‏הצגת רשומות עם תוויות פרמז'ן. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרמז'ן. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 7 במאי 2014

פיצה פיליפ: מתוקה הדרך הביתה

לפעמים כשהולכים לבקר בארצות רחוקות חוזרים הביתה עם רגשות מעורבים.
מעורבים כי מצד אחד אתה באמת מתגעגע לחומוס טעים, אבל מצד שני טעמת עכשיו מאכלים קסומים ולא בא לך לחזור לאכול סחלה מקומי.
את ההרגשה האחרונה עזר למגר ביקור לילי קצר בפיצה פיליפ.

מוצרלה די בפאלו, פרמז'ן, עגבניות שירי, ארוגולה ורוטב בלסמי מצומם.
מוצרלה די בפאלו, פרמז'ן, עגבניות שרי, ארוגולה ורוטב בלסמי מצומם.


התמונה שמעל מילים אלה היא כנראה הכי מוצלחת בביקור הזה, אבל בשביל תמונות יש פוסטים אחרים על פיליפ, בפוסט הזה מדברים בעיקר על טעם (ולא על שירות, אין לי כח להתלונן, בינוניות במקרה הזה היא גם סבירה, היו כבר מקרים גרועים יותר במחוזות אלו).
אגב, מכל התמונות שצולמו, נראה לי שהפיצה שלי הייתה גם הכי טעימה (כן, עדיין זו שלמעלה פה).


בטטה, חצילים, פלפל קלוי, גבינה בולגרית.
בטטה, חצילים, פלפל קלוי, גבינה בולגרית.

החברים הלא צמחוניים הזמינו את פיצת השפקטקולו, על בסיס רוטב עגבניות עם תוספות ריחנות (ואפילו טיפה מסריחות - הגבינה בעיקר) שינקן, גורגונזולה, פורטבלו, גבינת מוצרלה ושפק. מבט אחד בפיצה מעלה מיד את הרוק לחלל הפה (תזכרו שיש שם חיות מתות, קצת כבוד!) אבל עדיין, שלי הייתה יותר טעימה.

רוטב עגבניות, שינקן, גורגונזולה, פורטבלו, גבינת מוצרלה ושפק
רוטב עגבניות, שינקן, גורגונזולה, פורטבלו, גבינת מוצרלה ושפק

בסה"כ, כשאני יוצא מהבית בשעה מאוחרת, אני מצפה לחזור הביתה מרוצה.
לאחר ישיבה של זמן מה בפאב הפיקוק הסמוך (עם שירות נוראי לתפארת מדינת ישראל) שמחנו לגלות שפיליפ עדיין פתוחים (אם כי כשהלכנו הם התחילו להתקפל).
בתור חטיף לילי כבד משקל מדובר בפינוק לא נורמלי שחבל לכם על הזמן.
האם מדובר בפיצריה הטובה בתל אביב? ייתכן, אם כי תמיד יש אנשים שיגידו שמות של פיצריות (בייחוד באזור בוגרשוב וכיכר רבין) שלכאורה הן טובות יותר.
אבל באמת, בואו לא נריב על פיצה, לכל אחד יש את המקום שלו, ואם יש לכם מקום טוב יותר - ספרו לנו כי אנחנו באמת רוצים לדעת.

יום ראשון, 9 במרץ 2014

פיצה פליפה

פליפה אינו שחקן חדש בבלוג, והוצג כבר לפני זמן רב, בעוד כותב שורות אלו עדיין גר בת"א.
אחד הדברים המבאסים בלעבור מת"א הוא שמקומות כאלה כבר לא עושים אליך משלוחים (בניגוד לרוב הרשתות הגדולות כמו מוזס, בלאק וכו' שדווקא כן)
נזכרנו בפיצה בתחילת פעילות לילה בעבודה והחלטנו ללכת על זה.
פיליפ מוגדר באינטרנט ככוכב עולה בשמי הפיצה, שעלה מצרפת, ושדרג את הסצינה המקומית.

אפשר לראות מהתמונה שזוהי בהחלט לא פיצה סטנדרטית של דומינוס\האט.

פיצה אווז עם רוטב עגבניות, גורגונזולה, פרמז’ן, פורטבלו גבינת מוצרלה ואווז
הפיצה הנ"ל היא היקרה בתפריט וככזו היא מגישה תוספות משודרגות.
במקום הפטריות הרגילות הטריות (או מקופסת השימורים, השם ירחם) יש פורטבלו.
במקום הגבינה הבולגרית יש גורגונזולה, ובמקום הפפרוני יש נקניק אווז.

יחד עם הבצק הדק נוצרת פיצה שומנית, אבל מאוד טעימה, שמקשה על הסועד הממוצע להפסיק לאכול ממנה.
הגורגונזולה, הגירסה האיטלקית לרוקפור, נותנת טוויסט חריפות בפה, הפטריות נהדרות, והאווז מהסוג האיכותי שמתקמצנים עליו בסודוך.

המחיר הוא 85 שקלים, אבל שווה יחסית לעובדה שהיום גם דומינוס גובים 75 שקל על פיצה - אין מה להשוות כאמור. מדובר ב2 עולמות שונים.

הקאץ' היחיד הוא שירות המשלוחים שהוא גם איטי וגם מצומצם טווח, אבל חוץ מזה הכל טוסט.
כפי שכתבתי כאן פעם - מדובר לדעתי באחת מ2 הפיצות הטובות בת"א (יחד עם "הפיצה" הכשרה בבוגרשוב)

שיהיה בתיאבון.

יום שני, 16 ביולי 2012

מתכון לצלי

פשוט, קל, מהיר - וטעים מאוד.

1. צריכים בשר. סינטה עדיף אבל אם הממון לוחץ אפשר להסתפק בנתחים אחרים
2. מכינים "ציפוי" - מערבבים שמן זית, הרבה שום, קצת חרדל, הרבה גבינת פרמזן ואפשר גם פירורי לחם, אורגנו בנדיבות רבה, מלח ופלפל. - אין כמויות, לפי העין. מנסים. לא טעים - מכינים עוד צלי. (זה יצא טעים אבל, השאלה רק כמה)
3. אם יש על הבשר גוש שומן ענק או משהו דומה כדאי להיפטר ממנו לדעתי
4. מצפים את הבשר בציפוי, אם הוא יצא יבש מידי אפשר להוסיף שמן זית כמובן.
5. מכניסים את הצלי לתנור, חום 180-200 ל7-8 דקות והופכים לצד שני לעוד 7-8 דקות, לאחר מכן מחלישים קצת את החום, 160, ומשאירים עוד 10-15 דקות, או אם ממש לא אוהבים בשר אדום אפשר 20 דקות (להזהר שלא יותר מידי, חבל).
6. מוציאים, נהנים.

לרוב יש שאריות לציפוי - טעים מאוד מאוד לקחת פיטריות, להוציא להן את הרגל ולמלא את הפנימה שלהן בציפוי - זה אפילו טעים יותר מהצלי עצמו. ואני גם אוהב לחתוך בצל לפרוסות דקות ולהעביר אותן קצת דרך הציפוי ולפזר בתבנית - אבל זה צריך להתבשל בנפרד מהצלי כי צריך יותר זמן או חום יותר גבוה כדי להישרף קצת , כמו שצריך.

בהצלחה.

יום שני, 14 במאי 2012

קופי בר: משלוח עסקית פסטה

הארוחה הזו עדיין טריה לי בפה, למעשה יש עדיין על השולחן פירורים שלה.

רק אתמול דנתי עם עצמי בנושא של אוכל בקיץ וכמה קשה לחשוב על אוכל כשחם בחוץ.
גם היום העבודה והחום גרמו לי לא לרצות ללכת ולתור אחר מזון לארוחת הצהריים שלי, הרי למי באמת יש חשק להזיע ולהתייאש ברחובות הצחיחים והבודדים.

לכן, כשפתאום שאלו אותי אם אני רוצה להצטרף להזמנה מהקופי בר שמחתי מאוד.
התגובה הראשונה שלי למעשה הייתה זועפת, אבל אח"כ כשהבנתי שאין לי אפשרויות אחרות - נעניתי מהר לפני שיזמינו בלעדיי.
הסיבה לסירוב הראשונה הייתה כי אני לא באמת אוהב את הקופי בר.
זה לא שאני לא אוהב אותו באמת, אבל בנקודות ההשקה בינינו לא באמת התרשמתי. 
למען האמת בכלל לא ביקרתי שם, השתמשתי כמה וכמה פעמים בשירות המשלוחים שלהם להזמין אוכל בצהריים ובערב ולא היו לי חוויות מטורפות במיוחד, רק אוכל רגיל, עשוי טוב אבל ללא הברקות.


עסקית קופי בר
ארוחה משתלמת או עקיצה מושלמת?


הפעם בחרתי עיקרית פסטה בעלות של 49ש"ח אשר מרכיביה היו:

  • סלט + רוטב ויניגרט
  • לחמניה + חמאה
  • פסטה פנה פומודורו + פרמז'ן
  • לימונדה
  • מאפין

הסלט היה רענן, קליל, עם שבבי סלק ועלי בייבי לצד חסה טריה.
רוטב הויניגרט היה חריף בחמיצותו מה שהפך אותו למוצלח מהרוטב הממוצע. היה לו פאנץ' ואנשים אף התלוננו על ריחו החריף. 
הלחמניה הייתה עם דגנים בתוכה, בגוון חום ובטעם שהשאיר חשק לעוד, טבלתי אותה בחמאה הרכה וליקקתי אצבעות. הפסטה הייתה מבושלת יתר על המידה אבל הרוטב שלה היה מצויין.
הלימונדה היוותה ליווי נהדר לארוחה.
הלחמניה והמאפין היו לי לעזר רב בניגוב הרוטב שהצדיק ניגוב בסוף הארוחה.

הארוחה הזו בהחלט שווה 49ש"ח, במיוחד לאור התמחור המוגזם שיש כיום לכל דבר. זו ארוחה עסקית במחיר משתלם.
המדד האישי שלי לפסטה לוקח בחשבון את היכולת שלי לשחזר את המנה בבית. סגנון הרוטב שלי שונה מזה של הפסטה אך שוב, מדובר ברוטב שבכלל לא איכפת לי לשלם עליו ולכן אני מרוצה. הוא לא היה מימי, הוא היה סמיך ועשיר הן מבחינת הטעם והן במרקם.

בד"כ אני לא משתפך על פסטה או אפילו על אוכל אלא אם מדובר בניצחון גורף. כאן מדובר בארוחה טובה, פשוטה, משתלמת, סך רכיבה אמנם בסיסיים, אבל יחדיו וביחד עם רעב של צהריים זו הייתה סגירת פינה משכמה ומעלה.

יום שבת, 28 באפריל 2012

מאפיית לחמים

רשימת קניות:
  1. לחם דגנים מלא 16.0 ₪
  2. לחם כפרי צרפתי 18.0 ₪
  3. שש יחידות מאפה "מקל גבינה"  5.0 ₪ האחד + שישי חינם
  4. לחמניית שוקולד 4.0 ₪
  5. פוקצ'ה  14.0 ₪
  6. שתי פוקצ'ות גרעינים  12.0 ₪ האחת
  7. עוגיות פרמז'ן

אני לא בטוח כמה עלו עוגיות הפרמז'ן אבל הכל ביחד יצא כמאה ושלושים שקלים חדשים.

הביקור הזה למאפייה התרחש ביום ראשון בערב, קצת אחרי העבודה, הבטן הייתה ריקה והעיניים גדולות.
אני לא יודע אם טיול לשם על בטן מלאה היה מניב תוצאות שונות בהרבה.
בשניה שנכנסים הריחות והמראות פשוט מסחררים, ישר מתחשק להעמיס עוד ועוד. גם לקראת שבת מומלץ לבוא ולראות את החלות הקלועות עם הדגנים השונים למעלה לצד לחמים אחרים שמופיעים בשאר השבוע.



פוקצ'ה עם גרעינים ומלח גס
גרגרים וזרעונים, מלח גס ושימון מעל, תענוג בפה


לחם צרפתי כפרי
אני לא בטוח מה קורה בכפר בצרפת, אבל אחלה לחם


לחם דגנים מלא
מלא לחם, לחם מלא, מלא בדגנים, איזה טעים


פוקצ'ה
קל להתאהב בה במבט ועוד יותר קל בביס


דגנים ומלח גס
מדהימה גם ללא פלאש וגם כאוכל בפני עצמה


מלח גס, שמן, ביסים גדולים


עוגיות פרמז'ן
יאמי בנשמה


לחם הוא סוג של תענוג אם ניגשים נכון ליצירה ולאכילה שלו ובמאפיית למים כל מוצר פוגע בול.
אני לא יכול להתחיל להצדיק מאפים במחירים שאינם עממיים - אבל אם באמת בא לכם להתפנק עם מוצר מבוסס בצק אז לחמים מספרים את הפתרונות.
אני בהחלט לא רץ בכל יום לקנות לחמים במעל ממאה ש"ח, אבל אולי הייתי צריך לעשות את זה אם הייתי רוצה להפוך לגוש בצק מהלך שמבזבז את המשכורת שלו עם פוקצ'ות עם דגנים או עוגיות או לחמניות.
לכל אחד יש את השיקולים שלו, אבל באמת שאם אתם רוצים לחם טרי ואיכותי אז לא צריך להרחיק.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג