם חציל שטוגן בדיוק לרמה הנכונה ופפרוני שיש בו גם קריספ וגם עסיסיות. עם פיצה שהיא מספיק לחה מרוטב וגבינה שהיא מספיק נוזלית ודומיננטית.

מומלץ טילים אש פגז.

מייקס פלייס דיזינגוף

לא צילמתי תמונות כי לא רציתי להבזיק בחלל חשוך ולמשוך אליי תשומת לב מיותרת.
גם אין לי יותר מדי מה לספר, למרות שאכלתי גם מנה של גבינה מתוגנת בשמן עמוק במעטפת פירורים (היה לא רע בכלל) וגם מנה של צ'יפס מוקרם עם ערימה של בייקון (מצויין בדיוק כמו שזה נשמע).

על השלחן שלי כיכבו גם משקאות צבעוניים (סחבק חולה על קוקטיילים מתוקים), ומנות של אנשים אחרים (קנאי אחד הזמין צ'יפס כמו שלי, מישהו אחר הזמין נאצ'וס, ענבר הזמינה המבורגר שלטענתה לא היה משהו.

המנות היו גדולות וחביבות, האווירה הייתה של אמריקאים שצועקים לך באוזן לצלילי להיטי רוק מכל הזמנים, המיקום הוא על הריסות יאקוזה שזכורה לטובה מארוחות סושי "כפי יכולתך" ומסוע חביב, אולם היא זכורה גם לרעה מהתקופה שקדמה לסגירתה כשאיכות האוכל ירדה לרמות מפתיעות.

הייתה לי חשבונית איפשהו אבל איבדתי אותה, ככה שאני כבר לא זוכר כמה הכל עלה ולא בא לי להשוות.
בשביל לילה של שכרות ורעב זה היה לא רע בכלל.
חשוב לציין שלמייקס פלייס על החוף יש סטייקים ממש טובים - לא יודע אם הם עומדים בכבוד גם בסניף הזה.

בנוסף להכל - באמת כל הכבוד להם שהם פותחים עוד ועוד סניפים והולך להם.
התפריט שלהם עשיר ואפשר למצוא בו מלא דברים, כך שאחזור לנסות גם אחרים.
יאללה, לרוויה.

פיצה מונופול

כל אדם שזכה לנס הראייה יודע בוודא שבשנים האחרונות שרחוב אלנבי עמוס בפיצריות המפוזרות בצורה כמעט מדודה לאורכו. אני אומר את זה בקמצנות כי באמת מדובר בתהליך של כעשור אבל בהחלט הייתה מגמה של פיצות רבות - מהלך המותאם לבליינים הגודשים את הרחוב, וסתם תיירים שמסתובבים בין המלונית לחוף.

פיצה דומינו, שש בש, בוטיק, ומונופול היו בין השמות שכיכבו.

מדי פעם היו סניפים שהומרו ממותג אחד לאחר. אף פעם לא הצלחתי לעקוב אחרי כל חילופי הבעלות אבל כן עמדתי על טיבה של הפיצה ולמזלי הרמה נשארה אחידה, טובה מספיק בשביל לאכול בהנאה מרובה גם כשאתה לא שיכור באמצע הלילה. חלק מהפיצות אפילו טובות מספיק בשביל שיהיו טעימות אחרי חימום מהויטרינה וזה ידוע שפיצה שעומדת בדבר כזה בכבוד היא כוכב בשמיים הקולינריים שלי.

הלכתי לפיצה מונופול כי היא פשוט הייתה שם והיה תור בפיצה השניה שהייתה במרחק לא רב ממנה. לא רק שהיה תור אלא גם היו תוספות שלא דיברו אליי. סיבה מספיק טובה, לא?
בזמן האחרון גיליתי שאני ממש אוהב להעמיס זעתר על הפיצה שלי, אולי יש לי איזה חסך חדש לתבלין המקומי הקסום.
בכל מקרה, היה טוב, טוב שהיה, מחיר הגיוני בנוף התל אביבי (מז'אנר ה10 למשולש, 11-12 למשולש עם תוספת), הכל היה במידה הנכונה.

מומלץ? אם אתם בסביבה אז מאוד, אבל פיצה ברמה כזאת לא בושה להזמין גם הביתה (חלק מהפיצריות ברחוב אכן יעשו משלוח).
אפילו שהיא באה משכונה רעה, תנו לה צ'אנס.