פליישמן צמחוני - זה אני!

בעבר סיפרתי כמה וכמה פעמים על פליישמן דלי (הנה סיפור על כריך קסום והנה אחד על סנדוויץ' חלומי).
מאז עברו הרבה פרות באחו וכותב מילים אלו הפך לצמחוני; עם זאת, הטעם המתוק של הפליישמן לא הפסיק לרדוף אותי.

אמש (מוצ"ש) הייתי מבושם היטב מסיידר בוטיק ישראל (שהיה לא משהו בכלל, אבל עשה את העבודה מבחינת אלכוהול) ובחולשתי הלכתי אל מעוז החיות המתות כדי לבדוק מה מתבשל.
בראש הייתה לי אפשרות אחת בלבד, לנסות לבקש את הכריך בלי הבשר, רק רטבים וסלטים, בתקווה שזה אכן אפשרי.

כשהגעתי ראיתי שיש מנה חדשה בתפריט, סטייק חציל באותו הרכב קסום כמו כריכי הבשר.
הרגשתי שבונה עולם הקדוש ברוך הוא שמע את תפילתי ושלח לי מתנה מהשמים.
כמה שניות אחרי זה גיליתי שאין כרגע חציל במלאי ויאללה ביי.

לאחר מעט מאוד שכנוע קיבלתי כריך סלטים ורטבים בלבד, הוא היה טעים מאוד וגם עזר לי להבין על הדרך שאלו בעצם הרטבים של פליישמן שטעמם דומיננטי ועושה את הסנדוויץ' למה שהוא.
חיות ניצלו, תאוות סופקו, חזרתי הביתה שבע ומרוצה.

אין לי תמונה כי טרפתי אותו חיש מהר ורק אחרי זה חשבתי עליכם.
סורי :(

פליישמן דלי

הכל התחיל כשהלכתי עם חברות מהעבודה כדי לראות דירה להשכרה בנווה צדק.

זה היה רעיון מוצלח על פניו, דירה נהדרת על הנייר, ארוחת צהריים באוויר החופשי, התכנון שלי היה ללכת לקישריה ברחוב הרצל.

תוכנית נהדרת.

בפועל מה שקרה הוא שהדירה הייתה צריף מכוסה אסבסט. חדר ומסדרון היכן שהובטחו שניים וחצי, השטח שהיה אמור להיות 60מ"ר היה קרוב יותר ל20 מטרים רבועיים.

הבחור שמתגורר שם כרגע אמר שאפשר לעשות מה שרוצים כי ממילא הורסים את המבנה בעוד שנה וחצי כדי לבנות בניין חדש במקומו.

וזה לא הכל, בדרך גם נפלנו על נהג מונית שפנה בכוונה לכל הרחובות הלא נכונים, נדחף לתוך פקקים ואמר כל הזמן "אתם תגידו לי לאן לנסוע, אני לא מכיר את הדרך" ואז כמובן התעלם מהכיוונים שלנו ואמר "וואי איך פיספסתי את הפניה".

אני מקווה שהארבעים שקלים האלה ילכו לו לתרופות. 

כריך קורנביף שמחם את הלב והבטן 

אחרי החוויה הלא נעימה הנ"ל הוחלט שנלך לאכול.
הצעתי את הקישריה, בסה"כ רציתי למלא את החלל העצוב בכמה קישים נהדרים. נרשמה הסכמה.
כשהגענו לקישריה בהרצל גילינו שהיא לא שם. במקומה נתלה שלט שאומר: דלי פליישמן, ניו יורק פינת הרצל.
בחלון הונח בתבונה כריך יפה.
זו אחלה דרך למשוך לקוחות, מוזר שלא עושים את זה ביותר מקומות, פשוט לשים מנה נאה בחלון הראווה הפונה לרחוב. מי עושה את זה כיום מלבד קונדיטוריות של פעם? מעטים.
בהתחלה כמעט ולא נכנסנו. היה חשש, חשבנו לאכול פסטה, פיצה, אפילו נקניקיה בלחמניה, אבל בסוף נשברנו, זה היה קרוב מאוד (עמדנו בדלת של המקום) והכריך בחלון נראה ממש טוב.

סנדוויץ' קורנביף עסיסי, עם עגבניה, מלפפון חמוץ, חסה, רוטב ברבקיו, חרדל ורוטב צ'יפוטלה

התפריט בפליישמן דלי הוא כמעט קלאסי, קורנביף, הודו, לשון (קלאסי בקטע ניו יורקי \ ארופאי), הדברים הרגילים.
בין השורות היה גם אזכור לבשר צלעות מפורק ברוטב ברבקיו, נשמע כמו חלום אבל לא ראיתי אותו בתצוגת הבשרים ומיהרתי אז העדפתי לבחון את הנושא בפעם אחרת.
כריכים, רכיבים של כריכים כסלט, לא יותר מדי מפואר או מגוון אבל מספיק בשביל להנות.
אני בהחלט נהניתי, אבל את זה אתם בטח יכולים להבין רק מהתמונות הנהדרות.

הבקר עסיסי לח וחמים, בדיוק כמו שהוא אמור להיות

לפני שאני מגיע לאוכל יש כמה נקודות זכות שאני חייב לציין כדי להסביר עד כמה טוב המקום, וזה עוד לפני האוכל:
* יש אפשרות לרכוש כוס גזוז עם ריפיל חופשי, אבל לא כמו במקומות אחרים אלא עם ברזים על הבר בשירות עצמי. אתה שותה מה שאתה רוצה, כמה שאתה רוצה, בלי לבקש ולחכות ולהתייבש.
הקונספט הזה אמנם לא תפס בישראל כי למה לתת לאנשים לשתות עוד ועוד כשאתה יכול לקחת עוד כסף על השתיה, וגם מהצד השני אני מניח שהישראלי הממוצע יבוא אם בקבוק או שקית זבל בכיס ויקח כמה ליטרים לדרך.
אני טעמתי את גזוז הלימון, המנטה והתות. שלושתם היו נהדרים. הכוס של הריפיל מגיעה בעסקית הצהריים. יש גם סודה נקיה.
* יש בכל מקום אגרטלים עם בצל ירוק רענן, ככה, לנישנוש. אני אמנם שונא בצל, אבל הרעיון חביב מאוד ואחת מהבנות שאיתן באתי בהחלט השתוללה.
* יש מכשיר לחימום הצ'יפסים, כמו של נאצ'וס בבתי הקולנוע, כמו שצריך להיות, כדי שזה יגיע רענן וקריספי. בהמון מקומות נותנים צ'יפס מהשקית או סתם כזה שאיבד כל צורה.
* יש צ'ייסרים זולים (תשעה שקלים) של סטולי ושל ג'יימסון. זה בהחלט מוסיף.
* יש מגוון רטבים עשיר, והם ממש טעימים. זה די הגיוני שבסנדוויצ'יה צריכים להיות מלא רטבים טובים אבל זה לא תמיד קורה בעולמנו.

מכשיר לחימום צ'יפס, בצל ירוק ואפילו ברז גולדסטאר

ועכשיו לאוכל:
הזמנתי כריך קורנביף. הבשר הגיע חמים ולח, מאודה בדיוק כמו שצריך.
הכריכים מוגשים בלחמניות פרנה (יש גם פרנה דגני \ לייט ואפילו פרנה בגודל שונה, גדול יותר - לא ביררתי למה). ע"פ הטריות של הלחם והעובדה שיש תנור במרכז החלל אפשר להניח שהם אופים אותם במקום.
בתוך הסנדוויץ' ביקשתי רוטב ברבקיו, צ'יפוטלה (אני שמח שזה תפס) וחרדל. הטעמים השתלבו מצויין והרטבים היו שמיכה נהדרת לבשר.
בנוסף היו הקורבנות הרגילים, חסה ועגבניה, וגם טאץ' נחמד של מלפפונים חמוצים פרוסים דק דק.
הכריכים מגיעים עם קערה של כרוב חמוץ מתוק נהדר, ערימה של צ'יפסים (בסגנון תפוצ'יפס) ומתבלים.
יש על השולחנות ועל הבר בקבוקים עם רטבים אבל אם יש רוטב שבא לכם ואין אז תקבלו אותו תוך שניות בודדות.

סנדוויץ' קורנביף מושלם, באמת

חשוב לציין שהמקום כשר.
מצד אחד זה אומר שלא תקבלו תוספות של גבינה ובייקון שהם אחלה דבר בכריך, אבל מצד שני אם תחשבו על זה - אין את התוספות האלה ברוב הסנדוויצ'יות בישראל.
מכיוון שממילא רוב הכריכים בסביבה מבוססים על עופות ובקר - אתם לא תרגישו בהבדל.
האוכל נהדר וכשהאוכל טוב לא שמים לב למה שחסר בו (כמו באוכל צמחוני או טבעוני טוב).
כשרות היא כמובן גם שיקול עסקי. אני מניח שהתעודה עוזרת לפנות ליותר סוגי קהל. בכל מקרה, זה לא גורע.
אם תחשבו על זה - בעצם החיסרון היחידי הוא שהסנדווי'צים לא יהיו זמינים בשבתות וחגים, שזה כן פיספוס כי אלה אחלה סנדוויצ'ים.

גזוז לימון, כרוב כבוש מתוק, צ'יפס, ארוחת מלכים

לסיכום:

הכריך היה מדהים.

באמת, אין לי מילים כדי לתאר. זה בשכונה של רובן, בטעמים טיפה שונים, נימוח, עסיסי, טרי, רטבים נהדרים שרק מוסיפים, תפריט יחסית עשיר אפילו שהוא מצומצם.

המקום נקי, מואר, נוח, מעוצב בצורה מודרנית אך נעימה ועם הרבה עץ. להבדיל מהקישריה ששכנה שם בעבר - לא מתחילים להזיע בשניה שנכנסים.

השירות ידידותי מאוד, איכות שתמיד מחמיאה לאוכל מצויין.

יצאתי מרוצה בצורות קשות.

אני ממליץ בחום אינסופי לבקר שם ויפה שעה אחת קודם כי כידוע עסקים מתחילים זקוקים לתנופה ותמיכה.

בית הפנקייק המקורי הרצליה

ברכות ואיחולים לכולכן\ם, מי יודע אם יצא לנו לדבר לפני כניסת השנה החדשה שבאה עלינו לטובה.

לקראת ערב ראש השנה החלטתי שזה זמן מצויין לפוסט קצר ומתוק.
המיקום: בית הפנקייק המקורי, הרצליה.
הזמן: צהרי שבת קיצית, לפני מספר שבועות.

פנקייקים עם רוטב חלבה חם, שברי מקופלת וקצת סירופ שוקולד בצד.

בדיוק סיימנו ארוחה שעליה אספר בפעם אחרת ופתאום בדרך הביתה התחשק משהו מתוק.
ההחלטה הייתה מהירה - עברנו את תל אביב והמשכנו לכיוון גלילות, משם אל בית הפנקייק.
מוסד מוכר, ידוע, מספק את הסחורה כבר כמה עשורים. הרבה יותר קל מלהתחיל להתעסק עם פנקייק בבית וכמובן שעדיף על לקנות בקבוקי סירופ שוקולד ומייפל שישארו במקרר לנצח (הרי כולנו מגיעים לגיל שבו עובר החשק לשתות סירופ ישר מהבקבוק).

כמו שבוודאי ראיתם בתמונה, הרעבה לנישנושים הזמינה לעצמה פנקייקים עם רוטב חלבה, עליהם שיכנעו אותה לפזר מקופלת - מה שהתברר כטעות כי הטעם של המקופלת החוויר מול החלבה וסירופ השוקולד המרוכז.
היא סיימה פנקייק וקצת, ואני שלא באמת רציתי גיליתי כמה קשה לסרב אחרי טעימה אחת.

San Pellegrino - Aranciata

כדי להתרענן הזמנתי לעצמי בקבוקון של גזוז תפוזים מהסדרה החדשה של סאן פלגרינו.
היה בהחלט מרענן, ובעיקר טעים.
ביציאה מבית הפנקייק הלכתי לחנות בתחנת הדלק הסמוכה וקניתי במחיר "מוזל" את הטעם הנוסף, הלימונטה.
אני לא זוכר איזה מהטעמים אהבתי יותר, שניהם היו מצויינים אם כי אחד מתוק יותר והשני מעט מריר, בקטע טוב.
בסדרה אגב יש עוד ארבעה טעמים, למיטב ידיעתי רק השניים הללו הגיעו לישראל.
הסדרה אמורה להגיע בפחיות שונות, מארזים וכו', אבל בואו נגיד תודה שלפחות קיבלנו משהו.
אגב, שני הטעמים מכילים מעט ציפה.

San Pellegrino - Limonata

וזהו בערך, משם הלכנו להסתובב קצת ואז לנוח בבית.
שיהיה לכולם תפוח בדבש, נתראה בקרוב, לא?
שנה טובה!

חומוס אסף, ביקור נוסף

לפעמים פוסט חדש בבלוג הוא רק תירוף לחלוק כמה תמונות יפות.
במקומות טובים, כאלה שחוזרים אליהם שוב ושוב - מעטים הסיפורים. אפשר אולי לספר על אכזבה, על ארוחה טובה במיוחד, אבל אחרי כמות הארוחות שסעדתי בחומוס אסף כבר נהיה קשה לחדש לקוראים.
עם זאת, אני יודע שהקוראים והקוראות בבלוג זה ישמחו לראות תמונה טובה, צלחת מגרה, ארוחה מעניינת, אפילו אם כבר נתקלו בה, שהרי כל צלחת היא עולם ומלואו, לפחות לכמה רגעים.

כרוב חמוץ מתוק נהדר, רוטב שום שמיר מעט חריף ומפנק מאוד, צלוחית עם שני סוגי חריף (אדום וירוק) מצויינים, סודה, גזוז בטעם פטל.

רק שתדעו, באמת שלא הגזמתי. יש בבלוג שלושה פוסטים על חומוס אסף, אחד מהם פורסם אפילו לא מזמן, ויש עוד כמה אזכורים לאסף בפוסטים אחרים, אני בטוח שאם תחפשו בגוגל "חומוס אסף" אנחנו נהיה שם, ובצדק.
אם אתם רוצים לנבור קצת: פוסט על חומוס אסף, עוד פוסט על חומוס אסף, והנה עוד אחד ישן יותר, מינואר.
וההייפ הוא לא לחינם, יש דברים בגו, זה לא חתול בשק, ההנאה מובטחת - כמו שאומרים.

כדורי פלאפל מפנגים שמגיעים לשולחן, קריספיים מבחוץ וירוקים ונימוחים מבפנים.

הפעם הלכתי עם זוגתי המקסימה, זה היה יום חם עד בוער אבל היינו להוטים על הארוחה.
ההליכה הייתה מעייפת אך למזלנו באנו מעט מאוחר, אחרי הגל הגדול של הצהריים ולכן היה מקום בפנים במזגן, ואפילו לא ישבו לידנו (שזה לא ישמע כאילו שהמקום היה ריק, היו בו מספיק אנשים בכדי שהצוות לא יוכל לנשום לרגע).
אני הזמנתי מנת חומוס גרגרים עם מעט טחינה, האישה הזמינה שניצל עם צ'יפס ואורז (הצ'יפס בשבילי) וקיבלה גם צלוחית חומוס קטנה משל עצמה כדי לנגב משהו עד שהאוכל מגיע. הנוהל הוא שאם שני אנשים יושבים בשולחן ומזמינים שתי מנות עיקריות - אפשר לקבל חומוס שכזה, בנוסף לסלטים, הרטבים וכדורי הפלאפל שמגיעים באופן אוטומטי.

חומוס גרגרים נהדר עם המון שמת זית עשיר ומעט טחינה באמצע.

החומוס היה נפלא. כזה ששווה להזיע בשבילו, ללכת טיפה רחוק, לחכות בשמש, כל דבר שתגידו. זה חומוס שבשבילו אני מוכן לקום בשישי בבוקר וללכת כמה שצריך.
אני לא יודע מה הסוד שלהם, אבל הוא מיוחד, שונה, יציקתי, מתוק וחמצמץ, עדין בפה ומיוחד מאוד.
חומוס כ"כ טוב שאפשר פשוט לאכול אותו במזלג מבלי להשתעמם.

שניצל עצום שמגיע עם שתי תוספות (הפעם אורז וצ'יפס גדול ומפנק) וצלוחית קטנה של חומוס בשביל הסיפתח עם הסלטים והפלאפל.

אחרי הניגובים והכרוב, קצת פלאפל וטיפה שניצל - הגברת הגיעה למסקנה שהיא לא יכולה על המפלצת שהניחו לה בצלחת והשניצל ושאר הדברים נארזו הביתה. גם אני לא יכולתי להתמודד עם הצ'יפס מרוב שהייתי מפוצץ, אכלתי כמה בודדים.
כמו כל ארוחה טובה \ חומוס טוב, ארוחת צהריים באסף מתיישבת לך בבטן ואתה בכלל לא חושב יותר על אוכל עד שעה מאוחרת מאוד.

אני לא יודע מה איתכם, אבל התמונות, בשילוב עם שעת הצהריים עושים לי חשק ללכת לחפש משהו לאכול.
ניפגש בסיבוב!
אגב, אם תחפשו טוב באינטרנט אולי תמצאו מישהו שיסכים לעשות לכם משלוח של חומוס אסף.
לפעמים יש מקומות שמתחילים לעבוד איתם, לפעמים יש כאלה שמפסיקים.
תסתמכו רק על המזל הטוב.