קורה לפעמים שאדם מוצא עצמו בפלורנטין.
זה קורה לטובים ביותר, ולא תמיד יש שליטה בנושא. לפעמים אפיל קורה שמגיעים לפלורנטין וחשים רעבים, השם ישמור.
אדם פשוט אולי היה הולך לרובן (שמתם לב שאני ממש אוהב רובן?), או לפיצה בזילי.קום, או לאיזה חור אחר - השם הטוב יודע שבפלורנטין עסקים של מזון צצים ונעלמים וצצים שוב, חלקם טובים, חלקם רעים, חלק נשארים לפרקים ארוכים.
לקראת סוף הפוסט אספר למה ישבנו היכן שישבנו.
אגב, מישהו טעם את חומוס בית לחם? שמעתי עליו רק משלושה אנשים, אחד מסנגר, אחד מקטרג ואחד אמביוולנטי.
אנחנו בחרנו לשבת בבאגסי. זה אחד מהמקומות האלה שמרגיש כאילו היו שם תמיד (למעשה המקום בן 7 שנים), ותמיד יש בכל קבוצה מישהו ממליץ על האוכל שלהם. אני מצטער מראש על איכות התמונות לי - היה חשוך ולא רציתי להשתמש בפלאש כך שהייתי צריך להבהיר אותן בצורה מזעזעת.
למנה ראשונה הזמנו פרחי כרובית פריכים שמגיעים עם איולי לימונים כבושים (32ש"ח).
פרחי הכרובית הגיעו בסיר קטן וחמוד שהגיע על כלי זכוכית שעליו גם ישבה צלוחית המטבל. המטבל היה מצויין (אפילו שאני שונא מיונז, לא משנה אם קוראים לו איולי או לא), הכרובית הייתה אחלה, והמנה הייתה גדולה וחמה וכיפית.
החיסרון היחידי במנה היה שהיא נשכחה ע"י המלצרית. האוכל כולו הגיע, ואז שאלנו מה עם הכרובית והיא יצאה מהמטבח כשהיינו כבר לקראת סיום.
אולי סתם יש לנו נאחס, כי זו לא פעם ראשונה שזה קורה עם מנות ראשונות. הכרובית הייתה אחלה בכל מקרה, ולקחנו הביתה את מה שנשאר (הרבה).
המנה העיקרית שלי הייתה סטייק אנטריקוט 350גרם, המוגש לצד רושטי בטטות, שורשים, עשבי טיבול וטחינה (98ש"ח).
הסטייק היה מצויין. אמנם לא הטוב ביותר שאכלתי, אבל הוא עלה על הציפיות שלי ממקום בפלורנטין. חיפשתי הרפתאה ויצאתי מרוצה. כשהזמנתי את הסטייק הסברתי למלצרית שאני מעדיף צ'יפס לצד הסטייק שלי, וכך קיבלתי צלחת גדולה ויפה של צ'יפס כפרי - כך הם קוראים למנת הצ'יפס שלהם, המורכבת מפרוסות עגולות של תפוחי אדמה. דמיינו ת'פוצ'יפס עבה מספיק בכדי שיהיה לו מרקם רך בפנים.
זוגתי שתחיה הזמינה קדירת בשר "7 שעות", הסיבה האמיתית שבגללה באנו לבאגסי מלכתחילה.
בתפריט המנה מתוארת כך: ב"פורט" בצלים מקורמלים ותבלינים אנדלוסים" מוגשת לצד אורז פראי שחור לבן או פירה קונפי שום (69ש"ח).
באמת שלא מפריע לי שיש שם סימן מרכאות מיותר באמצע, או שיש מרכאות סביב הפורט, שזה בעצם אומר שזה לא פורט או משהו כזה. המנה הזאת כ"כ טעימה שזה לא הגיוני בכלל להתווכח עם שום דבר. בסה"כ מדובר בכמה גושי בשר שמגיעים על הצלחת לצד התוספת וטיפה מעליה, אבל וואי, זה כזה טעים, ואני אפילו לא אכלתי את הכל, רק כמה חתיכות.
מקווה שהיא תכתוב על זה אח"כ, ולדעתי גם יש לה תמונה או שתיים של הדברים בטלפון שלה, עם פלאש.
טוב, ביי.
זה קורה לטובים ביותר, ולא תמיד יש שליטה בנושא. לפעמים אפיל קורה שמגיעים לפלורנטין וחשים רעבים, השם ישמור.
אדם פשוט אולי היה הולך לרובן (שמתם לב שאני ממש אוהב רובן?), או לפיצה בזילי.קום, או לאיזה חור אחר - השם הטוב יודע שבפלורנטין עסקים של מזון צצים ונעלמים וצצים שוב, חלקם טובים, חלקם רעים, חלק נשארים לפרקים ארוכים.
לקראת סוף הפוסט אספר למה ישבנו היכן שישבנו.
אגב, מישהו טעם את חומוס בית לחם? שמעתי עליו רק משלושה אנשים, אחד מסנגר, אחד מקטרג ואחד אמביוולנטי.
אנחנו בחרנו לשבת בבאגסי. זה אחד מהמקומות האלה שמרגיש כאילו היו שם תמיד (למעשה המקום בן 7 שנים), ותמיד יש בכל קבוצה מישהו ממליץ על האוכל שלהם. אני מצטער מראש על איכות התמונות לי - היה חשוך ולא רציתי להשתמש בפלאש כך שהייתי צריך להבהיר אותן בצורה מזעזעת.
למנה ראשונה הזמנו פרחי כרובית פריכים שמגיעים עם איולי לימונים כבושים (32ש"ח).
פרחי הכרובית הגיעו בסיר קטן וחמוד שהגיע על כלי זכוכית שעליו גם ישבה צלוחית המטבל. המטבל היה מצויין (אפילו שאני שונא מיונז, לא משנה אם קוראים לו איולי או לא), הכרובית הייתה אחלה, והמנה הייתה גדולה וחמה וכיפית.
החיסרון היחידי במנה היה שהיא נשכחה ע"י המלצרית. האוכל כולו הגיע, ואז שאלנו מה עם הכרובית והיא יצאה מהמטבח כשהיינו כבר לקראת סיום.
אולי סתם יש לנו נאחס, כי זו לא פעם ראשונה שזה קורה עם מנות ראשונות. הכרובית הייתה אחלה בכל מקרה, ולקחנו הביתה את מה שנשאר (הרבה).
כל כרובית פרח (ובצד סלט) |
המנה העיקרית שלי הייתה סטייק אנטריקוט 350גרם, המוגש לצד רושטי בטטות, שורשים, עשבי טיבול וטחינה (98ש"ח).
הסטייק היה מצויין. אמנם לא הטוב ביותר שאכלתי, אבל הוא עלה על הציפיות שלי ממקום בפלורנטין. חיפשתי הרפתאה ויצאתי מרוצה. כשהזמנתי את הסטייק הסברתי למלצרית שאני מעדיף צ'יפס לצד הסטייק שלי, וכך קיבלתי צלחת גדולה ויפה של צ'יפס כפרי - כך הם קוראים למנת הצ'יפס שלהם, המורכבת מפרוסות עגולות של תפוחי אדמה. דמיינו ת'פוצ'יפס עבה מספיק בכדי שיהיה לו מרקם רך בפנים.
סטייק טעים שלא ירקתי אף חתיכה ממנו לתוך מפית |
זוגתי שתחיה הזמינה קדירת בשר "7 שעות", הסיבה האמיתית שבגללה באנו לבאגסי מלכתחילה.
בתפריט המנה מתוארת כך: ב"פורט" בצלים מקורמלים ותבלינים אנדלוסים" מוגשת לצד אורז פראי שחור לבן או פירה קונפי שום (69ש"ח).
באמת שלא מפריע לי שיש שם סימן מרכאות מיותר באמצע, או שיש מרכאות סביב הפורט, שזה בעצם אומר שזה לא פורט או משהו כזה. המנה הזאת כ"כ טעימה שזה לא הגיוני בכלל להתווכח עם שום דבר. בסה"כ מדובר בכמה גושי בשר שמגיעים על הצלחת לצד התוספת וטיפה מעליה, אבל וואי, זה כזה טעים, ואני אפילו לא אכלתי את הכל, רק כמה חתיכות.
מקווה שהיא תכתוב על זה אח"כ, ולדעתי גם יש לה תמונה או שתיים של הדברים בטלפון שלה, עם פלאש.
טוב, ביי.
ככה נראה צ'יפס בכפר |
שכחתי לציין שהגיע עם הסטייק שלי גם סלט קטן, לא ידעתי מה לעשות איתו אז פשוט השארתי אותו בצד. הוא הרי לא רע, אבל באמת שלא היה לי כבר מקום בשבילו.
השבמחקהסטייק אגב עשוי מדיום מושלם, פשוט לא רואים את זה בגלל איכות התמונה.
השבמחקבאגסי גנבים אבל מה שנכון נכון התבשיל בשר הזה שלהם הוא פצצה
השבמחקהתבשיל שמונה שעות הזה שלהם באמת אחד הדברים החזקים
השבמחקבשר רך שנמס בתוך הפה