אונו – רק אם אתם אוכלים כשר ושום דבר אחר פתוח חוץ ממנה

לפעמים נדמה לי שבישראל אין מסעדות איטלקיות טובות. לפעמים נדמה לי שבישראל אין מסעדות שיודעות להכין פסטות טובות. לפעמים נדמה לי שישראלים לא יודעים מה הופך פסטה לטובה. אולי אני לא יודעת איזה טעם יש לפסטה - זה לא שיש לי למה להשוות הרי מעולם לא ביקרתי באיטליה [לכאורה, מעוז הפסטה] - אבל משהו אומר לי שאנשים, יותר נכון, שפים של מסעדות, לא יודעים פסטה מהי.

למעשה, הפסטה הכי טעימה שאכלתי עד עכשיו היא של בן זוגי. פשוטה כמובן, אבל גם טעימה [אתם מוזמנים לטעום אפילו]. אונו, מסעדה איטלקית כביכול, יודעת לבשל את הפסטות שלה מצויין. זה לא בעיה, בטח גם כשהיא מציעה רק חמישה סוגים. אבל הניוקי שלה זה כבר סיפור אחר, למעשה גם הדג והאנטיפסטי.

לאחר שהזמנתי את ה"ניוקי דלעת", הרגשתי שבהחלט הלכתי על מנה מנצחת. ניוקי תפוח אדמה, קוביות דלעת, פקאן, גבינת פיקורינו ואגוזי פקאן [מהו אם כך, הפקאן הראשון?]. המלצר משום מה, ניסה להניא אותי מלקחת אותה. זה לא שהוא המליץ לי לא לקחת אותה, אלא פשוט טען שמדובר במנה מתוקה עם דלעת בפנים. ואז תיקן למתוקה חמוצה [הוא גם אמר שיש ברוטב שמנת, מה שלא מצויין בתפריט. די ביגדיל לאנשים שלא רוצים לאכול שמנת]. החלטתי לקחת אותה בכל זאת כי לא ממש הבנתי מה הבעיה עם מנה מתוקה-חמוצה, וגם לאור העובדה שעברו איזה עשרים דק מאז שנכנסנו למסעדה וכמובן שלא רציתי לעכב את היושבים הרעבים.

קשה לי לתאר מנה כל כך עייפה. מנה שמהרגע שהתחלת לאכול אותה, בא לך רק לסיים אותה ואולי גם על הדרך לחטוף מצלחות של אנשים אחרים. שום עניין לא הכניסו הדלעת והפקאן, שלא לדבר על הפקורינו, גבינה בעלת טעם חזק ומשובח, שלא טרחה כל כך לעשות קולות, אם היא בכלל נכחה במנה. המלצר חזר שוב ודרש את דעתנו על המנות, אף אחד לא התלונן, גם אני לא, לא היה לי כח להתלונן, המנה הייתה כל כך מעייפת שלמעט ה56 ש"ח+טיפ שעמדתי לזרוק לפח, לא הרגשתי כל הבדל בין ענבר לפני שהתחילה לאכול מהצלחת, לבין ענבר שאחרי. כאילו לא היה הדבר מעולם.

לא מדובר בפאשלה הראשונה של מסעדה אונו. כמנת פתיחה הזמנו לשולחן את האנטיפסטי [אוסף של ירקות צלויים בתנור] שהגיע קר, בכוונה. לא ברור מה גרם לשף לרצות להגיש את האנטיפסטי קר, המלצר טען שככה הם מוציאים את האנטיפסטי שלהם ושכך מסעדות רבות עושות], אבל לאור העובדה שהיה קר ובחוץ ירד גשם די ציפינו לבליל ירקות מהביל מהתנור. יכול להיות שאם השף הנחמד היה מנסה להבין שבחורף אנשים מעדיפים מנות חמות, אולי אבל אולי הוא היה זוכה בתואר "השף האנושי שהפך את המנה הקבועה והקרה שלו לחמה כי ככה זה הכי כיף בחורף". אבל עם שפים לא מתווכחים, רק מבקרים.

על מנת להפוך את הביקורת הזאת לטיפה יותר חיובית, אני אשמח לספר לכם שטעמתי מדג הלברק, שהוגש על מצע של רוטב שעשוי מתרד ודברים נוספים שאמורים להיות טעימים [יכול להיות שהיה שם גם איזה מחית בטטה או תפוחי אדמה...]. ובכן, הדג כשלעצמו היה סבבה לחלוטין, שום טענות מלבד העובדה שמדובר במנה עיקרית [ועוד מהספיישלים!], ועד כמה שידוע לי, ממנה עיקרית אמורים די לשבוע. אבל לא כך היה בכל אופן למי שהזמין אותו. סבבה, מדובר בדג יחסית קטן, לא אשמת השף, אבל הוא בהחלט יכול להוציא אותו עם כמה תפוחי אדמה בצד, רצוי חמים ולא קרים. או אורז נחמד, כי זה די פשוט להכין אורז. שוב, רצוי חם. א' שהזמין את הלברק נאלץ בסופו של דבר להזמין עוד מנה על מנת להשביע את בטנו, שאותה גם טרחתי לבדוק. מדובר במנה הכי טובה שהייתה לדעתי על השולחן.

מדובר בפטוצ'יני ירוק [כן, פסטה] ועל פי התפריט היו בה: פסטו בזיליקום, אורוגולה, אפונה, פול ירוק, שעועית רחבה, שעועית ירוקה, פלפל קלוי, גבינת פטה עיזים ואגוזי מלך. אמנם נשמע קצת כבד ועמוס, אבל המנה עצמה הייתה די קלילה, כיפית וכן, גם טעימה, בניגוד לניוקי הנוראי שקבלתי. היה נראה לי לרגע שלא באמת הכניסו את כל המרכיבים הכתובים לפסטה, לא הצלחנו למצוא את הפלפל הקלוי וגם לא את השעועית הרחבה ואת האורוגולה. גבינת הפטה שהייתה שם באה בצורת שתי חתיכות קטנות מעל.. שוב, לא ברור מה הבעיה בלנדב עוד כמה חתיכות גבינה.

אני לא יודעת, אולי אני באה בגישת האולד סקול - כשמספרים לי על מרכיבים שיש במנה, אני נוטה להאמין שהם באמת יהיו שם, בצורה שווה עם שאר המרכיבים. כנראה שבמסעדת אונו זה לא עובד כך. שם מה שכתוב בתפריט הוא בגדר המלצה לשף או לסו-שף. יעני, הוא מחוייב להתייחס למה שכתוב בתפריט, אבל לא יכול להתחייב שהכל יופיע. יום עסל יום בסל כמו שאומרים.