רביבה וסיליה | רחוב הארבעה

אחד מהפינוקים האישיים שלי מהתקופה בה עוד לא נמנעתי ממאכלים מן החי הייתה ללכת בימי שישי בבוקר לרביבה וסיליה.

בעוד זוגתי הייתה לרוב אוכלת את ארוחות הבוקר המצויינות שלהם, אני הייתי חוגג עם כריכים (יש לי חולשה ללחם).

הנה דוגמה לארוחת בוקר שכזו שהמתינה שאכתוב עליה. לצערי יש לי עוד כמאה כתבות חצי מוכנות שממתינות, סליחה.

כריך סלמי | רביבה וסיליה

בתמונה מעל תוכלו לראות את כריך הסלמי של רביבה וסיליה הטומן בתוכו ממרח חזרת לבנה, חסה, עגבניה ומלפפון חמוץ.
הנקניק עצמו עדין ולא מן הסוג המעושן קשות, הוא גם רך יחסית ונותן מקום לשאר הטעמים.
בחירה מצויינת שגורמת לי להתגעגע לטעם הזה, ולקוות שאיפשהו יושב מישהו שמנסה לייצר נקניקי טופו בטעמים הגסים והלא בריאים האלה שחסרים לי כ"כ.

ריבה, חמאה, חלבה

בתמונה מעל: ריבה, חלבה וחמאה, חלק מארוחת הבוקר הרגילה של המקום המכילה גם מאפים, זיתים, גבינת שמנת, סלט ביצים, סלט ירקות, טחינה ומוגשת עם קפה או מיץ.
היא כ"כ גדולה ועשירה שלא פעם הייתי צריך לסייע לסיים אותה.

חציל קלוי | רביבה וסיליה

בתמונה מעל עוד פינוק נהדר: חציל קלוי עם טחינה וסלסת עגבניות.
מוגש עם לחם טרי וקליל שאף פעם לא הספיק לי כך שנעזרתי בסלסלת הלחמים של זוגתי.
בדיעבד ייתכן ומעט פרמזן מעל לא היה מזיק כלל.

סלסלת לחמים

היה גם קינוח כלשהו בסיפור, אבל לא מצאתי את התמונה שלו.
בכלל הקינוחים והמתוקים במקום נפלאים, שווה להגיע רק למענם ויש גם מארזים שאפשר לקחת.
שווה ביקור ואפילו להכניס לשגרה שלכם כאיזה פינוק של סוף שבוע או פעם בכמה זמן כשרוצים לקחת שעה ולהרגע מהחיים.

השירות במקום חביב וקשוב מאוד.
המסעדה וגם האזור שנמצא ברחוב נקיים ונוחים.
שימו לב שאסור לעשן באזור שבחוץ והאורחים מתבקשים לעמוד ליד הדלפק שבין הרחוב לאזור הישיבה שבחוץ. אני אישית אוהב לשבת עם הקפה שלי ולעשן, כך שזה מבטל מעט את הכיף של סוף הארוחה.

תוכלו להתרשם מהמחירים בקישור מתחת לפרטי המקום.


כתובת:
הארבעה 24, תל אביב

שעות פתיחה:
 א-ה  7:00-19:00
 ו  7:00-14:00
שבת: סגור

טלפון:
 03-5618617

תפריט בית הקפה

לה רפובליקה די רונימוטי

לה רפובליקה די רונימוטי מככב בהרבה פוסטים באינטרנט בסגנון "ארוחות הבוקר הטובות בת"א".
בא לנו לנסות משהו אחר בשישי האחרון מהארומה\קפה ג'ו הרגילים, והחלטנו לתת גיחה לצנטרום התל אביבי.

המקום קטן יחסית, ומשדר אווירה צעירה, וזורמת.
לא היה מקומות בשולחנות ולכן התפשרנו על ישיבה בבר, מול אנשי בר נמרצים, והמטבח השקוף במקום.

אנחנו תמיד נותנים עדיפות לרכיב בתפריט ששמו כשם המקום, וגם הפעם לא חרגנו ממנהגינו והזמנו את הבוקר דה רפובליקה הזוגי שכוללת את צלחת הלחמים הסטנדרטית עם החמאה\שמנת שנותנים בכל מקום, וביצים לבחירתך פלוס צלחות פחות סטנדרטיות מסביב של סלמי,אמנטל,גבינת באפלו, הרינג סלט עשבי תיבול וסלט פנצנלה.

מקורו של סלט הפנצנלה הוא באיטליה. בדרך כלל הוא מכיל עגבניות ולחם יבש, ומתובל בשמן זית ובחומץ. במקרה הזה הוסיפו לו נוכחית מסיבית של פלפלים. התוצאה הסופית עולה על כל סלט "ערבי" ממוצע שתפגשו בארוחת בוקר.

הפרודוקטים של הגבינה\דג\נקניק היו איכותיים, והלכו יופי עם הלחם הטרי, והלמברוסקו\מיץ תפוזים ששתו הסועדים.

אפשר לדווח בבית על ארוחת בוקר לא סטנדרטית ומפנקת במחיר סביר בהחלט (עודף מ100 שקל לזוג), שלא לשווא קנתה את שמה הטוב בחלל האינטרנט. הבעיה היחידה במקום היא סוגיית החניה שמייקרת את הביקור לאנשים שלא תושבי העיר בכ30 שקלים לחניון. לא נורא, עדיין היה שווה.

מצורפות תמונות להתרשמות כללית.

ארוחת בוקר בדיקסי

קבענו להיפגש עם חברים לבראנץ' בשבת.
לרוע המזל רק בשבת בבוקר נזכרנו שאולי צריך להזמין מקומות מראש אם רוצים מקום שווה, כך שאופציות אטרקטיביות שרצינו כמו "אדורה" (אפילו יאיר לפיד ממליץ בחום) או "דה רפובליקה די רונימוטי" (עם שם כזה אי אפשר לטעות) היו מחוץ לחשבון, ונשארו שם רק מקומות על הבר.

זוג החברים הציע את הדיקסי. בתחילה התנגדנו, נושאים זכרונות לא טובים מהביקור האחרון שלנו שתועד בבלוג, אבל לאחר שירדו עוד כבר אופציות משולחן עקב חוסר מקום\שיעמום, החלטנו לתת צ'אנס נוסף לדיקסי.

בדיקסי, למרבה או לא למרבה ההפתעה, לא הייתה בכלל בעיית מקום - בשעה 11 בבוקר שלושת רבעי מהמסעדה היה ריק, למרות ששוב לא הצלחנו להשיג תא. בהתחלה אמרו לנו שאי אפשר לשים כסא תינוק (של החברים) ליד התא, וכשאמרנו שאולי נוותר על הכיסא, הלכו לבדוק שוב ומסתבר שכל התאים כבר הוזמנו.

כמיטב המסורת של ארוחות הבוקר במקום, הקפדנו לנסות את המנות המושחתות ביותר בתפריט לטובת הקוראים.

סלמון בנדיקט

אומלט פרמז'ן ובייקון

הום פרייז

קומה תחתונה של מגדל פנקייק

נבדק ונמצא כי כל המנות הנ"ל טעימות - מפצצת הכולסטרול של הסלמון בנדיקט (הסטנדרטי הוא עם האם) ששאריות החלמון הנוזלי שהותירה נוגבו עד תום מהצלחת, ועד למנת הבריאות של האומלט. גם ההום פרייז (המנה השניה המפורסמת בדיקסי אחרי הכנפיים) עמדה בסטנדרט הרגיל שלה ולא איכזבה.
בניגוד לפעם הקודמת שלנו, הפעם השירות היה ללא דופי (אולי בגלל שהמקום היה ריק יחסית)

התמחור של המנות הנ"ל היה סביר, והחשבון הכללי עמד על קצת יותר מ200 שקל עבור ארבעה אנשים.
מומלץ בחום לאוהבי ארוחות לא בריאות.

עובדים חזק בשביל הכבוד: קפה מונטיפיורי

קוראים אהובים,
אני רוצה לחלוק איתכם אימייל שהגיע לפני כשבועיים אל תיבת הדואר שלנו.
אשמח אם תקראו אותו בטרם תראו את ההתייחסות שלי אליו במספר נקודות חיוביות עד מאוד.

ניר היקר, קודם כל תודה לך שקראת את הפוסט.
אני רוצה גם לפרגן לך על זה שאתה טורח לחפש את העסק שלך באינטרנט ולראות את תגובות הקהל.
יתרה מזאת, חשוב לי שתדע שזה מחמם את ליבי כאשר בעל עסק בוחר לנסות לתקן נזק שנוצר - להבדיל מלמשל להשאיר טוקבקים מתלהמים (או עשרים כאלה - יש אנשים שנורא אוהבים לעשות את זה בבלוג שלנו אחרי ביקורת שהיא פחות ממושלמת).

אני ושאר כותבי הבלוג יותר מנשמח לבוא לסעוד ואנחנו נעשה את זה מכספנו ובהחבא כי אנחנו לא באים כדי להתפרע על התפריט שלך אלא כי אנחנו מכבדים בתי עסק קטנים ומקומיים, וגם כי אנחנו עושים הכל כדי להיות אמינים ולא משוחדים.

תודה שכתבת, תודה על ההצעה, ותודה לך על שאתה באמת ובתמים מנסה לשפר את העסק שלך.
ראינו אותך מסתובב השבוע בשכונת מונטיפיורי, מחלק את הפלאיירים שלך ומדבר עם אנשים וחשוב לנו שתדע שאנחנו מכבדים את פועלך מאוד, במיוחד בתור אדם שעשה מיתוג מחדש [ואפילו מוצלח] לבית קפה שנסגר בבעבר בצורה סדרתית.
ישר כח.

ולציבור הקוראים, אם אתם רוצים לאכול במקום בו לבעלים אכפת מכם ומהרושם שיש לכם על בית העסק שלו - תנסו את קפה מונטיפיורי, שדרות יהודית 21, תל אביב.
ובגלל שאנחנו בקטע של צרכנות נבונה: הנה קופון לארוחה במקום.
הנה גם התפריט, שיהיה לכם נוח.

מיראבל - רמת גן

זה בעצם בית קפה די קטן שנמצא בתחילת רחוב ארלוזורוב ברמת גן, על הצומת שנקראת 'כופר הישוב', בה נפגשים הרחובות - ארלוזורוב, קריניצי, סירקין וביאליק על גבול רמת גן וגבעתיים.

היו כמה עסקים כושלים שנסגרו קודם באותו מקום, וכולם היו בתי קפה באותו סגנון; נקודת התחלה מאוד מבטיחה.

במקום יש קינוחים שנראים כאילו הם נעשים במקום, קפה, ואוכל - סנדביצ'ים, פסטות, סלטים, וארוחות בוקר.

לאחר שניסינו ללכת למקום בערך פעמיים בסביבות 7 בערב, והמקום היה סגור, הלכנו לשם בשעה אחת בצהריים הפעם; ואכן, המקום היה פתוח.

הזמנו ארוחת בוקר, ושקשוקה.

ארוחת הבוקר כוללת שתי ביצים שעשויות איך שבא לך, סלט, גבינת שמנת, חמאה, לחם וריבה. 

ארוחת בוקר

ושקשוקה, שמגיעה עם סלט, גבינת שמנת ולחם. הביצים בשקשוקה היו מוכנות כמו שצריך (נוזליות מבפנים) ולא כמו בהרבה מקומות שעושים את הביצה מבושלת לגמרי והורסים את השקשוקה. 
הסלט היה טרי ונחמד, סה"כ עגבניה מלפפון וקצת בצל (או שלא היה בצל?) אבל כמו שצריך.

כאן הייתה אמורה להיות תמונה של שקשוקה אבל הייתה תקלה והיא נמחקה :(

כל האוכל שהזמנו היה לא גרוע בכלל, והכמויות אינן ענקיות כמו אלה שמציעים בארוחות בוקר במקומות אחרים וסותמים אותך לכל היום, אני מוכנה להניח שהמנות לא ענקיות מתוך שיקולים שאינם רמת הסתימות של הלקוח, אבל עדיין - המנות בגודל טוב והמחיר בהתאם - ארוחת הבוקר עולה 35 והשקשוקה 36, שזה סביר.

כיוון שלא היינו מפוצצות, קינוח היווה אופציה טובה, ולקחנו את מה שהעובדים קוראים לו 'נפולון' (...)

'נפולון'

העוגה הייתה מוצלחת, לא הכי טעימה מסוגה שאכלתי, אבל טובה בצורה סטנדרטית (שזה פחות גרוע ממה שזה נשמע, כי זה היה אחלה).


התעניינו אצל העובדים בקשר לקניית ספל קטן של אספרסו מזכוכית שנראה מאוד אטרקטיבי, הם לא הסכימו למכור לנו אחד כיוון שאין להם הרבה, לטענתם, אבל נתנו לי בחינם את הספל הקטן שבתמונה. גם טוב.

לסיכום: המקום קטן ויחסית חדש, אז השירות מוזר מעט בינתיים, אבל האוכל סביר והמחירים סבירים אז זה בסדר למי שגר בסביבה.

המחיר ששילמנו על כל האוכל היה 95 שקלים (לא כולל שירות).

מקדונלד'ס: פאי תפוחים + קפוצ'ינו

אל תגידו לי שאף פעם לא אכלתם במקדונלדס.
אל תגידו לי גם שלא ידעתם שמקדונלדס ישראל מעדיפים לכתוב מקדונלד'ס, כאילו שיש בעברית את השייכות הזו שמיוחסת לשפה האנגלית.
איך הייתם מעדיפים שאכתוב? ספרו לנו.

בכל מקרה, מקונלדס זה לא כזה רע.
ברור שהקולה מהולה, החיות מסכנות, הכולסטרול גואה, הבישול והשירות נעשה לרוב ע"י ילדים, אין סכו"ם, הצ'יפס מתכלה כמו שקית ניילון, המזון מעובד בצורות שאתם לא רוצים לגלות וכו'.
כל זה כאמור ברור.

עם כל הנ"ל, קורה שעוברים ליד מקדונלדס ורוצים משהו.
לפעמים קשה לשלוט בדחף שלך לתרום לתאגידים מרושעים, זה קורה לכל מי שמדבר בטלפון הסלולרי שלו או נועל נעל שיוצרה בעשור האחרון.

הנקודה של כל החפירה הזו היא שעברתי ליד מקדונלדס והיה מבצע של פאי תפוחים וקפוצ'ינו בעשרה שקלים.
זה היה יחסית מוקדם בבוקר ומשום מה זו נראתה לי דרך טובה לפתוח את היום עם קצת סבל של אחרים.
מכיוון שמקדונלדס שומרים על אחידות קיצונית - כל מי שטעם פאי תפוחים יודע בדיוק מה אכלתי, אין שום מצב בעולם שתקבלו קוביית בצק תפוחה שיש לה טעם או מראה אחרים.
הקפה היה לא רע, גם הוא מוכר וניתן לטעום אותו במקומות רבים (מבית Illy).

בסה"כ במחיר של עשרה שקלים העסק הרגיש כמו מציאה.

אם שנאתם את הפוסט שלי אז חכו שתראו איך אכלתי צ'יקן סלקט.
ביוש!

קפה רוטשילד

זה יכול להיות פוסט על כל דבר, אבל לא על קפה רוטשילד.

אולי קצת על קפה רוטשילד והרבה על כל דבר.

הבילבול נובע מהעובדה שלא אכלתי שם מאז השיפוצים והכריך שאתם רואים ביקר רק פעם אחת בתוך הפה שלי.

ביס אחד, זה כל מה שהיה.

בביס הזה גיליתי בצל מטוגן ומאותו הרגע הכריך הזה נעשה מיותר בעבורי.

יש לציין שברגע שביקשתי לארוז לי אותו לדרך (אני מיהרתי ולכן העדפתי לתת אותו למישהו אחר במקום להמתין לכריך אחר תחתו) ישר הציעו לי אלטרטיבות, שאלו אם לא טעים, אם קרה משהו.

שימו לב שלא אמרתי דבר ולא הרמתי את קולי, רק ביקשתי לארוז.

זה שירות, זו רגישות, אלה אנשים שמבינים שמשהו לא טוב קרה.

אדם שמקבל את מה שהוא רוצה לרוב מתיישב ואוכל אותו, אבל לא כך היה המקרה.

מחמאות.

אז כמו שאמרתי, לא אכלתי שם מאז השיפוצים.

אם אינני טועה הם החלו בפסח.

מדהים לראות איך מקום מרים את עצמו תוך חופשה קצרה לרמה ויזואלית אפילו יותר מרשימה מהעיצוב הקודם.

בית קפה נאה שממוקם בנוחות באזור יחסית רגוע, אפילו שזה על הפינה של הצומת השניה בגודלה בשכונה.

האוכל הוא אוכל של בתי קפה. 

ארוחות בוקר, כריכים, סלטים.

המחירים נסבלים, לא על הצד הזול אבל קצת לפני שמתחילים לזעוק גוועלד.

היחס כאמור מקצועי, מה שמפצה על המתנות ארוכות (יחסית ותלוי לאיזו מנה).

ועכשיו תמונות (ואז עוד דיבורים):

הכריך באמת נאה, חבל שלא אכלתי אותו

הכל טרי וחם ופריך ומריח מצויין ורואים אפילו מעט פסטו

לפעמים הקטע הזה עם השנאת בצל הורס לי את החיים

כריך רוסטביף נאה בהחלט

התמונות של הכריך עושות אותי רעב.
זה לא הגיוני כי רק עשר בבוקר אבל להיגיון אין מקום בבטן ריקה.
בסוף כן יצא לי פוסט על קפה רוטשילד, וגם קצת על הכריך, אז בעצם סתם התלוננתי.
ספרו לנו אם אכלתם שם אי פעם ומה חשבתם על החיים תוך כדי שאכלתם שם.
ואולי לא היה לכם זמן לחשוב על החיים, אם אתם מהקהל השני, לא זה שחושב, זה שמגיע לארוחות מהירות וחוזר בריצה אל המשרד.
ואולי אתם סתם רציתם שווארמה אז בכלל המשכתם במורד הרחוב.
אי אפשר לדעת איתכם.

מועדון ארוחת הבוקר של ליוי

אומרים שארוחת בוקר היא הארוחה הכי חשובה של היום, אבל מי מאיתנו באמת מייחס לאמירה הזו חשיבות כלשהי? לרוב האנשים אין את הזמן או את הסבלנות להשקיע בארוחת בוקר טעימה, מזינה ועשירה כל יום.

כי כשאני אומרת ארוחת בוקר אני לא מתכוונת לעוגיות עם הקפה או איזה רוגלך. זה לא מזין ולא תורם לכלום, זה סתם להלאות את הגוף בסוכרים מיותרים על הבוקר.

לכן החלטתי לפני כשלושה חודשים שאני מתמסרת לארוחת הבוקר. אם היא הכי חשובה בכל היום, מגיע לה שאעשה לה כבוד לא? 

חשוב לי לציין שאני טבעונית ולכן עלי להיות יצירתית במיוחד כשזה נוגע לארוחות בוקר, כאשר רוב הדברים שאנשים "נורמליים" אוכלים בבוקר הם מחוץ לתחום עבורי. אז מה אוכלים בבוקר אנשים שלא מעוניינים בגבינות, טונה וביצים?

את הארוחה הראשונה הכנתי ביום גשום של תחילת מרץ. היא כללה צנים, כמה חתיכות אבוקדו ועגבניות מנומרות בליווי של נבטוטים כאלה שקונים בסופר. 

בהתחלה היה לי קשה להתרגל לרעיון של לאכול כאלה דברים על הבוקר אבל עד מהרה זה הפך להתמכרות. היום אני כבר לא יכולה בלי משהו טעים על הבוקר (או צהריים מוקדמים, תלוי מתי הקצתי).

התמכרות נוספת שלי היא הצילום והתיעוד האובססיבי של חיי. שילוב של שני הדברים ועד מהרה גיליתי שיש לי אוסף מכובד של צילומי ארוחות הבוקר שלי. מידי פעם אשתף פה צילום או שניים ואספר מה בצלחת.

זו ארוחת בוקר שעשיתי בבוקרו של ליל הסדר והיא באה לציין את בוא האביב. היא כוללת בייגל'ה ירושלמי אמיתי מהעתיקה, עלי בייבי ירוקים, עגבניות שרי וכמובן המלך אבוקדו, בקישוט של הרבה פרחים יפים מהגינה של אמא.

בוקר טוב (:

כריך של שישי בבוקר

מזל גדול שאתם מכירים אותי מהאינטרנט, ככה אתם יכולים לראות איזה סנדוויצ'ים אני אוכל.

הפעם מדובר בבייגל עם גבינה, בתוכו יש שלל הפתעות, כולל הגבינה עצמה.

להלן הרכיבים:

1. רוטב וואסאבי (מסדרת הרטבים שהביאה לנו את רוטב החזר של רובן).
2. שום קונפי - הכנתי אותו לבד כמה ימים קודם לכן ואיפסנתי אותו בכלי עם שמן. הוא משמש אחלה תוספת לדברים.
3. גבינת גאודה עיזים.
4. רוטב סריראצ'ה.

שימו לב שהסעיף השני והרביעי הם לינקים לכתבות עבר ששופכות קצת אור על הרכיבים.

השום פשוט מתפורר ונמס גם בכריך וגם בפה

הפלאש מוסיף קצת חן לתמונה, ועוזר לראות את רוטב הוואסאבי משמאל

מתוק התפוח

אני מאמין שאתם מקנאים כרגע, ובצדק.

מדובר בתענוג חריף מתוק עדין ונימוח, עם מגע של קראנץ' מצד הבייגל ובעיקר עם עושר גדול של טעמים בין העדינות המלוחה של גבינת הגאודה (עיזים) רוטב הוואסאבי, רוטב הסריראצ'ה שנותן מגע של פלפלים מעושנים לצד החריפות המתוקה והעדינה שלו וכמובן השום שמככב, מרטיב את הכל בשמן זית ונמס בפה באלגנטיות.

בית הפנקייק המקורי

לא הרבה פעמים יוצא לתל אביבים כמונו להחזיק בנכס ששמו אוטו.
בדרך כלל אנחנו מתניידים באופנים, אוטובוסים ומוניות.
ברגע שיש אוטו כללי המשחק משתנים, ואפשר להגיע למקומות הסעדה קלאסיים כמו בית הפנקייק המקורי.

למי שלא מכיר, בית הפנקייק שוכן במתחם של תחנת דלק פז בצומת הסירה בהרצליה.
החלטנו ללכת לדגום את ארוחות הבוקר של המקום.

המקום עצמו מעוצב כמו פונדק דרכים מושקע למדי.
חלק גדול מהמקומות נמצא בעצם בצורה של תאים עם ספות, ומסך מגע  עם משחקים כמו איקס, מיקס, דריקס שאפשר
לשחק בכיף עד שהאוכל יגיע, או סתם עד שהילדים הקטנים יפסיקו לצרוח.

לנו לא היה מזל כזה, וכאשר הגענו כל התאים היו מלאים, אז נאלצנו להתיישב בשולחן כאחד העם.
מיד כשהגענו הגיעה אלינו מלצרית אמיתית (מבוגרת שנראה שיודעת את העבודה, לא כמו התיכוניסטים\סטודנטים שמחלטרים) והגישה לנו את התפריטים.

החלטנו ללכת כאמור על ארוחות הבוקר : אחת ישראלית ואחת אמריקאית.

הארוחה הישראלית היא מה שאנחנו מורגלים אליה מרוב בתי הקפה שבהם מגישים ארוחות בוקר : 2 ביצים, סלט, לחם ומגוון מטבלים שילכו עם הלחם - במקרה הנ"ל היו מטבלים מושקעים וטעימים כמו האבוקדו וסלט החצילים.

הארוחה האמריקאית קצת פחות נפוצה במחוזותינו וכוללת בנוסף ל2 ביצים גם את מאכל הבית - הפנקייק המקורי.
כך זה נראה :

שלום, אני פנקייק מקורי

והנה 2 הארוחות יחדיו בתמונה אחת!

שתי ארוחות, תמונה אחת

 


כמובן שעם הפנקייקים באים גם רטבים של שוקולד\מייפל ועוד דברים טובים, כדי שישדרגו עוד יותר את הפנקייקים הטעימים מלכתחילה.
כמו בכל מקום השואף להיות אמריקאי אפשר להזמין גם דברים מטורפים שכוללים את כמות הקלוריות המומלצת לאדם ב3 ימים עמוסים בשוקולד, ופל בלגי, קצפות וקרמים (ומתחת אולי יש איזה פנקיייק) אבל החלטנו לא להתחזר הפעם ולקנח בכוס שוקו מהבילה, שבאה כחלק מהארוחה.

המחירים הם בסטנדרט של ארוחת בוקר ממוצעת - 48 שקלים לכל אחת מהארוחות - לא זול ולא יקר מידי.
לא יודע אם המקום שווה נסיעה מיוחדת, אבל בהחלט שווה עצירת ביניים בדרך.

ב-7 ש"ח לסנדוויץ' באים עם ציפיות נמוכות

כשרעבים בעבודה אבל רוצים להספיק לעבוד, לפעמים הפתרון המהיר לקיבה מלאה למחצה הוא ביקור במכונת הסנדוויצ'ים.

אני זוכר את הפעם הראשונה כאילו היתה לפני חודשיים. אריזות מנצנצות ומגוון עשיר של 4 אפשרויות שונות בהישג יד. באותו יום בחרתי ב"שמנת זיתים" - לחמניה מרוחה בגבינת שמנת זיתים עם קצת ירקות. להפתעתי הלחמניה מאוד טריה, מעט לחה אבל לא בקטע רע. והסנדוויץ' היה מפתיע בטיבו - כמובן שלטובת המכונה היו הציפיות הנמוכות איתן באתי מהבית.

הרבה סנדוויצ'ים עברו במכונה מאז, לצערי גיליתי ששמנת זיתים הוא הנדיר ביותר, ואפשר למצוא אותו רק אחת לכמה שבועות, לכן אני בדר"כ הולך על טונה. נראה לי מפוקפק מידי להתקרב לסלט ביצים, וחביתה זה לא הקטע שלי (יש שניצל אבל הוא גם כן נדיר, עולה 17 שקל, ולא ניסיתי אותו).

בדר"כ סנדוויץ' הטונה הוא סביר. פחות מהנה מהשמנת זיתים אבל יותר בריא. הוא מעורבב עם ירקות שיותר קשה להיפטר מהם מאשר השמנת זיתים (עבור אלו מאיתנו שלא אוהבים ירקות).

היום לראשונה נחלתי אכזבה של ממש. לחמניה שמרגישה כאילו שהיא מאתמול, וכמות טונה מזערית עד נעלמת. בביס אחד הרגשתי שיש שם משהו. אבל זה בסדר, אי אפשר לנצח כל יום.

מתנסה בטוסטים (החזרה לסיילנס)

בסדרת הכתבות האחרונה על בר הסלטים סיילנס סיפרתי על כל מה שקרה לי איתם, על הכשלונות וההצלחות וגם הואשמתי בקידום מכירות לסניף החדש שלהם שבמקרה נמצא קרוב למקומות אחרים בהם אני נוהג לאכול.

[זה לא נכון אגב, אני סתם נוטה להתביית על מקומות מוצלחים]

ניתן לומר רבות בשבחו של טוסט ב18ש"ח עם מבחר תוספות רחב וחופשי, אבל הדבר הכי טוב לדעתי הוא האפשרות להתנסות. זה בדיוק מה שבחרתי לעשות הפעם, ועל תעויוט משלמים.

טוסט שמרכיביו מלחיצים: עגבניות, אננס, חצילים, תירס גמדי, פסטו, רוטב בלסמי, צ'ילי מתוק ורוטב חרדל דבש, וגם גבינה כמובן

זה לא שהטוסט לא היה טעים, הוא לא היה יכול להיות לא טעים עם כ"כ הרבה מרכיבים איכותיים, אבל שילובי הטעמים שעשיתי לא היו נכונים. לדעתי הטעות העיקרית ואולי היחידה הייתה הניסיוון לשלב תירס גמדי בטוסט שהיה יכול להיות מושלם בלעדיו.
מה יכול להיות רע בטוסט עם אננס, חצילים מטוגנים וקוביות של עגבניה?
טוסט שמרוח עליו פסטו, עם רוטב בלסמי, חרדל ודבש, רוטב צ'ילי מתוק? אין בו שום פסול.

תירס גמדי חם בשילוב טעמים אחרים הוא סתם גוש רוטב וחסר טעם. למעשה יש הרבה סוגים של תירס גמדי שהם לא טעימים, אולי הסוג הזה היה לא טעים כבר בפחית השימורם שלו.
לפחות למדתי לקח לפעם הבאה!

בוקר טוב אדון גוטה

אומרים שארוחת הבוקר היא הארוחה החשובה ביותר ביום.
בד"כ אני מזניח אותה - במקרה הטוב אני אוכל איזה סנדוויץ' בעבודה, במקרה הרע תוקע איזה בורקס ממאפיה ברחוב, ובמקרה הרע יותר בורקס מהסופר ליד הבית שלי.
למרות זאת, יש ימים שאני דווקא משקיע.
לא מדובר לרוב בהכנת ארוחת בוקר בעצמי, רחמנא ליצלן, אלא באכילה באיזה בית קפה באזור, וזה קורה בימי שישי בעיקר.

המקום הקבוע שלנו הוא קפה בוגרשוב - נחשו לבד באיזה רחוב הוא נמצא, אבל עקב שובר "חגיגה זוגית" שנפל בדיוק לידנו, תוקפו עמד לפוג, ולא כלל את המקום הנ"ל, נאלצנו לאלתר ולחפש מקום חדש.

סרקנו את הרשימה המוצעת וראינו שם מקום שבו כבר אכלנו בעבר, אם כי לא ארוחת בוקר - סניף ת"א קפה מצדה שנמצא בחוף בוגרשוב.
הגענו למקום בשעת בוקר מאוחרת, והופתענו לגלות שהמקום הומה למדי. הדבר די יוצא דופן בעיר כמו תל אביב שהתושבים בה מתעוררים מאוחר. התיישבנו בעוד אנו בוהים בתפריט (למרות שכאמור שנינו ידענו מה נזמין). לאחר זמן לא קצר של בערך 10 דקות, ניגשה סוף סוף מלצרית לשולחננו ולקחה את ההזמנה (והשובר).

ארוחת הבוקר כוללת 2 ביצים לבחירתך (עין, מקושקשת, חביתה וכו'), סלט קטן קצוץ, סלסלת לחמים, מספר גבינות וטאפאסים של בוקר וקינוח של בייבי מוזלי. כמו כן היא כוללת משקה קר ומשקה חם לבחירה. המחיר לארוחה זוגית כזו, לאנשים חסרי מזל ושובר הוא 95 - בהחלט לא מחיר פשוט.

כעבור כ5 דקות הגיעו לשולחננו סלסלת לחמניות שכללה 3 מיני לחמניות, אחת שחורה ו2 לבנות, בליווי מארז של 5 "טאפאסים" כהגדרת המקום - סלט חצילים, גבינה לבנה בטעם שום שמיר, קוטג', סלט טונה וקוביות גבינת פטה. הנ"ל לוו בשני צלוחיות של חמאה וריבה, שנקראת במקומות מעין אלה "ריבת הבית".
אם נחלק אותם ל"חם" ו"סתם" אז בקטגוריה של החם יושבים סלטי החצילים והטונה, שרואים שעשו להם איזשהו שדרוג מעבר לחומר הגלם הבסיסי (לחצילים הוסיפו עגבניות ובצל, ולטונה הוסיפו פלפל אדום ובצל) ובקטגוריה של הסתם יושבים כל השאר שלא היו באיכות מיוחדת, ולא הושקע בהם כל טיפול עודף.
באשר לריבה - מאז שראיתי את מיקו המסכן בסרט צ'ארלי וחצי נאלץ לאכול "עוד פעם ריבה" ירד לי לגמרי מהדבר הזה.
החמאה הייתה מצויינת - לדעתי מתוצרת לורבק.

עברו כ10 דקות של שילובים ומשחקים שעשינו בין הלחמניות הסלטים והטאפאסים, ועדיין המנות העיקריות, הווה אומר הביצים, לא הגיעו לשולחננו. מה שהכעיס במיוחד הייתה העובדה שלקוחות שהגיעו הרבה אחרינו כבר קיבלו אותן לשולחן. רק לאחר 2 הערות למלצרים, ועצבים מצידנו הגיעו בסוף הביצים המלכותיות. שלי היו 2 ביצי עין, בליווי בצל מטוגן, ושלה חביתה בליווי עשבי תיבול. ביצי העין היו עשויים בדיוק כמו שאני אוהב - רוב החלמון היה מוצק ומקצתו היה נוזלי, מה שאפשר לנגב את החלמון עם הלחמניה ביתר קלות. טעמתי גם מהחביתה אותה פחות אהבתי - כנראה בגלל שאני לא ממש אוהב חביתה בכלל, וחביתה עם עשבי תיבול בפרט.

בד בבד, הזמנו גם עוד מהטאפאסים הטובים שדובר עליהם כבר קודם - מסתבר שארוחה זוגית ניתן לקבל שם 2 סלסילות של מיני לחמניות ביחד עם 2 סדרות של 5 הטאפאסים.
לסיום הארוחה, הוגשו לנו 2 בייבי מוזלי שלא טעמתי בעצמי, אבל מהתוצאה הסופית על השולחן הבנתי שהיו בינוניים פלוס.

המקום עצמו חביב עם נוף לים, והאוכל לא רע בכלל, אולם השירות לוקה מעט בחסר, והמחיר דווקא לא לוקה בחסר.
נראה לי שנחזור לארוחת הבוקר הקבועה שלנו בקפה בוגרשוב..