חומוס משאוושה

כל חומוסולוג מתחיל צריך לדעת את התשובה לשאלה הזו.
כשאתה רעב בבית, ויש לך דחף עז למשחה הקסומה הזו - איפה תלך?
אז רציתי לספר על אופציה בהחלט טובה - חומוס משוואשה בפינת פינסקר-בוגרשוב, ת"א אלא מה..

משום מה ההתחלה שלי עם החומוס הזה לא הייתה ברגל ימין.
אכלתי מהחומוס הזה פעמיים, אבל כנראה שלא הייתי בשל עוד להעריך אותו.
בנוסף אני זוכר שהם קצת עצבנו אותי באחת הפעמים, כאשר לקחתי 2 מנות חומוס לדרך, ונתנו לי 3 פיתות.
לטעמי מספר הפיתות הסטנדרטי הדרוש למנת חומוס אחת הוא לפחות 2, וכאשר ביקשתי פיתה נוספת, ביקשו ממני כסף נוסף (לא הרבה כמובן, אבל העניין היה עקרוני)

בתקופה ההיא הבחירה שלי הייתה פשוטה - חומוס פינתי (שיש להם סניף ידוע גם בירושלים), ששוכן בערך 100 מטר מחומוס משאוושה. לקחתי מנה קבועה של חומוס בשר שם, ברוב המקרים ב take away , והתענגתי על הבשר הטחון הטעים שהיווה פרטנר מושלם לחומוס היציקתי משהו. כל זה בתוספת חמוצים לא רעים בכלל. אבל אז לצערי הרב, עבר דבר לא טוב על חומוס פינתי. יום אחד הוא נסגר לשיפוצים, וכשנפתח מחדש כמובן שהלכתי לשם שוב, וגיליתי למרבה האכזבה שהחומוס בשר רחוק שנות אור מהרמה שלו בעבר. ההסבר היחיד שלי לתופעה היא שייתכן והחליפו בדרך גם זכיין. קשה לי להאמין שמי שידע להכין חומוס טוב כ"כ בעבר, מגיש פתאום מנה כזו.

לא הייתה לי ברירה - הייתי חייב למצוא אלטרנטיבה אחרת קרובה לביתי.
קראתי ביקורות חיוביות באינטרנט על משאוושה, וגם שמעתי ביקורת טובות מ2 אנשים שאני מכיר, והחלטתי לנסות שוב.

מעט סקפטי, סרתי שוב אל הסניף הקטן ברחוב פינסקר.
הזמנתי כמובן את מנת הבית - משאוושה בתוספת ביצה, ולימונדה.
בחלוף מספר שניות הוגשה לשולחן צלחת חמוצים טעימה, שכללה זיתים סורים דפוקים, פרוסות מלפפון חמוץ, כרובית ובצל.
הספקתי להתרשם מעט מהחמוצים, ובעיקר מהכרוב שקצת הוריד לי את מפלס הרעב, ואל שולחני הוגשה מנת החומוס.
זו הייתה מנה גדושה שהכילה גרגרים חמים למעלה, קצת תיבול חריף, וביצה קשה רגילה שאני אוהב (אין לי דבר אישי נגד ביצה קשה חומה, אך ברוב המקרים היא לא הולכת טוב עם חומוס לדעתי)

התחלתי לטעום ולהפתעתי\שמחתי ממש נהניתי. הגרגירים היו חמים ובמידת עשיה בדיוק כמו שצריך. המשאוושה הייתה בדיוק במרקם שאני אוהב. הביצה ושמן הזית שידרגו באופן ניכר את המנה. הלימונדה שהוגשה בצד הייתה מתוקה בדיוק במידה הנכונה.
לאחר שבלסתי את המנה שמתי לב שכמעט לא השתמשתי בסלסלת הפיתות שהוגשה על השולחן (2 לסועד שזה הייתי אני)
לטעמי זו האינדיקציה הטובה ביותר לטיב החומוס - שאפשר לאכול אותו גם בלי פיתה\מאפה אחר כלשהו ולהנות.
כמובן שלא ויתרתי על הפיתה שהייתה חמה ומתוקה, ושידכתי אותה עם הבצל שהוזכר קודם, להשלמת הרעב הקל שעוד היה לי, אחרי המנה הבאמת נדיבה שקיבלתי. קינחתי עם כנאפה משובח שהגיע היישר מיפו.
כל הטוב הזה כולל הקינוח עלה משהו כמו 40 שקלים - בהחלט מחיר נמוך לעומת התמורה הגבוהה.

וזהו - מאז פקדתי את המקום פעמים רבות, בחלקן התיישבתי ובחלקן לקחתי הבית. לא זוכר פעם אחת שהתאכזבתי.
מה שכן, במהלך הזמן הכנאפה נעלמה מהמקום - ומי שקורא את הבלוג הזה ויכול לפעול למען החזרת הכנאפה למקום - יבורך. (אני מניח שהיא נעלמה בגלל קשיים אדמיניסטרטיביים להביא אותו מיפו ולא בגלל חוסר הביקוש)