אגאדיר משלוחים

יש קצת בעיה בלהזמין המבורגר בחולון בשבת בצהרים.
2 המועמדים הטבעיים - הבלאק והמוזס משום מה לא מבצעים משלוחים עד צאת השבת נכון לרגע זה (בהתאם למיטב ידיעתו של כותב שורות אלה) ואתה נשאר עם אופציות עלומות של המבורגרים אלמוניים מפלורנטין ואיזור חולון-בת ים.
ויש גם את אגאדיר.
עד כה אכלתי באגאדיר רק פיזית בסניף שלהם בנחלת בנימין (שהבנתי שהוא סניף הדגל)
בכל הפעמים אני זוכר חוויה סבירה, עם תמחור מעט גבוה יחסית לתמורה במקומות אחרים.

מכיוון שמאוד רצינו המבורגר החלטתי להזמין משלוח מהסניף שלהם בראשון לציון.
מעיון בתפריט עולה כי מבחינת המחירים - אין ספק שאגאדיר עשו עבודה טובה ביישור קו עם התותחים הגדולים בשוק.
הזמנו המבורגר אחד של אנגוס של 250 גרם (שאמור להיות מקבילו של הנורמה ג'ין הנפלא מהבלאק) והמבורגר רגיל של 330 גרם (כי אנחנו לא פראיירים ואם המבורגר של 160 גרם עולה 43 ושל 330 גרם עולה 61 - אז בטח שנזמין את הכי גדול)

בנוסף הזמנו צ'יפס גדול.
אני לא יודע מתי זה קרה ואיך אף אחד לא שם לב, אבל זה נראה לי קצת שערורייתי לשלם על צ'יפס בנפרד כשאתה מזמין המבורגר ועוד במחיר ממש לא זול, אבל נמשיך הלאה.
מכיוון שהזמנו מעל סכום מסויים - ניתנה לנו האפשרות לבחור בקינוח, ובחרנו ב"ממתק אגאדיר".
מדובר במעין ופל מוקפא עם שכבות של מוס שוקולד, קראנץ' נוגט וברולה וניל מצופה בשוקולד חלב - כך לפחות לפי מה שרשום בתפריט.

ההמבורגר הראשון בתמונות הוזמן במידת עשיה WD ומכאן צבעו השחור.
אני אישית מתנגד נחרצות למידת עשיה כזו שהורסת את כל העסיסיות של הבשר, אבל מישהי אחרת חושבת אחרת ולא מסוגלת לאכול את הבשר שלה כשהוא נא. בכל אופן, לפחות מבפנים הבשר נראה טוב.

ההמבורגר השני הוא האנגוס של ה250 גרם. מדובר בקציצה ברמה סבירה, אך לא מתקרבת לרמה של הנורמה ג'ין. היא הייתה עסיסית במידה, אבל היה חסר לי את הטעם הנפלא של האנטריקוט בפה שאתה מקבל בבלאק.

הציפס היה סטנדרטי, אין תלונות, וכנ"ל לגבי הקינוח שקיבלנו חינם כביכול, שהיה אכיל והיווה סיום סביר לארוחה לא רעה בכלל, בדיוק כמו שזכרתי בסניף בנחלת בנימין.
אם המחיר היה נמוך ב20-30 אחוז הייתי אפילו אומר שיש תמורה טובה, אבל במחיר הזה (140 שקל לכל מה שאתם רואים בתמונות) אני מצפה לארוחת המבורגר פרימיום, שאותה לצערי לא קיבלתי.

קצין מטבח יוסיפון

קרוב לעבודה שלי בת"א יש פסאז' ארוך שנמתח מרחוב בית עובד לרחוב יצחק שדה.
בפסאז' הזה יש מגוון רחב של עסקים, ובניהן מסעדת יוסיפון.
עד המסעדה שמעתי מחברת צוות בעבודה, שסיפרה על מקום שנפתח לא מזמן ממש לידנו שמגיש אוכל מאוד טעים במחירים שווים לכל נפש. לרוב אני אוכל במקום עבודתי המגיש ארוחה לא רעה במחיר מאוד מצחיק, אבל לפעמים אני אוהב לגוון ולאכול במקומות טובים יותר.

לאחר הליכה קצרה הגענו למקום. מדובר באחד החללים המצומצמים ביותר למסעדה שנתקלתי בהם. יש מספר קטן של שולחנות שעומדים בפנים ובחוץ אבל זה לא הפריע לי כי ידוע שלפעמים דברים טובים מגיעים בקטן.

באנו 6 אנשים ובכל זאת נמצא עבורנו מקום בחוץ, וחיש קל ניגשה אלינו מלצרית חייכנית שלפי רמת האיכפתיות והנחמדות שלה, אפשר לחשוב בנקל שהיא קשורה לבעל המקום. מתוך תפריט המסעדה החלטתי לבחור במנה של תבשיל עגל עם "תבלון סודי". ליד לקחתי אורז ותפוחי אדמה, ולמנה ראשונה סלט ירקות עם טחינה מעל.

מנת הסלט הייתה סטנדרטית וטעימה.
תבשיל העגל היא בעצם בשר טחון שמסתתר פה בתמונה מתחת לערימה של טחינה (שהייתה מוטיב חזק לפחות בארוחה שלי, אולי אפילו קצת יותר מידי)
ניתן לציין לטובה את תפוחי האדמה שהיה קריספיים ועשויים כמו שצריך.
בסה"כ גם המנה העיקרית הייתה טעימה ומשביעה, וגם האנשים מסביבי שהזמינו פרגיות נהנו.

שילמתי 35 שקלים - בקלות יכלתי לצאת בכפול מחיר במסעדות אחרות באיזור.
התמורה לכסף הייתה טובה, ובהחלט יש סיכוי שאחזור לשם בקרוב.

שניצל קומפני: מחירו של טעים

לפני מספר חודשים סיפרתי על ארוחה פשוטה מאוד אך מוצלחת במיוחד במקום הנקרא שניצל קומפני.
בפוסט ההוא התלוננתי על הבעייתיות שלי עם אכילת בשר. למזלי אני כבר לא סובל מזה כרגע כי הוצאתי את הפריטים הבשריים מהתזונה שלי.
אבל לא באתי להטיף על צמחונות וטבעונות אלא לספר על טעמים, מחירים ואפשרויות.

ראשית כל, קחו דקה או שתיים להציץ בתפריט של המקום.
למעשה יש חמישה סניפים, למיטב הבנתי כולם באותו תמחור, אני ספציפית אכלתי את הכריך המדובר היום, בסניף ברחוב ריב"ל בתל אביב, בחוכמתי באתי מספר דקות לפני שהתחיל העומס המטורף שיש להם בצהריים.

ועתה, למנה המרכזית שלשמה התכנסנו:

בגט סלטים של שניצל קומפני

רק אתמול סיפרתי בהתלהבות על אלגמוס אשר מאכילים אותי בבגט \ לאפה עם סלטים ב15 ש"ח בלבד.
אצל שניצל קומפני בגט עם סלטים עולה 20 ש"ח, בעוד פיתה עולה 16.
כשהבנתי את מה שכתבתי בשורה מעל - נחתה עליי הרגשה של הפסד.
הבנתי את זה שניה אחרי ששילמתי ובעודי עומד בתור ומחכה שירכיבו לי את המנה.
חשבתי על זה שוב ושוב והרגשתי שנעקצתי טיפה. באמת, רק חמישה שקלים, אבל עדיין.

כשהרכבתי את הבגט עדיין חשתי החמצה, הרי מעבר לפינה יכולתי לאכול במחיר נמוך יותר בגט, וגם לחסוך, וגם אם הייתי אקסטרה רעב הייתי מבקש לאפה ומפוצץ אותה כאילו אין מחר.
אבל זו לא הנקודה של הפוסט.
הנקודה של הפוסט התחילה אחרי ההרכבה ובמיוחד אחרי הביס הראשון שבו הבנתי מה הולך לי בפה.

ביס של בגט סופר טרי ופריך, עם טחינה, סלט כרוב לבן, מלפפון טרי, פרוסות עגבניה גדולות ודקות, צ'יפס, פסטו, רוטב חרדל דבש ולבסוף רוטב צ'ילי מתוק. חמוצים בצד.
הסיפור הזה בתוך הפה הרגיש כמו קסם.
הטעם והניחוח של הבגט היו מטריפים. הרטבים שדרגו כל ביס למסיבה והירקות היו רגילים אך טריים ופרוסים בצורה מדוייקת שלא השאירה מקום לנזילות על הידיים.

בתור אדם שיכול לחיות על שילובים של לחם ורטבים \ ממרחים זה היה בדיוק הרגע שבו קלטתי לאן הלכו החמישה שקלים האלה. אמנם היו דברים נוספים שהייתי יכול להוסיף, אבל באמת, היה מדובר כאן בשלמות שבפשטות (למרות שרטבים משודרגים הם בהחלט לא עניין פשוט או של מה בכך).
הבנתי באותו הרגע שעם כל הכבוד לחמישה שקלים האלה - יש תמורה לאגרה.
ועם כל השמחה הזאת בפה אפילו לא שמתי לב שלא היה שניצל, עוד נקודה טובה למחשבה.

ביסטרון יהלומה וחוויות אחרות

להקת הפה והטלפיים עשו השקה לאלבומם החדש "תחת" בסניף התל אביבי של אוגנדה.
הלכתי לשם ביודעין שבשלב כלשהו אאלץ לברוח לרחוב סלמה כדי לראות הופעות של להקות אחרות.
זה היה ערב כזה של רדיפה אחרי הופעות שונות באזורים שונים של העיר.
כשהגענו לאזור הרצל \ דרך יפו, גילינו שאנחנו רעבים בטירוף.
הדבר הראשון שבחרנו לעשות היה כמובן להכנס אל יהלומה כי ביום המדובר פתוח עד חצות (או אחרון הלקוחות).
הייתה תאונה כלשהי באחת מהסמטאות של שוק לוינסקי והרחוב נחסם, שניות ממש אחרי שמצאנו בו חניה, זה לא היה משנה בשלב הזה של הערב כי נטשנו שם את הרכב לכמה שעות טובות.

ניוקי חצילים וטחינה, לצד פלפל וקישוא ממולאים.

למזלנו לא היה לחץ אצל יהלומה ויכולנו להתיישב, להזמין ואפילו לקבל את האוכל בצורה מהירה מאוד.

האישה שלי הזמינה ממולאים (פלפל וקישוא) ואילו אני בחרתי בצלחת של ניוקי מחצילים שרופים וטחינה אשר הגיעו עמוסים בכל טוב וחרפרפות.

האוכל היה משגע ונעלם תוך דקות.

המשכנו את הערב שלנו אל ההופעות, קופצים מחלל לחלל, מחלקים כיפים ופוגשים חברים עם בירות ביד, קנקני תה ובקבוקי וויסקי.

היה מהנה עד מאוד.

אושי אושי: לא בכל מחיר

הגענו אל עזריאלי בשעות האלה שלאף אחד כולל הקונים כבר אין כח.
כולם מושכים את השעתיים האחרונות בתקווה גלויה שהיום הזה כבר יגמר והבית יתחיל.

עשינו סיבובצ'יק בסיסי וישר מאוד התבייתנו על הרצון המובנה שלנו לסושי.
איכשהו נזכרתי שיש סושיה חדשה הפועלת מחוץ לאזורי המזון הרגילים, במרחב משל עצמה, כמו בלאק בורגר למשל, מגוון בתי הקפה שיושבים בנישות משלהם, או אפילו האזור שהיה פעם המשחקיה והפך למסעדת טרנטינו. אזורים של ממש.
כך גם אושי אושי, יושבים למעשה מעל בלאק בורגר, עם בר יחסית גדול ואזור של ספות.
על הנייר היה שווה לנסות.

סושי של צמחונים

לא חששנו מהעובדה שהמקום היה ריק לחלוטין וכולם עמדו בחוסר מעשה.
התיישבנו על הבר, בדיוק איפה שמכינים את הסושי כדי לראות מה הולך, דרך די טובה להרגיש את האוכל, להתרשם מהמומחיות ולוודא ששום דבר לא נופל על הרצפה תוך כדי.
שניה אחרי ההזמנה אמרו לנו שחלק מהדברים שרצינו לא קיימים כרגע במלאי, קורה, לא בכינו יותר מדי.

הבעייתיות החלה בשלב ביניים כלשהו כאשר חלק מהסושי כבר הוגש והעבודה על החלק השני הייתה בעיצומה. אחד מאנשי המטבח החל לרחוץ את אזור העבודה שלו, בדיוק איפה שישבנו, בעודו עולה על השיש ומעיף סבון ומים לאזור שלנו. זוגתי התלוננה בפניי והחלה להעביר את הדברים שלנו לאזור אחר, עד כאן לגיטימי, אם כי הבחור התלונן עלינו בקול רם כי אנחנו בחרנו לשבת שם וזו אשמתנו ומה הקטע שלנו כי היה לנו את כל המסעדה לשבת בה.
לא הטובה שבגישות.
סיימנו את הסושי שלנו שהיה דווקא בסדר והלכנו לדרכנו.

אלגמוס, אחרון לבנתיים

לקינוח בסדרת האלגמוס הארוכה הזו, המנה הקלאסית אותה אני אוכל לפחות פעמיים בשבוע.
לאפה, עם טחינה, סלט, צ'יפס, חצילים קלויים בתחמיץ אסייתי, נגיעה של עמבה וקצת חמוצים בצד.
כנראה המנה הכי משתלמת באזור בעלות כוללת של 15 ש"ח.

זה לא שיק, זו לא קלאסה, זה בטוח לא דיאטטי, אבל משביע בטירוף, מחזיק עד הערב ובעיקר טעים ברמות.

תפודים ונהנים: אלגמוס

בוודאי שמתם לב שמדובר ברצף של פוסטים על אלגמוס.
לא מדובר חלילה בקידום ממומן אלא באסופה של פוסטים מהמקום אשר לא פורסמו בעבר ולצורך הכרונולוגיה בחרתי לפרסם אותם אחד אחרי השני.

הארוחה שעליה נדבר הורכבה מסלט אסייתי עם טחינה, חצילים קלויים ברוטב חמוץ מתוק, צ'יפס, תפוחי אדמה קטנים ושובבים שנאפו להם בתערובת פפריקה מעושנת ומעט חמוצים בצד.
רציתי גם עמבה אבל היו על הבקבוק שיערות ואבק אז נאלצתי לוותר.

הגוונים האדומים הם תאורה שעברה מהשמש היוקדת דרך הגגון האדום וישר לתוך הצלחת שלי.
האוכל היה טעים בצורה בה רק אוכל בסיסי מאוד יכול להיות, דברים פשוטים שטעמם אהוב.
אמנם נורא קל לטעות גם עם טחינות, צ'יפסים, תפוחי אדמה ועיסות חציל, אבל כל אחד מהם היה במיטבו, אולי מלבד החמוצים.
נהניתי מאוד, אפילו שהאנשים שישבו סביבי בלסו שווארמה כאילו אין מחר.

אלגמוס: חמגשית מהחלומות

זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי חמגשית גדולה כל כך.
שאלתי אותה לשמה אך היא מילאה את פיה סלט עם טחינה, צ'יפס, בטטה אפויה וירקות מוקפצים.

ניסיתי להכניס את תכולתה אל פי אך הסתבר שבתוך הירקות המוקפצים היה בצל רב מספור אותו נאלצתי לדלות ידנית.

זו הייתה חוויה בלתי נשכחת בעלות של 25 שקלים.
הבטטה הייתה מופלאה.

סלט עם טחינה, צ'יפס, ירקות מוקפצים, בטטה בתנור.

באופן מפתיע בסיום החמגשית הייתי עדיין רעב בצורה קיצונית.
ייתכן וזה נבע מהעובדה שאני רגיל לאכול ארוחות צהריים בלחם שהרי ידוע שערימות של בצק נוטות למלא את נפח הכיבה טוב יותר מעלים של סלט בבדידותם.
הלקח נלמד ומאז אותה פעם לא אכלתי שוב מתוך חמגשית.

אלגמוס: השניצל שהרג אותי

על הפינה של יד חרוצים 1 בתל אביב יש שלט עצום שאומר "אלגמוס", זה השם של המסעדה.
יש לה סניפים נוספים מסתבר, גם להם יש שלט, אין לי מושג מה המילה הזאת אומרת, אם מישהו מבין הוא מוזמן לתרגם.

אלגמוס נכנסים לז'אנר של מסעדת פועלים, לא כי יש בה רק פועלים חלילה, הקהל הוא ערבוביה של אנשי הייטק, ביטוח, מוסכים וכל טוב.
הגישה העממית, המחירים הנוחים וההיצע במטבח הוא זה שכופה עליה את הז'אנר.

אלגמוס: שניצל בלאפה

בנוסף לגלגל השווארמה התמידי אפשר למצוא בכל יום חזה עוף ושניצל, לצד מנות מתחלפות בדמות דברים מהפלנצ'ה, מוקפצים, פסטות ושאר תוספות משתנות על בסיס אורז, תפודים שונים וקוריוזים של השף.
מה גם שיש לוח עליו כתובים הספיישלים וגם בדיחה אקטואלית מתחום החדשות.
מקום חביב ולא מחייב, עם שולחנות קטנים בפנים ואזור ישיבה מכובד מאוד בחוץ.

לצערי הפוסט הזה צריך להגמר ברע כי נכון לכתיבת שורות אלו [עריכה: זה היה לפני מספר חודשים, מאז אני כבר לא אוכל בשר זמן מה] אניח אוכל שניצל מזעזע.
הוא היה ענק ומדהים מבחוץ, גדול כמו עוף שלם, פריך ומצופה בכל טוב, אבל בפנים היה לח, חסר טעם ובעיקר דוחה.
אחרי כמה ביסים זרקתי אותו לפח ואכלתי לאפה עלובה של שאריות.

וזהו, ככה זה נגמר.

סביח וזה עובר: קוויק קפה

לפני ימים מספר סיפרתי בשמחה האופיינית לי על טוסט טעים שאכלתי לארוחת בוהריים.
אירוע זה קרה במקום המתקרא קוויק קפה, אחד מסניפי הרשת הממוקם ברחוב הרכבת 28 בתל אביב.

באותו מעמד סיפרתי גם על סנדוויץ' הסביח שלהם אותו אכלתי ומחירו בישראל עשרים שקלים, כן כן , 20ש"ח, חדשים מהבנק מה שנקרא, שתי גולדות או אחד משה שרת עשוי ניילון.
יש שיקראו לי פארש, פראייר, נעקץ, אחד שנולד כל יום, אבל אני אדם פשוט שמאוד מאוד רצה את הכריך שהיה מול עיניו.

לחמניית בריאות עמוסת דגנים, טחינה, חציל, ביצה, עגבניה, חסה ומלפפון חמוץ

הכריך עצמו היה מדוייק מאוד, הכל בו היה גם טעים וגם טרי.
אמנם זה לא מסוג הסביחים שמכינים מול העיניים בפיתה, אבל הרכיבים היו מהשעות האחרונות והכל עבד בפה כמו שעון שוייצרי מכוייל היטב.
אמנם בתוספת שני שקלים יכולתי לאכול סלטים בלאפה + שתיה במקום אחר (אלגמוס למשל) אבל זה כבר עניין של דקויות.
האם יצאתי מרוצה? עד מאוד.

אבו אדהם של שבת

מה יותר כיף מללכת לאכול אבו אדהם בשבת, עם שתי צלחות של תוספת חינם, צ'יפס, פלאפל וגם כמה חברים טובים?
יש הרבה דברים יותר שווים, אבל בשבת הזו התענוג הנ"ל היה מנת חלקי.

למרות שעמדנו כמה דקות בתור - הסתבר שהיה לנו מזל והאנשים שאחרינו עמדו מה שנראה כמו נצח, ובצדק, אני לא מיהרתי לשום מקום, כאמור היו תוספות רבות ומנות נוספות וכולנו אכלנו ושבענו וצחקנו והטחינה זרמה כמו מים.

חומוס, פול, טחינה גרגירים, חריף ירוק וצ'יפס. ברקע ניתן לראות מנת חומוס מסבחה עם ביצה.

מי הזיז את הגבינה שלי?

בבחירה אקראית בין נתח בשר לנתח גבינה אבחר בד"כ באופציה הראשונה אבל יש יוצאים מהכלל.
אחד מהם הוא גוש גבינת סולגוני.

מבוקשת

גיליתי את הגבינה הזו ממש לא מזמן, בעקבות קניה מוצלחת של הורי אישתי.
מקורה של הגבינה בגרוזיה, והיא מזכירה במראה ובטעם את המוצרלה, רק עם טוויסט סיבי צמיגי, וטעם משופר שנותן רצון לחסל את כל אריזת הפלסטיק העגולה, שבתוכה היא בד"כ שוכנת.

רק לשם הבהרה, אני לא מדבר על הסולגוני תוצרת הארץ (מחלבת עברי) שקניתי בטיב טעם והתאכזבתי, אלא כנראה באיכות שרק מוצר מיובא מארץ המקור יכול לספק.

בינתיים אני נהנה מידי פעם מגבינה שנקנית אצל זבן גרוזיני מבוגר מאשדוד, שמתחסלת תוך פחות מ24 שעות.
אני עדיין מחפש משהו אותנטי וקרוב יותר לבית (תל אביב-חולון) , כדי שאוכל להנות מהטעם הנפלא הזה לעיתים יותר קרובות.

כל היודע דבר על מקום הימצאה מוזמן לתת בתגובות.

דומינוס פיצה

בניגוד לשפע הפיצריות האיכותית שיש בת"א - שאחת מהן (פליפה) סוקרה בבלוג בשבוע ממש לא מזמן, בחולון המצב הוא שונה. שוק הפיצה מתחלק ל2 סוגים : הגדולים והמוכרים (דומינוס והאט) ופיצות בס"ד למיניהן שבהן המחיר זול, אבל ההנאה בכלל לא מובטחת. אני עדיין מנסה אגב לחפש את הסוג השלישי של פיצריות קטנות ואיכותיות.

מכיוון שפיצה האט האחרונה שהגיע למפתן ביתנו הייתה שומנית בצורה כזו שחשנו צורך עז להתקלח אחרי אכילתה, החלטנו ללכת על האופציה הישנה והמוכרת - דומינוס.

לדומינוס תמיד יש מבצעים, שהופכים את מחיר הפיצה משערורייתי לרק מעט מוגזם.
הפעם בחרנו במבצע פיצה משפחתית + 5 תוספות ב75 שקלים - התוספות שנבחרו היו : פפרוני, קבנוס, גבינה בולגרית, שום ופטריות טריות (וסליחה אם מישהו מקוראי הבלוג הדתיים הרבים נפגע)

האופציה ל5 תוספות דחפה לפיצה שלנו 2 תוספות חדשות שטרם טעמנו - קבנוס ושום.
הקבנוס היה טעים אבל קצת הרגיש מיותר לאור נוכחותו של הפפרוני.
לעומת זאת השום שדרג משמעותית את הפיצה, ונשקול להזמין אותו בעתיד גם כשלא יהיו לנו 5 תוספות לבחירה (הוא גם יכול ביום נתון להשתחל למקום השלישי אחרי הפפרוני והפטריות)

בסך הכל מדובר בחווית פיצה סטנדרטית ולא מפתיעה, מספקת את הסחורה לאנשים רעבים.
הפיצה לא מתקרבת ברמה לפיצה פליפה (שעלתה כ10 שקלים יותר) אבל זה מה יש כמו שהרס"ר שלי בצבא היה אומר.

פילדלפיה | כריכי פילדלפיה לארוחת צהריים

כמה שבועות בטרם הפסקתי לאכול בשר - יצא לי להזמין פעמיים משירות המשלוחים של מסעדת פילדלפיה.
המשלוח היה זריז אפילו שמדובר היה בשעות השיא של הצהריים, האוכל היה מצויין והשמחה בבטן הייתה רבה.
אם אתם ממש מוכרחים לאכול חיה מתה בלחמניה כדי לשבוע, פילדלפיה (האחות העממית של דיקסי) יכולה לספק את הסחורה ובגדול.

הלחמניה ונייר הכסף שמחבקים אנטריקוט

הגבינה שרוצה להתאחד עם דמעות הפרה שחיבקה עגבניה

Roy | בוטיק שוקולד ומתוקים

היה איזה יום שמשי שאכלתי חומוס איפשהו כהרגלי בארוחות צהריים, ולאחר המנה התחשק לי מתוק על הלשון.
הדחף היה כה חזק עד שלא יכולתי להתגבר.
באומץ רב נכנסתי אל החנות ביד חרוצים 15, תל אביב, והתחלתי להעמיס.
בחרתי מארז גדול יחסית ובתוכו הכנסתי קצת מהכל.
על הנייר הבחירות שלי היו מצויינות עם מגוון טעמים שלא היה מבייש שיך סעודי הנופש בצרפת.
עם זאת, החיים לא היו מארז של בונבוניירה ובהחלט שלא פיקניק בירקון.

החיים הם לא מארז של בונבוניירה

מכיוון שאני אדם אימפולסיבי, קודם יריתי ורק אח"כ שאלתי שאלות.
בהגיעני אל הקופה גיליתי שהמארז התמים שבתמונה יעלה לי כ80ש"ח, מחיר לא עממי במיוחד בעבור שלוש עשר פיסות דבר מתיקה.
עם זאת, בתור אדם נחוש שרצה שוקולד עם הבטחה של איכות - שלפתי את הארנק ופיזרתי שטרות כאילו הייתי יורש של שושלת הילטון שלא מצליח לתפוס את השוקולטייר הפרטי בטלפון.
ההבטחות היו מתוקות והדרך הייתה סלולה ביהלומים ולימוזינות.

אתה כן יודע מה תקבל, אבל לא בטוח שתאהב את הטעם

עת התיישבתי במשרד, גיליתי שהשוקולדים לא מדהימים כמו שהתצוגה, המלל והתמחור מבטיחים.
הם לא רעים, הם בהחלט לא גרועים, אבל הם לא שיא העידון והתחכום.
היו כאלה טובים, היו סבירים, היו כאלה שהצטערתי שלקחתי.
בסה"כ הערך לכסף היה נמוך ואם לנסח את זה בצורה פשוטה יותר - יצאתי מופסד.

אני לא אומר לכם לא ללכת לנסות, אולי יש שם משהו שיקלע לטעם שלכם, רק ממליץ לטעום קודם כמה בודדים לפני שמתחילים להעמיס.

לה רפובליקה די רונימוטי

לה רפובליקה די רונימוטי מככב בהרבה פוסטים באינטרנט בסגנון "ארוחות הבוקר הטובות בת"א".
בא לנו לנסות משהו אחר בשישי האחרון מהארומה\קפה ג'ו הרגילים, והחלטנו לתת גיחה לצנטרום התל אביבי.

המקום קטן יחסית, ומשדר אווירה צעירה, וזורמת.
לא היה מקומות בשולחנות ולכן התפשרנו על ישיבה בבר, מול אנשי בר נמרצים, והמטבח השקוף במקום.

אנחנו תמיד נותנים עדיפות לרכיב בתפריט ששמו כשם המקום, וגם הפעם לא חרגנו ממנהגינו והזמנו את הבוקר דה רפובליקה הזוגי שכוללת את צלחת הלחמים הסטנדרטית עם החמאה\שמנת שנותנים בכל מקום, וביצים לבחירתך פלוס צלחות פחות סטנדרטיות מסביב של סלמי,אמנטל,גבינת באפלו, הרינג סלט עשבי תיבול וסלט פנצנלה.

מקורו של סלט הפנצנלה הוא באיטליה. בדרך כלל הוא מכיל עגבניות ולחם יבש, ומתובל בשמן זית ובחומץ. במקרה הזה הוסיפו לו נוכחית מסיבית של פלפלים. התוצאה הסופית עולה על כל סלט "ערבי" ממוצע שתפגשו בארוחת בוקר.

הפרודוקטים של הגבינה\דג\נקניק היו איכותיים, והלכו יופי עם הלחם הטרי, והלמברוסקו\מיץ תפוזים ששתו הסועדים.

אפשר לדווח בבית על ארוחת בוקר לא סטנדרטית ומפנקת במחיר סביר בהחלט (עודף מ100 שקל לזוג), שלא לשווא קנתה את שמה הטוב בחלל האינטרנט. הבעיה היחידה במקום היא סוגיית החניה שמייקרת את הביקור לאנשים שלא תושבי העיר בכ30 שקלים לחניון. לא נורא, עדיין היה שווה.

מצורפות תמונות להתרשמות כללית.

קפיטרי | Cafetery - פנינה בשרונה המתחדשת

למרות שזו הפעם הראשונה שאני כותב על קפיטרי, כבר איבדתי ספירה למספר הפעמים בהן סעדתי שם.
מדובר במקום יחסית קטן ועם זאת מאוד מושקע ומפנק.
בעתיד אחזור לתמונות עבר ואחלוק מבחר מנות מרשים שיצא לי לנסות שם, אבל כרגע אתמקד בארוחה האחרונה שאכלתי שם (למעט כמה וכמה פעמים בהן חזרתי בשביל הקפה הטעים).

כריכים טבעוניים וסלט פפאיה

קפטרי ממוקמים בתוך בניין טמפלרים משוחזר אשר בצידו אזור מקורה השייך למקום כמו גם מגוון כיסאות ושולחנות פזורים באזור, אם כי אין מניעה של ממש מלקחת את המגש או אפילו מארז טייק-אוואי ולסעוד ברחבי הגינה המטופחת הפורחת במרחבי שרונה.

התפריט של קפטרי הינו ויזואלי ומבוסס על מה שנמצא בויטרינה ובמקררים. יש מנות סלט, פסטות, כריכים, פירות ומבחר עשיר של שתיה, הכל במחירים נוחים מאוד ובטעמים מושקעים ויחודיים.
בתמונה מעל תוכלו לראות סלט פפאיה שמגיע עם קיט הרכבה בדמות בוטנים ורוטב אסייתי מרענן. לצד הסלט שני כריכים קטנים, פיתות מקמח מלא, האחת על בסיס חצילים והשניה כרובית.
מדובר בכריכים טבעוניים ברגעים הראשיים להשקתם. למרות שהכל במקום מדוייק מאוד, הכריכים הללו לקו בחסר (הטחינה הנפלאה של הקפטרי או רוטב הלימון הכבוש הנהדר של המקום היו מוסיפים ערך נדרש שהיה חסר באותו רגע.

אספר עוד בהמשך, ממש בקרוב, אבל אני מקווה שהשארתי אתכם רעבים לעוד.

פיצה פליפה

פליפה אינו שחקן חדש בבלוג, והוצג כבר לפני זמן רב, בעוד כותב שורות אלו עדיין גר בת"א.
אחד הדברים המבאסים בלעבור מת"א הוא שמקומות כאלה כבר לא עושים אליך משלוחים (בניגוד לרוב הרשתות הגדולות כמו מוזס, בלאק וכו' שדווקא כן)
נזכרנו בפיצה בתחילת פעילות לילה בעבודה והחלטנו ללכת על זה.
פיליפ מוגדר באינטרנט ככוכב עולה בשמי הפיצה, שעלה מצרפת, ושדרג את הסצינה המקומית.

אפשר לראות מהתמונה שזוהי בהחלט לא פיצה סטנדרטית של דומינוס\האט.

פיצה אווז עם רוטב עגבניות, גורגונזולה, פרמז’ן, פורטבלו גבינת מוצרלה ואווז

הפיצה הנ"ל היא היקרה בתפריט וככזו היא מגישה תוספות משודרגות.
במקום הפטריות הרגילות הטריות (או מקופסת השימורים, השם ירחם) יש פורטבלו.
במקום הגבינה הבולגרית יש גורגונזולה, ובמקום הפפרוני יש נקניק אווז.

יחד עם הבצק הדק נוצרת פיצה שומנית, אבל מאוד טעימה, שמקשה על הסועד הממוצע להפסיק לאכול ממנה.
הגורגונזולה, הגירסה האיטלקית לרוקפור, נותנת טוויסט חריפות בפה, הפטריות נהדרות, והאווז מהסוג האיכותי שמתקמצנים עליו בסודוך.

המחיר הוא 85 שקלים, אבל שווה יחסית לעובדה שהיום גם דומינוס גובים 75 שקל על פיצה - אין מה להשוות כאמור. מדובר ב2 עולמות שונים.

הקאץ' היחיד הוא שירות המשלוחים שהוא גם איטי וגם מצומצם טווח, אבל חוץ מזה הכל טוסט.
כפי שכתבתי כאן פעם - מדובר לדעתי באחת מ2 הפיצות הטובות בת"א (יחד עם "הפיצה" הכשרה בבוגרשוב)

שיהיה בתיאבון.

מזכרות מיריד האוכל בסנטר

יצא לנו להיות ביום חמישי אחר הצהרים בדיזנגוף סנטר בת"א לצורך סידורים.
אחד הדברים שהופכים את המקום לקניון המוביל בארץ מבחינתי הוא יריד האוכל שמתקיים שם בימי חמישי-שישי.
כבר העלתי פוסט בעבר על היריד הזה - בקצרה אסכם שתוכלו למצוא שם מגוון רחב של מאכלי עדות, וכמו כן גם מוצרי סופרמרקט פרימיום כגון זיתים תוצרת בית, בשר משובח (לא טעמתי, אבל כדאי שיהיה משובח במחיר של 30 שקל למאה גרם) ועוד. רוב המנות נמכרות בקופסאות פלסטיק לנשיאה הביתה, והמחירים ברוב הדוכנים עממיים.

אישית אני תמיד מחפש שם עלי גפן ממולאים בבשר ואורז ומתאכזב כל פעם מחדש כשאני מגלה שיש רק עלי גפן ממולאים בפירות יבשים ואורז, כך שאם יש מישהו מבין עניין שקורא את הבלוג - הרם את הכפפה, ויהיה לך לקוח נאמן.

בהיעדר עלי גפן ממולאים בבשר בחרנו ללכת לדוכן האיטלקי.
לקחנו מנה אחת של רביולי ומנה אחת של ניוקי.

ניוקי תפוחי אדמה, בטטה ופסטו (המעיכה במקור)

לזניה 4 גבינות (הנגיסה לא במקור)

הלזניה היא מנה שאני לוקח קבוע בדוכן הזה שתמיד מספקת את הסחורה.
היא אמנם נראית קטנה יחסית לשאר הלזניות בדוכן, אבל איכותית מאוד ומשביעה.

לעומת זאת הניוקי שנבחרו היו מאכזבים ותפלים - היה ניסיון לטבול אותם ברוטב שמנת שלא הצליח, אבל אולי זה אשמתנו שלא ניצלנו את ההזדמנות לטעימות, והלכנו על מנה שרצינו בתיאוריה ונראתה טוב על הנייר.
המנה הייתה אכילה, אבל לא הייתה עוברת שלב במאסטר שף (בניגוד לסמדי בומבה, שהייתה עד לא מזמן בסנטר, ועברה הרבה שלבים במאסטר שף)

לסיכום - אם הייתי יכול להחזיר את הגלגל אחורה הייתי פשוט לוקח את כל המגש של הלזניה, ומציע הצעה שלא ניתן לסרב לה. יש גם עוד דברים מפתים בדוכן לחברינו הצמחונים כמו כרובית בשמנת וברוקולי מוקרם, אבל כאמור מומלץ לטעום לפני, כי לא כל הנוצץ זהב.

בראנץ': קוויק קפה

טוסט עם גבינה צהובה ועגבניה, סלט טרי, רוטב ויניגרט חרדל וצ'ייסר של טחינה.
בסה"כ היצע לא רע לארוחת ביניים משביעה וטעימה.
מסתבר שבסניפי קוויק קפה יש יותר מקפה ומאפה. בעבר אכלתי את כריך הסביך שלהם שהיה קסום (אם כי עלה 20ש"ח), והנה רק אתמול אכלתי את המנה החביבה שבתמונה למטה.
אמנם זה רק טוסט וסלט, אבל עדיין.
היה לא רע בכלל.

טוסט צהובה עם עגבניה, סלט: מלפפון עגבניה כרוב גזר

סאלם בומביי: טאלי צמחוני

מכיוון שבשבעות האחרונים אני נצמד באדיקות למזון צמחוני - בביקורי האחרון בסאלם בומביי הלכתי באופן מתבקש על הארוחה הצמחונית.
על הצלחת היו:

• אורז צהוב
• דאל (נזיד עדשים)
• תבשיל עדשים
• תבשיל אפונה
• ירקות חריפים
• תבשיל חומוס
• כרובית בקוקוס
• חצילים

אחלה צלחת שבעולם, לא ככה?

ארוחה צמחונית של סאלם בומביי

מכיוון שאני פוקד את המקום כבר שנים ואוכל תמיד את הארוחה הבשרית - ישר הרגשתי בחיסרון.
החיסרון לא היה העוף והבקר עצמם (בקר יש לעיתים רחוקות אבל הוא טעים מאוד) אלא הטעמים של הרטבים בהם הבשרים מגיעים: טיקה, קארי ומסאלה עם טעמים חזקים, ייחודיים ומופלאים.

העיקר בסיפור הזה הוא לאו דווקא שחסר לי בשר - אם היה טופו או אפילו ירק כלשהו שמגיע ברטוב של הבשרים הייתי יכול להיות המאושר באדם.
בלי שום קשר למחסור הספציפי, הארוחה הייתה טעימה מאוד, מומלץ.

פיצה טבעונית של דומינוס

בשבת בצהריים ישבנו שניים מכותבי הבלוג ואנוכי לארוחת צהריים של פיצה.
החלטתי לנסות את הפיצה הטבעונית החדשה של דומינוס, מתוך שלושה אנשים רק לשניים היה האומץ לגעת בה.
אני, בתור בחור אמיץ, אכלתי את החלק הארי, אם כי לא בהנאה.

הבצק היה מצויין.
לא היה לי מושג אם הכינו בצק אחר בשביל הפיצה הטבעונית, אבל הוא באמת הרגיש יותר טעים מהרגיל, או שאולי זה היה הניגוד החריף עם שאר הטעמים של הפיצה.
תחליף הגבינה לא רק שלא היה טעים - אלא היה לו גם מרקם חצי נוזלי לא מהנה במיוחד.
אחרי מספר משולשים שכפיתי על עצמי בחרתי להצטרף לפיצה השניה שהייתה רגילה לחלוטין עם תוספת של גבינה כפולה.

פיצה דומינוס עם תוספת גבינה כפולה

החלק המאכזב בשתי הפיצות היה שלמראית עין הן היו קטנות מאוד.
אני לא יכול להגיד בוודאות שהגודל של הפיצות אכן ירד (אם כי למיטב זכרוני היו לדומינוס בעבר פיצות גדולות יותר) אך אני בהחלט יכול להגיד שבהשוואה לפיצריות אחרות אותן אני פוקד או אשר מהן אני מזמין לאחרונה - המגש אכן קטן ומזכיר יותר מגש בינוני שהוא טיפה יותר גדול ממגש אישי.
אמנם יש כאן כמות מספקת של פיצה לאדם או שניים, אבל בהחלט שלא מדובר במגש משפחתי סטנדרטי.

להבדיל מהפעמים האחרונות שהזמנתי דומינוס, השירות דווקא היה מהיר וללא תקלות.
אינני זוכר אם סיקרתי את האירוע המדובר, אבל באחת מההזמנות האחרונות הפיצה התעקבה בצירוף של יחס מזלזל מאוד בטלפון וחיוב כפול באשראי.
הפעם למזלי לא היו בעיות כאלה.

אבל הנה הערה נוספת שחשוב לציין, הפיצה הטבעונית הרבה יותר טעימה קרה (מהמקרר) כשהגבינה המדוברת מתייצבת ונהיית פחות נוזלית, גם הטעם שלה הופך עדין יותר.

פעמיים משולש אצל פאוזי פול

לפני כשבוע התלוננתי על זה שלא יוצא לי לאכול מספיק אצל פאוזי פול.
בשישי האחרון לא רק שהצלחתי לתקן את העניין אלא אפילו מצאתי בתוכי מקום לשתי מנות חומוס משולש, עם הרבה חריף ירוק מפוצץ בכוסברה.

כל דבר שיש בצלחת של פאוזי טעים.
חומוס, מסבחה, פול, גריגירים, טחינה וגם החריף המדהים שהם מכינים במקום ואפילו מוכרים הביתה בקופסאות.

אחרי החומוס מיהרתי הביתה וישנתי כמה שעות ברציפות.
להבא אדע שאני כבר לא מסוגל לאכול שתי מנות ענקיות אחת אחרי השניה, אבל באמת שזה היה טעים.

חומוס משולש עם מסבחה, פול, גרגירים, טחינה, פטרוזיליה, כמון, פפריקה, שמן זית ופטרוזיליה, ותוספת נדיבה של חריף ירוק.

עוד מנה של משולש. תענוג גדול.

בריא בא יד חרוצים: מדווחים מהשטח

מאז שסיקרתי את בריא-בא (אשר ביחד חרוצים) השתנו דבר או שניים.
הדבר העיקרי שהשתנה היה המהפך שהסניף עשה בתחום הכשרות.
מכיוון שעכשיו המקום כשר בשרי - כל הפסטות שהם מגישים הינן נטולות גבינה.
אם בעבר הייתי אוכל פסטה בינונית ומציל אותה ע"י הרים של פרמז'ן - הרי שכיום אני אוכל פסטה בינונית וזהו.
מכיוון שאני כרגע נמנע מאכילת בשר, כריך הרוסטביף שלהם אשר תיארתי בעבר כבר איננו אפשרות בעבורי, ולכן ההגעה אל המקום תלויה אך ורק בברצון העז של הסועדים שאיתי ואינה נעשית מבחירה חופשית.

פסטה פנה מלנזנה - בריא בא יד חרוצים

ארוחת בוקר בדיקסי

קבענו להיפגש עם חברים לבראנץ' בשבת.
לרוע המזל רק בשבת בבוקר נזכרנו שאולי צריך להזמין מקומות מראש אם רוצים מקום שווה, כך שאופציות אטרקטיביות שרצינו כמו "אדורה" (אפילו יאיר לפיד ממליץ בחום) או "דה רפובליקה די רונימוטי" (עם שם כזה אי אפשר לטעות) היו מחוץ לחשבון, ונשארו שם רק מקומות על הבר.

זוג החברים הציע את הדיקסי. בתחילה התנגדנו, נושאים זכרונות לא טובים מהביקור האחרון שלנו שתועד בבלוג, אבל לאחר שירדו עוד כבר אופציות משולחן עקב חוסר מקום\שיעמום, החלטנו לתת צ'אנס נוסף לדיקסי.

בדיקסי, למרבה או לא למרבה ההפתעה, לא הייתה בכלל בעיית מקום - בשעה 11 בבוקר שלושת רבעי מהמסעדה היה ריק, למרות ששוב לא הצלחנו להשיג תא. בהתחלה אמרו לנו שאי אפשר לשים כסא תינוק (של החברים) ליד התא, וכשאמרנו שאולי נוותר על הכיסא, הלכו לבדוק שוב ומסתבר שכל התאים כבר הוזמנו.

כמיטב המסורת של ארוחות הבוקר במקום, הקפדנו לנסות את המנות המושחתות ביותר בתפריט לטובת הקוראים.

סלמון בנדיקט

אומלט פרמז'ן ובייקון

הום פרייז

קומה תחתונה של מגדל פנקייק

נבדק ונמצא כי כל המנות הנ"ל טעימות - מפצצת הכולסטרול של הסלמון בנדיקט (הסטנדרטי הוא עם האם) ששאריות החלמון הנוזלי שהותירה נוגבו עד תום מהצלחת, ועד למנת הבריאות של האומלט. גם ההום פרייז (המנה השניה המפורסמת בדיקסי אחרי הכנפיים) עמדה בסטנדרט הרגיל שלה ולא איכזבה.
בניגוד לפעם הקודמת שלנו, הפעם השירות היה ללא דופי (אולי בגלל שהמקום היה ריק יחסית)

התמחור של המנות הנ"ל היה סביר, והחשבון הכללי עמד על קצת יותר מ200 שקל עבור ארבעה אנשים.
מומלץ בחום לאוהבי ארוחות לא בריאות.