אוכל בחוץ: פונדנט שוקולד

יום ראשון, 19 בפברואר 2012

בראוניז שיכורות על קלואה

למתכון זה תזדקקו לעזרים הבאים:

קערה עמידה לשימוש במיקרו

תבנית אפיה מרובעת או מלבנית

ניר אפיה - מומלץ

תנור/ טוסטר אובן גדול

מרית

כוסית צ'ייסר

שותף שחזר מטיול בחו"ל עם בקבוק מנצנץ מהדיוטי

הנגאובר - בגדר המלצה

מצרכים:

200 גר' שוקולד מריר - מנסיוני רצוי להשתמש בפושט, לאלו עם אחוזי מוצקי קקאו גבוהים יש נטייה להתפרק מהשומנים שלהם תוך כדי עבודה ואז יש לכם בלאגן לא אכיל ויבש. אני לא קונדיטורית ובטח יש כאלו שיחלקו עליי, אז הם מוזמנים לחלוק ולהכין בדרכם.

200 גר' חמאה

2-3 צ'ייסרים של קלואה (ליקר קפה), אפשר גם אמרטו, אפשק ויסקי או ברנדי, אפשר כל אלכוהול שהשילוב שלו עם שוקולד עושה לכם נום בראש.

3 ביצים L

1/2 כוס סוכר (אפשר גם חום)

1/2 1 כוסות קמח רגיל (לא לאפיה)

צביטה נדיבה של מלח

מכאן הכל דיי פשוט :

שלב א' - מכניסים את החמאה+שוקולד מריר למיקרו לפרקים קצרים (10-20 שניות בכל פעם נניח, תלוי בעצמת המיקרו שלכם) עד שהם נמסים ומתערבבים יפה יחד - ממש לא רצוי לחמם יותר מדי. מה שצריך להיות לכם זו קערה מלאה שוקולד נמס חלק ומבריק.

שלב ב' - אלכוהול :) מוזגים פנימה שוט אחד בכל פעם ומערבבים, מותר לטעום כי זה עוד בלי ביצים, וצריך לבדוק אם זה שיכור מספיק לטעמנו לה לה לה, וזה שוקולד עם אלכוהול אללי! רק תדאגו שישאר עם מה לעבוד אחר כך.

שלב ג' - את הביצים מוסיפים כמו האלכוהול - אחת בכל פעם ומערבבים עד שהתערובת חלקה לפני שמוסיפים את הבאה בתור.

שלב ד' - סוכר, קמח וצרות אחרות - מי שאוהב מתוק שישים יותר סוכר, אני שונאת עוגות מתוקות מדי ובדרך כלל חותכת את הכמות שרשומה במתכון לחצי, כך שלפני שטיפלתי במתכון הזה היתה בו כוס שלמה (מ-י-ו-ת-ר), מוסיפים גם צביטה של מלח כי עוגה בלי מלח היא עוגה מתוקה מדי. אחרי שערבבנו את הסוכר זורקים את כל הכוס וחצי קמח במכה פנימה ומערבבים נמרצות עד שיש לנו משהו שנראה כמו תערובת עוגה חלקה וסמיכה, משתדלים לעשות את זה במהירות ובכמה שפחות ערבובים כדי שיצא לח וטעים ולא יבשושי. אחרי זה אלוהים הוא גדול ואפשר להוסיף דברים טעימים כמו אגוזים, אבל לא חייבים.

שלב ה' - מעבירים את התערובת לתבנית מרופדת בנייר אפייה ומשומנת בחמאה ומכניסים לתנור בחום בינוני (180 מעלות), אם אתם כמוני - עם טוסטר אובן, תלכו על בטוח ותשארו על 150 מעלות ותדאגו שהתבנית תשב ממש באמצע כדי לא לקבל משהו חרוך למעלה. אופים כ-15 דקות, אם המרכז עדיין רוטט קלות כשמזיזים את התבנית סימן שאתם בסדר. רצוי לא לאפות יותר מדי, אחרת זאת סתם קובייה יבשה

חשוב! מחכים יפה ובסבלנות למרות שבא לטרוף את הכל, עד שהתבנית פושרת, אחרת זה מתפרק, חותכים לריבועים ובולסים.

מי שאוכל לבד מת לבד.

יום שני, 6 בפברואר 2012

פיצה דומינוס

אם אתם רוצים תמונות של פיצה - הן מתחת לטקסט

רציתי לספר לכם איך הזמנו הביתה שני מגשים.

האחד היה עם פפרוני, והשני היה עם חצי פפרוני וחצי פטריות פורטובלו.

בנוסף היה גם בקבוק פנטה, לחם שום ופונדנט שוקולד.

רציתי לספר את כל זה, אבל לא צילמתי את לחם השום, לא חשבתי שצריך לצלם את הפנטה, ובכלל לא ממש התאמצתי עם התמונות של הפיצה כי הייתי רעב.

התיישבתי בדיעבד לספר איך היה, וכמובן שהיה אחלה, אחרת הייתי מתלונן כבר מתחילת הפוסט, אבל במקום תלונות יצא לי שיר הלל ארוך לזכותם של דומינוס פיצה. זה קטע מוזר, אבל הם מלווים אותי כבר המון שנים ואף פעם לא נתתי להם את הכבוד הראוי.

פיצה דומינוס היא כנראה הפיצה הכי משתלמת שתוכלו למצוא אי פעם בחיים שלכם, לפחות בישראל.

אני לא מדבר על כל מיני פיצריות קטנות ומקומיות או הפיצות המתקראות "חצי חינם", "כמעט חינם" או "שלושת רבעי חינם". אם אתם אוהבים לאכול קרטון זה הקטע שלכם, וזכותכם.

ברור שיש לי מקום בלב גם לפיצות של פעם, כאלה שאפשר להשיג עדיין בעיירות פיתוח, בפריפריה הרחוקה, או במקומות שמנוהלים ע"י דוד כלשהו, מבוגר יחסית, שלבטח יקח איתו את הסוד אל הקבר או אל התור של מבקשי קצבת הכנסה.

תמיד יש להם פיצה מדהימה, יש כאלה כמעט בכל עיר מיושנת, ויש אחת או שתיים אפילו בתל אביב (תנסו פעם את פיצה סרט). דומינוס הם פיצה תעשייתית, אבל הם עדיין עומדים בכבוד מול פיצות אחרות.

דומינוס יודעים לספק את הסחורה. יש להם את המבצעים הכי שווים, הם מספיק מקצועיים כדי להודות ולפצות כשהם מפשלים, הפיצה שלהם לא רעה בכלל (תלוי בסניף וביום ובאנשים - אבל כאמור הם יודעים לפצות אם משהו רע קורה), יש להם סניפים בכל הארץ, ויש להם תוספות שמשום מה עדיין שמורות כיום רק לפיצריות שף או בוטיק.

יש לי מקום בלב גם לפיצות איכות שנאפות ע"י מקצוענים ויש עליהן תוספות אקזוטיות שנרכשות במיוחד, אני די אוהב פיצה, ואני מוכן לכבד אותה ברוב צורותיה וטעמיה. לא חסרות פיצות שהן על הגבול, אבל אף פעם אין יותר מדי פיצה.

זו היא לא כתבה יח"צנית, דומינוס לא שילמו לי, וכנראה שלא ישלמו לי לעולם (כי אני מבוגר מדי בכדי לעבוד באחד הסניפים שלהם), אבל בתור לקוח מרוצה שלהם כבר למעלה מעשור - לא איכפת לי לקדם אותם מעט, והשם הטוב יודע שהם לא באמת זקוקים ליחסי הציבור שלי - העסקים טובים.

אגב, הלוואי ודומינוס היו משלמים לי, אפילו בפיצות, הייתי מוכן לקדם אותם על כנפי מלאכים.

אגב, אני בטוח שכמעט לכל אחד שמזמין מהם מספיק הייתה ההיתקלות שלו. הפיצה עלולה להגיע מעוכה לגוש, השתיה נשכחה בסניף, החליפו את הפיצה שלכם עם מזמין אחר, משהו לא מבושל דיו, משהו שרוף וכו', אבל הם כאמור יודעים לפצות, יודעים להתנצל, וזה ברור שתקלות כאלה מתרחשות כשיש לך אינספור לקוחות בצירוף של עובדים בשכר מינימום (או יותר, אף פעם לא שאלתי).

אני יכול לספר לכם על מקרה של קילקול קיבה קבוצתי שהתרחש אחרי דומינוס, אבל גם על זה פיצו אותנו שוב ושוב, וזה היה יכול להתרחש בכל מקום ואלוקים הרחום יודע שמקומות אחרים לא היו ממצמצים לכיוון שלנו. אני מניח שצריך ללמוד לקחת את הטוב עם הרע. אפשר לראות דוגמאות לכך בעמוד הפייסבוק של דומינוס. מדובר בעמוד פעיל מאוד, ועל כל תלונה יש מענה וניסיון לתקן את העוול.

חלק מהגודל של דומינוס מביא איתו גם יכולות שיווק שאין לאחרים, הגעה דרך פרסומות ושיתופי פעולה, ומבצעים שהם דוחפים לרגל כל אירוע. כאמור - הקסם של דומינוס הוא בעיקר בזמינות ובהנחות על כמויות גדולות, אבל מצד שני אם אתם בקטע של להזמין פעם אחת ואז לחמם פיצה כל השבוע - הרווחתם.

הקסם האמיתי של דומינוס (הפעם באמת באמת) הוא בתוספות. המגוון עשיר, הוא כולל גם בשר. פיצה עם פפרוני זה באמת תענוג, והניו יורק הוט פסטרמי שהם הוסיפו לאחרונה הוא פשוט מדהים. גם מחבר הפטריות (יער, פורטובלו, שמפיניון) בהחלט מדבר אליי, וכמובן יש את כל הקלאסיקות הבטוחות, הירקות למיניהם ומבחר גבינות. כרגע יש אפילו תוספת של שום!

אגב, מה הפיצה האהובה עליכם?

מה התוספת האהובה עליכן?

אנחנו נשמח לשמוע!

אני לא בטוח מה מניע את הפוסט הזה, אני פשוט זורק אותיות ויוצאות לי מילים ואני חושב על פיצה. האמת היא שאני עדיין די חולה ולכן אין לי תאבון, אבל אני ממש ממש נהנה להסתכל על תמונות של פיצה, באמת שזה כיף.