יום שני, 30 בינואר 2012

להזמין את האוכל של אמא

קוסקוס בשר (מעורבב, עם הבשר למטה)
גולאש על אורז לבן
גולאש באריזת פלסטיק
כנראה שזה נכון מה שאומרים על האוכל של אמא. כשגרים בבית של ההורים לא יודעים להעריך מספיק את האוכל של אמא, אבל ברגע שיוצאים החוצה, הגעגועים צפים.
גם אם מדובר באבא בשלן, או בשני הורים שלא יודעים לבשל או באפס הורים [סורי], כשעוברים לגור מחוץ לקן ההורים, אחרי אינספור מגשי פיצה ואפילו ההמבורגרים הכי איכותיים שיש, עדיין מתגעגעים לבישול הביתי.

אמא שלי לא הבשלנית הכי גדולה שיש, זה לא שהיא לא מסוגלת לבשל טעים, היא פשוט מתעצלת ולא ממש אוהבת לבלות בין כותלי המטבח. כשאני מדמיינת לעצמי פעמים רבות אוכל ביתי, תבשילים ובישולים חמים, אני לא חושבת על העוף ותפוחי האדמה בשישי [כל שישי, זה מה שנהוג לאכול בבית הוריי], אני מדמיינת סירים מלאים בירקות מבושלים, בקר רך, ציר בקר סמיך וקצת מקורמל, בטטה מתוקה, קוסקוס, אורז, מרקים [אמא שלי דווקא אלופה כשזה נוגע למרקים], קציצות ברוטב [גם הקציצות שלה מעולות], אפונה, שעועית ושאר הקטניות ועוד. כן, למרות שלא גדלתי על כל המרכיבים האלה, החך והבטן שלי יודעים שמדובר באוכל הכי טעים ואיכותי בעולם.

"המטבחון" הוקמו כנראה על מנת להקנות לכל אלה שלא מכירים מטעמים אלה, חוויה אותנטית של אוכל של בית ולכל אלה שכן גדלו על הריחות והטעמים האלה וכבר לא גרים אצל ההורים, את ההזדמנות להישאר בתל אביב ועדיין להרגיש בבית.

למרות שלא טעמתי את כל המאכלים שלהם, אני יודעת להגיד שמדובר באחד המטבחים הכי טובים בתל אביב שעושים אוכל מכל הלב. איך אפשר לדעת? מדובר באוכל פשוט וטעים. כל כך טעים שאתה מסוגל [או אני לפחות] להזמין את אותה מנה פעם אחר פעם אחר פעם ולא להתאכזב/לרצות לגוון. אולי אני חד גונית ואולי אני באמת פוחדת להתאכזב [מלהזמין מנות אחרות] אבל אני מאמינה שהמקום הזה יהיה קיים עוד הרבה שנים ולי יש את הזמן ליהנות ולמצות כמו שצריך כל מנה ומנה.

את מנת הדגל שלהם [מבחינתי לפחות], הגולש, אי אפשר שלא לאהוב. מדובר בתבשיל סמיך המכיל שלל ירקות מבושלים וחתיכות נאות של בקר שמן. אמנם אפשר היה להחליף את הבשר השמן בבקר שהם מביאים עם הקוסקוס בקר, אבל זה לא בהכרח גורע מהחוויה. בסופו של דבר, גולש אמור להכיל בשר בקר שמן והמטבחון כנראה לא רוצים להיות אלה שמשנים את החוקים.

גם הקוסקוס בשר שלהם עשוי כמו שצריך – רק עצה שלי, ערבבו את הקוסקוס טוב טוב עם הרוטב של הבשר, אחרת הוא יהיה יבש וחבל. כמו שהזכרתי מקודם, מדובר בבשר הרבה פחות שומני מזה של הגולש וטעים לא פחות.

מרקים מתחלפים – אני אגיד לכם את האמת, אני לא זוכרת איך קוראים למרק שאכלתי שם. אבל הוא היה אחד הדברים היותר טעימים שנכנסו לי לפה. זה היה יחסית מזמן אז חוץ משעועית ואולי עדשים, אני לא זוכרת עוד מרכיבים שהיו שם. מכירים את סופיצה? המרקים שלהם לא מגיעים לקרסוליים של המטבחון.

מנת פתיחה: לביבות בטטה אפויה עם רוטב שמנת ועירית – מנה שקצת אכזבה אותי. אין כמו לטבול דברים מטוגנים בשמנת ועירית, מדובר בשילוב מנצח. למרות שכתוב "בטטה אפויה", הראש שלי עדיין תרגם את זה למנה מטוגנת, או לפחות קריספית במקומות הנכונים. אך לא כך היה הדבר. הלביבות היו אמנם אפויות, אבל יחד עם זאת די רטובות ופלאפיות, מה שקצת הרס לטעמי.

בפעם האחרונה שהזמנו מהם הביתה, קבלנו כדורי שוקולד על חשבון הבית. לא ברור לי מה עשינו שהגיע לנו כל הטוב הזה, אבל לא העזנו להתלונן או לשאול למה. למען האמת הם לא היו כדורי השוקולד הכי טובים שאכלנו, הם הגיעו קצת לא עשויים וגם די קטנים, אבל בתכלס בשביל 12 ש"ח אי אפשר לצפות ליותר.

3 תגובות:

  1. אמא שלך מבשלת בסדר בסה"כ, ולא כל האמהות מבלשות טוב או מבשלות בכלל. לא חסרים לי חברים שחיו עד גיל 20 על אוכל מופשר או מחומם במיקרו.

    ברור שהיא לא חיים כהן ואפילו לא ג'יימי אוליבר, אבל עדיין כבודה במקומה מונח. לא כל אחד יכול להכין עוף ותפוחי אדמה ככה, וגם יש לה אחלה סלטים.

    המטבחון הם בהחלט מקום שכיף להזמין ממנו; זה לא ממש יקר, זה מאוד מאוד טעים, והם מגיעים מהר מאוד.

    האינדיקציה הכי פשוטה לטיב שלהם היא העובדה שביום קר וגשום האוכל שלהם אוזל מהר מאוד וקווי הטלפון תפוסים כל היום.

    ישנם גם מקומות אחרים בהם השירים מהבילים, ואפילו שמות המנות אקזוטיים \ עממיים \ ביתיים יותר, אבל רובם אינם פועלים בערב המאוחר או בסופי השבוע, ובקטע הזה המטבחון לוקחים בגדול. גם כיף מאוד לשבת במקום, אלא אם אתם כמוני ולא אוהבים לאכול צלחות חמות ולהתחיל להזיע באמצע המסעדה ולנגב את המצח במפיות.

    אחלה סיקור, אהבתי מאוד איך לקחת את זה לזווית האישית והביתית. את חמה כמו שרית חדד בחוף הים.

    השבמחק
  2. נראה כאילו אמא מכינה קיא לארוחת ערב. למה אמא מכינה קיא?

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג