גומבה תל אביב

מכירים את גומבה? יש מצב שלא.
אני לא הכרתי. לא הכרתי ואז פתאום גיליתי שיש להם כבר שלושה סניפים.
שלושתם מפוזרים באזורי תעשיה: קריית מטלון פתח תקווה, לזרוב ראשון לציון, ויגאל אלון תל אביב שהוא למעשה אזור שכולו משרדים, אז התאוריה שלי טיפה נשברת שם, אבל מקווה שאתם עוקבים אחרי הטרנד שאני מנסה לתאר.

בתמונה מטה תוכלו לראות:
1.אנטיפסטי פטריות צלויות בעלות סמלית של 25₪, אשר מוגש עם פרמז'ן, רוקט ותחמיץ בלסמי.
2. קנלוני בלנקו, בעלות של 53₪, ממולא בגבינת עיזים, פסטו, אגוזי מלך, וברוטב שמנת ופרמז'ן, מכוסה פרמז'ן מעל.
3. סודה.

קנלוני, פטריות, סודה.

אז רשמים מהמגש הנ"ל: טעים!!! טעים בטירוף למעשה. ניסיתי את מנת הקנלוני בשלוש הזדמנויות שונות, והיא הייתה מדהימה בכל פעם. ההבדל היחיד היה שבאחת הפעמים אגוזי המלך היו קצוצים גס יותר.
את הפטריות יצא לי לנסות פעמיים, טעם אחיד לחלוטין, טעים, וכמות שעולה על הנורמה למנות ראשונות.
אני חייב לחזור שניה לקנלוני, הוא ממש ממש טוב.

לגבי המקום עצמו: ההזמנה נעשית בדלפק אחד, קבלת המזון נעשית בדלפק אחר, ההגשה היא עצמית, כך גם ההושבה.
הסניף שביגאל אלון הינו רחב ידיים, ויש גם שולחנות מוצלים מחוץ למסעדה, העיצוב הוא תעשייתי, אך יש בו גם את הקירות הקלישאתיים של מוצרי מזון מאיטליה שיש במקומות שמתמחים במזון איטלקי, כאן ניתן גם לרכוש מהם.
בסניף המדובר קיים גם דלפק נוסף המציע משקאות אלכוהול, קינוחים ושתיה חמה. אין לי מושג אם זה חוזר על עצמו בסניפים אחרים, אבל אם אגיע אזכור לעדכן.

פיצה מרגריטה קלאסית.

ומנושא לנושא באותו נושא, למעלה תוכלו לראות פיצה מרגריטה (45₪), עם אדם שמנמן ברקע בשביל פרופורציות.

היא לא קטנה ביחס למחיר, או בשביל פיצה אישית, והיא לא רעה. היא לא פיצה שחובה לכתוב עליה בהודעה המונית לכל אנשי הקשר בוואטסאפ, אבל היא אחלה, סביר להניח שהפיצות עם התוספות יהיו יותר טובות.

מצאתן טעות? גיליתם שאתם לא מסכימים? פגעתי לכם בכבוד?

ספרו לנו כיצד!

פארו - FARO, מחלף בית ינאי

רק בשביל להוציא מהמערכת נקודה אחת שהציקה לי, הרשו לי לחלוק שזה לא משנה לאיזה מהכתובות שיתנו לכם תיסעו, בסופו של דבר תגיעו לפארו.

היא ממוקמת במחלף בית ינאי, בקצה רחוב כוכב הים שבחופית, קניון אם (M) הדרך, בית הפנקייק, תחנת הדלק ועוד.

בסופו של דבר, המסעדה בסה"כ ממוקמת בחלל שבו שכנה בעבר ולרי בר 'N' בורגר.

ושלא תתבלבלו, הנסיעה משתלמת. כמעט, אבל די.

מדובר באליה וקוץ בה, אבל גם בחוויה גסטרונומית לא רעה, על כך תגלו כמובן בהמשך הקריאה.

את הארוחה התחלתי עם קוקטייל שאת שמו אני לא זוכר, משהו שמכיל פסיפלורה, או איות כלשהו של תשוקה באנגלית. הטעם היה לא רע, מעט על הצד המיימי, אבל המראה היה קצת נטול השראה אלא אם כן אולם חתונות משנות התשעים נחשב. לשים נענע ותפוז חתוך גס זה לא מרגש במיוחד.

עוד לא הספקתי לעשות קולות של פיעפוע עם הקשית של הקוקטייל וכבר הגיעה המילנזאנה שהזמנתי.

סטייק חציל קלוי על קרם גבינה כחולה, גרגירי חומוס, עגבניות לחות, קשיו, פטרוזיליה ובזיליקום, את תמונתה המרגשת תוכלו לראות מתחת.

סטייק חציל קלוי על קרם גבינה כחולה, גרגירי חומוס, עגבניות לחות, קשיו, פטרוזיליה ובזיליקום

ההגשה הייתה נאה, הכלי מותאם בצורתו וחומריו לחומרי הגלם, והכל קרץ לעין.

אפילו שמהצד נראה שזה סתם טייק מקומי על חציל בגריל, עם עגבניות שרי קלופות וקצת עיטורים - הקסם האמיתי קרה בביס.

קרם הגבינה הכחולה התברר כפיוז'ן בין מה שהרגיש כמו גבינה כחולה עם טחינה. לא ברור אם ניצחון או אכזבה או סתם הפתעה, אבל בהחלט מעניין בפה ומפתיע לטובה.

האכזבה היחידה מהמנה שהייתה בסה"כ בדיוק מה שהובטח הייתה שאחד החצילים היה יכול להיות מוכן יותר.

השלב הבא היה ניוקי מטוגן עם אספרגוס, שימאג'י, שמפיניון, כמהין ורוטב שמנת כמהין.

אין לי תמונה לחלוק כי היא יצאה רע.

תצטרכו לסמוך עליי שזה היה ניוקי מושלם, ברוטב מושלם, ההגשה הייתה קסומה, וזה היה ללא ספק הניוקי הטוב ביותר שאכלתי בשנתיים האחרונות. אני מרייר רק מלחשוב עליו. לדעתי הוא מצדיק.

אחרי הניוקי הגיעה פיצה, המתוארת כך: רוטב עגבניות, פורצ'יני, שמפיניון, מלך היער, חורש, בזיל ומוצרלה.

אני לא בטוח כמה מהפטריות תוכלו לזהות בתמונה, אבל אתם מוזמנים לנסות.

פיצה פונגי

העניין עם הפיצה היה לא פשוט. היא הייתה טעימה, אבל היה לה בצק מהסוגה של פיצה פיליפ, כזה עם גוונים של מחמצת, לא בדיוק מתוק. ההבדל הוא שבפיצה של פארו היה הרבה ממנו, במיוחד בקראסט הענקי. כשהוא היה לבדו, החמיצות המרירה פשוט לא עבדה כמו שהיא תפקדה עם שאר הרכיבים. 

למזלי קרה נס גדול, ונשאר הרוטב מהניוקי שהיה אפשר לנגב עם הקראסט הלא מהנה.

נס נוסף שקרה הוא גלידת הסניקרס.

היא אמנם נראתה כאילו מישהו השאיר אותה בחוץ יותר מדי זמן, אבל הסתבר שהרכיבים שלה הופכים אותה לנוזלית למראה וצמיגית במקרמה.

וגם כאן, לו רק היו מביאים כפית במקום כף...

לסיכום, עדיין לא מדובר בנס קולינרי 100%, יש מקום לכיוונון ושיפור, אבל סועדים רבים סביבי הביעו עניין וליקקו את שפתיהם (היו גם תלונות).

אם בא לכם ארוחה משפחתית עם שירות מצויין, ומקום שבו הילדים יוכלו להתרוצץ, לזרוק נעליים ולפזר סוכר ומלח (אני לא מגזים לגבי הנעליים), בואו בהמוניכן.

פיצרון, שדרות ההשכלה 1, ביצרון

כל החבר'ה נפגשים לעסקית.

לא ידענו מה בא לנו ובסוף נכנסנו למקום פינתי חמוד ומזמין.

כבר בדלת הזהירו אותנו שמדובר במקום צמחוני \ טבעוני, מה שלא הפחיד אף אחד בשום צורה.

הגיע תפריט חביב ביותר, וכולנו לקחנו עסקיות פסטה, והסכמנו על פיצה לחלוקה בתור פינוק.

העסקית מתרחשת בין שתיים עשרה לארבע, וכוללת לחם, טחינה, סלט ושתיה שמגיעים עם כל מנה.

כל האלמנטים של העסקית היו טעימים, משהו מפתיע היות ורוב ההיצע בז'אנר תמיד מנסה לחסוך על חשבון הלקוח.

הרביולי שלי היה מצויין.

שאר הסועדים גם נהנו מאוד.

לגבי הפיצה הייתה הסכמה שזו לא פיצה שבאים במיוחד בשבילה כשמחפשים פיצה, אבל בתור ערך מוסך לארוחה, או פיצה שאיננה מפיצריה היא דווקא לא רעה בכלל.

מאז הביקור כל הסועדים הביעו עניין לחזור למקום שוב, וזה כבר אומר את הכל.

באזור שבו ההיצע דל, והאפשרויות נוטות לאכזב - פיצרון היא פנינה, נווה מדבר, ועוד שלל מילים.

אגב, מסתובבת שמועה שיש להם גם בופה ממש מעניין מדי פעם, ותערוכות בחלל המסעדה.

Big Mama - The Plot Thickens

כזכור לכם, קוראי הבלוג הנאמנים, לפני כמה שבועות ערכתי תחקיר מקיף ורב הזמנות אודות שלל המסעדות הדומות המתחבאות להן ברחוב הנצי"ב 5, תל אביב:  שלוש פנים לביג מאמא

מסקנותיו היו שישנן מספר 'מסעדות' (נומינלית בלבד, ככל הנראה) המתבססות על אספקטים שונים בתפריט של ביג מאמא. אם תרצו - אלטר אגואים. ישנה 'ביג מאמא - בישולים' שאינה מסתירה את הקשר שלה למסעדת המקור, ומתבססת על תבשילים, קוסקוס וכו'. ישנה 'רגע טבעוני' - המתבססת על האלמנטים הצמחוניים והטבעוניים בתפריט של 'ביג מאמא', והייתה גם 'רגע איטלקי' - שכללה פסטות שקיימות בביג מאמא, סלטים, ומרקים, וגם כמה מנות איטלקיות נוספות - ביניהן 'סקלופיני' בשני רטבים אפשריים.

אספקט מעניין בפיצול האישיות הזה הוא התמחור - שאינו זהה למנות זהות. מרק ינע בין 22 ל25 בין המסעדות השונות. ניחא.

היום, כמו בכל יום עבודה, סרקתי את עמודי התןביס בתשומת לב, על מנת לבזבז זמן עבודה יקר ולהחליט מהו האוכל המיטבי שעליי לאכול היום. ואז נתקלתי במסעדה חדשה 'סקלופיני'. מיד כשנכנסתי לתפריט המסעדה, ראיתי את כתובתה - הנצי"ב 5. באותו רגע ידעתי שאני חייבת להזמין משם.

'סקאלופיני' מפתחת את קונספט ה 'סקלופיני' שמוצע לנו ב'רגע איטלקי' בשני רטבים בלבד (פונגי שמנת, ולימונה - שמן זית ולימון) ומרחיבה אותו להיצע של עשרה סוגי רטבים. ישנם סלטים ומרקים, שהפעם מתומחרים ב22 שקלים בלבד, וקינוחים שזהים למסעדות האחיות.

כמו כן, ישנה בחירה בין סקלופיני עוף, לסקלופיני דג. 

בדיקה קצרה מעלה שסקלופיני הוא הדבר הבא:

Scaloppine (plural and diminutive of scaloppa - a small scallop, i.e., a thinly sliced cut of meat) (in English usage scaloppini; sometimes scallopini) is an Italian dish consisting of thinly sliced meat (most often veal, although chicken may also be used) that is dredged in wheat flour, sautéed, then heated and served with a tomato-, or wine-sauce; or piccata, which denotes a caper and lemon sauce.

(http://en.wikipedia.org/wiki/Scaloppine)

כלומר - דג זה לא בדיוק זה.

אבל, בהיותי חובבת דגים, בחרתי במנה של 'סקלופיני שרי' שמתוארת כ 'פילה דג בשמן זית, עגבניות שרי, פיטריות פורטבלו, שום ועשבי תיבול , מוגש עם סלט ירוק ותוספת לבחירה'. פה ניתן גם לבחור במנת הצד (ב'רגע איטלקי' זה ריזוטו די חביב שמכיל פסטו), בחרתי ב'שעועית ירוקה עם לימון, שום וכוסברה', היה גם אורז בעשבי תיבול (הריזוטו שציינתי קודם), קוביות תפוחי אדמה עם שמנת, פירה חלבי וסלט ירוק. כמו כן, המנה מגיעה עם סלט קטן שזהה בכל מסעדות ה'ביג מאמא'.

יש לציין שב'רגע איטלקי' מנת הסקלופיני עולה 46 וב'סקלופיני' היא מתומחרת ב50 שקלים. אבל ב'סקלופיני' אפשר לבחור מה יגיע בצד, לעומת הריזוטו הדיפולטי של 'רגע איטלקי', אז אולי זו הסיבה.

כשעה לפני שהמנה אמורה הייתה להגיע, קיבלתי שיחת טלפון מהמסעדה ובה נאמר לי שאין להם דג, והם יכולים להציע לי את המנה שהזמנתי עם עוף. חשבתי שזה מעט מוזר, בהתחשב בעובדה שחצי מהתפריט שלהם מורכב מדג, אבל כיוון שהיה כבר מאוחר מדי להזמין ממקום אחר ואני מחוייבת להמשיך את תחקירי עבור הבלוג - אמרתי 'בסדר, שיהיה'.

אני לא בטוחה שאנסה להזמין דג בעתיד, כי אני לא מוכנה לשברון הלב הזה שוב. אבל אשקול את זה.

המנה שהגיעה כעבור שעה הייתה כדלקמן:

סקלופיני שרי, שעועית ירוקה וסלט 'ירוק'

אם אגיד לכם שזה היה כל דבר אחר מ'טעים' - אשקר לכם במצח נחושה.
אמנם זה לא היה דג, אלא חתיכות דגות ומוכנות היטב של חזה עוף עדין יחסית. הרוטב היה טעים מאוד, על בסיס עגבניות ושמן זית, עם בזיליקום ושום, וחתיכות בשרניות וטריות של פורטובלו טרי, ועגבניות שרי טעימות. אמנם הסלט קצת התחמם בדרך ולא היה 'ירוק' במיוחד כמו שכתוב בתפריט, אבל הירקות היו קריספיים וטריים יחסית ורוטב הויניגרט היה סביר ומעניין יותר מהרטבים שמגיעים לצד סלטי צד במקומות אחרים. השעועית הירוקה הייתה ברוטב שום ופסטו, ולא שום וכוסברה כמו שכתוב, אבל הייתה מאוד טעימה גם היא.

כנראה אזמין משם שוב, מתישהו. בעיקר בגלל מגוון הרטבים וזה שהאוכל, כמו בביג מאמא, לרוב לא מאכזב באיכותו.

טראנצ'ו

לרוב אני מהרהר עם עצמי על כך שבלוג הוא לא עיתון או אתר נחשב ושלרוב אני מגיע באיחור למקומות, אם בכלל, לא מתרועע בהשקות, לא מתעניין בתקופות הרצה. משאיר את העניין שלי על אש קטנה.
זו היא דרך חיים.
אם הייתי רוצה לצוץ בכל מסעדה שנפתחת - סביר שהייתי יוצר קשר עם גופי יח"ץ ומתערה בחיים הללו, דבר אשר אינני יכול לעשות מכיוון שאני אדם מהשורה ויש לי עיסוקים רבים שאינם מאפשרים לי להיות כה גמיש.

עם זאת, מדי פעם, כמו בפעם הזו ממש, יוצא לי להגיע למקומות רגע לפני שהדלתות נפתחות.
המעמד הזה מגיע עם אחריות מסויימת.
אם אהיה הראשון לבקר ואבחר לקטול - הרי אני יכול לחבל בעסק שעדיין לא נעמד על רגליו.
האם הייתם נוטלים על עצמכם אחריות שכזו?
למזלי לא היו לי יותר מדי תלונות.

טראנצ'ו פלוס, יעני משולש וחצי

ובכן טראנצ'ו.
הבולס שמע עליהם אתמול בצהריים המוקדמים ובאחר הצהריים כבר התדפקנו על הויטרינה.
המקום לא נראה גמור, לא הכל היה מסודר לחלוטין, אבל יכול להיות שיש להם טאץ' תעשייתי לתקרה.
המקום עצמו הוא חלל שבעבר היה חצי מהסניף של חינאווי בקרליבך. ישנו תנור גדול ומעניין בו אופים את הפיצה והוא למעשה הסנטר-פיס של החדר, כאשר הפעילות העיקרית מתרחשת בחלק הקדמי של התנור - היוצא אל הויטרינה המדוברת וממנה אל הרחוב.

לכשהגענו הצוות היה עסוק בתדרוך על אופי ההכנה ובהכנת מגש.
ברגע שקיבלו את פנינו נתקבל גם ההסבר ששמענו שוב כמה פעמים (כשאורחים נוספים הגיעו).
ההסבר הולך בערך ככה: טראנצ'ו זו המילה האיטלקית לסלייס של פיצה. הטראנצ'ו גדול יותר ממשולש ממוצע, וכאשר משולש ממוצע בקושי מגרד את ה90גרם הטראנצ'ו הוא בסביבות ה300. המתכון הוא איטלקי כמו גם העגבניות שאיתן מכינים את הרוטב, יש המון גבינה, הכל טרי במקום.

המשולשים אכן היו גדולים. לא רק גדולים אלא גם עבים. מדובר בפיצה שיכולה בקלות להביך את המגש העבה של פיצה האט. בצק תפוח מאוד ועם זאת קליל, לח ורך, לא לחמי מדי, כל ביס נמס בתוך הפה.
רוטב העגבניות היה מבוסס בעיקר סביב עגבניות מרוסקות \ קצוצות.
חלקתי עם זוגתי טראנצ'ו+ שהוא משולש וחצי (בעלות של 30ש"ח כאשר המשולש הרגיל עולה 25ש"ח) ויצאתי מפוצץ עד עשר בערב.

הבולס סיים בקלות טראנצ'ו וחצי בזמן שאחנו נאבקנו עם מנה באותו גודל.

מחשבות:

• הטעם של הרוטב היה נקי מדי לטעמי. אני אוהב את הרטבים שלי כבדים יותר, מתוקים יותר, עם טאץ' של שום. העגבניות המרוסקות הן מעט ניטרליות, יש להן טעם מאוד מובהק, יתכן ויהיו אנשים שיחליטו שזו הפיצה האהובה עליהם ביקום - זו לא תהיה הבחירה הראשונה שלי אבל היא בהחלט לא רעה.
• המחיר הרגיש גבוה אבל לאחר שניה של מחשבה נזכרתי שאני משלם בערך את אותם הסכומים במקומות אחרים, על כמויות פחותות. כאן המדד הוא בנפח לעומת מספר המשולשים.
• אם הם יהיו פתוחים בשעות גבוליות אז זו יכולה להיות אחלה פיצה לבלייני קרליבך.
• במידה ויהיו משלוחים אני לא רואה סיבה שלא אזמין מהם מדי פעם כדי לגוון.
• עשרה שקלים לבקבוק זכוכית של קולה? לא נעים.
• מה עם תוספות?
• אם כבר יש להם תנור מטורף (עם הסקה פנימית וניחוחות עשן) וגם תבניות די עמוקות - אולי יום יבוא והם יעשו דיפ דיש?

סיכום:

מומלץ מאוד לנסות. בטוח שלא תתאכזבו יותר מדי ואולי אפילו תגלו את הפיצה החדשה שלכם.

גם יפה וגם אפויה

ככה נראית לזניה

הכנתי לזניה היום. אחת הטעימות אבל גם אחת היפות!
הייתי מזמין את יוזם הבלוג לטעימה אך היא מכילה בצל ובשר טחון.

אין הרבה מה לספר שלא כבר ידוע לכל, כל הפוסט הזה הוא בשביל הכותרת השנונה, אבל בכמה מילים מה יש לנו פה.. בצל מיוזע במחבת עם פטריות, בשר טחון, רסק עגבניות, קצת שמנת, שום ותבלינים אחרים, כל זה שוכן מעל ומתחת לאיטריות לזניה כאשר נותר מקום בתבנית לשכבות נוספות של תערובת גבינות עשירה שיש בה הכל - המחאה של עובדי תנובה כמעט ועשתה בעיות, אבל התגברתי ויצאתי מנצח למרות הכל.

טעים מאוד ויחזיק עוד יומיים לפחות כאשר הטעם במקרר רק משתבח!

גם ככה נראית לזניה