יום רביעי, 18 בינואר 2012

ארוחת צהריים בחומוס אסף

לפעמים שווה להרחיק בשביל לגרגר ולצקצק מעל צלחת גרגרים.
סלחו לי שאין תמונות הפעם; יוצא שכשאני מגיע לאסף ומתיישב אני אפילו לא חושב על תמונות ובלוגים ודיווחים מהשטח. המוח מתאפס וכל מה שאני רואה מול עיניי זה החומוס, או לפחות הכרוב המתוק שאני מחסל בטרם המנה מגיעה.

בשעות הצהריים המקום מפוצץ, ולא כי חסר איפה לאכול בפינת החשמונעים וקרליבך. המקום הומה ולא פעם יש תור של רעבים מחוץ לדלת. ברוך השם גם השירות בפנים מהיר ואדיב, ועל החומוס אני אפילו לא מדבר. הוא הוא הסיבה שבעבורה אני מרחיק.

מעולם לא טעמתי את חומוס אסף מחוץ לסניף הזה, ומעולם לא טעמתי שום דבר מלבד חומוס הגרגרים שלהם. אני אדם פשוט, אבל יכול להעיד שהחומוס עצמו מצדיק את ההליכה, מצדיק נסיעה, מצדיק אפילו מונית ספיישל.

השולחן כאמור נערך עם כרוב חמוץ מתוק מתוק, חריף, רוטב שום לימון, ועם האוכל מגיעים גם פלאפלים על חשבון הבית. הפיתות תמיד רכות וטריות, והחומוס אף פעם לא מתעכב.
היום למשל הלכתי עם חבר, ומעבר לשלוש הדקות שבהן חיכינו בחוץ - לא היו שום עיכובים ושום אכזבות.

את המנה שלי אני תמיד שוטף עם כוס גדולה של סודה (מברז הגזוז, אבל בלי סירופ) וזה עולה לי 25ש"ח בסה"כ.
האוכל פשוט וטעים, בדיוק כמו מי שאוכל אותו (יעני אני).

תענוגות!

תגובה 1:

  1. בדיוק הגבתי פה על כתבה אחרת של חומוס אסף על כמה שזה חומוס טוב אבל במקרה שלהם אין שום דבר רע בקצת לחזור על עצמי.

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג