‏הצגת רשומות עם תוויות עממי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עממי. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 8 באוקטובר 2014

פסטה פלורה | לא על הרוטב לבדו

לאחר כמה פוסטים מתלוננים על יוקר המחיה בארצנו היקרה לא יכולתי שלא להשחיל סיפור אנושי מרגש על פסטה חדשה בפלורנטין הממוקמת על חורבותיה של פיצה שפעם אהבתי, ועוד כמה מקומות שעברו באותו החלל מאז אותה פיצה.

סליחה שאני זורק שמות, אבל הכי קל להסביר את הקונספט ע"י צמד המילים "פסטה בסטה".
המילים האלה אומרות (למי שמכיר) שהמקום מגיש בעיקר פסטה זולה באווירה צעירה, זו גם האווירה פה, וגם השוס, פסטה זולה ועל הנייר גם טעימה.
על הנייר כי האינטרנט עמוס לעייפה בביקורות חיוביות בטירוף על המקום.

אל תאמינו לי לגבי המחירים, הנה התפריט, תראו מה הולך שם במנות הפסטה, אלו הם מחירי שוק.

אבל לצערי הסיפור הזה לא יכל להיות מושלם, לפחות לא בשבילי.
באתי בערב, מאוחר, אולי זה הגורם, כי אני רוצה להאמין שאנשים רבים כ"כ פשוט לא טועים בצורה עיוורת.
הפסטה הייתה אל דנטה, הרוטב היה מעט מימי, טיפה חום, בעיקר חסר טעם. למזלי היה על השולחן דיספנסר גבינה מהסוג המסתובב, גיררתי גבינה כאחוז טירוף ובכך מצאתי שלווה בצלחת שלי, שאחרת הייתה פשוט תפלה.

אני בהחלט מקווה לגלות בביקור הבא שלי שם שטעיתי לגבי המקום, אם כי לא אמהר לשם, אולי רק אם מישהו אחר יציע.
אבל המחירים, בחייאת רבאק, המחירים האלה.

סלחו לי על התמונה, היה ממש ממש חשוך.


פסטה פלורה, רוטב עגבניות, חציל.
פסטה, רוטב עגבניות, חציל.

יום שישי, 21 במרץ 2014

קצין מטבח יוסיפון

קרוב לעבודה שלי בת"א יש פסאז' ארוך שנמתח מרחוב בית עובד לרחוב יצחק שדה.
בפסאז' הזה יש מגוון רחב של עסקים, ובניהן מסעדת יוסיפון.
עד המסעדה שמעתי מחברת צוות בעבודה, שסיפרה על מקום שנפתח לא מזמן ממש לידנו שמגיש אוכל מאוד טעים במחירים שווים לכל נפש. לרוב אני אוכל במקום עבודתי המגיש ארוחה לא רעה במחיר מאוד מצחיק, אבל לפעמים אני אוהב לגוון ולאכול במקומות טובים יותר.

לאחר הליכה קצרה הגענו למקום. מדובר באחד החללים המצומצמים ביותר למסעדה שנתקלתי בהם. יש מספר קטן של שולחנות שעומדים בפנים ובחוץ אבל זה לא הפריע לי כי ידוע שלפעמים דברים טובים מגיעים בקטן.

באנו 6 אנשים ובכל זאת נמצא עבורנו מקום בחוץ, וחיש קל ניגשה אלינו מלצרית חייכנית שלפי רמת האיכפתיות והנחמדות שלה, אפשר לחשוב בנקל שהיא קשורה לבעל המקום. מתוך תפריט המסעדה החלטתי לבחור במנה של תבשיל עגל עם "תבלון סודי". ליד לקחתי אורז ותפוחי אדמה, ולמנה ראשונה סלט ירקות עם טחינה מעל.




מנת הסלט הייתה סטנדרטית וטעימה.
תבשיל העגל היא בעצם בשר טחון שמסתתר פה בתמונה מתחת לערימה של טחינה (שהייתה מוטיב חזק לפחות בארוחה שלי, אולי אפילו קצת יותר מידי)
ניתן לציין לטובה את תפוחי האדמה שהיה קריספיים ועשויים כמו שצריך.
בסה"כ גם המנה העיקרית הייתה טעימה ומשביעה, וגם האנשים מסביבי שהזמינו פרגיות נהנו.

שילמתי 35 שקלים - בקלות יכלתי לצאת בכפול מחיר במסעדות אחרות באיזור.
התמורה לכסף הייתה טובה, ובהחלט יש סיכוי שאחזור לשם בקרוב.

יום רביעי, 20 ביוני 2012

שיפודי זיקה

בשבת בבוקר התעוררתי עם רעב עצום למשהו.
לא ידעתי מה בדיוק אני רוצה, אבל כן ידעתי שאני מאוד רעב. שיחה קצרה בין בני זוג העלתה שאין לנו מקום שאנחנו מסכימים עליו וזה כמעט ופגע בשלם הבית.
אחת האופציות שהעלתי הייתה זיקה או שיפודי זיקה אם תרצו.
משום מה החצי השני שלי לא ששה לאכול שיפודים לארוחת בוקר, לך תבין.


החומוס של זיקה
חומוס שמצדיק ביקור

בסופו של דבר כן הגענו לזיקה, זה עדיין היה כמו ארוחת בוקר בשבילי, אפילו שהשעה הייתה שעת אחר צהריים. לא אכלתי שום דבר לפני. בעצם סליחה, אכלתי חתיכת חלה.
אספנו את הבולס בדרך ונסעדנו אל המקום האהוב אל המזון האהוב עם כל הנשמות האהובות.
מצאנו חניה במרחק דקה הליכה והתקדמנו אט אט בשמש.
חנות צעצועים סמוכה הציבה בחוץ מכונה לבועות סבון והן נצצו וריחפו ומילאו את הרחוב.


מבחר סלטים - זיקה
פותחים שולחן, וזו רק ההתחלה

זיקה חמדאן ישב בעצמו באחד מצמד השולחנות בחוץ, בירכתיהו לשלם ונכנסו פנימה אל החלל הממוזג.
שניה אחרי שהתיישבנו החלו להעיף לכיווננו צלחות וצלוחיות, חומוס, פיתות, פלאפל, צ'יפס, סלט וסלטים.
הזמנו את הפריטים הבאים:

  • שיפודי כבש
  • שיפודי "אדום"
  • שיפודי פרגית
  • חציל בגריל
  • בקבוק ליטר וחצי של קולה זירו



חומוס
זו לו אותה תמונה של חומוס, אבל היא דומה


אני מקווה שתבינו אבל בשניה שהאוכל האמיתי הגיע אני הפסקתי לצלם.
השיפודים, החצילים, העובדה שלא אכלתי כלום מהבוקר, כל אלו ועוד גרמו לי לשכוח מזה שיש לי בלוג אוכל לתחזק.
כן, ברור שזה לא מקצועי מצידי, אבל כשרעבים המקצוענות עוברת למושב האחורי.
ישבנו ונישנשנו ובלסנו ובלענו ונהנינו מכל רגע.


פלאפל - זיקה
כדורי פלאפל קטנים ומוצלחים

החציל היה כ"כ מוצלח שהזמנו עוד ועוד ממנו.
החומוס גם זכה להצלחה דומה.
יש הטוענים שהחומוס כ"כ טעים מכיוון שהוא מגיע מהחומוסיה של אחיו של זיקה, אבו מרואן המפורסם.
בכל מקרה, הסיבוב הראשון של החומוס הצ'יפס והסלטים הוא על חשבון הבית (במידה ואתם אוכלים גם מנות עיקריות.
יש גם כרובית מטוגנת עם לימון מעל אבל לא תמיד מוציאים אותה. מומלץ לשאול, לפעמים תאלצו לשאול ולבקש כמה וכמה פעמים, אם תיפלו על יום טוב תוכלו אפילו לקבל קצת הביתה (אצלי זה נגמר בדרך).


צ'יפס
היה לי העונג לאכול את רובו


שיפודי זיקה פותחים בסביבות עשר בבוקר וסוגרים לקראת ארבע לפנות בוקר.
בשעות הללו הם לרוב מלאים, אבל אף פעם אין המתנה ארוכה מדי.
עוד דבר שחשוב לציין הוא שבאף אחד מביקוריי הרבים שם לא נתקלתי ביום רע. הדבר הכי רע שיכול לקרות הוא שמרוב עומס ישכחו מנה או שיהיו עיכובים, אבל כל אלו רגעיים ולא משפיעים על איכות האוכל וחביבות האירוח.
המקום עצמו פשוט, לא גדול מדי, אבל תמיד תמיד מספק את הסחורה.


מנות פתיחה - זיקה
החומוס הוא תמיד הראשון שנגמר

ועכשיו לחשבון:
החשבון שלנו יצא 222ש"ח לשלושה סועדים.
מדובר ב74ש"ח לסועד, וזה אחרי שהמלצרית טעתה בחישוב פעמיים לטובתנו ואנחנו בחביבותנו תיקנו אותה וגם הזכרנו מנות שהיא פיספסה.
בחישוב גס מדובר בשני שיפודים לאדם, חומוס, סלטים, פלאפל, צ'יפס, שתיה וחציל בגריל עם תוספות חוזרות והכל בשבעים וקצת שקלים.
התיאורים שלי באמת לא עושים חסד לכמויות המזון שהגיעו לשולחן ונאכלו ללא הפסקה.


אם אינכם מכירים את תחום השיפודים, הרשו לי לספר לכם שכיום מקומות שמחשיבים את עצמם לטובים או סתם עפים על עצמם נוטים לקחת בממוצע כ70ש"ח לזוג שיפודים (כבש\עגל), וזבמקרים הלא טובים זה אפילו לא כולל תוספת כלשהי.
עם חשבון שכזה - יצאנו מרווחים מכל הכיוונים, וזה עוד לפני האיכות הטריות והטעם.



יום רביעי, 11 בינואר 2012

שיפודי עזרא ובניו לארוחת ערב

אם עקבתם אחרי הפוסט הקודם של הבולס ושל ענבר.מיאו - בוודאי שמתם לב שערכנו אמש ביקור אצל עזרא ובניו על האש.
אני לא יודע איך לשפוט את המוסד הקולינרי ותיק הימים הזה, כי הוא נופל להמון קטגוריות וגם בעצם מדובר במקום ייחודי מאוד.
אני אפילו זוכר את עצמי מגיע לשם גם לפני כעשרים שנים ונהנה כמעט באותה מידה (למרות שבתור ילד בטח נהנתי יותר, וגם לא הייתי צריך לשלם בכלל).

שיפודי עזרא
משפחת עופות מובילה את צעיריה אל השיפודי

את העשן רואים מרחוק, וכשמתקרבים מריחים גם את המנגל. כשנכנסים נתקלים בענן של עשן, קולות של אנשים וצלילים של פחמים מתפצפצים לצד נגינה של מכונות משחק (דיספנסרים של מתנות ושטויות, וכו'). אני זוכר שפעם היו מכונות שוות יותר, וגם גלגל ענק עם כיסא יחיד שאפשר לשבת בתוכו ואז המכונה פשוט מסובבת אותך בצורה מביכה בעיגול גדול.

הלכתי על שיפודי בקר (20ש"ח לשיפוד) לצד פרגית עם שומן כבש (9ש"ח).
כמובן שלקחתי גם ערימה של צ'פס. אם אתם אוהבים הרבה צ'יפס - ממליץ לקנות חמגשים ולשים את הצ'יפס בתוכה, כי הצלחת של הצ'יפס טיפה יותר קטנה. אפשר גם לקחת צלחת של המקום במקום הצלחות החד פעמיות, גם הן גדולות יותר.
הצ'יפס עולה 10ש"ח, לא משנה בתוך איזה כלי תשימו אותו.
משקה ענבים, לאפה וצלוחית חומוס עם טיפה חריף סגרו את הרכישה. תכננתי לקחת גם קערה של עמבה (חינם, מצווה לקחת) אבל לא היה לי מקום על המגש או בידיים, ואח"כ שכחתי כבר.

שיפודים של עזרא
מי שמבין עניין יכול לזהות בקלות (לא כל השיפודים שלי)
בשעות מסויימות ובימים מסויימים ההמתנה בתור יכולה להיות מייגעת. צריך לדעת להדחף, אבל לא לשכוח להיות מנומס, בסה"כ כולם בדיוק כמוכם, רוצים שיפוד, אולי משהו בלאפה, קצת סלט כרוב, משהו קר לשתות.
כשעומדים בתור למנגל עצמו, במידה ויש יותר מאדם אחד (בשעות הערב ובשבת יש לפעמים שלושה וארבעה אנשים) ניתן לגשת טיפה מהצד ולתת את השיפודים לא למי ששם אותם, אלא למי שמוריד (טיפ של מקצוענים).

אני רוצה להקדיש שורה מיוחדת של כבוד לאנשים שמתפעלים את המנגל במשך שעות, ויש להם גם את היכולת לעשות את זה בחום ובעשן, גם לעשות את זה כמו שצריך, גם להיות אדיבים ובעיקר לזכור מי שם מה, כמה, ואיך הוא נראה וכמובן להבדיל בין סוגים של שיפודים תוך כדי שהם מונחים על מנגל חם ומעשן.

טעם הזית זה אומר שהשמן הוא לא מזיתים?
שיפודי עזרא זה לא מסעדה של ממש. המקום מותאם לאדם הפשוט, הן במחירים, הן בהגשה, בסוג האוכל, בגישה האנושית, בעיצוב, במידת ההשקעה מסביב, בכל דבר.
חלל עצום עם שולחנות ריקים שעליהם הסועדים עורכים את מה שבא להם, את הנייר והצלחות וכו'. הסלט מגיע מפאיילה ענקית, ולידה קערה של מלח שאפשר לדחוף לתוכה את היד ולתבל בנדיבות. יש בקבוקים של שמן זית ושל מיץ לימון שמסתובבים, למקרא שבא לכם לתבל עוד.
לא מדובר במקום יוקרתי, והם אפילו לא מנסים להיות אלגנטיים. מדובר במקום פשוט, זול וטעים.
אדם יכול לבוא ולאכול ערימה של שיפודים, לשלם מעט ולהנות הרבה. גם החוויה, הטיולים, התחנות השונות, כל אלו מוסיפים אלמנט של הנאה ומעצימים את הבילוי.

חומוס

גם החומוס של עזרא הוא חומוס לאנשים פשוטים. לא ברור מי הכין אותו או מתי, אבל הוא טעים. הוא נראה ומרגיש כאילו שהוא לא הגיע ממארז פלסטיק, הוא עדין, מתובל מעניין, ומגיע עם קצת חריף.
הילדים ברקע צועקים, המבוגרים שמחים. אף אחד לא מתלבש יפה מדי בשביל להיגע לעזרא, כולם באים בסה"כ בשביל למלא את הבטן בזול. הקהל מורכב ממשפחות, אנשים שעושים איזה אירוע, קבוצות גדולות, בודדים, יש הכל מהכל.

הסחלה של הצ'יפס שלא באמת אוכלים אלא אם רעבים באופן מגעיל

הערב מגיע לסיומו. כולם עייפים אך באמת מרוצים. אתה מרגיש כאילו שעקצת, כאילו שחסכת ואכלת וניצחת את המערכת.
שווה לנסוע לאזור רק בשביל השיפודיה הזו, לא בכל פעם ופעם שרוצים שיפוד, יש הרי מקומות הרבה יותר איכותיים, או כאלה שיש להם בויטרינה כבש, אבל מצד שני אם אתם עוברים בדרך זו מצווה לעצור.
אנחנו מתחילים להתארגן לכיוון האוטו, ולי יש פיצוץ בגרון.
אני לא חושב שאי-פעם התאכזבתי בשיפודי עזרא.

עזרא ובניו על האש
חתיכת שומן אחרונה

נ.ב.
יש משהו שלא דיברתי עליו בכל הפוסט ואפילו לא אכלתי, אבל אני ממליץ עליו ללא עוררין: החמוצים של עזרא.
חמוצי הבית מגיעים במארז פלסטיק של מה שנקרא בתחום החומוס "חצי קילו". ברשימה שלי הם נמצאים קרוב מאוד למקום הראשון. הם עשויים טוב, מתובלים בחריפות, ויש להם צבע כתום חזק. הם טעימים ברמות שאני לא יכול להעביר בכלל, משהו שלא מצפים ממנו כשאוכלים חמוצים.
קחו בחשבון שהקופסא שלהם לא מתמודדת טוב עם נסיעות ברכב וצריך לשמור עליה אם אתם לא רוצים שיישפך.
הסיבה שלא קניתי אתמול היא מכיוון שלפעמים הם באמת חריפים, ולא תמיד בא לי לקחת את הסיכון שהבטן שלי תתחיל לדבר באמצע הלילה.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג