הפלאפל של דוד - גריל ישראלי | כשבעל הבית אוהב לפנק

זה פוסט קצר אך משמעותי.

כשאני יוצא לאכול צהריים - חשוב לי שהאוכל יהיה טעים, יגישו לי אותו מהר, הוא יהיה מתומחר בסכום הגיוני ושהשירות לא יגרום לי לסבל מיותר.

בפלאפל של דוד (שדרות יהודית 13, תל אביב  - כשר) יש את כל הדברים האלה, מה שגורם לי ללכת אליהם במיוחד, לפעמים אפילו להזיע קצת תוך כדי.
אבל יש להם אפילו משהו טוב יותר, יש להם את אלמנט הפינוק, מלווה בצחוקים מהלב שזה עוד משהו שרק מוסיף.

אני יודע שזה עושה רושם של פרסומת, אבל אף אחד לא שילם לי כדי שאכתוב את המילים האלה.
מה שהם כן עשו זה לשמור על רמה טובה של אוכל, מחירים שפויים, חיבה ללקוח ושירות עם חיוך.
עם החיבור של כל הנ"ל - לא רק אני מהלל את שמם בתור מקום ששווה ללכת בשבילו כמה דקות טובות.

לגבי האוכל:
תראו את התמונה למעלה, יש בה בגט טרי, עם שניצל שהכינו בדיוק כמו שביקשתי (ביקשתי שרוף והראו לי אותו כל כמה זמן בשביל לוודא שזה טוב). הסלטים והחמוצים החופשיים (כיד המלך), גם טריים וגם טעימים.
אני לא מאמין אפילו כמה פעמים יצא לי לכתוב עליהם תשבוחות (תוכלו לראות למטה, אני אכין רשימה).
בכל מקרה, בגט טרי, שניצל קריספי, סלט שבדיוק הכינו, טחינה, עמבה, כרוב לבן, באמת שיש שם כל טוב.
הבגט מפוצץ עד אפס מקום עוד לפני שאתה נזכר שאתה רוצה צ'יפס.
ואז אתה אומר "איזה באסה לא נשאר מקום לצ'יפס, ואתה מקבל שק של צ'יפס לקחת ,עם כמה פלאפלים בפנים בשביל הפינוק.

צ'יפס ופלאפל פינוק חינם

בתמונה למעלה: צ'יס מתנה כי אוהבים לפנק.
וזה לא רק הפינוקים, זה הבדיחות כשממתינים או מזמינים, העובדה שיש לכולם או שמות חיבה או שאשכרה מכירים אנשים לפי השם שלהם ויודעים מה הם רוצים.
זה מקום שכיף לבוא אליו.
המקום גם עובר שיפוצים וחידושים. בכמה שנים האחרונות הם הפכו מהפלאפל של דוד (בתוך פתח בקיר) לפינה של דוד, לפלאפל של דוד גריל ישראלי עם שלל שינויים בתפריט (שווארמה, שיפודים, גריל בשרים, סלטים מרעננים משתנים מדי יום) אתמול אפילו הם הגישו לימונים כבושים, תמיד יש משהו חדש וטעים.

אבל למה לדבר, פשוט תבואו לטעום.
ואם אתם לא יכולים, קחו תקראו עוד:
הפלאפל של דוד בתמונות שיפילו אותכם מהרגליים
הפלאפל של דוד כשר לפסח
מלא תמונות של שניצל בבגט
בלי תמונות אבל עם תשבוחות

10 תובנות על החיים בלאפה

1. לפעמים עדיף שהלאפה תהיה פחות מלאה. גם לאפה שנראית ריקה היא עדיין משביעה בסופו של דבר ועדיף לסיים ולהרגיש מנצח מאשר להתקע עם גוש ספוגי - מה שמוביל לסעיף הבא.
2. כשהלאפה מפוצצת בסלטים זה טוב. זה פחות טוב כעבור זמן מה, כשהירקות מתחילים להגיר מים ולטפטף עם סימני טחינה ועמבה דרך הנייר ועל מה שקורה למטה (שולחן, נעליים, בגדים וכו').
3. לרוב משתלם יותר לקחת לאפה מאשר פיתה, ואם לא ממש רעבים אפשר פשוט לחצות אותה (כמו שמקובל במנות טורטיה או כריכים) וכך שני אנשים נהנים במחיר של אחד. עצה חסכונית משהו, אבל בטווח הרחוק חיסכון בכסף משאיר מזומנים לדברים אחרים וחשובים יותר או פחות.
4. אם אפשר לקחת צ'יפס בצד - אל תהססו.
5. תמיד כיף לקחת סלטים וחמוצים בין אם זה בקערית או בשקית. גם טעים וגם משביע!
6. תמיד עדיף לעשות מחקר של שניה ולראות מה מצב המזון באותו רגע. עדיף לחכות דקה ולראות מה הלקוח לפניכם מקבל מאשר להתקע עם עמבה סמיכה מדי (בכמות גדולה זה יכול להיות רצחני וגם להשאר על הידיים והפנים לפחות יום שלם), לראות אם יוצאים מהשמן מוצרים חדשים, אם יש סיכוי טוב יותר לשווארמה שרופה או מוכנה בדיוק למידת העשיה האהובה עליכם, לראות מה נראה טרי יותר, אולי בכלל בא לכם בגט פריך, קחו שניה לחשוב. יש ימים שבהם עדיפה לאפה עם פלאפל על שווארמה בפיתה.
7. קולה זה תמיד כיף, אבל משקה ענבים קר זה פשוט להיט. כשמגוונים אפשר ללכת על דברים בטעמים של הדרים (לא באמת יש לזה טעם של תפוז או לימון - במיוחד למוגזים).
8. כשלוקחים חמוצים בשקית (קופסאות קטנות יותר נוחות - אבל נכנס בהן פחות) הדרך הכי טובה לסגור (כדי למנוע נזקי מים) היא לתפוס מהפינות ולסובב באוויר את השקית סביב עצמה, ואז לקשור. זה פשוט עובד.
9. מפיות זה חשוב. שבו במקום שיש בו מפיות, וקחו איתכם כמה לדרך אם אתם הולכים לאנשהו.
10. קשה לדעת באילו שעות לבוא באוכל רחוב. ממש מוקדם אפשר לקבל הכל טרי, אבל לא תמיד רעבים. קצת לפני הלחץ של הצהריים אפשר לקבל מנות טובות ויפות, לפני שמתחילים להתקמצן ולפחד שייגמר, וגם לפני שהלחץ מתחיל ויקח נצח לקבל משהו או לקבל משהו חם וטרי אבל ספוג שמן. בצהריים כאמור לחוץ ושמנוני, אבל טרי טרי. כל פעם נגמר וכל פעם מוציאים חדש. אחרי הלחץ גם אפשר לקבל בנדיבות וברוגע, אבל לא מאוחר מדי כדי שלא תאכלו שאריות. מהבחינה הזאת עדיפים מקומות שעובדים עד שעות מאוחרות - ככה אפשר לבוא לגלגל השווארמה השני. בפלאפל כל הזמן יוצאים כדורים חדשים, אז העולם הוא עגול.

רשימה זו נוצרה בזמן ארוחת הצהריים. אכלתי פלאפל בלאפה כי לא רציתי בשר, כי רציתי הרבה, כי זה זול וטעים.

לפני שהחלטתי על הפלאפל ביקרתי במקום של תבשילים ביתיים בסגנון בריא עם שיק של שף צעיר - לצערי היו בעיקר קציצות היום ולא ממש התחשק לי לשלם 42ש"ח על חמגשית צמחונית של אורז + אפונה + סלט חביב + לחם + טחינה.

טיפ מקצועי: אל תשכחו להתלוצץ עם האנשים שמכינים לכם את הלאפה. הם עובדים קשה ואתם לא הלקוח הראשון שלהם. מה גם שחיוך מביא חיוך ויחס גורר יחס. גם תקבלו קארמה טובה, גם יצ'פרו אותכם וגם תמשיכו את היום בחיוך.

הפלאפל של דוד

אלוקים הרחום יודע שלא אכלתי צהריים בעבודה מאז ש-י' לקתה במחלת הנשיקה.
האמת היא שאכלתי מאז פעם אחת בחומוס אסף, אבל זה לא נחשב לצורך הסיפור.
הסיפור הולך ככה: מאז שהיא חולה אני תקוע בעיקר עם כמה סוגי אנשים; הסוג שלא אוכל בחוץ, הסוג שאני לא רוצה לאכול איתו בחוץ, והסוג העצלן, זה שלא רוצה לצאת או לא רוצה לצאת בגשם, או לא רוצה לצאת כי הוא מתעצל.

הפינה של דוד
זה השם החדש של הפלאפל של דוד. בחודשים האחרונים הם שיפצו, הרחיבו, הגדילו, הוסיפו ואפילו קישטו בפופ ארט עם תמונות של בעל המקום, אם אני לא טועה קוראים לו דוד.
כבר כתבתי עליהם בעבר, אבל היום אכלתי שם צהריים (ולא צילמתי כי וואללה זה מקום עממי והייתי רעב ולא היה בפין) ולכן אני אכתוב עליהם שוב.

הכל היה מהיר, טעים, טרי, זול יחסית, השווארמה הייתה אחלה (אפילו שלא רציתי שווארמה אבל היא נראתה והריחה ממש טוב והחלטתי לשבור מילה), הסלטים מתמלאים מחדש תוך דקות, הצ'יפס יוצא כל רגע מהצ'יפסר, הפלאפלים מחולקים לעומדים במקום, יש חמוצים ממש טעימים כיד המלך (לצד סלטים שלא עניינו אותי), הצ'יפס מחולק בנדיבות ואפשר לקחת מנת צ'יפס בצד בחינם ואז עוד לחזור ולבקש עוד.
יש גם את החתיכות של הפיתות השרופות עם הזעתר וזה עומד על הדלפק וממתין לכם.

היה סבבה, באמת, נהנתי, גם כי סוף סוף יצאתי החוצה עם אנשים אחרי הרבה זמן של לשבת במשרד בצהריים ולהתבאס על החיים, וגם כי היה לי טעים וכיף בפה. הפנים קצת מריחות כמו עמבה עדיין, אבל חוץ מזה כולם בריאים.

שיפודי עזרא ובניו - היה סבבה וטעים

אדום אדום או שלום שלום

אם תשאלו כמה מחבריי ואפילו את הוריי היקרים, כולם יסכימו פה אחד שמדובר בחובבת בשר לא קטנה.
אני צורכת בשר לפחות פעם ביום ואם לא יוצא, אני לא ממררת על כך בבכי, אבל בואו נגיד שמצטברים חסכים...שבסופו של דבר צריך להשלים.

בשר בסביבתו הטבעית

מה שקרה לי בעזרא ובניו זה דבר מעניין, כי באתי לשם עם תאבון גדול אך לא לבשר. אגב, כשאני אומרת בשר אני מתכוונת לדברים טחונים ולסטייקים למיניהם. לכן, כל עניין השיפודים והשיפודיות פחות מדבר אליי, למרות שאם תשאלו את בן זוגי [sabib] הוא ישאל אתכם מה ההבדל בין שיפוד אדום לבין סטייק. נראה לי לפחות...

חומוס סטנדרטי+פפריקה+חריף על הלמעלה

בכל אופן, אלא אם כן אתה צמחוני או סתם נגעל מבשר, אתה לא יכול להגיד "לא". וכאמור, אמרתי "כן" עם "תביא לי שלוש אדום". "בעצם תעשה את זה ארבע!". האדום היה מעולה, היו חלקים פחות טובים, אלה שנכנס להם השומן לבפנים, או אלה שסתם לא נראו אסתטיים [עם גושי שומן בחוץ], אבל סה"כ, בשילוב של חומוס סטנדרטי+פפריקה+חריף על הלמעלה וכמה חתיכות צ'יפס שמחממות לך ישר את הבטן וגורמות לך לשכוח שאתה אוכל במקום שנראה כמו אולם אירועים מהסוג הזול ביותר, עם חלונות וסורגים עליהם וילדים צועקים - בהחלט ניתן לקרוא לכל המכלול הזה "היה סבבה וטעים".

כמה חתיכות צ'יפס

אז, בפעם הבאה שחבר שלכם מזמין אתכם לאכול שם, אל תהססו רק בגלל שיש בחוץ ארובה שמוציאה מלא עשן, או כי אין לכם חוויות חיוביות מאזור, או כי אתם מפחדים לצאת מהבית. פשוט תגידו "סבבה".

היה סבבה וטעים