פלאפל בריבוע | יד חרוצים 15, תל אביב

למרות שמדובר ברשת בפריסה ארצית (תשעה סניפים) - לא רבים מכירים את פלאפל בריבוע ואת מה שיש להם להציע.
לסניף בו ביקרתי מספר פעמים (שנמצא כאמור ברחוב יד חרוצים בתל אביב, סמוך לרחוב המסגר) אין מוניטין בסביבה, אין באז או הייפ מיוחדים, למעשה אף אחד לא ממש יודע שהם מגישים משהו מלבד פלאפל.
זה לא לגמרי נכון, ידידה שלי כן ידעה כי היא ראתה פלאייר שלהם במשרד, אבל כאן בערך זה נגמר.
תראו בינתיים את החמוצים, אחרי זה נמשיך לספר עוד.

אז כמו שאמרתי, בפלאפל בריבוע יש פלאפל, זה סוג של ברור מאליו.
מה שלא ברור מאליו - ולמעשה כרגע זה הגימיק העיקרי שלהם הוא השוואלה. ברור שלא שמעתם על זה, וגם אם כן, אסביר בשביל מי שלא מכיר. שוואלה היא שווארמה טבעונית, מבוססת על סייטן (חלבון חיטה), תיבול ועוד.
טרם ניסיתי, אבל זה בתוכנית.
בנתיים הנה, תראו תמונות של פלאפל.

ועכשיו לגולת הכותרת: חומוס.
מי שקורא בבלוג יודע שחומוס הוא חלק בלתי נפרד מהתזונה שלי, אבל יסוד של ממש.
כשראיתי שיש בפלאפל בריבוע חומוס - הייתי חייב לעצמי לנסות אותו.
בכל סניף יש אפשרויות מעט שונות. בסניף של יד חרוצים יש אפילו חומוס עם חציל (אפשר לראות בתמונה למטה), תענוג אמיתי.
את החומוס הספציפי שבתמונה (כאמור אכלתי שם כבר לא פעם לאחרונה) הרכבתי כדי לקבל טעימה מכל דבר.
חומוס, פול, גרגירים, טחינה, חצילים מעל.
בסה"כ עמוס, אבל כל חלק מוסיף טעם ומרקם משלו, היה תענוג אמיתי.
למצוא חומוס טעים בפלאפליה הוא לא דבר של מה בכך.
גזר דין: ממליץ בחום.

ישיבה: בר, כסאות, יש גם אזור ישיבה חיצוני.
עיצוב: לא רע בכלל, מודרני וחביב.
ניקיון: מוקפד.
שירות: מעט מבולבל, לפעמים איטי, אבל עם כוונות טובות מאוד. מי שממהר רצוי שישב בפנים ולא בחוץ.
אוכל: טרי, טעים, כמויות משביעות, מפתיע באיכות החומוס, מצויין באזור הפלאפל (למי שאוהב את הכדורים שלו קריספיים אך מאוד רכים מבפנים), צריך עדיין לנסות את השוואלה ושאר המנות.
תמחור: המחירים אמנם מעט גבוהים בשביל צלחת חומוס, אבל אפשר להתנחם בתוספת הפלאפל שמגיעה עם המנה.

דה באן | חומוס הכרמל | ביר מרקט

אין כמו ארוחת צהריים עם חברים מהעבודה.

אני אומר את זה די הרבה אבל זה רק נהיה יותר ויותר נכון.

הארוחה היא הזדמנות להתגבש, לדבר עבודה בסביבה נעימה יותר, לקטר ולשחרר לחץ, לאכול טוב ולהתעכב בחוץ קצת יותר ממה שהיית מרשה לעצמך בארוחה לבד.

ומה יותר טוב לגרגרן כמוני מאשר ארוחה? התשובה פשוטה: מספר ארוחות.

חומוס הכרמל, עם טחינה היוה, גרגרים חמים, חריף מדהים וחמוצים קראנצ'יים שמוסיפים למנה

תחנה ראשונה: The Bun.
אם ככה, תשאלו אותי מה הסיבה שהתמונה הראשונה היא דווקא של חומוס הכרמל?
ובכן, אחת מנשות הקבוצה החליטה במפתיע שלא לאכול בדה באן, ויצאה החוצה.
אני הצטרפתי אליה כדי שלא תהיה לבד בעולם.
הלכנו לחומוס הכרמל ואכלנו את החומוסים הטובים בעיר במחיר של עשרה שקלים בלבד למנה. המציאה של הלייף.
השתיה אגב בחמישה שקלים בלבד.

טעימה של בירה מהחבית בביטר מרקט

תחנה שניה: ביר מארקט.
ממש מול חומוס הכרמל עומדת הבאסטה של הבירות, פאב באמצע השוק, שרפרפים בתוך ההמולה, נוזלים כיפיים שירעננו כל רוכש ורוכשת בימים חמים.
שאלתי מה יש בחבית וקיבלתי כוס דגימות קטנה וחמודה (שמופיעה בתמונה).
בסופו של דבר לקחתי לדרך בקבוקים של סיידר תפוחים ורימונים.
סיידר רימונים אחד שתיתי כבר תוך כדי הליכה חזרה לרכב (שעברה דרך דוכני גבינות אותם לא צילמתי).
לביר מרקט יש גם סניף בנמל יפו (בתוך מתחם השוק). העובדים בשני הסניפים נחמדים, הבירות מגוונות ומעניינות וגם המחירים לא רעים כלל.

המפורק של דה באן נוסע באוטו

חלק ג' וחשוב לא פחות: דה באן!
ברוב חוכמתי ביקשתי מאחת הסועדות שנשארה במסעדה שתיקח לי לדרך שני כריכי בקר מפורק כאשר הן תסיימנה לאכול שם.
לטענתה - האחים שי ואייל קיצ'ס התנגדו מחשש לאי עמידותה של המנה במסע אל מחוץ למסעדה אך בסופו של דבר הסכימו ולו רק כי הם מכירים את אהבתי הרבה ליצירה שלהם.
אמנם התגנבו לאוניי שמועות שהיה באותו יום גם פורק בלי אבל בסה"כ זו אשמתי שברחתי בעקבות הקולגה.

המפורק של דה באן על השולחן בעבודה

שמחתי מאוד שהם הסכימו כי הכריכים עמדו בדרך נהדר.
אחד מהם נאכל בערך רבע שעה לאחרן מכן, תוך כדי נסיעה.
הוא היה נהדר והלחמניה עמדה בלחות ובמבחן הזמן. אכלתי וליקקתי את האצבעות.
עולם הבישול הישראלי צריך לעצור את הכל ולחקור את הכריך הזה על רבדיו הרבים.
באמת, אתם חושבים שאתם יודעים מה זה אוכל, אבל מעטים כריכי הבשר המפורק בישראל וזה אחד הטובים אם לא הטוב שבהם.

המפורק של דה באן אומר שלום לאוטובוס דן

הריך השני נאכל חצי שעה מאוחר יותר, הבשר הספיק להתקרר אבל עדיין היה מספיק רק וטעים, הלחמינה לא נס ליחה גם היא. היא לא התפרקה, לא נרטבה מדי, הטעמים והמרקמים נשמרו באופן מצויין.

סוף פסוק:
כיף לצאת לאכול.
מעט פחות כיף עם אנשים בעייתיים.
הכי כיף עם חומוסים וכריכים ובירה גם!

פטפוטי ביצים

את הכריך הבא קיבלתי חינם במסגרת העבודה.

אוקיי, זה לא בדיוק היה "חינם" אלא יותר כפיצוי קל עקב הסכמתי לעבוד בערב חג, בו חדר האוכל אצלנו בעבודה סגור.

בכל אופן, כפי שוודאי ניתן לראות - הכריך המדובר הוא כריך ביצים של מותג שנקרא "משהו משהו".

זה טוב, משהו משהו

הכריך נבחר מתוך ערימת כריכים סטנדרטית ששכבה בקופסת קרטון.

אישית אני מעדיף במקרים האלה לבחור את כריך האבוקדו - במידה ויש.

הגעתי למסקנה שכל בחירה אחרת של כריך טונה\גבינה מובילה להתפשרות גדולה על איכות.

אפשר לחלק את החוויה שלי מהכריך ל2.

את החלק הימני עם העגבניה אהבתי - השילוב של הביצה שעשתה רושם טרי, עם העגבניה ותוספת הירק יצרה שילוב אכיל בהחלט, וטעים יחסית לכריך שהוכן מראש.

לעומת זאת מהכריך השמאלי עם המלפפון הטרי סבלתי. מעניין איך שינוי קטן יכול להוביל לכזה שינוי בהנאה, אבל מה לעשות - במהלך השנים שיניתי את דעתי על המלפפון מקצה לקצה.

פעם, כשהייתי קטן הוא היה האהוב עלי, והעגבניה השנואה עם הגרעינים הייתה הרחק מאחור. היום זה בדיוק ההיפך.

שלא תחשבו שאני אנטי מלפפוני לחלוטין - אני מסוגל עדיין להנות ממנו בתוך סלט טוב, אבל למרבה הצער לא הרבה מעבר לכך.

אני מניח שאנשי "משהו משהו" התכוונו לטוב ורצו לגוון בין 2 הסנדוויצ'ים שבמארז אבל מבחינתי זה קצת קלקל לי את החוויה ומוטב היה שידבקו באותו סנדוויץ' עגבניה בצורתו הכפולה.

אוליב: פסטה מלנזנה

מנת המלנזנה של אוליב (חציל באיטלקית) הינה המנה היחידה שאני אוכל שם.
לא כי השאר חלילה לא טובות, פשוט המנה הזו כ"כ מוצלחת שלא ראיתי צורך לנסות שום דבר אחר - למעט פעם אחת שבה אכלתי גם את המלנזנה וגם כריך.

התיאור שלה הוא פשוט מאוד: "פרוסות חצילים קלויים ברוטב עגבניות פיקנטי בתוספת מוצרלה ופסטו".

באמת תמונה מקסימה אבל המנה הזו אינה מדוייקת

כל העניין באוכל טוב הוא שאמור להיות דיוק. ישנן כמויות שצריך לשמור עליהן, יחסים שצריך לעמוד בהם, אוכל הוא לא סתם השלכת דברים לתוך הפה.

הפוסט הזה הוא תלונה, והכל החל למעשה בטלפון מהמסעדה.
בשיחה שללו את כל סוגי הפסטה שהזמנו ואמרו שבגדול יש אפשרות אחת או שתיים.
כולם החליטו לשנות את ההזמנה שלהם לפוזילי, אתם אולי זוכרים את השם של הפסטה מהפרק ההוא שקריימר הכין בובה של ג'רי מהפסטה הזו, וכהגדרתה היא מסולסלת, דמויית ביסלי גריל.
הפסטה שקיבלנו אמנם הייתה מסולסלת, אבל זה לא פוסילי.
נכון, בצק רטוב הוא בצק רטוב, אבל כשמבטיחים צריך לקיים.

תלונה שניה:
פיסות החצילים שאמורות היו להיות ברוטב עגבניות.
זה לא קרה. במנה שלי בקושי היה זכר לרוטב עגבניות.
במנה הזהה לחלוטין של עדי שישבה צלידי היו אולי שלוש עד ארבע כפות של רוטב עגבניות.
האוכל היה טעים, אבל זה לא היה הטעם הרגיל של המנה, זה שאני מקבל כבר כמה שנים שוב ושוב בכל הסניפים שלהם.
אחידות היא חשובה.
לא ייתכן שלי יש מנה אחת, לזו שיושבת לידי יש מנה דומה וכשאכלתי באיזה לילה בסניף בלונדון מיניסטור (לפני שבועיים) קיבלתי מנה אחרת.
האוכל אמנם היה מצויין, אבל הוא לא היה עצמו.

תלונה שלישית:
קופסאות הפלסטיק בהן הגיעה הפסטה היו מלאות למחצה.
במילים אחרות זה אומר שהן היו חצי ריקות.
כמות הפסטה הייתה טובה דווקא, לא רעה בכלל, משביעה על גבול המפוצצת.
להבדיל מהכמות שיושבת טוב בבטן, הכמות במארז לא ישבה טוב בעין. משלוחים אחרים שהזמנתי מאותו מקום היו מלאים יותר, גדולים יותר, עמוסים יותר.
שוב, זה טוב, אבל יש אבל.

תלונה רביעית:
פירורי הפרזמן.
השכלנו לבקש הרבה מהם בצד. עובדי המקו נאותו לבקשה ושלחו ביד נדיבה.
הם היו יבשים כאילו היו פירורי לחם.

הרשו לי לסכם:

• לא היו סוגי הפסטה שביקשנו, הפסטה החלופית לא הייתה מהסוג שהזמנו
• יש אוכל מצויין אבל הוא לא בדיוק הוא
• יש כמות ממש טובה אבל פחות מהרגיל
• הפרמזן יבש

חוץ מזה הכל היה מצויין.

הפעם יש צורך להבדיל בין דרישות של מבקר מסעדות לבין דרישות של אדם רעב שהזמין פסטה למשרד.

האוכל היה מצויין, המשלוח הגיע לפני הזמן, הכמות היתה מדוייקת. עם זאת, הארוחה סבלה מאי דיוקים שצרמו מעט.

עכשיו רק נשאר לכם להחליט אם אתם יותר רעבים או יותר אנינים.

ב-7 ש"ח לסנדוויץ' באים עם ציפיות נמוכות

כשרעבים בעבודה אבל רוצים להספיק לעבוד, לפעמים הפתרון המהיר לקיבה מלאה למחצה הוא ביקור במכונת הסנדוויצ'ים.

אני זוכר את הפעם הראשונה כאילו היתה לפני חודשיים. אריזות מנצנצות ומגוון עשיר של 4 אפשרויות שונות בהישג יד. באותו יום בחרתי ב"שמנת זיתים" - לחמניה מרוחה בגבינת שמנת זיתים עם קצת ירקות. להפתעתי הלחמניה מאוד טריה, מעט לחה אבל לא בקטע רע. והסנדוויץ' היה מפתיע בטיבו - כמובן שלטובת המכונה היו הציפיות הנמוכות איתן באתי מהבית.

הרבה סנדוויצ'ים עברו במכונה מאז, לצערי גיליתי ששמנת זיתים הוא הנדיר ביותר, ואפשר למצוא אותו רק אחת לכמה שבועות, לכן אני בדר"כ הולך על טונה. נראה לי מפוקפק מידי להתקרב לסלט ביצים, וחביתה זה לא הקטע שלי (יש שניצל אבל הוא גם כן נדיר, עולה 17 שקל, ולא ניסיתי אותו).

בדר"כ סנדוויץ' הטונה הוא סביר. פחות מהנה מהשמנת זיתים אבל יותר בריא. הוא מעורבב עם ירקות שיותר קשה להיפטר מהם מאשר השמנת זיתים (עבור אלו מאיתנו שלא אוהבים ירקות).

היום לראשונה נחלתי אכזבה של ממש. לחמניה שמרגישה כאילו שהיא מאתמול, וכמות טונה מזערית עד נעלמת. בביס אחד הרגשתי שיש שם משהו. אבל זה בסדר, אי אפשר לנצח כל יום.

צהריים במשרד \ אוכל מהעתיד

רכשתי סוג של מנה חמה במחיר של כ11ש"ח. מארז נודלס חביב המגיע בתוך קופסת קרטון הדומה לקופסאות של טייק-אוואי סיני קלאסי. הטריק הוא שהאיטריות מבושלות מראש ומגיעות בריזת וואקום (עם חומרים משמרים מלחיצים), וישנה שקית נוספת עם רוטב.
שתי דקות במיקרו והמנה מוכנה. סליחה שלא צילמתי גם השקיות שהיו בפנים, לא חשבתי בבירור מרוב רעב.

נודלס בוקס בטעם קונג פאו

ניסיתי את הקונג פאו הנראה בתמונה, ועוד מנה של נודלס ברוטב בוטנים וקוקוס.
הטעם לא רע בכלל, הרבה יותר טעים מנודלס של מסעדת River למשל (הם גרועים). הריח מוזר, כנראה שהם השקיעו יותר בחומרי טעם מאשר בחומרי ריח.
בקונג פאו אפילו היו חתיכות של תירס גמדי!

לא נראה משהו, אבל טעים.

לסיכום, לא מדובר בדבר הגדול הבא, אבל זה פתרון קל ומהיר לרעב. המנה משביעה למרות שהיא יחסית קטנה. היא טעימה למרות שהיא מריחה מוזר ונראית קצת לא טבעית כשמוציאים אותה מהמארז. היא בעיקר זולה, ונותנת אחלה ערך לכסף.
לא הייתי ממליץ עליה לכל אחד, אבל כן מדובר בתחליף סביר לאוכל אמיתי - וזה בהחלט מספק בעיר בה יותר מדי טבחים גרועים מרשים לעצמם לפתוח מסעדות אסייתיות.

סעיד המקורי מעכו - השיבה

מדי פעם אני חוזר לסניף של סעיד המקורי מעכו ברחוב מנחם בגין בת"א.
לא בגלל הטעם חלילה, מדובר באוכל בינוני עד סביר. הסיבה היא נוכחותם של שומרי קשרות, או סתם העובדה שלפעמים אתה נופל על האזור הזה וחייב לאכול משהו מיד.
המנות של סעיד בעיקר מצטלמות יפה, ולהלן ההוכחה:

צ'יפס, פלאפל, קצת קטשופ של אסם.

חומוס סופר פוטוגני עם טעם שרק הטחינה יכולה להציל.

סלט זה סלט, אבל שלהם לא רע בכלל.

אז כן, האוכל יכול להיות לא רע לפעמים, אבל אני לא בא לסעיד בשביל החומוס. זה עצוב כי אחרי הכל המותג של סעיד הוא חומוס. לפעמים הוא טוב, אל תבינו אותי לא נכון, אבל לא מסוג המקומות שמצדק עלייה לרגל, או אפילו לרדת מהאוטובוס אם אתם עוברים ליד.
לעומת זאת, אם אתם בסביבה, תבואו, אולי תיפלו על יום ממש טוב.