יום ראשון, 16 בדצמבר 2012

עלילות מזון תל אביביות

שלום, זה אני!
באמת שהתגעגעתי ללכתוב, ויתרה מזאת התגעגעתי גם לקונספט ההוא, זה שניסיתי בעבר, ריכוז של מספר סיפורים בפוסט אחד.
קיבלתי עליו תגובות חמות אז באמת אין סיבה שלא לנסות לשחזר את ההצלחה.
לצערי הגעתי עם רשימת תלונות אבל כל חוויה היא לטובה, גם השליליות.
והפעם בתפריט:
  • פסטה בסטה, אלנבי 60 (בכניסה לשוק הכרמל), תל אביב.
  • חדר האוכל, שדרות שאול המלך 23 (מול הקאמרי, האופרה ומוזיאון תל אביב המחודש), תל אביב.
  • המזנון באגף החדש של מוזיאון תל אביב לאמנות (באותו המתחם).
  • סיילנס, שדרות יהודית 7, תל אביב.
  • קפה לוסיה, בלפור 18, תל אביב.
  • חומוס סעיד, דרך מנחם בגין 20, תל אביב.
  • נקסט דור (Next Door), שדרות ח"ן 52, תל אביב.

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -


פסטה בסטה שולטים בנוסחה, יש לציין שזו נוסחה מוצלחת במיוחד והם עושים עמה חסד.
הרעיון פשוט נורא, הם הביאו אותו לידי שלמות בסניף שלהם בשוק מחנה יהודה והם ייבאו אותו בהצלחה מרובה לסניף התל אביבי השוכן בפינה נאה בכיכר מגן דוד - המקום הזה בכניסה לשוק, נקודת המפגש של אלנבי, שינקין, נחלת בנימין ורחוב הכרמל.
ועכשיו לפישוט הפשטות: לוקחים חומרי גלם טריים, מכינים מהם מנות פסטה פשוטות ונהדרות (וגם סלטים) עם מגוון תופסות אפשרי, מגישים את זה באווירה חביבה ובמחירים עממיים. זהו. הרי כל הרעיון של אוכל הוא שיהיה נגיש וטעים, השמחה במקום היא בסה"כ עוד אלמנט שתורם, אבל אוכל טעים לרוב עושה את העבודה כמוהו גם מחירים נמוכים. השניים ביחד הם כמו נס קולינרי שמושך אליו קהל. הפעם ההמולה מוצדקת, האוכל נהדר.
אגב, גם האלכוהול זול (ראו למטה ערק אשכוליות).


עראק אשכוליותפסטה בסטה - חצילים ופרחי כרובית


- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -



השף עומר מילר עושה רושם נהדר. הוא חביב, נאה, אופנתי, כשרוני והוא מדהים ביחסי ציבור.
כמויות האנשים שהוא מאכיל במסעדותיו השונות הן אדירות ובין אם נהניתי מהארוחה או לא - כבודו במקומו מונח.
עם זאת, ארוחת הצהריים המאוחרת שסעדתי בחדר האוכל לא עשתה צדק למוניטין הנהדר שיש לשף ולמוסדותיו.
הקפצ'יו שהיה מלוח מדי היה בסדר גמור, אם כי השקדים שהיו לא פריכים מספיק והמליחות העזה שגרמה לגבינה להרגיש תפלה היו סוג של התחלה רעה.
השניצל השמנוני שהיה בנוסף גם עבה יתר על המידה ובאזורים מסויימים עדיין ורוד וחי לא הוסיף להרגשה. לא סיימתי אותו, אבל גם זה בסדר. בדרך החוצה תהיתי אם זה היה החלק ביום בו המטבח כבר עייף או שאולי העסקית לא מקבלת מספיק יחס.
בסופו של דבר אוכל הוא אוכל וכסף הוא כסף, גם אם העיקרית כוללת מנה ראשונה ושתיה.
את נקודת האור של הארוחה סיפק הפירה. אני שונא פירה מאז טראומת ילדות שחוויתי, אבל הפירה הזה היה כה טעים אוורירי ועדין שאכלתי ממנו עוד ועוד.

חדר האוכל - פירה ושניצלחדר האוכל - קרפצ'יו


- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 


בחלקו התחתון של האגף החדש במוזיאון תל אביב לאומנות ישנו חלל מרהיב (כל האגף בנוי לתפארת) שמאכלס דלפק ארוך והמוני שולחנות קטנים.
מבין הדברים הבנאליים יחסית בחרתי את טארט התפוחים שנראה מצויין מרחוק.
מקרוב התגלה מאפה צונן ומעט לח, לא פריך במקומות שהיה ראוי שיהיה, מלא בנוזל סמיך ולבן שמעט הרתיעה אך התגלה בסופו של דבר כאכיל. באמת שלא חגיגה גדולה אבל הביקור במוזיאון היה מרתק.


פאי תפוחים, או קראמבל, או טארט



- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 


סתם בייגל טוסט עם גבינה צהובה, אבל כמה פשוט - ככה טעים.
פטריות, תירס, זיתים, עגבניות ופיסות של אננס, עם רוטב ברבקיו, רוטב חרדל, ממרח עגבניות מיובשות וקערית של רוטב חלפיניו בכדי לטבול.
הגאונות לפעמים מסתתרת בדברים הקטנים. סיילנס אמנם לא המציאו את הטוסט, אבל הם בהחלט יודעים לעשות אותו.
למרות פאשלות ארעיות (שנובעות מלחץ היסטרי - המקום מפוצץ ללא הפסקה) הם מספקים את הסחורה.


בייגל טוסט צהובה, רטבים ומגוון תוספות



- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 


קפה לוסיה ברחוב בלפור שייך לאותם אנשים שמנהלים את קפה תחתית. מדובר למעשה כמעט באותו צוות ואפשר לראות מלצריות מוכרות מתחתית גם בלוסיה. גם קהל הלקוחות דומה ולפעמים נודד ממקום למקום.
בית קפה ברנז'אי עם סלבס, אנשי תעשיה וסתם בני אדם פשוטים שעובדים עם הלפטופ שלהם ממעל ספל קפה או נהנים מהשמש החמימה (יש גם מקומות מוצלים).
הקפה אגב נהדר, כך גם עוגת המייפל ואגוזים שאכלתי, חייב להודות שגנבתי ביס מכריך אבוקדו שביקר בשולחן שלי וגם הוא היה לא רע בכלל.


עוגת מייפל של קפה לוסיהקפה לוסיה



- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 


חומוס סעיד הוא כבר חבר ותיק. המנה סבירה (למרות שיש ימים גאוניים), הפיתות טריות לסירוגין והשירות נע בין מצויין לבין מתקשה. עם זאת, כשמגיעים ביום טוב החומוס שווה את כל הימים הרעים.
בימים אחרים אפשר להתייחס לזה כאל מזון לצורך תזונה, גם זה חשוב.
בסופו של יום - חומוס סעיד הוא לא כזה רע בהתחשב בדברים הנוראיים שאפשר למצוא באזור המדובר.


מנה משולשת בחומוס סעיד, משום מה מתעקשים לקרוא לה מחלוטהפיתות טריות ומתוקותזה החריף גדול יהיה



- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - 


מסעדת הבשרים מיטבר פתחה מקום שנמצא ממש מעבר לקיר. מדובר בפאב קטן (מאוד) שמסתתר בדלת ליד פיצה בזילי.קום במפגש של שדרות ח"ן עם כיכר רבין.
באנו בשעה סבירה (כזו שפאבים לרוב עוד ריקים בה) אבל כבר לא היה מקום בפנים ונאלצנו לשבת על השולחנות בחוץ, מה שהפך את השירות להרבה יותר איטי.
האכזבה הבאה הייתה בזה שרוב התפריט לא היה זמין (באנו בגלל שמועות על כריכים נהדרים המוגשים בחלה מתוקה).
אחרי התייעצות ארוכה עם מלצר אדיש בחרתי כריך מהתפריט, לשמחתי זו הייתה גם אחת המנות של הופיעה בתיאורה בצל.
המתנו זמן מה, קיבלנו את השתיה שלנו וסיימנו אותה, המתנו עוד מעט זמן והנה הגיע הכריך שלי וגם אלה של שאר הסועדים.
מלבד כמה חריגות שבלטו ואותן אזכיר בהמשך - מה שהכי הציק לי בעין היה הבצל הרב. כאמור - מנה שלא אוזכר בתיאורה בצל, להבדיל ממנות שמתואר שיש בהן בצל.
ההמתנה לכריך החלופי הייתה ארוכה גם כן. כשהוא הגיע התגלה כריך לא רע בכלל, אם כי באמת באמת קטן, כאילו לקחו כריך רגיל, תמחרו אותו גבוה מדי ואז חתכו באמצע.
הלחם אגב היה לחם דגנים רגיל והרכיך להבדיל ממספר דברים שלא אוזכרו הכיל גם ביצה קשה.
אני לא רוצה להיות האיש הרע בסיפור אבל ביצה קשה בדומה לבצל היא רכיב שיש לאזכר.
מיבטר הוא בהחלט מוסד מוערך וטעים כך שלא ברור מה להם ולשירות חובבני, תפריט מבולבל ובעיקר כריך קטן שלוקח בממוצע 25 דקות להוציא מהמטבח.
את הארוחה הזו קינחתי בארוחה אמיתית במקום אחר. נקסט דור זוכים ממני לאיחולי הצלחה ותקווה לשיפור אבל בהחלט שלא אחזור בקרוב. לא חסרים מקומות לאכול בהם סנדוויץ' טוב.


נקסט דור \ next doorנקסט דור \ next door






15 תגובות:

  1. הרבה תלונות אבל הן עיניינייות!
    טוב שיש אנשים שסובלים כדי שהקוראים ידעו ממה להיזהר.

    לגבי הסנדביץ', זה באמת גרוע מאוד מצידם שהם מרשים לעצמם לייבש אנשים חצי שעה בשביל שתי פרוסות לחם עם פסטרמה, זה לא שירות וזאת לא רמה.
    תאמין לי שאם הייתי מקבל ערימה של דברים בהפתעה בתוך הסנדביץ' שלי אז הייתי צועק על מי שצריך לצעוק. גם חצי שעה וגם לקבל שטויות באוכל שלי אצלי אין חוכמות.

    השבמחק
    תשובות
    1. חס ושלום לא צריך שאנשים יסבלו

      מחק
  2. טוב שחזרת, עבר הרבה זמן..

    השבמחק
  3. מת על הכתבות שלך

    השבמחק
  4. תלונות על אוכל הן עניין אישי אבל תמיד טוב שיש מישהו שלא מלקק ולא מתבייש.
    ביקורת שניתנת מהלב ולצורך שיפור היא הסוג הכי טוב של ביקורת.
    לי באמת שלא איכפת מבצל וביצים קשות אבל אני מסכימה שזו בקשה לא מופרזת לדעת מה הולך להיות על הצלחת, במיוחד אם משלמים על זה הרבה.
    מי שאומר שמחירים גבוהים זה על חומרי גלם ושירות אז הנה באמת גם השירות לא משהו כי שירות טוב זה שהלקוח יהיה מרוצה על זה הרי משלמים. אם למשל הייתי מקבלת כריך עם מיונז בלי שאדע על זה כנראה שהייתי מקיאה על המקום, מיונז זה פשוט דוחה.

    השבמחק
  5. באמת שלא מבין מה הקטע של החדר אוכל הזה - עדיף כבר לאכול בחדר אוכל איפה שאני עובד ב10 שקלים.
    מחירים של מסעדת יוקרה, רמה בינונית ומטה.
    אם לא עומר מילר שמשום מה מקובל בחברת "מביני העניין הקולינריים" בתל אביב, המקום הזה לא היה שורד. בכלל אני לא אוהב את הטיפוס הזה שנראה יותר מידי מרוצה מעצמו, אבל אולי אני סתם מקנא בו כי כל שבוע הוא במדורי הרכילות עם דוגמנית אחרת, בעוד אני כבר 30 שנה עם אישתי מזל, שתאמינו לי שהיא לא הייתה ולא תהיה דוגמנית.

    השבמחק
    תשובות
    1. לדעתי המקום היה מתמיד אפילו אם הרמה הייתה יורדת. הוא נמצא באזור של המון קהל שבוי, אם אתה עובד במתחם הזה יש לך רק את הלונדון מיניסטור והלאה באבן גבירול והרי לאנשים, במיוחד כאלה שעובדים במגדלים - לא תמיד יש כח או זמן להתחיל להסתובב.

      על בסיס אותה הנחה אני מניח שהמון מעובדי מגדל המוזיאון הסמוך אוכלים צהריים בטוטו שבתחתית הבניין, לאו דווקא בגלל האוכל או השף אלא כי רחוק להם ללכת עכשיו מסביב למוזיאון.

      מחק
  6. שאול המשורר הגרוע17 בדצמבר 2012 בשעה 18:11

    מעניין שאתה מזכיר את חומוס סעיד כי בדיוק כתבתי עליו חמשיר.

    מעשה בחומוס סעיד
    שתמיד לי בצהרים ידיד
    הוא סוחט לימונדה
    ולא נמצא על בטונדה
    ומזריק את החומוס לוריד

    השבמחק
  7. איפה סיקור של המסעדות האמיתיות?
    אני מתכוון כמובן לרפאל, קלולאיס, הרברט סמואל ודומיהם.
    אפילו נסתפק בביקור בתרנגול הכחול בשביל אתנחתא מתודית, אבל למה יש פה רק ג'אנק פוד?

    השבמחק
    תשובות
    1. אל תקשיב לו, אתה משקיע את הזמן בדיוק איפה שצריך. בשביל מסעדות יש מבקרים.

      מחק
  8. אף פעם לא התלהבתי מהמיטבר והמבשר שם. לא כזה מוצלח. אבל איפה זה ביתה קפה הזה סיילנס, לא שמעתי עליו מעולם. אין כמו מתכונים
    פשוטים וטעימים במקום כל מיני פיוז'ונים טפשיים שבסוף בכלל לא שווים.

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...