‏הצגת רשומות עם תוויות קופון. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קופון. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 26 בפברואר 2014

עובדים חזק בשביל הכבוד: קפה מונטיפיורי

קוראים אהובים,
אני רוצה לחלוק איתכם אימייל שהגיע לפני כשבועיים אל תיבת הדואר שלנו.
אשמח אם תקראו אותו בטרם תראו את ההתייחסות שלי אליו במספר נקודות חיוביות עד מאוד.



ניר היקר, קודם כל תודה לך שקראת את הפוסט.
אני רוצה גם לפרגן לך על זה שאתה טורח לחפש את העסק שלך באינטרנט ולראות את תגובות הקהל.
יתרה מזאת, חשוב לי שתדע שזה מחמם את ליבי כאשר בעל עסק בוחר לנסות לתקן נזק שנוצר - להבדיל מלמשל להשאיר טוקבקים מתלהמים (או עשרים כאלה - יש אנשים שנורא אוהבים לעשות את זה בבלוג שלנו אחרי ביקורת שהיא פחות ממושלמת).

אני ושאר כותבי הבלוג יותר מנשמח לבוא לסעוד ואנחנו נעשה את זה מכספנו ובהחבא כי אנחנו לא באים כדי להתפרע על התפריט שלך אלא כי אנחנו מכבדים בתי עסק קטנים ומקומיים, וגם כי אנחנו עושים הכל כדי להיות אמינים ולא משוחדים.

תודה שכתבת, תודה על ההצעה, ותודה לך על שאתה באמת ובתמים מנסה לשפר את העסק שלך.
ראינו אותך מסתובב השבוע בשכונת מונטיפיורי, מחלק את הפלאיירים שלך ומדבר עם אנשים וחשוב לנו שתדע שאנחנו מכבדים את פועלך מאוד, במיוחד בתור אדם שעשה מיתוג מחדש [ואפילו מוצלח] לבית קפה שנסגר בבעבר בצורה סדרתית.
ישר כח.

ולציבור הקוראים, אם אתם רוצים לאכול במקום בו לבעלים אכפת מכם ומהרושם שיש לכם על בית העסק שלו - תנסו את קפה מונטיפיורי, שדרות יהודית 21, תל אביב.
ובגלל שאנחנו בקטע של צרכנות נבונה: הנה קופון לארוחה במקום.
הנה גם התפריט, שיהיה לכם נוח.

יום שלישי, 3 ביולי 2012

קרפצ'יו בר

הקרפצ'יו בר שוכן בתחילת רחוב אבן גבירול ומהווה אחד מ2 המוסדות בבעלות האחים דוקטור - יחד עם שיפודיית האחים.
2 מוסדות אלה סוקרו בעבר בבלוג זה.
לגבי שיפודיית האחים נכתבה ביקורת בינונית שבעיקר קבלה על התמורה הנמוכה בעד האגרה - אחרי שהלכנו לשם היינו צריכים להשלים חוסרים בפיצה פליפה הסמוכה.
לגבי הקרפצ'יו בר נכתבה ביקורת אוהדת יותר ע"י חברי sabib sabiba ששכנעה אותי לנסות את המקום, למרות ניסיון העבר שלא מוצלח במיוחד במוסד הסמוך 2 בניינים אליו.

החלטתי לעשות לעצמי מעין תעודת ביטוח, ולרכוש מבעוד מועד קופון למקום, כך שלפחות ניעקץ פחות אם הקרפצ'יו בר הוא בסגנון שיפודיית האחים.

לקראת סוף חייו של הקופון הייתה לי סוף סוף הזדמנות לבצע את זממי, וקבעתי עם sabib ללכת לשם.

הגענו לקראת השעה 19:00, ועדיין המקום לא היה ממש ערוך לקבל אותנו.
חיכינו בסבלנות על הבר הקטן במקום. רציתי מאוד לטעום את העראק בזוקה שהמקום מתהדר בו, אך לרוע המזל הוא לא היה זמין באותו היום, ונאלצתי להסתפק בבחירה אחרת, אקזוטית קצת פחות - בירה טייבה הצוננת.

לאחר כ10 דקות המתנה על הבר, התפנו לקבל את הזמנות האוכל שלנו.
אציין את חוויותיי שלי, ואם ירצה השם sabib (שבא יחד עם חברתו) ישלים.

מכיוון שהיה קופון בידי, הייתי לארג' והלכתי על הקרפצ'יו היקר בתפריט המכונה גם קרפצ'יו רוסיני

קרפצ'יו רוסיני

  
הקרפצ'יו הכיל פילה בקר ממולא בכבד אווז כבוש, בתיבול מחית פטריות כמהין, פסטוקים קלויים וחומץ פטל.
הקרפצ'יו הוגש יחד עם קערת לחם עם חמאה.
הקרפצ'יו עצמו היה טעים מאוד - הורגש שהבשר היה טרי ונחתך במקום לפני זמן לא רב, הכבד אווז היה מצויין (זה כבד אווז, חסר לו שלא יהיה מצוין) ותוספת הפטריות באה במקום.
בהחלט מנה טובה שהחסרון היחיד שלה הוא החיסרון של כל מנת קרפצ'יו - הן קטנות ומסתיימות מאוד מהר.
המנה, כאמור ממש לא השביעה את רעבוני, והחלטתי לעבור למנה הבאה (שלא הספקתי לצלם עקב הרעב הכבד) - סנדביץ' סטייק ברולה.

בין המנה הזו למנת הקרפצ'יו טעמתי קצת מהלחם שהוגש יחד עם החמאה - בהחלט שילוב טעים (גם עם הקרפצ'יו אגב) שעוזר לך לא להשתגע כשאתה מחכה למנה הבאה.

לאחר כ10 דקות יצא הסנדביץ' שלי - מדובר ב2 לחמניות מרוקאיות קטנות שביניהן פרוסות אנטריקוט עם גבינת גאודה מותכת, חסה ועגבניות שרי.
האדם שהכין את המנה השתמש בטכניקה מעניינת ומהירה של בישול לאנטריקוט עם מבער גז.
גם המנה הזו הייתה טובה מאוד - ולהבדיל מקודמתה השביעה (ואולי לקח לפעם הבאה - להזמין את המנות בסדר הפוך)
אפילו הנוכחות של החסה - לדעתי אויב מספר אחד של הכריך, יחד עם המלפפון הלא חמוץ - לא הצליחה לקלקל את ההנאה.

החשבון עבור 2 המנות שאכלתי ביחד עם בירה טייבה יצא כ130 שקלים ובערך 65 אחרי הנחת הקופון.
הייתי אומר שאם יש לכם קופון - לכו על זה.


יום ראשון, 25 במרץ 2012

טנדורי בחצי מחיר

רשת טנדורי מציעה קופון לבופה בשיטת "אכול כפי יכולתך" בחצי מהמחיר הרגיל.

בעבר כבר כתבתי בבלוג על כמה שהאוכל שלהם טעים, וקיללתי את שירות המשולחים ואופן הגעתו.
עם זאת, אני חייב לציין שוב שהאוכל מצויין ולכן מיהרתי ושריינתי קופונים לחבר'ה.
כתבתי בעבר גם על כמה שאני לא אוהב קופונים כי הם מאלצים אותך לעשות דברים בשעות מסויימות ובאילוצים כאלה ואחרים, אבל כשדיל משתלם אז אני לא מהסס.

טוב, אז אשאיר אותכם עם ההמלצה ועם תמונה של העוף שלהם.

חוץ מהבצל זה העוף המושלם


תזכרו שאף אחד לא מכריח אתכם לעשות שום דבר, אבל אם אתם יודעים מה טוב בשבילכם ועל הדרך גם אוהבים אוכל הודי - ניצחתם ובגדול. הקופון הזה הוא דרך לדפוק את המערכת.

יום ראשון, 18 במרץ 2012

על האש בחווה של דובי - סיפורי אסאדו

אז כמו שאמרתי בפוסט הקודם (" אסאדו בחווה של דובי - ההקדמה"), השבת האחרונה נוצלה לניעת (הפתעה) לצפון (הקרוב) כדי לסעוד את נפשנו כפי יכולתנו בחיות מתות בחווה של דובי, אשר ממוקמת בקיבוץ רמות מנשה.
על הקיבוץ אמנם שמענו בעבר, אבל החווה של דובי הייתה אלמונית עד שביום בהיר כמה מחברי הבלוג נתקלו בקופון המהלל את שמה ומזמן אנשים להנות ב₪99 לאדם (במקום ב₪200).
הרשו לי לצטט מעמוד הקופון כדי שתדעו יותר על הפיתיון:
חגיגת הבשרים כוללת: נתחי אסדו בקר ועגל, אנטריקוט מיושן, קציצות בקר, קבב כבש, נתחי עוף, נקניקיות צ'וריסוס/מרגז עסיסיות, שניצלונים, אורז עשבי תיבול, תפוח אדמה אפוי, מבחר סלטים טריים, קינוח, כוס יין אדום צ'יליאני, שתיה קלה (לימונדה/מים), קפה שחור/תה צמחים. 
ההנאה נשמעת מובטחת, הלא כן?
התמונות אגב הן רנדומליות, אל תחפשו בהן סדר כלשהו, בדיוק כמו באסאדו של דובי.


אסאדו או למעשה בשר צלעות מפורק


הנסיעה לצפון היא חוויה בפני עצמה.
קודם כל זה סוג של זמן איכות, אפשר לדבר, לשמוע מוזיקה, לצחוק, לראות נופים, הכל פורח עכשיו, איך הייתי אמור לדעת את זה כשאני צפון בדירה הקטנה בתל אביב?
רוח צדדית עושה את הנסיעה למעניינת יותר, וכך גם הג'י.פי.אס ששולח אותך לכביש6 בלי אזהרה מוקדמת (אבל אנחנו אנשים פשוטים הרי, וגם ככה מכביש6 קשה לצאת - למרות שראינו כאלה שניסו, חלקם ברוורס).
ואז, אז הכל קורה, פתאום אחרי כשעה וטיפה ומגיעים לרמות מנשה, ואז בכיכר השניה לוקחים שמאלה ופתאם אנחנו בחווה של דובי. השדות ירוקים, הסוסים עושים קולות של סוסים, הדבורים מתנהגות כאילו אין להן מושג שהן בסכנת הכחדה.



פיסת צלעות מקסימה נוספת


החווה של דובי היא אחד מהמקומות האלה שמתפרנס מתיירות, רכיבות סוסים, ימי גיבוש וכיף, מסיבות אסאדו ועוד כל מיני דברים של אנשים שיש להם חווה בצפון.
כבר בכניסה למתחם אפשר לראות מפריסי פרסה, אנשים עם כובעי בוקרים ואפילו מנגלים גדולים, מתקני עישון וצוותים של אנשים שמעמיסים בשר בתור עבודה. להבדיל מהם, אלה שמעמיסים בשר בשביל לאכול נמצאים במעלה הרחווה, המדרגות ופינת הישיבה שבחוץ, בתוך מבנה עץ עצום המקושט בתמונות של אישים מהמערב הפרוע לצד כרזות המזמינות אנשים לסדנאות רכיבה, העצמה, ימי גיבוש וכיף ומנהיגות ושאר הדברים הללו.


עוד פיסת אסאדו צלעות, הפעם פחות מעושנת ומושחמת


בחלל הצריף מעושן ומאובק, יש קש על הרצפה וכמה חתולים מקסימים שבאים להתחכך עד שנותנים להם שאריות. מנהלי משמרת בכובעי בוקרים מכוונים את הקהל, מושיבים אותם לפי סדר המקומות השמורים מראש סביב שולחנות עץ, על כסאות עץ והכל עשוי עץ.
מלצריות צעירות ומחויכות באות ומסבירות על אופי הארוחה. את התוספות לוקחים בבופה, את הבשר מביאים על גבי מנגל קטן אל השולחן, קנקני לימונדה ומים מגיעים כשמבקשים, את היין לא קיבלנו בשעתיים שהיינו שם, אבל לזכות המלצריות המבולבלות יאמר שלא ניסינו יותר מדי.


גוש מלוח ודלוח של אסאדו בתיבול לא טעים


החלטנו לבדוק מה קורה בבופה עד שהמנגל שלנו יגיע.
לצד סלטים גסים, קערת טחינה, פסטה עם דברים, אורז עם דברים, רבעי פיתה ושאר דברים שלא עניינו אותי מצאתי פוייקה שבתוכו תבשיל ירקות כלשהו שכלל הרבה תפוחי אדמה שמהם לקחתי. שאר הדברים לא נראו מעניינים בעליל, לא מגרים לעין בצורתם וגם לא נראים כאילו טומנים טעם רב מדי.
חזרנו אל השולחן והפצרתי באישה שלא תתמלא מהשטויות של הבופה, אנחנו באנו מסיבה מסויימת מאוד ובאמת שלא כדאי ליפול קורבן לרבעי פיתות ופיסות כרוב.
משחק ההמתנה החל ואנחנו החלטנו לנצח בגדול.


מתקן עישון וצלייה איטית


זה הזמן לספר על דברים שקרו בין לבין.
התיישב בשולחן לידנו זוג כבן 40 והאישה כל הזמן קמה כדי להפציר בעובדים להעביר אותה מקום (השולחנות כאמור שמורים מראש, אבל נמאס להם אז המקומות אכן החולפו). כעת, במקומם החדש (הם היו מימינינו ועכשיו היו לפנינו) היא החליטה לפתוח חלונות ודלתות (להקפיא ולסנוור), לקום, למתוח רגליים וכו', אבל באמת, גברת חביבה.
אנחנו הזמנו בנתיים צ'יפס (לא משנה כמה שאלנו אם זה כלול בארוחה - לא קיבלנו תשובה, אבל למי איכפת). הצ'יפס שלהם היה מהזן הקפוא ולצערינו הם לא היטיבו בהכנתו. הוא היה טיפה לא טעים, מעט לא פריך ובעיקר היה צריך להתחנן בכל פעם כדי לקבל אותו, בצלוחיות קטנות.
הזמנו פחיות קולה, שגם זה היה סיפור נחמד כי לא ידעו אם יש להם זירו או דיאט או רגילה, ואז בסוף קיבלנו זירו בדיוק כמו שביקשנו, אבל בטמפרטורה לא משהו ואז גם חזרו להתנצל שאין קרח.
להגנתם יאמר שפחיות הקולה שבאו אחרי הראשונות היו אפילו חמות יותר.


עריה של בצלים, גושי שומן ונקניקיות



ואז הגיע המנגל. לא קטן מדי, עמוס במה שנראה כל טוב, אבל רק במבט ראשון.
הדבר הראשון שהכה בנו היה שלמרות כל ההמנתה לבשר שיתבשל ויצא - האוכל הגיע כמעט קר, והחימום היחסי שהיה לו היה למעשה מהמנגל. מנת האסאדו הראשונה שטעמתי הייתה מיובשת על גבול השרוף ובעיקר מלוחה מדי.
יחד איתה היו גם קציצות מעט קרות, שתי נקניקיות צ'וריסו שהחלטתי לא לאכול כי ריחן לא הטיב עמי, קבב, ואנרטיקוט שהגיע ע"ג שיפוד, שתי חתיכות בלבד, בגודל שהיה קטן יותר מלבבות עוף (מה שגרם לנו במקור לחשוב שמדובר בלבבות).
לצד האכזבות הנ"ל היו גם פיסות עוף במרידנה כלשהי, שתי כנפיים, ערימה של בצלים צלויים וגם כמה עצמות אסאדו שהגיעו בלי בשר עליהן.


עצמות, קציצות וחתיכות לא אכילות


מטורפים מרעב טרפנו את מה שיכולנו להתמודד איתו וביקשנו סיבוב שני.
מהנקודה הזו ועד סוף הארוחה האסאדו כבר לא הגיע שרוף, הוא היה מבושל על גבול העסיסי, רך ומדי פעם מעט מעט בוסרי, אבל כמה דקות על המנגל סידרו את זה.
מהנקודה הזו גם הפסקנו לקבל אנרטיקוט אכיל. השיפודונים הקטנטנים התחילו להגיע נאים לחלוטין.
מהנקודה הזו הפנמנו את העובדה שגם מה שאכיל ומנהנה הוא לא בהכרח טעים ברמה של מסעדות בשר.
מה שהוגש לנו היה מהסוגה הביתית \ חובבנית ובשלב כלשהו בחיים אנשים מתבגרים ומבינים שאפשר לעשות את כל זה לבד בבית ואפילו טוב יותר, כל מה שצריך הוא ציוד בסיסי וזוג ידיים.


בין שלבי המעקה ניתן לראות אנשים עומלים מעל גריל עצום

אני יכול להבין אם התמונות של הבשר מבלבלות אתכם. קודם כל בחרתי את הטובות. שנית, אתם צריכים לקחת בחשבון שלא כל הנוצץ זהב ובעיקר תזכרו שתיבול הוא כמו קסם, וכשלא עושים אותו נכון או לא עושים אותו כלל, זה יכול להיות בעייתי. קחו גם בחשבון שעל כל תמונה טובה הגיעו די הרבה נתחים שהיה עדיף לא לצלם אותם ולתת אותם ישר לחתולים החמודים.


חלקים לא אכילים, רבעי פיתות והמון בשר לא כיפי


קציצות, קבבונים בצלים וענפים לצד שאריות אסאדו מתפוררות


אולי בקבוק רוטב BBQ מהבית, או אפילו רוטב סריראצ'ה היו מצילים את המצב. גם פלפל שחור גרוס היה עוזר לשפר את הטעם ולהוריד קינג דאון לבטן. אולי קיבלנו את מה ששילמנו עליו, או שאולי בעצם החיים בתל אביב גרמו לנו להיות מפונקים מדי.
זה לא האסאדו הראשון שאכלתי ובאמת שרוב אלה שהגיעו לפה שלי היו יותר טובים, חלקים ברמות אסטרונומיות. לגבי שאר הנתחים אז באמת שאין מה לדבר, לא שווה לצאת בשבילם מהבית או אפילו לקום בבוקר.
מצד שני, המקום היה עמוס באנשים שנופפו בקופונים מכמה אתרים שונים, אולי כל החווה הזו היא עקיצה אחת גדולה, או אולי אנשים פשוט קוצרים את מה שהם זרעו כשהחליטו לחסוך.
אפרופו רטבים, ביקשנו קטשופ כמה עשרות פעמים (כנראה שהיה להם רק בקבוק אחד שמרחוק נראה כמו אוסם) ובסופו של דבר קיבלנו צלוחית עם ג'ל חום כלשהו שלא היה קטשופ ובוודאי שלא נראה משהו. ענבר ניסתה, אני הזזתי הצידה.



נופי ארצנו


לא ראיתי את העופות האלה על השולחנות, יכול להיות שפירקו אותם כך שלא יהיה ניתן לזהותם


על השירות והרמה במקום אפשר להגיד הרבה דברים. ראשית כל השירות תואם לאיכות המזון ולמקום עצמו, כך שאולי שאר הדברים בטלים נוכח העבודה הזו. סה"כ מדובר בנערות שנראות בגיל תיכון, והן עושות את הכל עם חיוך בעודן רצות החוצה להביא מנגלים לוהטים בידיים חשופות. כוסות שתיה חד פעמיות שמונחות על השולחן לצד קנקנים מוכתמים... זו חוויה. ייתכן וכשאנשים יוצאים ליום רכיבה או טיול בשדה, התאבון שמתפתח גובר על התפיסות האנינות שאיתן הגעתי.



עופות נצלים מכיוון אחר, שוב, גם אותם לא ראיתי

פרחים, דבורים, הנאה



השתיה החמה הסתובבה איפשהו בקצה השני ולא באמת היה לנו צורך בה.
הקינוח היה פיסות בקלאווה צוננות שנפרסו לחתיכות קטנות יותר מגודלן המקורי.
לסיום עשינו סיבוב בקיבוץ, ברכב, לא היה לנו כח ללכת. לא נראה מעניין במיוחד. בחלקו הוא היה קיבוץ רגיל מהזן הישן ובחלקו השני שכונה של בתים שכולם נראו אותו הדבר ולא משהו בכלליות.
הסתכלנו גם על צמחים, טיפה.



צ'וריסו ועוף


צ'יפס מבאס


סיכום:
אם אתם בסביבה וממש רעבים ויש לכם 200 ש"ח וכל הדברים האחרים סגורים, אז אולי.
אם יש לכם קופון ואתם רוצים להוציא את המשפחה לבילוי... אולי.
אם אתם חובבי בשר ומחפשים מציאה, לא.
ערך לכסף? רק אם אתם יושבים שם יום שלם ואוכלים בלי סוף כדי לא להרגיש מופסדים.
החשבון שלנו (בנוסף לקופונים) היה ₪50 לחמש פחיות של קולה (ואולי גם לצ'יפס, באמת שלא הבנו בסוף והקבלה הייתה פתק שכתוב עליו "50").
שומר נפשו שינסה קודם דברים אחרים.



ג'ל חום חצי שקוף שאמור להיות קטשופ



הנסיעה הביתה הייתה חביבה כמו הנסיעה הלוך.
הרשו לי להזכיר לכם את זה שוב - הסיבוב הראשון הגיע באיחור משמעותי, גם שרוף וגם קר.

יום שבת, 17 במרץ 2012

אסאדו בחווה של דובי - ההקדמה

לפני כשלושה שבועות הבולס ואני חמדנו קופון לאסאדו כפי יכולתך ברמת מנשה, ליתר דיוק בתוך החווה של דובי שנמצאת בתוך הקיבוץ.

בסופו של דבר ויתרנו מחמת המרחק וחוסר הזמן, הרי למי יש כח להתארגן על רכב ולבזבז את השבת על נסיעות למקומות לא מוכרים כדי לאכול בשר שאיכותו מוטלת בספק, לא לנו - זה בטוח!

מה רבה הייתה ההפתעה כשזוגתי המדהימה המהממת והמקסימה החליטה לשכנע אותי "לעשות סיבוב" בשבת, ואותו סיבוב נגמר בקופון לבשרים כפי יכולתי, באותו קיבוץ, באותה חווה, בבטן מלאה ובמצב רוח טוב.

כרגע אני בעיקר רוצה ללכת לישון, אבל מבטיח שמתישהו בזמן הקרוב אני אתן לכם טעימה בתמונות ומילים על החוויה. הייתי נותן לכם ספויילר על האיכות, הרמה, השירות וכו', אבל אני לא רוצה להרוס את הביקורת המלאה.
במקום זה, אני אשאיר אתכם עם טעם של עוד, כדי שתריירו על עד הביקורת המלאה, אם אתם יודעיםמה טוב בשבילכם, וגם אולי אם לא, הנה, בבקשה:

אסאדו בחווה, מוות מעושן בצלייה איטית

לסיקור המלא של הביקור ראות את הפוסט: על האש בחווה של דובי - סיפורי אסאדו

יום ראשון, 11 במרץ 2012

טל בייגלס - גוזרים קופון

בעלילה הבאה יש אספקטים חיוביים ושליליים, אני מעדיף לזכור את החיוביים ולהמליץ על המקום בפה מלא בכל טוב.
זכותכם להתרשם באיזו צורה שאתם רוצים, ואף לספר לנו איך לפי ראותכם את החיים הייתם בוחרים להמשיך את טיב יחיסיכם עם המקום.

תחילה הרשו לי להזכיר לכם שאני להבדיל מ"הבולס" דווקא נגד קופונים בכלליות, אבל לא כך החוק במקרים פרטניים. כשראיתי שיש קופונים לטל בייגלס באמת שזינקתי מהר על המחשב והצטיידתי.
אם אתם אוהבים כריכים, בייגלים טריים, מקומות שלא רחוקים מדי מהבית שלכם, נתחים עסיסיים לצד ירקות טריים וגם איזה מאפה או שניים, טל בייגלס יכול להתאים לכם יופי (בהנחה שאתם באמת גרים קרוב).

אזהרה: הולכות להיות כאן הרבה תמונות של אותו סנדוויץ', הוא נראה טוב, היה טעים ולכן זהמגיע לו.

כריך עסיסי ממולא בכל טוב ומתובל בחרדל

חלק א' - תלונות שלא נוגעות בי:
זוגתי המתוקה רצתה סלט ביצים, אלוקים הרחום יודע למה.
מה לנו ולביצים מרוסקות במיונז שהוא הרי ממילא ביצים טרופות בשמן. אכן טירוף.
הביטה היא מטה אל תוך הויטרינה הגדולה והעמוסה, ונחו עיניה על הפיילה המכילה את הממרח המשוקץ, והיא ראתה חתיכות צהבהבות קטנות.
שאלה בתמימותה את נציג השירות של הבייגל, "זה תירס?", הרים האיש את הפיילה קרוב אל פניו והביט פנימה. הצעד הבא שלו היה לוודא שזורקים את כל תוכנה ומביאים סלט חדש. זה לא היה תירס, זה היה הזמן שעשה את שלו.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שראיתי אירוע כזה.
זכור לי היטב בוקר יום שישי בו הגעתי ברכבת מבאר שבע והחלטנו לאכול בטל בייגלס ארוחה לא רחוקה מזו שאכלנו הפעם. הייתה זו אישה שעברה את אותו אירוע, אבל היא שלא כמונו קנתה סלטים לפי משקל, ובחרה לנסות את סלט הביצים וגילתה כי הוא חמוץ מאוד. תחילה ניסו לשכנע אותה שזה הטעם, אחר כך העניינים השתנו לטובתה.

בייגל שמלבד הבשר מונחים בו מלפפון, עגבניה, חסה וחצילים

חלק ב' - דברים שמפריעים:
אני לא חושב שהבחור שסייע לנו ידע את ההבדל בין קורנביף לרוסטביף.
למי ששואל מה ההבדל בין רוסטביף לקורנביף, אפשר לענות את זה כמעט בקלות, אבל יש כאן מכשול.
תוכלו לזכור בקלות שלמעשה רוסטביף הוא לא מילה אחת אלא צמד מילים, roast beef, ז"א בקר צלוי, וזה יסגור לכם את הפינה לפחות לגבי אחד מהם. רוסטביף אמור להיות נתח איכותי (סינטה, פילה, שייטל) אשר נצלה בשלמותו בעודו מתובל מבחוץ, והוא יבש אך נעטף ונסגר כדי לשמור על המיצים שלו.
קורנביף, גם הוא צמד מילים (corned beef) הוא למעשה בשר משומר, כאשר המתכונים הקלאסיים מדברים על שימור במלח ותבלינים, ומתכונים מודרניים יותר מדברים על שימור בחומצים, תרכובות כימיות ואפילו אידוי.
קורנביף לא חייב להיות הטוב שבנתחים מכיוון שהיישון והשימור מרככים את הבשר.

כל הנ"ל אמור למעשה להסביר לכם למה קל להתבלבל בין קורנביף לרוסטביף, אבל אם תקחו בחשבון שניתן לאדות את שניהם - אולי מכאן נובע הבילבול הרב שקיים סביב השניים. אולי אותו בילבול מסביר גם למה האדם החביב שסייע לנו אמר פעם קורנביף חם ואז רוסטביף חם מבלי לציין בוודאות מה הולך לתוך הכריך.


קורנביף או רוסטביף?

חלק ג' - אולי אני אשם:
כאן נכנס החלק עם ההאשמות העצמיות, הניסור, הספקות.
אולי אם הפרוסות היו עבות יותר, אולי הייתי יכול להבדיל.
אולי אם לא היו טעמים דומיננטיים אחרים בכריך, אולי אז הייתי יכול לדעת בוודאות.
אולי אני לא מספיק אנין, החיך שלי לא רגיש, העין שלי לא מספיק בוחנת.
אולי אם הנתחים היו טריים ולא מחוממים או מקוררים או תעשיתיים, אז הייתי יכול לראות לפי הזרימה של המיצים, לפי הצבע של הבשר, לפי המרקם של הנתח, לפי הצורה, לפי התיבול מבחוץ!

בחלון הראווה נח לו נתח מקורר וארוך שהיה ורוד מבפנים ומצופה במשהו מבחוץ. האם זה היה קורנביף? סביר להניח שאני לא יודע, כי די כבר לחפור. לצידו נחו נתחים שנראו כאילו הביאו אותם מהסופר, כל מיני כתפיים, פסטרמות וכו'. אולי אחת הכתפיים הייתה בעצם מקור לנתח שקיבלנו? אולי אידו אותה עד שהפכה לשקר כלשהו? טוב, באמת, די לחפור.


כריך עם נתחים עסיסיים, ירקות טריים, חרדל חריף וחצילים עם פטרוזיליה
 חלק ד' - תכלס:
זוגתי המהממת הזמינה כריך דומה לשלי, נתחים של קורנביף \ רוסטביף חם, על שכבת חרדל עם כמה ירקות.
הטוויסט שלה היה שהלכה על האפשרות להניח מעל הכל ביצת עין.
האפשרות לקבל חלמון חם נוזל בתוך הכריך שלי נשמעה מצויין, אבל באותו רגע לא היה לי כח לחלבון וגם כרגיל לא הרגשתי בנוח לאכול ביצים במטבחים שאני לא לגמרי סומך עליהם.
היה ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש טעים, בשלב הזה כבר לא היה משנה מה סוג ההכנה שעבר הנתח, מאיפה חתכו אותו ולמה וכמה ומדוע.
למזלי היא לא הצליחה לסיים את הכל ונותר לי אפילו קצת מהכריך שלה.

בייל פרג, טעים, טרי, בשר, תענוגות, כריך מנצח

חלק ה' - כמעט סיכום:
היה טעים, היה טרי (הדברים שלקחנו), שכחנו את צרות העבר ואת הזכרונות הצהובים מסלט הביצים.
ישבנו מתענגים על הטעמים בפה בעודנו ממתינים לבולס שיצא מהעבודה ונמשיך אל היעד הבא.
גם המחירים היו סבירים. כריכי הקורנביף עלו 36ש"ח האחד, אמנם זה מחיר של מנת שווארמה אבל אין באזור שלנו מנת שווארמה שיכולה לספק כ"כ (גם אם היא טובה, קשה להתחרות בטעמים הספציפיים הללו).
זה הזמן הנכון להגיד שרובן נמצא ממש מעבר לפינה, ממש ממש מעבר לפינה, לא באופן ציורי, רק צריך לעבור את הפינה. האם הבייגל החמוד הזה יכול להתחרות ברובן? התשובה היא כן ולדעתי זה אומר  הכל.
המקסימה אגב אמרה שוב ושוב שהחרדל חריף מדי.

אני לא ממהר להשוות לרובן. טוב, ואני בעצם טועה. אני משווה כל כריך לרובן אבל מה שאני מנסה להגיד זה שלא הרבה דברים משתווים בעיניי. הפעם כף הזכות היא לטובת טל בייגלס. הם עומדים בכבוד במבחן.

שטרודל תפוח קריר

חלק ו' - קינוח:
שטרודלון במילוי תפוחי עץ. אמנם הוא מוגש צונן מדי, אבל הוא מצויין.
הוא סגר את הארוחה במתיקות נדרשת, אפילו שכדי לסגור ארוחה כזו צריך עוד טיפה קורנביף חם בפה. או רוסטביף, בחירה שלכם.
אני בכל מקרה כבר אכלתי פיצה כעבור שעתיים.

חלק ז' - אחרית דבר:
נחזור לעניין הקופונים:
אם את כריכי רובן אני אוכל מתי שבא לי, בלי לחשוב פעמיים ובהנאה מרובה - אני חייב לציין שאני לא ממהר ללכת לאכול בייגל, אפילו שהוא טרי ומענג.
אולי הקופון היה מה שזירז אותי ללכת אל הבייגל וקופונים כידוע לכם מאלצים אותנו לעשות דברים שאנחנו לא תמיד היינו עודים מתוך רצון בהנחה. אז הנה, קיבלתי הנחה (50%), קיבלתי כריךמצויין, למראית עין הכל מושלם.
אני ממליץ בפה מלא על הכריך שאכלתי, או על וריאציות אחרות שלו שאולי יתאימו לטעמכם.
אם אתם רואים קופון לבייגל חם, זנקו עליו!

יום רביעי, 8 בפברואר 2012

קופון לקרפצ'יו בר

באמת שזה לא בשבילי, זה בשבילכם.
יש עוד 11 שעות עד שיגמרו הקופונים לקרפצ'יו בר.
אני ממליץ לכם ללכת כי זה שווה את הכסף גם ביום-יום, ועכשיו זה גם מגיע בחצי מחיר.

כבר כתבתי עליהם בעבר, ורק מילים טובות. הם משתמשים באחלה חומרי גלם, הטעמים מוקפדים ומוצלחים מאוד, השירות לא רע, המיקום באמת נוח, ולמרות שזה סה"כ קרפצ'יו - לא יצאתי משם בהרגשה מופסדת ובעיקר לא יצאתי משם רעב (אפילו אחרי שתי צלחות בלבד).

אני לא רוצה לגרום לזה להשמע כמו מדור פירסומי כי באמת שהקרפצ'יו בר וBUY2 יכולים להסתדר בלעדיי.
אני סה"כ ממליץ לכם כי זה שווה, יש כאן הנחה למקום טעים ואיכותי.
פרטים והתפעלויות מוקצנות תוכלו למצוא בלינק ששמתי למעלה, וגם תמונות.
הם קצת עפים על עצמם עם התיאורים, אבל הטעמים באמת משובחים ובאמת אחלה לאכול שם.

אגב, אם תלכו - אני ממליץ להזמין בירה טייבה. זו אחלה בירה, עדינה ומתקתקה, זה נחמד שהם מחזיקים אותה וחבל שאין יותר מקומות במרכז שמציעים אותה.

אם תלכו, סביר להניח שתראו שם את "הבולס" שהצטייד בכמה וכמה קופונים מבעוד מועד. זו תהיה הפעם הראשונה שלו שם, מכיוון שהוא תמיד חשש שיעקצו אותו בכמות או במחיר, והחשש רק גבר מאז הפעם ההיא שעקצו אותנו בשיפודי האחים השייכת לאותם בעלים ונמצאת בסמוך לקרפצ'יו בר.
אני באמת מקווה שלא יעקצו אותכם, אותי בכל הפעמים שהייתי שם רק פינקו, ובאמת שנהניתי מכל רגע.
סליחה אם זה מרגיש כמו מדור פרסומי, אבל אני רק רוצה שיהיה לכם טעים בפה.

יום חמישי, 12 בינואר 2012

על קופונים ומסעדות

הקופונים תפסו מקום נכבד בחיי הצריכה שלנו בשנה האחרונה.
עשרות אתרי קופונים כבר קמו שמציעים שלל מבצעים אטרקטיביים יותר, פחות, וכמו כן "מבצעים" שיגרמו לכם לאכול את כל הלקרדה.
מכיוון שהבנתי שמדובר בבלוג הקשור לאוכל - פוסט זה יעסוק בנושא המסעדות.
תחילה ברור שחבל לשוטט בעשרות האתרים, אלא מספיק להיכנס לאתר אחד המרכז את כולם כדוגמת GetItAll.
עתה ניתן להתפנות למלאכה שלשמה נתכנסנו היום - מציאת קופון המסעדות האולטימטיבי.
אז הכלל הבסיסי בנושא - כנראה שלא תמצאו את הקופון האלטרנטיבי, וכמעט בכל אחד מהם יש קאץ' כלשהו שהרי כמו שבובליל מהאח הגדול כבר אמר - "חינם בחיים יש רק גבינה במלכודת עכברים"

הסוג הנחות ביותר של הקופון הוא של מסעדות שאף אחד לא נכנס אליהן, וזאת הדרך היחידה שלהן למשוך לקוחות. הן יתנו לך קופון עם הנחה גדולה שתקפה לכל ימות השבוע. בד"כ הן לוכדות אנשים שמחפשים לאכול בזול, ואז מגיעים למקום ריק עם איכות אוכל איומה, ומגלים שיש בחיים דברים שעולים בזוקר.

עוד קופון בסגנון הוא למסעדות חדשות, שגם שם לא יבחלו בשיווק אגרסיבי כדי להביא לקוחות, אבל שם יש עוד תקווה לארוחה סבירה, ומדובר בהימור נטו.

קופונים אחרים מציגים אותיות קטנות, ונסקור אותם על סמך מקרים אמיתיים :

"מסעדת XYZ מזמינה אתכם לפתוח שולחן זוגי ב60 שקל בלבד בשווי 120 שקל" - הז'אנר שמאפשר לממש רק קופון אחד לכל הסועדים בשולחן. בד"כ הסטנדרט הוא לאפשר מימוש קופון אחד לאדם בשולחן ופה החליטו לחתוך בהנחה (60 במקום 120 במידה שהיה אפשר לממש פר אדם) והקופון ב50 אחוז פחות אטרקטיבי.

"תקף בכל שעות פעילות המסעדה, לא תקף ביום חמישי" - קופון שמגביל את השעות\ימים בהן ניתן להנות מההטבה. רוב האנשים יוצאים למסעדות בימי חמישי\שישי בערב, כאשר אין עבודה יום אחרי. למרות זאת יש אנשים שאוכלים בחוץ כמה פעמים בשבוע (מכיר כאלה אישית) ואנשים נוספים ששכנעו את עצמם שיום אחר בשבוע הוא הוא היום האידיאלי לחוויה קולינרית. בשביל האנשים האלה - הקופונים האלה קלאסיים.
יש עוד קופונים יותר מתוחכמים בגזרה הזאת שמציעים אפשרות מימוש בכל הימים פרט לדוגמא בשישי ובשבת החל מ19:00 בערב.

קטגוריה נוספת היא קטגוריית "רק היום" - קח קופון למסעדת ZYX שתקף רק להיום בערב. בקטגוריה הזו נמצאות בד"כ מסעדות מכובדות יחסית שבאיזשהו יום באמצע בשבוע נתקעו בלי מספיק הזמנות להערב, ומחליטות שעדיף שיבואו סועדים בהנחה, מאשר שהמסעדה תישאר חצי ריקה. הקופונים האלה מתאימים למהירי החלטה, שמוכנים להתפשר על ארוחה במסעדה טובה אך בעיתוי פחות אטרקטיבי לרוב.

עוד קאץ' הוא "אין כפל מבצעים" הידוע לשימצה. אתה יכול לממש את הקופון אבל אתה מנוע ממבצעים אחרים שמציע המקום. דוגמא מהמציאות : מקום כלשהו מציע קופון של 50 אחוז אבל באותו שבוע מתקיים מבצע אחר של המקום שמציע 50 אחוז לכלל הסועדים. כמובן שבמקרה הזה הקופון לא שווה את הנייר עליו הוא מודפס, אלא אם כן הוא רך.

כמובן שיש קופונים המשלבים מספר חולאים מהמצויינים למעלה - בו זמנית.

המפתח להפקת הנאה מהקופון היא לתת לו "לבוא בטוב" ולא להתגמש לקראתו. אם מתפתים להנחה מצחיקה, מקום גרוע, או יום לא נוח, אז כנראה שזה לא meant to be, ועדיף לשלם את המחיר המלא ולהנות.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג