‏הצגת רשומות עם תוויות לחמניה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות לחמניה. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 16 במרץ 2014

סביח וזה עובר: קוויק קפה

לפני ימים מספר סיפרתי בשמחה האופיינית לי על טוסט טעים שאכלתי לארוחת בוהריים.
אירוע זה קרה במקום המתקרא קוויק קפה, אחד מסניפי הרשת הממוקם ברחוב הרכבת 28 בתל אביב.

באותו מעמד סיפרתי גם על סנדוויץ' הסביח שלהם אותו אכלתי ומחירו בישראל עשרים שקלים, כן כן , 20ש"ח, חדשים מהבנק מה שנקרא, שתי גולדות או אחד משה שרת עשוי ניילון.
יש שיקראו לי פארש, פראייר, נעקץ, אחד שנולד כל יום, אבל אני אדם פשוט שמאוד מאוד רצה את הכריך שהיה מול עיניו.


כריך סביח
לחמניית בריאות עמוסת דגנים, טחינה, חציל, ביצה, עגבניה, חסה ומלפפון חמוץ


הכריך עצמו היה מדוייק מאוד, הכל בו היה גם טעים וגם טרי.
אמנם זה לא מסוג הסביחים שמכינים מול העיניים בפיתה, אבל הרכיבים היו מהשעות האחרונות והכל עבד בפה כמו שעון שוייצרי מכוייל היטב.
אמנם בתוספת שני שקלים יכולתי לאכול סלטים בלאפה + שתיה במקום אחר (אלגמוס למשל) אבל זה כבר עניין של דקויות.
האם יצאתי מרוצה? עד מאוד.

יום רביעי, 12 במרץ 2014

פילדלפיה | כריכי פילדלפיה לארוחת צהריים

כמה שבועות בטרם הפסקתי לאכול בשר - יצא לי להזמין פעמיים משירות המשלוחים של מסעדת פילדלפיה.
המשלוח היה זריז אפילו שמדובר היה בשעות השיא של הצהריים, האוכל היה מצויין והשמחה בבטן הייתה רבה.
אם אתם ממש מוכרחים לאכול חיה מתה בלחמניה כדי לשבוע, פילדלפיה (האחות העממית של דיקסי) יכולה לספק את הסחורה ובגדול.

כריך אנטריקוט עסיסי
הלחמניה ונייר הכסף שמחבקים אנטריקוט


כריך פילדלפיה עם גבינה
הגבינה שרוצה להתאחד עם דמעות הפרה שחיבקה עגבניה

יום ראשון, 10 ביוני 2012

קפה רוטשילד

זה יכול להיות פוסט על כל דבר, אבל לא על קפה רוטשילד.
אולי קצת על קפה רוטשילד והרבה על כל דבר.
הבילבול נובע מהעובדה שלא אכלתי שם מאז השיפוצים והכריך שאתם רואים ביקר רק פעם אחת בתוך הפה שלי.
ביס אחד, זה כל מה שהיה.
בביס הזה גיליתי בצל מטוגן ומאותו הרגע הכריך הזה נעשה מיותר בעבורי.

יש לציין שברגע שביקשתי לארוז לי אותו לדרך (אני מיהרתי ולכן העדפתי לתת אותו למישהו אחר במקום להמתין לכריך אחר תחתו) ישר הציעו לי אלטרטיבות, שאלו אם לא טעים, אם קרה משהו.
שימו לב שלא אמרתי דבר ולא הרמתי את קולי, רק ביקשתי לארוז.
זה שירות, זו רגישות, אלה אנשים שמבינים שמשהו לא טוב קרה.
אדם שמקבל את מה שהוא רוצה לרוב מתיישב ואוכל אותו, אבל לא כך היה המקרה.
מחמאות.

אז כמו שאמרתי, לא אכלתי שם מאז השיפוצים.
אם אינני טועה הם החלו בפסח.
מדהים לראות איך מקום מרים את עצמו תוך חופשה קצרה לרמה ויזואלית אפילו יותר מרשימה מהעיצוב הקודם.
בית קפה נאה שממוקם בנוחות באזור יחסית רגוע, אפילו שזה על הפינה של הצומת השניה בגודלה בשכונה.
האוכל הוא אוכל של בתי קפה. 
ארוחות בוקר, כריכים, סלטים.
המחירים נסבלים, לא על הצד הזול אבל קצת לפני שמתחילים לזעוק גוועלד.
היחס כאמור מקצועי, מה שמפצה על המתנות ארוכות (יחסית ותלוי לאיזו מנה).

ועכשיו תמונות (ואז עוד דיבורים):

קפה רוטשילד, שדרות יהודית, תל אביב
הכריך באמת נאה, חבל שלא אכלתי אותו

כריך רוסטביף
הכל טרי וחם ופריך ומריח מצויין ורואים אפילו מעט פסטו

רוטסביף, בצל מטוגן, מלפפון חמוץ, חסה, ממרח כלשהו
לפעמים הקטע הזה עם השנאת בצל הורס לי את החיים

כריך כ"כ יפה שחבל לי שלא אכלתי אותו
כריך רוסטביף נאה בהחלט

התמונות של הכריך עושות אותי רעב.
זה לא הגיוני כי רק עשר בבוקר אבל להיגיון אין מקום בבטן ריקה.
בסוף כן יצא לי פוסט על קפה רוטשילד, וגם קצת על הכריך, אז בעצם סתם התלוננתי.
ספרו לנו אם אכלתם שם אי פעם ומה חשבתם על החיים תוך כדי שאכלתם שם.
ואולי לא היה לכם זמן לחשוב על החיים, אם אתם מהקהל השני, לא זה שחושב, זה שמגיע לארוחות מהירות וחוזר בריצה אל המשרד.
ואולי אתם סתם רציתם שווארמה אז בכלל המשכתם במורד הרחוב.
אי אפשר לדעת איתכם.

יום שלישי, 13 במרץ 2012

ב-7 ש"ח לסנדוויץ' באים עם ציפיות נמוכות

כשרעבים בעבודה אבל רוצים להספיק לעבוד, לפעמים הפתרון המהיר לקיבה מלאה למחצה הוא ביקור במכונת הסנדוויצ'ים.
אני זוכר את הפעם הראשונה כאילו היתה לפני חודשיים. אריזות מנצנצות ומגוון עשיר של 4 אפשרויות שונות בהישג יד. באותו יום בחרתי ב"שמנת זיתים" - לחמניה מרוחה בגבינת שמנת זיתים עם קצת ירקות. להפתעתי הלחמניה מאוד טריה, מעט לחה אבל לא בקטע רע. והסנדוויץ' היה מפתיע בטיבו - כמובן שלטובת המכונה היו הציפיות הנמוכות איתן באתי מהבית.


הרבה סנדוויצ'ים עברו במכונה מאז, לצערי גיליתי ששמנת זיתים הוא הנדיר ביותר, ואפשר למצוא אותו רק אחת לכמה שבועות, לכן אני בדר"כ הולך על טונה. נראה לי מפוקפק מידי להתקרב לסלט ביצים, וחביתה זה לא הקטע שלי (יש שניצל אבל הוא גם כן נדיר, עולה 17 שקל, ולא ניסיתי אותו).

בדר"כ סנדוויץ' הטונה הוא סביר. פחות מהנה מהשמנת זיתים אבל יותר בריא. הוא מעורבב עם ירקות שיותר קשה להיפטר מהם מאשר השמנת זיתים (עבור אלו מאיתנו שלא אוהבים ירקות).

היום לראשונה נחלתי אכזבה של ממש. לחמניה שמרגישה כאילו שהיא מאתמול, וכמות טונה מזערית עד נעלמת. בביס אחד הרגשתי שיש שם משהו. אבל זה בסדר, אי אפשר לנצח כל יום.




יום ראשון, 22 בינואר 2012

בוטיק נקניק \ שוק לוינסקי בערב

אל בוטיק נקניק הגעתי בטעות. לא בדיוק בטעות, במקור רצינו ללכת סנדוויץ' בר שנקרא "המקווה", שעליו קראתי מוקדם יותר באותו יום באתר בייגלה.
לצערנו (בעיקר לצערי) המקום היה סגור, אף על פי שהגענו לא הרבה אחרי שש. באינטרנט היה כתוב שהמקום עובד עד שמונה, בבייגלה היה כתוב שהמקום פתוח עד שש, אני הימרתי והפסדתי.

עשינו סיבוב רגלי, לבחור את האפשרויות ולמתוח את הישבנים אחרי יום עבודה על כיסא מחשב.
טיילנו ברחוב מקווה ישראל, פנינו שמאלה ליד טורק לחמג'ון (שנשבעתי כבר מזמן שאני לא חוזר אליהם אחרי מה שהיה - אכתוב על זה בפעם אחרת). הלכנו ברחוב של המסעדות הפרסיות, והגענו בסופו של דבר ללוינסקי.
השוק היה חשוך והכל כבר עמד להסגר למעט כמה מקומות של תבלינים ומעדנים.
ידעתי כבר לאן אנחנו הולכים, כי נתקלתי במקום בעבר ונורא רציתי לדגום. אני חולה על נקניקים, כריכים ונתחים קרים.

היפסטרים ונקניקים, לקראת סוף הישיבה שם הם התחילו לרקוד ולקפץ
המקום התקרב לסוף היום שלו ובכל זאת בוטיק נקניק היה הומה. בכניסה איש בעל מוגבלות כלשהי עמד ועשה קולות וצעק לתוך חלל הסנדוויצ'יה, מושך תשומת לב, מחייך, מתקשר עם הצעירים היושבים בשולחנות, מנסה לגרום למשהו לא ברור להתרש. המוזיקה חזקה, אולי אפילו חזקה מדי, בחלק מהאזורים במקום קשה לדבר כי לא שומעים, בחלקים אחרים אפשר להסתודד, פחות או יותר.

זנבות נקניק קבנוס

בעוד אנו עומדים מול הויטרינה ומנסים להחליט מה בא לנו צמד העוסקים במלאכה זורק עלינו פיסות של קבנוס ונקניקיות פרוסות לעיגולים מקסימים ומושחמים. הייתי מצלם גם את הנקניקיות אבל פשוט טרפנו אותם.  הייתי מצלם גם את הויטרינה ואת הסלטים והממרחים, אבל הייתי רעב ולמען האמת גם לא היו שם דברים מסעירים. זה נראה פחות או יותר כמו האזור של הנקניקים בסופר.

רטבים וממרחים כיד המלך, אבל לא בתוך הכריך.
במקום מבחר מגוון מאוד של לחמים בהם ניתן לסעוד, וכאמור יש גם יותר נקניקים ממקלחת בטירונות. עמדתי והבטתי בענבר בוחרת, ובנתיים בהיתי בשלל הנתחים הקרירים. הלכתי בסוף על לחמניה רכה עם סומסום, חרדל דיז'ון, חרדל צהוב אפור ופסטו שמגיע מקופסא שמעידה על זה שהם מכינים אותו במקום. היו עוד דברים, אבל בחרתי לא להסתכן, אפילו שהם נראו טריים יחסית ואפילו פרסו בשביל ענבר חסה טריה במקום.
הפריע לי שלא היו רטבים "מיוחדים" או תוספות כיפיות כמו שיש במקומות שמשקעיים טיפה. אני לא פוסל את העובדה שבאנו בסוף היום ואזל להם המלאי, אבל בהחלט הייתי שמח להוסיף איזה חציל או פלפל קלוי, או אפילו אחד מהרטבים הנהדרים שהיו להם למכירה על המדף - בתמונה תוכלו לראות את כל רטבי הברבקיו הכיפיים, מיונז ווסאבי ועוד רבים וטובים שאני מכיר מטיב טעם ומסניפי רובן (שלא רק מוכרים אלא גם מורחים).

ארוחת נקניקים עם כריך קורנביף ורוסטביף, זיתים דפוקים ואפילו קצת קולה זירו
אם שמתם לב לכיתוב של התמונה אז בטח כבר הבנתם שביקשתי לשים בלחמניה שלי קורנביף ורוסטביף. שניהם היו נקיים ויפים, בלי פסים או נקודות או דברים שמזכירים שאתה אוכל חיה מתה. הייתי די רעב וטרפתי את הכריך במהירות. סיימתי את כולו עוד לפני שעבנר הגיעה לסוף של החצי. ניסיתי גם את הזיתים, אבל על זה בהמשך. היה פשוט וטעים. בחרתי שלא לחמם את הכריך בטוסטר אפילו שהמוכרים (לדעתי גם הבעלים) המליצו, כי אני מעדיף חימום של אדים ולא חימום ישיר שכולל מעיכה של הכל. בשר חמים ולח הוא עדיף, אבל אולי זה רק אני.

חרדל, פסטו, פרה, לחמניה וכו'
אף ע"פ שבחרנו לשתות קולה זירו - במקום ניתן למצוא המון סוגי בירה של מבשלות בוטיק מקומיות. האווירה במקום היא לא מחייבת, אנשים מקפצים, מרקדים, צוחקים, אחד מהאנשים מאחורי הדלפק בוחר שירים ידנית ושר איתם בצעקות רמות. מדי פעם הוא מצלצל בפעמון יד, תיירים צעירים צוחקים, מישהו קם ורוקד, הוא נראה שיכור אבל הבירה שלו חצי מלאה והסנדוויץ' הלא גמור מעיד שהוא לא יושב שם יותר מדי זמן. שמח ורועש ושמח.

זיתים דפוקים אחושרמוטה
לפני שאסכם הייתי רוצה להתייחס לזיתים. לא רק לאלה שאכלתי אלא בכלליות. זיתים, למה אתם בעצם טובים, חוץ משמן וגם חוץ מתוספת לפיצה. תמיד כשזיתים מוגשים עם משהו הם נוטים להיות מרירים. מעטים מאוד הזיתים שטעמתי שלא ירקתי או בלעתי בצער וניסיתי לשטוף את הטעם. גם אלו שמעל היו טעימים בביס הראשון ועם המשך הלעיסה פתאום המרירות הורסת את החיים. אשמח אם מישהו יספר לי איפה קונים זיתים שלא עושים באסה בפה.

את החיוב התעקשו לעשות אחרי האוכל, מה שהתגלה כבעייתי כששאלו אותי על מה אני משלם ולא הייתי בטוח מה הקריטריונים, הרי לא מדובר במנה מוכנה אלא בכריך בהרכבה עצמית. ללחמים שונים יש מחירים שונים, וגם לנתחים שונים. אולי צריך עוד ביקור או שנים כדי להבין את שיטת החיוב.

מילות סיום: המקום משעשע, נחמד לשבת בו אם אתם בסביבה ועוד לא מאוחר. אפשר לבוא עם חברים לנישנוש, אבל לא במיוחד. לא מדובר בכריך או נקניק שבאים במיוחד. מה שכן - הרטבים על המדפים דווקא כן שווים ביקור אם אתם מחפשים להעשיר את הבית שלכם בטעמים מיוחדים. מלבד הדברים המיוחדים או הרגילים השווים היה שם אפילו מיונז שראיתי עד כה רק בבולגריה. מזל שאני לא אוהב מיונז.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג