לא בכל ארוחת צהריים יש הנאות וצקצוקים.
לא בכל יום עבודה נהנים ומטיילים.
לא בכל יום רוצים לחיות ולהנות.
כזה היה אתמול, יום של גשמים, של עצבים בעבודה, של אנשים חולים של הולכים הביתה.
מצאתי את עצמי בשעה ארבע בצהריים, רעב ועובד ורעב ועדיין עובד. גיליתי שלא קמתי מהכיסא מהבוקר.
בחוץ כאמור היה גשום, וגם בפנים לא היה להיט. הבנתי שאין לי מה לעשות מלבד ללכת לבזוז את החטיפים המשרדיים.
מצאתי חבילה של עבאדי, והחלקתי כמה חתיכות עם פחית של פפסי מקס.
וגם אכלתי בערב קאפקייק שלא ממש אהבתי, זה היה מתוק מדי - בצורה שגרמה לי לעומס יתר ולסלידה. אבל אכלתי גם רובן לארוחת ערב, והכריך היה מצויין כהרגלו.
ישנם ימים חלשים. ישנם אפילו ימים נוראיים בהם הכל לא מסתדר, או בעצם שום דבר לא מסתדר. תלוי איך מסתכלים על זה. אוכל הוא סוג של נחמה ואסקפיזם, אבל לפעמים עדיף פשוט לצעוק על הבוס שלך ולהרגיש טיפה טוב יותר. בימים כאלה אפילו עוגיות עבאדי (שגם גורמות לך להחנק אחרי איזה חמש חתיכות) יכולות להיות אחלה ארוחת צהריים שבעולם.
לא בכל יום עבודה נהנים ומטיילים.
לא בכל יום רוצים לחיות ולהנות.
כזה היה אתמול, יום של גשמים, של עצבים בעבודה, של אנשים חולים של הולכים הביתה.
מצאתי את עצמי בשעה ארבע בצהריים, רעב ועובד ורעב ועדיין עובד. גיליתי שלא קמתי מהכיסא מהבוקר.
בחוץ כאמור היה גשום, וגם בפנים לא היה להיט. הבנתי שאין לי מה לעשות מלבד ללכת לבזוז את החטיפים המשרדיים.
מצאתי חבילה של עבאדי, והחלקתי כמה חתיכות עם פחית של פפסי מקס.
וגם אכלתי בערב קאפקייק שלא ממש אהבתי, זה היה מתוק מדי - בצורה שגרמה לי לעומס יתר ולסלידה. אבל אכלתי גם רובן לארוחת ערב, והכריך היה מצויין כהרגלו.
ישנם ימים חלשים. ישנם אפילו ימים נוראיים בהם הכל לא מסתדר, או בעצם שום דבר לא מסתדר. תלוי איך מסתכלים על זה. אוכל הוא סוג של נחמה ואסקפיזם, אבל לפעמים עדיף פשוט לצעוק על הבוס שלך ולהרגיש טיפה טוב יותר. בימים כאלה אפילו עוגיות עבאדי (שגם גורמות לך להחנק אחרי איזה חמש חתיכות) יכולות להיות אחלה ארוחת צהריים שבעולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה