צרכנות קיץ: עונת משקאות הדובדבנים

לכל עונה יש את הטרנדים שלה, ונראה שבקיץ הישראלי יחד עם הדובדבנים האמיתיים מתחילים להעמיס גם כאלה המגיעים בפחית משקה צוננת.
אמנם ישנן פיצוציות או מיני רשתות המחזיקות את הסחורה כל השנה, אבל נראה שבתקופה זו הכל תוסס.

היות וקהל הקוראים של אוכל בחוץ חשוב כ"כ לכותבי המערכת - נשלחתי לטעום מכל הבא ליד:
1. צ'רי קולה מבית קוקה קולה
2. פפסי ויילד צ'רי
3. ד"ר פפר צ'רי
4. קולה זירו צ'רי

להלן תמונות להתרשמות ויזואלית מהמוצרים, אחריהן גזר דין.

Coca Cola cherry

Pepsi wild cherry

Dr Pepper cherry

Coca Cola zero - cherry

קודם כל חשוב לציין שזה לא קל.
אם ביום - יום אין לכם שום הבדל מבחינת הקולה שאתם שותים, אתם יכולים פשוט ללכת על מה שבא לכם באותו הרגע.
אם אתם מרגישים הבדלים, נסו את המשקה שיותר קרוב להעדפות (למשל לאנשים שסולדים מדוקטור פפר).
אם אתן מצפות לטעם של דובדבן - דפדפו הלאה.
בסופו של דבר, זה מה שזה, סוכר בטעמים, או תחליף עם תוסף, זה טעים וזהו בערך.

לרוויה וכאלה.

נ.ב.
לאחרונה עלו במערכת שיחות על תמחורי משקאות, ספציפית על עליית המחירים שגולשת מקופיקס ועד פחיות בכמעט עשרה שקלים באופן ממוצע. מה הקטע?

טנדורי | אוכל הודי בצבעים טעימים

קוראים וקוראות ותיקים וותיקות של הבלוג בוודאי זוכרים איזכורים של טנדורי בעבר.
יצא לנו כבר לסקר אותם בארוחת בופה, במשלוח עסקית ובמשלוח רגיל בשעות הערב.
ארוחת הבופה (אותה חווינו פעמיים) הייתה סבירה בפעם הראשונה ובינונית ומטה בפעם השניה, בגלל האוכל ולצערי גם בגלל שירות לא ידידותי בעליל.
לשמחתי הפוסט הזה בא לעדכן על שיפורים בצורת ההגשה, השירות ואפילו ברמת המזון עצמו. 

תבשיל גרגרי חומוס, תפוחי אדמה עם פלפלים, תבשיל אפונה וירקות, אורז, רטבים וצ'אטני, לחם נאן בפינה

הסיפור האישי ברקע הוא מקרה פשוט של לחץ חברתי ורצון לאכול אוכל טעים בלי סוף.
חברים הלכו לשם עם קופון שרכשו מבעוד מועד (חצי מחיר על ארוחת הבופה - 35ש"ח במקום 70), ואני הצטרפתי ברגע האחרון, מוכן ומזומן להעמיס עוד ועוד ועוד ועוד.
למעשה אכלתי לפני כן ארוחת בוקר די גדולה כך שהקיבולת שלי לא הייתה במיטבה, אבל עדיין היה די והותר חלל וכל הכתום והחום וגם הירוק והטעים.
הצלחתי לסיים שתי צלחות עמוסות מבלי להגיע למצב בו אני רוצה למות ושונא את החיים שלי מרוב שובע.

עוף טנדורי חם ועסיסי מהשיפוד

השיפור ניכר כבר ברגע בו ראיתי שהמלצר התוקפני לא נמצא.
לאחר שהתיישבתי הבנתי גם שאת העיקריות (עוף \ דג) כבר לא צריך לקחת מתוך קונטיינרים אלא הן מגיעות על צלחת לוהטת מהמטבח. מה שאומר שמכינים לפי ההזמנה כדי לא לבזבז אוכל, אבל למעשה זה גם אומר שיותר תשומת לב מוקדשת - ההיפך מבישול בכמויות ענק, וגם האוכל עצמו מגיע חם וטרי - להבדיל ממזון שמחכה לאנשים שיבואו לקחת אותו עד שהכמות נגמרת וצריך לרענן.

לסיכום:
האוכל היה מצויין, השירות היה ידידותי, כל מה שהזמנו לשולחן הגיע מהר ואת הבופה דאגו לרענן בקצב מסחרר.
ממליץ בחום להגיע, בעיקר עם הקופון - הרבה יותר משתלם.

דודא לפיצה בני ברק | 9.99 ש"ח למגש

אני לא זוכר אם דיברנו על זה בעבר אבל היו שמועות חיוביות מאזור בני ברק (ז'בוטינסקי 12) על פיצה לא רעה ב9.99 למגש.
עשרה שקלים למגש באמת נשמע כמו דיל לא רגיל, אבל אנחנו למודי עקיצות וכבר אכלנו קרטון עם שומני גבינה בעבר.
הפעם דווקא מדובר בהפתעה חיובית.
אזהרה: מצד אחד אתם עלולים להתמכר למחיר, מצד שני אין להם שירות משלוחים.

הייתי רעב אז אכלתי שלושה משולשים במקביל

שלא טעו, זו לא פיצה גורמה, אבל אין כאן טעם של פיצה קפואה או של מוצר מדף אחר משנות התשעים.
מדובר בפיצה זולה, טעימה וכמובן כשרה, בכל זאת מדובר בבני ברק.

מדובר במוצר זול ששווה יותר מהמחיר שלו.
אם בא לכם פיצה ויש לכם רק עשרה שקלים אתם יכולים לנסות לקנות משולש של פיצה אחרת (לא תמיד יצליח לכם) או שאתם יכולים לאכול מגש (לא גדול במיוד, אולי בגודל L) של פיצה לא רעה.
הפיצה תהפוך לקשה וצמיגית ובהחלט פחות טעימה אחרי שעתיים, אבל היי, עשרה שקלים!

זהירות עקיצה: ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן (אותו רחוב למעשה) יש עוד סניף של דודא ושם המחיר הוא כפול.
זהירות מניעת עקיצה: מותר לקנות עד חמישה מגשים ללקוח.

טרופית - הטעם של פעם

אני לא יודע איפה אתם גרים, אבל בסופרים שאני מסתובב בהם כבר כמעט ואי אפשר למצוא טרופית.

אם כבר פותחים את הנושא, כבר אי אפשר למצוא את המותג "טרופית" בכלל.

בשנים האחרונות המשקאות בשקית שהיו נפוצים בכל מקום היו "בוסתן" ומדי פעם היו כל מיני משקאות עם ציורים של ספיידרמן. בתי קולנוע מסויימים מחזיקים לסירוגין סוגים שונים של אותו משקה ענבים אהוב, אבל כרגע לא זכור לי איזה סוג בדיוק.

משקה ענבים הכוכב

חשבתי לרגע לנסות להעביר טעמים וחוויות של המשקאות שטעמתי לאחרונה, אבל הקריטריונים לא יכולים להיות רבים מעבר לטעם מלאכותי יותר או פחות, הרגשה סינטתית על הלשון, מתוק יותר או פחות וקשית אל מול פקק מתברג.
החלטתי לוותר וסתם להציג לראווה שלושה סוגים שיצא לי לשתות.
מספיק טוב?

משקה ענבים קולר

אז כמו שאמרתי בהתחלה, אני לא יודע איפה אתם גרים, אבל אולי לכם יש משקאות מסוג אחר.
אני הצלחתי למצוא רק קולר, פאנקי והכוכב.
המחירים משתנים בהתאם למקום בו קונים, סופר, פיצוציה, פיצריה, קולנוע וכו'.
בכמה אתם קונים את משקה הענבים שלכם?
משום מה יש לי הרגשה שלא מדובר במשקאות פופולריים, כשאני רוכש אותם זה תמיד מלווה בהרמת גבה.

משקה ענבים פאנקי

טוב, זה יצא פוסט די קצר.
הייתי בטוח שיהיה לי הרבה יותר לספר, אבל בסה"כ מדובר בפינה צרכנית חסרת חשיבות.
בסופו של יום אני בטוח שכל מחיר שנשלם על המשקה יהיה גבוה מדי, במיוחד לאור הזינוק האחרון במחירים וכל התקופה האחרונה בה יוקר המחיה הופך למוגזם ממש.
כאמור, אנחנו נשמח לשמוע מכם סיפורי טרופית, או איך שלא קוראים לרעל המתוק שאתם קונים במקום בו אתם גרים.

פיצה האט סניף רמת גן - אכזבה רודפת אכזבה

אני לא אחד שמתלונן
אני רואה את חצי חבילת הגבינה המלאה

לכן לא כתבתי כאן, כשהזמנתי לפני שבועיים פיצה מפיצה האט רמת גן, וקיבלתי את התוספות אחת על השניה למרות שפירטתי בהזמנה "חצי תוספת א' - חצי שני, תוספת ב'" , לא כתבתי כאן על זה שלא קיבלתי לחם שום חינם שהובטח לי בתמורה לפרסום בפייסבוק וגם כמובן, לא התקשרתי לסניף בזעם, לחם שום, לא נורא.

כשאתמול, הפיצה הגיעה שרופה (אכילה עדיין, אבל כל הגבינה חומה לגמרי לגמרי, במקום לבנהנה-צהבהבה) , עדיין לא התקשרתי להתלונן, איש פשוט. אבל חבל. מאכזב מאוד כל הסיפור.

ואני לא מבקש תגובות נגד פיצה האט , אני עדיין מאוד אוהב את פיצה האט. יש לי רק משהו עכשיו נגד סניף רמת-גן.

תעלומת החמוץ מתוק

כולם יודעים שבעבר הרחוק מסעדה סינית היתה בכל רחוב שני, ואפילו היתה להם קטגוריה משלהם בדפי זהב. כולם יודעים ש"סיני" בישראל הוא לא סיני בסין, או כנראה בכל מקום אחר בעולם, אלא איזו המצאה מוזרה.

בעבר, אם היה בא לשחק בכאילו, היתה האפשרות להביא מהסופר רוטב חמוץ מתוק, בטעם תעשייתי בדיוק כמו במסעדה הסינית הקרובה, לשפוך אותו על כל דבר כמעט, לעצום עיניים ולחלום. מאז השנים עברו, המסעדות נסגרו, המדפים בסופר הועמסו בכל טוב של מוצרי סושי שונים ממחצלת ועד סויה, אבל לאט לאט נעלם לו החמוץ מתוק והוחלף בצ'ילי מתוק, זאת למרות שיש מקום על מקום על המדף לכולם. הצ'ילי המתוק כבודו במקומו מונח, אבל זה פשוט משהו אחר.
לפני בערך חצי שנה הופיעו על המדפים רטבי חמוץ מתוק של קנור - אח! ההתרגשות!
מייד כמובן רכשתי אחד כזה הביתה וראיתי כי טוב - בחודש-חודשיים הקרובים חזרתי פעמים רבות אל אותו מדף , עד שיום אחד באתי, אבל הרוטב לא היה. חזרתי למחרת ושוב הוא לא היה, שאלתי לפשר העניין ונאמר לי שהוא לא יחזור.חיפשתי אחריו בחנויות אחרות, במכולות, אך ללא הועיל. את החודשים הבאים העברתי בעצב קולינרי, עד שיום אחד במכולת ראיתי רוטב חמוץ מתוק של אסם - חשבתי שזה חייב ניסיון - ופסק הדין הוא שזה הרבה פחות טוב מהקנור, אבל במדבר כל קוץ הוא פרח. להפתעתי - הסיפור שב על עצמו ! עם תום הבקבוק הרביעי\חמישי - לפתע אין יותר למצוא את הרוטב על המדפים, באף חנות, באף סופר.

ניסיתי מס' רטבים של חברות אחרות, מקצועיות יותר, כמו אלה עם הילד השמן, או "מזרח מערב" אבל לצערי הרוטב שלהם לא לטעמי, הוא חמוץ מאוד, ובהחלט מורגש שהוא "איכותי יותר" ופחות תעשייתי , אבל דווקא את הטעם התעשייתי אני מחפש.

אני מנצל את  הפלטפורמה הזו כקול קורא לחברות הרטבים (בעיקר קנור!!) דאגו שהרוטב ישוב למדפים!
עד אז מה שנשאר לי זה להתמודד עם החמיצות של הרטבים ה"איכותיים" אבל זה מגיע לרמה שאני מעדיף להשאר רעב :\

זנגה זנגה | Zanga zanGa

סוף שבוע מהנה.
מה עוד אפשר לבקש מסוף השבוע? בילויים, חברים, אוכל טוב, משפחה, אינטימיות, צחוקים, קולנוע וכו'.
על כל אלה אנסה לספר בפוסטים הקרובים.
על כל אלה, וגם על דברים אחרים שנותרו (יש ארכיון של דברים שעוד לא הגעתי אליהם).
כל זאת ועוד החל ממחר, אבל היום עוד אפשר לספר לכם על משקה מעניין וטעים ששתיתי היום.

היינו ביפו (אחרי ארוחת שיפודים מוצלחת) ואני רציתי לשתות משהו ברחוב החם.
יפו ידוע בהיצע המשקאות הרחב.
פחיות ובקבוקים שלא רואים כל יום, תענוג לעיניים והפתעות לא צפויות.
במקרר אחד ברחוב יפת מצאתי פחיות בצבעים שונים של זנגה זנגה (כמו בפעם ההיא עם מועמר קדאפי).

בלגימה הראשונה זה מרגיש כמו מיץ תפוחים מוגז (הלכתי על טעם תפוח) רגיל שמגיע בתוך פחית מסגנון משקאות האנרגיה. בלגימה השניה מרגישים שמשהו טיפה שונה.
מבט קצר על הפחית מגלה שמדובר במשקה מבוסס מאלט (לתת), כמו בירה שחורה, אבל עם תוספי טעים.
טעים? מאוד.

ע"פ גב האריזה, המשקה מיוצר בפולין ומיובא לארץ ע"י סוויט ריאלאטי שיושבים במועצה המקומית ריינה.
כל הכבוד להם על המציאה המוצלחת, הייבוא הזה בהחלט שווה את הטרחה.
אם שאר הטעמים טובים באותה מידה (ואולי גם אם לא) אני בהחלט אעשה קניה מרוכזת ואמלא את המקרר שלי.
מומלץ לנסות.

לגבי המחיר:
אני לא בטוח כמה הפחית עלתה לי, זו הייתה קניה של 200גרם אגוזי קשיו + הפחית שהסתכמו ב21ש"ח.
שיהיה לרוויה.

פיצה מונופול

כל אדם שזכה לנס הראייה יודע בוודא שבשנים האחרונות שרחוב אלנבי עמוס בפיצריות המפוזרות בצורה כמעט מדודה לאורכו. אני אומר את זה בקמצנות כי באמת מדובר בתהליך של כעשור אבל בהחלט הייתה מגמה של פיצות רבות - מהלך המותאם לבליינים הגודשים את הרחוב, וסתם תיירים שמסתובבים בין המלונית לחוף.

פיצה דומינו, שש בש, בוטיק, ומונופול היו בין השמות שכיכבו.

מדי פעם היו סניפים שהומרו ממותג אחד לאחר. אף פעם לא הצלחתי לעקוב אחרי כל חילופי הבעלות אבל כן עמדתי על טיבה של הפיצה ולמזלי הרמה נשארה אחידה, טובה מספיק בשביל לאכול בהנאה מרובה גם כשאתה לא שיכור באמצע הלילה. חלק מהפיצות אפילו טובות מספיק בשביל שיהיו טעימות אחרי חימום מהויטרינה וזה ידוע שפיצה שעומדת בדבר כזה בכבוד היא כוכב בשמיים הקולינריים שלי.

הלכתי לפיצה מונופול כי היא פשוט הייתה שם והיה תור בפיצה השניה שהייתה במרחק לא רב ממנה. לא רק שהיה תור אלא גם היו תוספות שלא דיברו אליי. סיבה מספיק טובה, לא?
בזמן האחרון גיליתי שאני ממש אוהב להעמיס זעתר על הפיצה שלי, אולי יש לי איזה חסך חדש לתבלין המקומי הקסום.
בכל מקרה, היה טוב, טוב שהיה, מחיר הגיוני בנוף התל אביבי (מז'אנר ה10 למשולש, 11-12 למשולש עם תוספת), הכל היה במידה הנכונה.

מומלץ? אם אתם בסביבה אז מאוד, אבל פיצה ברמה כזאת לא בושה להזמין גם הביתה (חלק מהפיצריות ברחוב אכן יעשו משלוח).
אפילו שהיא באה משכונה רעה, תנו לה צ'אנס.

הקנאה הורגת מצמא (עוד מיץ פז אחד לדרך)

ראיתי את הבולס לוגם בתאווה ומתרברב במיץ הפז שלו.
ישר התחשק לי מיץ פז משל עצמי, הרי זה ידוע שזה אחד המשקאות הטובים במכונה וגם תמיד שמורה לו פינה חמה בלב. אצתי אל גוש המתכת המלבני שבסוף המסדרון.


הנה המחווה שלי לבולס היקר, שיהיה לרוויה.
(בעלות של ארבעה שקלים חדשים)

מיץ פז ענבים