ארוחת בוקר בדיקסי

קבענו להיפגש עם חברים לבראנץ' בשבת.
לרוע המזל רק בשבת בבוקר נזכרנו שאולי צריך להזמין מקומות מראש אם רוצים מקום שווה, כך שאופציות אטרקטיביות שרצינו כמו "אדורה" (אפילו יאיר לפיד ממליץ בחום) או "דה רפובליקה די רונימוטי" (עם שם כזה אי אפשר לטעות) היו מחוץ לחשבון, ונשארו שם רק מקומות על הבר.

זוג החברים הציע את הדיקסי. בתחילה התנגדנו, נושאים זכרונות לא טובים מהביקור האחרון שלנו שתועד בבלוג, אבל לאחר שירדו עוד כבר אופציות משולחן עקב חוסר מקום\שיעמום, החלטנו לתת צ'אנס נוסף לדיקסי.

בדיקסי, למרבה או לא למרבה ההפתעה, לא הייתה בכלל בעיית מקום - בשעה 11 בבוקר שלושת רבעי מהמסעדה היה ריק, למרות ששוב לא הצלחנו להשיג תא. בהתחלה אמרו לנו שאי אפשר לשים כסא תינוק (של החברים) ליד התא, וכשאמרנו שאולי נוותר על הכיסא, הלכו לבדוק שוב ומסתבר שכל התאים כבר הוזמנו.

כמיטב המסורת של ארוחות הבוקר במקום, הקפדנו לנסות את המנות המושחתות ביותר בתפריט לטובת הקוראים.

סלמון בנדיקט

אומלט פרמז'ן ובייקון

הום פרייז

קומה תחתונה של מגדל פנקייק

נבדק ונמצא כי כל המנות הנ"ל טעימות - מפצצת הכולסטרול של הסלמון בנדיקט (הסטנדרטי הוא עם האם) ששאריות החלמון הנוזלי שהותירה נוגבו עד תום מהצלחת, ועד למנת הבריאות של האומלט. גם ההום פרייז (המנה השניה המפורסמת בדיקסי אחרי הכנפיים) עמדה בסטנדרט הרגיל שלה ולא איכזבה.
בניגוד לפעם הקודמת שלנו, הפעם השירות היה ללא דופי (אולי בגלל שהמקום היה ריק יחסית)

התמחור של המנות הנ"ל היה סביר, והחשבון הכללי עמד על קצת יותר מ200 שקל עבור ארבעה אנשים.
מומלץ בחום לאוהבי ארוחות לא בריאות.

דיקסי - אוכל טוב, שירות קלוקל מאוד

במסגרת הזמן הפנוי הרב שיש לנו כרגע בחופשת הפסח, האדם הפשוט צריך למצוא אטרקציות ומקומות בילוי.
אם יש לך ילדים זה קל - הולכים למקום בו הם יוציאו כמה שיותר אנרגיות, ויעזבו אותך בשקט.
במידה ולא, יש זמן לחפש מסעדות בת"א, ואחת הטובות שבן היא הדיקסי.
הדיקסי, למי שלא מכיר, נמצא בבעלותו של השף הסחבק חיים כהן, וידוע בעיקר בהתמחותו במנת כנפי העוף.
אני אישית פחות אוהב את החלק הזה בעוף, אבל מאוד אוהב את ההמבורגר שלהם (שנקרא ביפבורגר)
לדעתי הביפבורגר עוקף בסיבוב את הארטבורגר של מוזס, והיחיד שמשתווה לו הוא הנורמה ג'ין של הבלאק.

עם פנטוזים על ביפבורגר של 250 גרם בתוספת גבינת גאודה, התקשרנו להזמין מקום - אפרופו מקום, זה המקום לציין שלצערי אין תמונות מהאירוע כי לא תכננתי את הביקורת מראש, אבל אני אנסה לכתוב קרוב ל1000 מילים במקום.

אחד הדברים שאני אוהב בדיקסי הוא הבוטים האפלים עם האור האדום, שמוסיפים לתחושת הפרטיות והבילוי באופן כללי. ביקשתי אחד כזה בהזמנה - אמרו לי שיציינו את זה, וינסו ללכת לקראתי.

הגענו למסעדה קצת לפני הזמן - נאלצנו לחכות כ20 דקות בחוץ לפינוי המקום המיוחל שלנו, תוך כדי שאנו צופים
במספר אנשים שלא הזמינו מקום נכנסים ונעלמים בחלל החשוך. לאחר המתנה לא קצרה כאמור, הוכנסנו למסעדה.

אם חשבנו שיש איזשהו סיכוי שההמתנה הארוכה הייתה לטובת איזה תא פרטי, התבדינו מהר מאוד.
לטעמי הושבנו באחד המקומות הגרועים במסעדה, אם לא הגרוע בהם - השולחן הראשון במסדרון הכניסה למסעדה - המקום שהוא הכי הפוך לתא פרטי, המקום בו אתה זוכה לראות כל זוג שנכנס ויוצא מהמסעדה.

התיישבנו והזמנו - אני את מנת הביפבורגר בה חשקתי עוד מהבית, וזוגתי שתחיה הזמינה את סלט הקיסר שלהם.
לאחר המתנה של 20 דקות הגיעו המנות המיועדות.
לי לא היו תלונות - ההמבורגר בא לעבודה - עסיסי, עם שכבת גבינה לכל אורכו, בלחמניה מתוקה כמו דבש.
הביס הראשון של ההמבורגר הזה הוא אחד הטובים שיש.
חבל שאי אפשר להגיד אותו דבר על מנת סלט הקיסר - המנה הגיעה להפתעתנו ללא חלק מהותי - נתחי העוף שבה.

ניסינו לקרוא פעמיים למלצרית שלנו והיא לא הגיבה. לאחר מספר שניות, מנהל המשמרת, שהבחין במצוקה בא לעזרתנו ושאל אם יש איזושהי בעיה. הסברנו לו על המחסור בעוף, והוא אמר שכנראה התבלבלו בין מנת סלט הקיסר של הראשונות, שהיא ללא עוף, ומנת סלט הקיסר של העיקריות שהיא עם עוף. לטעמי מדובר בפאשלה של המלצרית שאמורה להכיר את התפריט של המסעדה, ובמידה ויש 2 מנות דומות, לוודא אילו מהן הלקוח רוצה. כפי שלימדו אותנו בצבא - אם יש ספק אין ספק.

בכל מקרה, מנהל המשמרת הציע להחליף את המנה, אבל זוגתי לא רצתה לחכות עוד 20 דקות, ע"מ שיביאו את המנה עם העוף, ולכן החליטה לוותר.
כנראה שהמנהל העיר למלצרית, כי תפריט הקינוחים נזרק על ידה לשולחננו תוך כדי שהיא עוברת, בלי להסתכל כלל על השולחן.

לא היה לנו חשק להישאר בעקבות רצף האירועים שקרה, והזמנו חשבון.
רק כדי להבהיר - אירועי השירות הבעייתי שקרו יכולים לקרות בכל מקום.
לפעמים אתה יכול לחכות בתור קצת אם המקום עמוס, מישהו צריך לשבת במקום הגרוע במסעדה, לפעמים המלצרית לא מקצועית, אבל כל רצף האירועים האלה, יחס עם אדישות מוחלטת של כל הצוות שם, שלא העלה על דל שפתיו את המילים "סליחה" או "אנחנו מתנצלים" חרה לנו מאוד.

לאחר קבלת החשבון ביקשתי לשוחח עם מנהל המשמרת, ופרטתי בפניו את הנקודות שהעליתי בפוסט הזה על השירות, שפגמו לנו בהנאה. המנהל כאילו נותר המום, ופלט איזה "טוב". הוא פשוט לקח את כרטיס האשראי יחד עם החשבון והלך.

שוב לשם הבהרה, לא ציפינו לשום פיצוי חומרי בדמות איזשהו קינוח או הנחה בחשבון, אבל כן ציפינו שלפחות מישהו מנותני השירות בערב הזה (המארחת, המלצרית, מנהל המשמרת) יבין לליבו של לקוח לא מרוצה, ויתאמץ מעט (או הרבה יותר) ולו רק בשביל השם\רמת המחירים של המקום.

נראה לי שבפעם הבאה נלך על ההמבורגר השני שציינתי בפוסט - הנורמה ג'ין בבלאק - שם יודעים לתת שירות.

פילדלפיה

איש חכם אמר פעם שפילדפליה זה כמו לאכול דיקסי שהיה על הרצפה.

אפשר לחדד את אמרת הכנף הזו בהשוואות למקדונלדס, או אפילו בעקיצות למיניהן.

אפרופו עקיצות, אבי אפרתי נכנס בחמישי האחרון בדיקסי עצמם והותיר אחריו שובלי עשן וטוקבקים חריפים לשני הצדדים.

לא חייבים לתהות אם הטוקבקים מגיעים מבעלי אינטרס, לא חייבים כי חלק מהם שקופים אבל גם כי בסופו של דבר דיקסי מלאה בסועדים כמעט עשרים וארבע שעות ביממה, כך גם אחותה הפשוטה.

אל תתבאסו שלא רואים מה יש בפנים, אין שם כמעט כלום

החלק הקשה ביותר בכריכי פילדלפיה או סנדוויץ' אנטריקוט בכלל הוא לאו דווקא הקשה של הלחם, אלא 50% תהייה של מה אתה באמת מקבל בפנים וה50% האחרים של חתיכות השומן ושאר הרקמות הלא לעיסות שמתקבלות כשהבשר לא עובר טיפול מושקע.
הייתי רוצה לספר שפילדלפיה הם לא כאלה, אבל יש כאן הימור.
יהיו ימים שבהם תקבלו פיסות בשר שנמסות לכם בפה, יהיו ימים שתקבלו כריך שכולו לעיסה אחת ארוכה ולא נעימה, ויהיו ימים שבהם תקבלו חצי חצי. הימים האלה הם חצי נחמה מהסוג המתפשר.

האוכל הסלקטיבי (אני וגם כותבים אחרים כאן בבלוג) תמיד מתאכזב מחדש כשהפלפלים והבצלים מגיעים יחד.
יש הבוחרים לפתוח את הלחמניה, לנבור ולנפות - אני מעדיף לוותר על הרכיב הזה.
הפעם בטעות הקלדה (השתמשתי בעמדה הממוחשבת בגלל לחץ בקופה - תזכירו לי לספר על זה בהמשך) מנעתי מעצמי גם חסה ומלפפון חמוץ אשר קיימים בפילדלפיה ירקות, ולא קיימים בפילדלפיה קלאסי.
אפשר לפתוח גם פוסט שלם על ממשק ההפעלה של הקופה לשירות עצמי, אבל באנו לדבר על אוכל.

הכריך שלי היה מהסוג החצי חצי, אבל עם פחות חצי לעיס ויותר חצי נימוח (תעשו את השברים לבד).
לצערי מלבד הבשר הייתה בו רק גבינה מותכת (אליה צירפתי חרדל), אבל זה ומנה של צ'יפס סידרו אותי בשתיים בלילה.

שתיים בלילה וכאמור המקום עמוס, כך גם מסעדת האם השכנה.
זה אומר שהעסקים הולכים כמו שצריך.
אולי העם לא יודע לקרוא את מילותיו החריפות של אפרתי, אולי הם אוהבים לשלם הרבה כסף על אוכל פשוט, אולי סתם קרוב להם למקום הבילוי וההיציע מסביר פנים.
אי אפשר לדעת, אנשים עושים את הטעויות שלהם ולפעמים אפילו אוהבים כל רגע.
גם אני נהנתי מהאוכל ברמה למעלה מסבירה. הרעש והעומס לא באו בטוב, אבל זה היה קרוב, פתוח וכשהם במיטבם פילדלפיה יכולים לתת תענוג בלחמניה (רכה וטעימה).