בוטיק נקניק \ שוק לוינסקי בערב

אל בוטיק נקניק הגעתי בטעות. לא בדיוק בטעות, במקור רצינו ללכת סנדוויץ' בר שנקרא "המקווה", שעליו קראתי מוקדם יותר באותו יום באתר בייגלה.
לצערנו (בעיקר לצערי) המקום היה סגור, אף על פי שהגענו לא הרבה אחרי שש. באינטרנט היה כתוב שהמקום עובד עד שמונה, בבייגלה היה כתוב שהמקום פתוח עד שש, אני הימרתי והפסדתי.

עשינו סיבוב רגלי, לבחור את האפשרויות ולמתוח את הישבנים אחרי יום עבודה על כיסא מחשב.
טיילנו ברחוב מקווה ישראל, פנינו שמאלה ליד טורק לחמג'ון (שנשבעתי כבר מזמן שאני לא חוזר אליהם אחרי מה שהיה - אכתוב על זה בפעם אחרת). הלכנו ברחוב של המסעדות הפרסיות, והגענו בסופו של דבר ללוינסקי.
השוק היה חשוך והכל כבר עמד להסגר למעט כמה מקומות של תבלינים ומעדנים.
ידעתי כבר לאן אנחנו הולכים, כי נתקלתי במקום בעבר ונורא רציתי לדגום. אני חולה על נקניקים, כריכים ונתחים קרים.

היפסטרים ונקניקים, לקראת סוף הישיבה שם הם התחילו לרקוד ולקפץ

המקום התקרב לסוף היום שלו ובכל זאת בוטיק נקניק היה הומה. בכניסה איש בעל מוגבלות כלשהי עמד ועשה קולות וצעק לתוך חלל הסנדוויצ'יה, מושך תשומת לב, מחייך, מתקשר עם הצעירים היושבים בשולחנות, מנסה לגרום למשהו לא ברור להתרש. המוזיקה חזקה, אולי אפילו חזקה מדי, בחלק מהאזורים במקום קשה לדבר כי לא שומעים, בחלקים אחרים אפשר להסתודד, פחות או יותר.

זנבות נקניק קבנוס

בעוד אנו עומדים מול הויטרינה ומנסים להחליט מה בא לנו צמד העוסקים במלאכה זורק עלינו פיסות של קבנוס ונקניקיות פרוסות לעיגולים מקסימים ומושחמים. הייתי מצלם גם את הנקניקיות אבל פשוט טרפנו אותם.  הייתי מצלם גם את הויטרינה ואת הסלטים והממרחים, אבל הייתי רעב ולמען האמת גם לא היו שם דברים מסעירים. זה נראה פחות או יותר כמו האזור של הנקניקים בסופר.

רטבים וממרחים כיד המלך, אבל לא בתוך הכריך.

במקום מבחר מגוון מאוד של לחמים בהם ניתן לסעוד, וכאמור יש גם יותר נקניקים ממקלחת בטירונות. עמדתי והבטתי בענבר בוחרת, ובנתיים בהיתי בשלל הנתחים הקרירים. הלכתי בסוף על לחמניה רכה עם סומסום, חרדל דיז'ון, חרדל צהוב אפור ופסטו שמגיע מקופסא שמעידה על זה שהם מכינים אותו במקום. היו עוד דברים, אבל בחרתי לא להסתכן, אפילו שהם נראו טריים יחסית ואפילו פרסו בשביל ענבר חסה טריה במקום.
הפריע לי שלא היו רטבים "מיוחדים" או תוספות כיפיות כמו שיש במקומות שמשקעיים טיפה. אני לא פוסל את העובדה שבאנו בסוף היום ואזל להם המלאי, אבל בהחלט הייתי שמח להוסיף איזה חציל או פלפל קלוי, או אפילו אחד מהרטבים הנהדרים שהיו להם למכירה על המדף - בתמונה תוכלו לראות את כל רטבי הברבקיו הכיפיים, מיונז ווסאבי ועוד רבים וטובים שאני מכיר מטיב טעם ומסניפי רובן (שלא רק מוכרים אלא גם מורחים).

ארוחת נקניקים עם כריך קורנביף ורוסטביף, זיתים דפוקים ואפילו קצת קולה זירו

אם שמתם לב לכיתוב של התמונה אז בטח כבר הבנתם שביקשתי לשים בלחמניה שלי קורנביף ורוסטביף. שניהם היו נקיים ויפים, בלי פסים או נקודות או דברים שמזכירים שאתה אוכל חיה מתה. הייתי די רעב וטרפתי את הכריך במהירות. סיימתי את כולו עוד לפני שעבנר הגיעה לסוף של החצי. ניסיתי גם את הזיתים, אבל על זה בהמשך. היה פשוט וטעים. בחרתי שלא לחמם את הכריך בטוסטר אפילו שהמוכרים (לדעתי גם הבעלים) המליצו, כי אני מעדיף חימום של אדים ולא חימום ישיר שכולל מעיכה של הכל. בשר חמים ולח הוא עדיף, אבל אולי זה רק אני.

חרדל, פסטו, פרה, לחמניה וכו'

אף ע"פ שבחרנו לשתות קולה זירו - במקום ניתן למצוא המון סוגי בירה של מבשלות בוטיק מקומיות. האווירה במקום היא לא מחייבת, אנשים מקפצים, מרקדים, צוחקים, אחד מהאנשים מאחורי הדלפק בוחר שירים ידנית ושר איתם בצעקות רמות. מדי פעם הוא מצלצל בפעמון יד, תיירים צעירים צוחקים, מישהו קם ורוקד, הוא נראה שיכור אבל הבירה שלו חצי מלאה והסנדוויץ' הלא גמור מעיד שהוא לא יושב שם יותר מדי זמן. שמח ורועש ושמח.

זיתים דפוקים אחושרמוטה

לפני שאסכם הייתי רוצה להתייחס לזיתים. לא רק לאלה שאכלתי אלא בכלליות. זיתים, למה אתם בעצם טובים, חוץ משמן וגם חוץ מתוספת לפיצה. תמיד כשזיתים מוגשים עם משהו הם נוטים להיות מרירים. מעטים מאוד הזיתים שטעמתי שלא ירקתי או בלעתי בצער וניסיתי לשטוף את הטעם. גם אלו שמעל היו טעימים בביס הראשון ועם המשך הלעיסה פתאום המרירות הורסת את החיים. אשמח אם מישהו יספר לי איפה קונים זיתים שלא עושים באסה בפה.

את החיוב התעקשו לעשות אחרי האוכל, מה שהתגלה כבעייתי כששאלו אותי על מה אני משלם ולא הייתי בטוח מה הקריטריונים, הרי לא מדובר במנה מוכנה אלא בכריך בהרכבה עצמית. ללחמים שונים יש מחירים שונים, וגם לנתחים שונים. אולי צריך עוד ביקור או שנים כדי להבין את שיטת החיוב.

מילות סיום: המקום משעשע, נחמד לשבת בו אם אתם בסביבה ועוד לא מאוחר. אפשר לבוא עם חברים לנישנוש, אבל לא במיוחד. לא מדובר בכריך או נקניק שבאים במיוחד. מה שכן - הרטבים על המדפים דווקא כן שווים ביקור אם אתם מחפשים להעשיר את הבית שלכם בטעמים מיוחדים. מלבד הדברים המיוחדים או הרגילים השווים היה שם אפילו מיונז שראיתי עד כה רק בבולגריה. מזל שאני לא אוהב מיונז.