הארוחה הזו עדיין טריה לי בפה, למעשה יש עדיין על השולחן פירורים שלה.
רק אתמול דנתי עם עצמי בנושא של אוכל בקיץ וכמה קשה לחשוב על אוכל כשחם בחוץ.
גם היום העבודה והחום גרמו לי לא לרצות ללכת ולתור אחר מזון לארוחת הצהריים שלי, הרי למי באמת יש חשק להזיע ולהתייאש ברחובות הצחיחים והבודדים.
לכן, כשפתאום שאלו אותי אם אני רוצה להצטרף להזמנה מהקופי בר שמחתי מאוד.
התגובה הראשונה שלי למעשה הייתה זועפת, אבל אח"כ כשהבנתי שאין לי אפשרויות אחרות - נעניתי מהר לפני שיזמינו בלעדיי.
הסיבה לסירוב הראשונה הייתה כי אני לא באמת אוהב את הקופי בר.
זה לא שאני לא אוהב אותו באמת, אבל בנקודות ההשקה בינינו לא באמת התרשמתי.
למען האמת בכלל לא ביקרתי שם, השתמשתי כמה וכמה פעמים בשירות המשלוחים שלהם להזמין אוכל בצהריים ובערב ולא היו לי חוויות מטורפות במיוחד, רק אוכל רגיל, עשוי טוב אבל ללא הברקות.
 |
| ארוחה משתלמת או עקיצה מושלמת? |
הפעם בחרתי עיקרית פסטה בעלות של 49ש"ח אשר מרכיביה היו:
- סלט + רוטב ויניגרט
- לחמניה + חמאה
- פסטה פנה פומודורו + פרמז'ן
- לימונדה
- מאפין
הסלט היה רענן, קליל, עם שבבי סלק ועלי בייבי לצד חסה טריה.
רוטב הויניגרט היה חריף בחמיצותו מה שהפך אותו למוצלח מהרוטב הממוצע. היה לו פאנץ' ואנשים אף התלוננו על ריחו החריף.
הלחמניה הייתה עם דגנים בתוכה, בגוון חום ובטעם שהשאיר חשק לעוד, טבלתי אותה בחמאה הרכה וליקקתי אצבעות. הפסטה הייתה מבושלת יתר על המידה אבל הרוטב שלה היה מצויין.
הלימונדה היוותה ליווי נהדר לארוחה.
הלחמניה והמאפין היו לי לעזר רב בניגוב הרוטב שהצדיק ניגוב בסוף הארוחה.
הארוחה הזו בהחלט שווה 49ש"ח, במיוחד לאור התמחור המוגזם שיש כיום לכל דבר. זו ארוחה עסקית במחיר משתלם.
המדד האישי שלי לפסטה לוקח בחשבון את היכולת שלי לשחזר את המנה בבית. סגנון הרוטב שלי שונה מזה של הפסטה אך שוב, מדובר ברוטב שבכלל לא איכפת לי לשלם עליו ולכן אני מרוצה. הוא לא היה מימי, הוא היה סמיך ועשיר הן מבחינת הטעם והן במרקם.
בד"כ אני לא משתפך על פסטה או אפילו על אוכל אלא אם מדובר בניצחון גורף. כאן מדובר בארוחה טובה, פשוטה, משתלמת, סך רכיבה אמנם בסיסיים, אבל יחדיו וביחד עם רעב של צהריים זו הייתה סגירת פינה משכמה ומעלה.
