טרופית - הטעם של פעם

אני לא יודע איפה אתם גרים, אבל בסופרים שאני מסתובב בהם כבר כמעט ואי אפשר למצוא טרופית.

אם כבר פותחים את הנושא, כבר אי אפשר למצוא את המותג "טרופית" בכלל.

בשנים האחרונות המשקאות בשקית שהיו נפוצים בכל מקום היו "בוסתן" ומדי פעם היו כל מיני משקאות עם ציורים של ספיידרמן. בתי קולנוע מסויימים מחזיקים לסירוגין סוגים שונים של אותו משקה ענבים אהוב, אבל כרגע לא זכור לי איזה סוג בדיוק.

משקה ענבים הכוכב

חשבתי לרגע לנסות להעביר טעמים וחוויות של המשקאות שטעמתי לאחרונה, אבל הקריטריונים לא יכולים להיות רבים מעבר לטעם מלאכותי יותר או פחות, הרגשה סינטתית על הלשון, מתוק יותר או פחות וקשית אל מול פקק מתברג.
החלטתי לוותר וסתם להציג לראווה שלושה סוגים שיצא לי לשתות.
מספיק טוב?

משקה ענבים קולר

אז כמו שאמרתי בהתחלה, אני לא יודע איפה אתם גרים, אבל אולי לכם יש משקאות מסוג אחר.
אני הצלחתי למצוא רק קולר, פאנקי והכוכב.
המחירים משתנים בהתאם למקום בו קונים, סופר, פיצוציה, פיצריה, קולנוע וכו'.
בכמה אתם קונים את משקה הענבים שלכם?
משום מה יש לי הרגשה שלא מדובר במשקאות פופולריים, כשאני רוכש אותם זה תמיד מלווה בהרמת גבה.

משקה ענבים פאנקי

טוב, זה יצא פוסט די קצר.
הייתי בטוח שיהיה לי הרבה יותר לספר, אבל בסה"כ מדובר בפינה צרכנית חסרת חשיבות.
בסופו של יום אני בטוח שכל מחיר שנשלם על המשקה יהיה גבוה מדי, במיוחד לאור הזינוק האחרון במחירים וכל התקופה האחרונה בה יוקר המחיה הופך למוגזם ממש.
כאמור, אנחנו נשמח לשמוע מכם סיפורי טרופית, או איך שלא קוראים לרעל המתוק שאתם קונים במקום בו אתם גרים.

אוכל של קולנוע

הקרנת חצות של שישי, קניון איילון.
הלכנו לראות את פרומתאוס של רידליק סקוט. אם להתבסס על הטריילירים זו הייתה אמורה להיות חוויה קולנועית מעיפת פנים.

במזנון אנחנו מעמיסים דלי של פופקורן (אני מאוד אוהב פופקורן אבל בקולנוע אין לי סבלנות לדברים שנתקעים בשיניים, המלח המצמיא והמאבק האינסופי בחושך בעודי מנסה לא לאכול את השרופים, להמנע מהלא מפוצחים וכו'.
אני עושה החלטה מהירה והולך על הנאצ'וס.

באולמות הקולנוע של ישראל 2012 נאצ'וס הם חטיפי תירס עם טיפה סלסה בצד.
המנה הקטנה קטנה מאוד, הגדולה לא גדולה בהרבה.
הבחורה בדלפק בוחרת לתת לי כמות קטנה מאשר האחרות נותנות ללקוחות האחרים. בזמן שאחרות מעמיסות הר - שלי נתנה לי גבעה קטנה שבתחתיתה המון חתיכות שבורות.
לא נורא, אני לא הולך להציק לנערה שצריכה להתמודד עם אלפי לקוחות מעצבנים מדי ערב.
בדיעבד מסתבר שהנאצ'וס בחלקם לא ממש טריים.
אני אחיה, אם כי מאוכזב מעט.

אני זוכר שביקרתי בבית קולנוע בניו יורק, עם כיסאות עצומים שביניהם מרווח ונאצ'וס עם גבינה צהבהבה כמעט נוזלית ועשירה בטעם כמו שרק אמריקאים יודעים להזליף מהמפעלים שלהם.
החוויה הזו כ"כ רחוקה מהקולנוע הישראלי שגם אם באולמות VIP מסויימים אפשר לשבת בנוחות - הרי שאת הגבינה לא נראה לדעתי בעשור הקרוב (שלא לדבר על רוטב צ'ילי או פיסות בייקון קלויות מעל).

אגב, הסלסה והנאצ'וס יוצרים שילוב פיקנטי (אולי אפילו חריף לדודות הפולניות שבין קוראינו).
כדי להרוות את עצמי בחרתי דווקא בצמד משקאות ענבים דמויי טרופית.
יחדיו הם עלו שישה שקלים בלבד (ייתכן והייתי צריך לקחת עוד כמה), קרים וכיפיים, אין כמו משקה ענבים טוב.

הסרט היה מאכזב.
רידלי סקוט יודע לפנק מאוד בויזואליות שלו, במחוות למביני עיניין ומעמיקי חקר, בבחירת תפאורות מדהימות וזוויות שמחמיאות להן. העלילה הייתה הפריקוול של הפריקוול של הנוסע השמיני, זה לא דבר רע אבל הפריע מעט שהיא הייתה מונעת ע"י הצורך בהמשך ולאו דווקא בסיפור כתוב היטב. אם היה צורך באקשן בסיקוונס כלשהו אז הדמויות עשו את מה שהניע את האקשן ולאו דווקא את הדבר המתבקש מבחינת סיפור.
אני מקווה שעם צפיות אחרות יתגלו רובדים חדשים ועמוקים יותר, מה גם שלרידלי תמיד יש איזה חצי שעה גנוזה שצצה אחרי שנה או שתיים ומוסיפה עניין נוסף לסרט.

הנאצ'וס נגמרו לפני תחילת הסרט. ככה זה כשהכמות קטנה והפרסומות אינסופיות.

הקנאה הורגת מצמא (עוד מיץ פז אחד לדרך)

ראיתי את הבולס לוגם בתאווה ומתרברב במיץ הפז שלו.
ישר התחשק לי מיץ פז משל עצמי, הרי זה ידוע שזה אחד המשקאות הטובים במכונה וגם תמיד שמורה לו פינה חמה בלב. אצתי אל גוש המתכת המלבני שבסוף המסדרון.


הנה המחווה שלי לבולס היקר, שיהיה לרוויה.
(בעלות של ארבעה שקלים חדשים)

מיץ פז ענבים

בלי מיץ פז אני לא זז

המשקה הראשון שהכרתי בחיים מקטגורית "שתיה ממותקת מוזלת מבקבוק", הרבה לפני קריסטל וסופר דרינק הוא מיץ פז.
הכרתי 2 סוגי טעמים - הענבים שמאוד אהבתי, והאשכוליות שממנו סלדתי קשות.
בשנים האחרונות בת"א לא ממש ראיתי הרבה את המשקה הזה - הרבה יותר נפוץ לראות פה בפיצוציה ד"ר פפר או אפילו ד"ר בראון, שהאנשים שלא מת"א יחשבו שמדובר בבעלי תארים אקדמאיים.

מה רבה הייתה שמחתי כאשר מצאתי את האוצר הזה בפחית במכונת השתיה במקום עבודתי :

יאללה ביז'ו, תן גז?

האנשים בעבודה צחקו עלי שאני קונה ב4 שקלים פחית כזו, בעוד באותו סכום אני יכול לקנות פחית קולה שלא באה מסטוקים, אבל מה הם מבינים.
שלוק מהיר של המשקה הצונן הזה חשף את טעם הלוואי הנוסטלגי הכל אהוב מהעבר.
בתוך כמה שניות הגוף קיבל אנרגיות מחודשות לשרוד את יום העבודה המנומנם של חול המועד.
ללא ספק 4 השקלים הטובים ביותר שהשקעתי בתקופה האחרונה.

אגב, בדקתי באינטרנט ואת מיץ פז מייצרת יפאורה-תבורי, אותה חברה שאחראית גם על קריסטל (נראה לי שהחלוקה היא שקריסטל זה משפחת המשקאות התוססים, ומיץ פז היא משפחת המשקאות הלא תוססים) 

פיצה סבארו + משקה ענבים

אני לא בטוח מתי התחלתי לאהוב את פיצה סבארו, אבל מדובר בקשר שאני מקווה בכל ליבי שלא יגמר בקרוב.
המשולשים הגדולים, כה עשירים ברוטב, עם גבינה שמרגישה טובה יותר מהמתחרות, הבצק העבה (למרות שהם הכניסו גם בצק דק - וכמוהם גם פיצה האט, שאגב שינתה את טעמה מן הקצה אל הקצה ולא בקטע טוב), הטעם המשובח ואפילו יש אצבעות שום.

משולש פיצה סבארו + פריגת ענבים. שילוב פשוט אך קטלני.

אני לא יודע איך להסביר, באמת שזה פשוט טעים.
החלק הטוב הוא שבכל הסניפים יש בדיוק את אותו טעם ואם אתם לא מסתפקים בטעם הקלאסי יש להם מבחר של תוספות ואפילו את הפיצה הכפולה (מאפה של פיצה עם קראסט דו צדדי). לאחרונה סניפים מסויימים הכניסו גם מטבח של אוכל כאילו איטלקי, עם שניצל דג, תפוחי אדמה ואפילו פסטה השם ישמור.
מעולם לא טעמתי את התואבה הנ"ל, ואני מקווה שזה טעים לכל מי שבוחר לסעוד שניצל דג עם פסטה מאשר פיצה כה טובה.

הפגם היחיד שאפשר למצוא בפיצה סבארו הוא כמובן שהם לא עושים משלוחים (יש גם את עניין הפיגועים בירושלים, אבל בכ"ז, זה בלוג אוכל ולא אקטואליה).
לסיכום: יאללה, לכו, זה טעים.


נ.ב.
רוב רובם של סניפי סבארו הינם כשרים, מה שגורם להם להיות טיפה פחות טובים. בעוד פיצה דומינוס משתוללים עם תוספות בשריות - סבארו נשארים בערך באותו המקום. באינטרנט קל לראות משולשי סבארו מארצות זרות עליהן פזור בנדיבות פפרוני. שוב, סבארו זה אומנם סופר טעים ואפשר להסתפק בקלות גם בפיצה רגילה - אבל השם ירחם, אדם פשוט רוצה לפעמים פפרוני ואננס.