כמה סיבות טובות ללכת לשופרסל ביגדיל באיזור התעשייה של בני-ברק

ציינו לא פעם בבלוג שאנחנו אנשים פשוטים. ואנשים פשוטים הולכים לעשות קניות בסופר. אם הם ממש פשוטים, הם יעשו קניות ב"אושר עד", “חצי חינם" ואפילו ב"חביב" אם בא להם להרחיק לכת עד לירקונים שבפתח תקווה. אבל מעצם היותנו אנשים פשוטים וקצת עצלנים, החלטנו לערוך את הקניות החודשיות שלנו ב"שופרסל דיל/ביג". מדובר בסניף שנמצא אי שם בחור באיזור התעשייה של בני ברק, מאחורי מרכז הקניות המהודר "איי.די דיזיין", לא רחוק מקניון איילון.

את אותו סניף למעשה גילינו בטעות. אנחנו, בתור אנשים פשוטים, רצינו לנסות את חוויית ה"רמי לוי”. אך כשלנו. לא בחוויה, אלא בלמצוא אותו. לא ברור לי איך אנשים פשוטים מאיתנו מוצאים את הסניף שלו באיזור הזה, אבל אנחנו באמת שניסינו, ניסינו עד זוב דם, איפה הסתובבנו? איפה לא הסתובבנו?! פשוט לא מצאנו אותו. הכי קרוב שהגענו אליו היה כשהגענו עם האוטו לחניון נטוש עם גדר, כשבאמצע תהום [כן, יש תהומות באיזור תעשייה בני ברק] ומעבר אליה, נצנץ לו השלט הגדול של רמי לוי. בנקודה הזאת למעשה נשברנו ונשבענו שלא ננסה יותר לנסות למצוא את הרמי לוי הזה. השם ייקום דמו ויהי מה! [אני יודעת שזו לא קללה].

בכל אופן, מה שניסיתי להגיד, זה שבאחד הניסיונות שלנו למצוא את רמי לוי, מצאנו בטעות את הסניף של שופרסל דיל/ביג. מדובר בסניף גדול יחסית, המאכלס בתוכו שורות מרווחות של דברים שאפשר למצוא בכל סופר טיפוסי. יש אפילו ממתקים של הבזול בטעם קוקוס, שומשום, בוטנים וכו' לאניני הטעם. הסיבה היחידה שגרמה לנו לחזור לסניף הנ"ל הוא העובה שבביקורנו הראשון, היה שם מבחר נאה של ירקות ופירות. ואנחנו אנשים פשוטים שנהנים מפירות, אבל יותר מירקות.

היום היה היום שבו החלטנו לעזוב הכל ולקפוץ לשם. למען האמת, לא נזקקנו למצרכים רבים, אבל מספיק כדי לעשות סיבוב ולהגיד שלום.

בכל הפעמים שהיינו שם בשעות הערב, אף פעם לא נתקלנו במחסור בחנייה. יכול להיות שבשעות היום המקום תפוס יותר, גם מוצב בכניסה בוטקה שלא נמצא שם בשעות הערב. יכול להיות שביום גם דורשים כסף, כי לקבלה מצורף שובר חנייה שמעיד על שעתיים ראשונות חינם [יש אנשים שמבלים בסופר יותר משעתיים? כנראה שמדובר בחניון לא רק ללקוחות החנות].

אחת הסיבות שאנחנו נמנעים מללכת לסופר לעיתים קרובות היא בגלל שאנחנו שונאים את זה. לא נהנים לשוטט בסופרים. הסופר היחידי שאנחנו כן נהנים לבצע בו קניות, עד שלפעמים אנחנו מחפשים תירוץ כלשהו כד להגיע אליו הוא "טיב טעם" הגדול בראשון לציון, למרות שלאחרונה הקטינו אותו, אני חושבת שהוא עדיין שווה בדיקה. בכל אופן, הסיבה שאנחנו מגיעים לסניף הזה ולא לסניף שיותר קרוב לביתנו, היא שחוויית הקנייה שם יחסית נחמדה. אף פעם אין שם הרבה אנשים מה שתורם לעניין של חוסר תורים [בטיב טעם ראשון לא תמצאו כמעט עמדת קופאית פנויה] [מה גם אולי העובדה שמדובר בחור שאף אחד לא ידוע על קיומו, תורמת לשוממות הסניף]. ברוב הפעמים שהגענו, היה מגוון נאה יחסית של ירקות, למרות שהיו מקרים בודדים שבהם היינו צריכים לחפור כדי למצוא פלפלים ראויים לאכילה.

מה שאני עוד אוהבת בסניף הזה, זה מגוון הלחמים שהוא מציע. גילינו את הקוראסון הכפרי שזה סוג של קוראסון חמאה אבל מבצק לחם. לקראת השעה 11 בלילה יש גם הנחה די נחמדה על הלחמים.

מסלול הקפואים די סטנדרטי, לא גיליתי בו דברים מעניינים במיוחד, אבל מצד שני הוא מחזיק טבעולים של זוגלובג – מה שלא ניתן למצוא בכל מקום.

תוכלו גם למצוא מתחם משקאות די מושקע עם מבחר גדול של משקאות קלים, מגוון יינות ומשקאות אלכוהוליים. כמו כן גם שני סטנדים גדולים המוקדשים לכלי מטבח מהסוג האיכותי [סולתם רדד ומיני כלים שמוצאים בחנויות בוטיק].

בכל אופן, לפני שאני מסיימת, אני רוצה להקדיש את תשומת לבכם לגביי תופעה די מוזרה שצומחת בשנים האחרונות בישראל. בגדים בסופר. זו לא פעם ראשונה שאני נתקלת בזה, גם בשופרסל דיל שבפ"ת ניתן לקנות בגדים ואף מוצרי חשמל כמו טלוויזיות ושאר הירקות [סטגדיש]. זה לא שיש לי משהו נגד בגדים בסופר, זה פשוט קצת מוזר. תארו לכם אישה ששולחת את בעלה לסופר לקנות תפוחים, חלב, ביצים ומכנסיים...??? אגב, בטיב טעם בראשון יש פאב לצד איזור הקפואים וליד איזור המשקאות יש מסעדה(!!). בעצם, יש מצב שפאב ומסעדה בתוך סופר לוקח בקטגוריית המוזרויות.

אחד הדברים שיותר מפריעים לי בסניף הזה, שבעצם לא ניתן לברוח מזה ברוב הסופרים בארץ הוא מבחר הגבינות. בתור חובבי גבינות, אנחנו נהנים להביא הביתה גבינות טובות. הן לא חייבות להיות תוצרת חוץ או משהו מתפלצן שכזה, אין לנו בעיה עם דברים שמייוצרים בארץ, אבל הבעיה שגבינות שהן לא בוטיק, נוטות להיות חסרות טעם. למעשה, זה נושא די גדול וטעון שיפור.