רשימת קניות:
- לחם דגנים מלא 16.0 ₪
- לחם כפרי צרפתי 18.0 ₪
- שש יחידות מאפה "מקל גבינה" 5.0 ₪ האחד + שישי חינם
- לחמניית שוקולד 4.0 ₪
- פוקצ'ה 14.0 ₪
- שתי פוקצ'ות גרעינים 12.0 ₪ האחת
- עוגיות פרמז'ן
אני לא בטוח כמה עלו עוגיות הפרמז'ן אבל הכל ביחד יצא כמאה ושלושים שקלים חדשים.
הביקור הזה למאפייה התרחש ביום ראשון בערב, קצת אחרי העבודה, הבטן הייתה ריקה והעיניים גדולות.
אני לא יודע אם טיול לשם על בטן מלאה היה מניב תוצאות שונות בהרבה.
בשניה שנכנסים הריחות והמראות פשוט מסחררים, ישר מתחשק להעמיס עוד ועוד. גם לקראת שבת מומלץ לבוא ולראות את החלות הקלועות עם הדגנים השונים למעלה לצד לחמים אחרים שמופיעים בשאר השבוע.
 |
| גרגרים וזרעונים, מלח גס ושימון מעל, תענוג בפה |
 |
| אני לא בטוח מה קורה בכפר בצרפת, אבל אחלה לחם |
 |
| מלא לחם, לחם מלא, מלא בדגנים, איזה טעים |
 |
| קל להתאהב בה במבט ועוד יותר קל בביס |
 |
| מדהימה גם ללא פלאש וגם כאוכל בפני עצמה |
 |
| מלח גס, שמן, ביסים גדולים |
 |
| יאמי בנשמה |
לחם הוא סוג של תענוג אם ניגשים נכון ליצירה ולאכילה שלו ובמאפיית למים כל מוצר פוגע בול.
אני לא יכול להתחיל להצדיק מאפים במחירים שאינם עממיים - אבל אם באמת בא לכם להתפנק עם מוצר מבוסס בצק אז לחמים מספרים את הפתרונות.
אני בהחלט לא רץ בכל יום לקנות לחמים במעל ממאה ש"ח, אבל אולי הייתי צריך לעשות את זה אם הייתי רוצה להפוך לגוש בצק מהלך שמבזבז את המשכורת שלו עם פוקצ'ות עם דגנים או עוגיות או לחמניות.
לכל אחד יש את השיקולים שלו, אבל באמת שאם אתם רוצים לחם טרי ואיכותי אז לא צריך להרחיק.
בושה וחרפה להיכנס למאפיה, מה שאמור להיות מקום עממי שווה לכל נפש ולצאת משם עם חור כזה בכיס. במקרה אני גר בת"א ומעורה בעסקי האפיה. קרה להם מה שקרה לקיורטוש - התחילו בקטנה עם מחירים סבירים, וכל פעם מעלים עוד קצת ועוד קצת את המחיר ומותירים את "המכורים" עם דפיציט כואב. אלה שכחו מאיפה הם באו, ומגיע להם איזה חרם צרכנים על המחירים הגבוהים כדי שיתעשתו ובמהרה בימינו. הבעיה היא שהצרכנים בתל אביב מפונקים, אז הם יכולים לחמוק מזה. בפריפריה זה לא היה קורה!
השבמחקתדע לך ניסים, שגם אצלנו בפריפריה באז'דוד יש מקומות ששכחו מאיפה משתין הדג יעני.
מחקשיגזרו קופון על הצרפתים הפראיירים שבאים לבית קיץ שלהם. עלי לא יעשו דאווינים.
ניסים תשמע, תהיה מלחמה!
מחקניסים, אתה תמשיך לחיות את החיים הפשוטים שלך ותתעסק בענייניך. מדובר באחלה מקום ועל איכות משלמים. אי אפשר לקנות פרארי במחיר של מאזדה. אני מאוד לרכוש שם לחמים לפיקניקים שאני עורך במרפסת של מגדל היוקרה שאני מתגורר בו. תדע לך שהם הולכים טוב עם גבינות גורמה, נקניקי יוקרה וכמובן עם יין משובח.
השבמחקבושה שבמדינת ישראל אנשים משלמים ככ הרבה על לחמים וזורקיםן בקבוקי מולוטוב (תבערה) לתוך בתים של פליטים אפריקאים, עובדים, זריםם, גני ילדים, בושה וחרפה
השבמחקהמשינה השתגעה
אני הייתי מתבייש לפרסם דברים כאלה
הקפיטליזם החזירי אכן שולח את ידיו בכל תחום ואני מופתע מאוד שאנשים מזועזעים כאילו הם בחיים לא שמעו על לחם ארז שבזכותו ארז קורמורובסקי גר עכשיו באחוזת ענק בצפון הרחוק.
השבמחקיש די הרבה מאפייות בוטיק, השאלה היא מי מוכן לשלם בעבור איכות, ויש אנשים שבהחלט מוכנים לשים עוד כמה שקלים בשביל לאכול משהו טוב במקום גוש חרא מהמאפיות הליליות בירושלים.
מי שרוצה לאכול נקניקיה שיאכל אותה בכיף אבל שלא יבוא למישהו שאוכל פילה ויגיד לו שהוא פראייר שהוא משלם כ"כ הרבה על אותו משקל של בשר.
האופנובנק שודד עם אופנוע, לחמים שודדים עם עוגיות פרמזן
השבמחקהמתח בשיאו, מי ינצח - האהבה ללחמים או העוני הגואה?
מחקפרטים בקרוב.
לא יודע איך זה בעולם החילוני, אבל בישיבה שלי היו קוראים למי שמוכר לחמניה ב4 שקלים גויינב.
מחקלגוף אין חלקי חילוף ולשתות חלב עם לחם זה גם טעים וגם מסרטן
השבמחקאם אתם אוהבים בצק במעיים שאפשר להוציא רק עם שטיפה רקטאלית
תענוגות החיים בבקבוק ובשק
מעל שנה עברה, ומשנה לשנה העוקץ רק גדל.
השבמחקלחמים מתייחסת לכל פירור שרוף שיוצא מהתנור כאל מטיל זהב, ואנשים ממשיכים לקנות בהמוניהם.
אחר כך בטח יבואו בטענות ליאיר על העלאת מע"מ באחוז אחד.
כל מילה טיל בליסטי.
מחקלפני כמה ימים ניסיתי לעשות פוזות על איזה צפונבון, ולשחק אותה יענתו עשיר, אז קניתי את עוגת הקרמשניט המפורסמת שלהם.
הקרם פטיסייר לא רע אבל העוגה נאפתה בצורה שבלתי אפשרי לחתוך אותה בלי שהקרם ישפריץ החוצה. שילכו לאיזה יקה שילמד אותם טכניקת הכנה של קרמשניט. זה לא עסק לכל אחד.
כשהתותחים רועמים קל לשקוח מהעוולות של השוק המרושע של ישראל בו משפחות שלמות הולכות לישון מתחת לקו העוני ומתעוררות בלי שיהיה להם אפילו הקשה של הלחם וקצת קוטג' לאכול משהו קטן.
השבמחקכל עוד העם יהיה עסוק במלחמות אחים ובני דודים לא יוכל האדם הפשוט לחיות ברווחה ולקצור את הפירות של חייו.
אנחנו בני אדם ומגיע לנו ליהינות בסופו של יום ולא רק להיות עבדים נרצעים.
לחם בעשרים שקלים החתיכה זו בושה, בושה וכלימה.