המזנון של אייל שני

אייל שני הוא למעשה האביב גפן של עולם הקולינריה.
אפשר לאהוב אותו, אפשר לשנוא אותו, אך לא ניתן להישאר אדיש.
יש כאלה שיסגדו לו, לדיבור שלו על אוכל שנשמע כמו שירה, למקוריות של המנות שלו, לפרפקציוניזם איתו הוא הולך ביצירת האוכל תוך שימוש בחומרי הגלם הטובים ביותר העומדים לרשותו.
ויש גם את הצד השני. של האנשים הסבורים שהוא מייצגת את "הפלצנות התל אביבית", שהשפה הפיוטית בה הוא מלהג על האוכל נועדה להסתיר יכולות קולינריות בינוניות, שההערצה שלו לעגבניה גובלת בפדופיליה, שהתמורה בעד המחיר שהוא דורש נמוכה מאוד.

אני אדם פשוט - לא יודע למי להאמין, ורוצה לשפוט בעצמי ולשם כך סרתי למקום שאייל שני פתח ברחוב אבן גבירול.
בניגוד ל2 המקומות האחרים המזוהים איתו - "צפון אברקסס" ו"הסלון" - הקונספט פה הוא אחר - לא מסעדה אלא מקום של מזון מהיר. במקום יש בר והסועדים יושבים סביבו כאשר ממולם נחשף תהליך הכנת המזון - קונספט נחמד.

כשהגעתי המקום היה עמוס לעייפה, ולקח 2 דקות עד שהתפנו אלי ע"מ לקחת את הזמנתי.
המלכה של המקום היא ללא ספק הפיתה - ואייל מנסה להעמיס אותה בדברים שעד כל לא היו מקובלים.
דוגמאות? פיתה עם שרימפס (מנת הדגל של צפון אברקסס), פיתה עם steak & egg, והמפתיע מכולם - גזרי פיתה בשוקולד ובננות (החלק של הפיתה שחותכים וזורקים)

החלטתי לנסות את מנת הסטייק וביצה שעלותה הייתה 35 שקל. הקונספט דומה לזה של ארומה. אתה נותן את שמך בהזמנה, וכאשר היא מוכנה כל הנוכחים מסביב יכולים לדעת איך קוראים לך. במקרה הזה נוסח השאלה היה קצת שונה ויצירתי של "איך אתה רוצה שיקראו לך". בלי לחשוב פעמיים אמרתי HABOLES. לאחר מספר ניסיונות ("דניאל?", איך אמרת, אוהד?") איש הדלפק הצליח לקלוט את השם הזה, וההזמנה יצאה לדרך.

ניצלתי את זמן ההמתנה כדי להתבונן באנשים האחרים שיושבים על הבר. תהיתי כמה מתוכם היו באים למקום באם הוא לא היה עם החותמת של אייל שני.
לא הספקתי לחשוב הרבה, ומיד ראיתי מולי מנה שהוכנס אליה חתיכות סטייק שחשדתי בהן , שהן אמורה לחדור לקיבתי בעוד דקות מספר. בעיניים מתוחות ראיתי איך לסטייק מוסיפים את הביצה שהחלה לזלוג לאיטה אל מחוץ לפיתה.
קיוויתי שהמנה הזו לא שלי כי קצת מבאס אותי שנוזלים דברים מהפיתה כבר בהתחלה - זוהי התחלה רעה שמבשרת בדרך כלל על המשך רע.
חששותי התאמתו - לאחר מספר שניות הכריזה קראה "HABLOOS אממ HABOLS" תוך חיפוש הנמען. לצערי זה היה רגע ההנאה הכמעט יחיד שלי מהמקום. הסטייק התגלה כיבש כמו הנגב, והיה צריך להיאבק בו כדי לאכול אותו. גם הפיתה נקרעה ואכזבה. זה היה אחד מהמקרים היוצאי דופן בהם הבשר לא רק שלא משדרג את המנה, אלא הורס אותה משום שהביסים שלי שכללו רק את הפיתה והביצה היו לא רעים בכלל.

בסך הכל החוויה הכללית הייתה מאכזבת - המנה לא מצדיקה את מחירה, למרות שיש גם מנות עם תמחור הרבה יותר שערורייתי. גזר הפיתה שתיארתי קודם שבמקומות רגילים מושלך לפח\מטוגן ומוגש ליד הסלטים עולה 11 שקל..
למקום יש אלטרנטיביות טובות יותר מסביב, למרות שאני לא דואג לו - יחסי ציבור הם דבר חשוב בתל אביב רבתי..