בריא-בא בריא בר | יד חרוצים 1, תל אביב

לא חשוב שמות, אבל כבר זמן מה שאני אוהב ושונא את המקום הזה.
זה התחיל כשהם (באחד הגילגולים) החליטו לעבור מלא כשר לכשר, ואז מחלבי לבשרי, ואז עוד כל מיני כהנה וכהנה.
אבל עם רוב הדברים הנ"ל יכולתי לחיות, ביקר כי באתי לשם בשביל הסלט.
מה שבאמת הפריע לי הייתה העובדה שהם תמיד, אבל תמיד, לא שמרו על הפרדה בין הקונטיינרים של הרכיבים לסלט, וכך לא משנה מה היית בוחר - היית מקבל גם קצת בצל אדום, קולורבי, טיפה שעועית ירוקה, תירס, עגבניה, והשם ירחם עוד דברים שאולי לא בא לך באותו הרגע.

הבעיה העיקרית שלי הייתה כמובן הבצל, הרי לא מדובר באיזה גילוח כרוב, או פיסה של מלפפון, מדובר בירק פוגעני בכלליות, ובמיוחד בשבילי - הוא עושה לי אלרגיות ובחילות.

בכל זאת, לפעמים אני הולך לשם, מוודא שנפלתי על רגע טוב שאין בו לחץ, ומרכיב לעצמי סלט מהקונטיינרים הפחות נגועים, או אם מדובר בשעה מוקדמת יחסית - אפילו משהו ששום ירק אחר לא שחה בו.

הפעם למשל:
תירס, פלפלים קלויים, חסה, קינואה, זוקיני, חציל, תפו"א אפוי, נבטים, פטרוזיליה, כוסברה, גרגרי חומוס, קרוטונים, טחינה, פסטו, מלח ופלפל שחור.

היה טעים.

#corn,#roasted #pepper, #lettuce, #quinoa, #zuccini, #eggplant, #baked #potato, #eggplant, #sprouts, #coriander, #parsley, #croutons, #tahini, #pesto

A photo posted by אוכל בחוץ (@food_out) on Jan 10, 2016 at 5:55am PST

שניצל קומפני: מחירו של טעים

לפני מספר חודשים סיפרתי על ארוחה פשוטה מאוד אך מוצלחת במיוחד במקום הנקרא שניצל קומפני.
בפוסט ההוא התלוננתי על הבעייתיות שלי עם אכילת בשר. למזלי אני כבר לא סובל מזה כרגע כי הוצאתי את הפריטים הבשריים מהתזונה שלי.
אבל לא באתי להטיף על צמחונות וטבעונות אלא לספר על טעמים, מחירים ואפשרויות.

ראשית כל, קחו דקה או שתיים להציץ בתפריט של המקום.
למעשה יש חמישה סניפים, למיטב הבנתי כולם באותו תמחור, אני ספציפית אכלתי את הכריך המדובר היום, בסניף ברחוב ריב"ל בתל אביב, בחוכמתי באתי מספר דקות לפני שהתחיל העומס המטורף שיש להם בצהריים.

ועתה, למנה המרכזית שלשמה התכנסנו:

בגט סלטים של שניצל קומפני

רק אתמול סיפרתי בהתלהבות על אלגמוס אשר מאכילים אותי בבגט \ לאפה עם סלטים ב15 ש"ח בלבד.
אצל שניצל קומפני בגט עם סלטים עולה 20 ש"ח, בעוד פיתה עולה 16.
כשהבנתי את מה שכתבתי בשורה מעל - נחתה עליי הרגשה של הפסד.
הבנתי את זה שניה אחרי ששילמתי ובעודי עומד בתור ומחכה שירכיבו לי את המנה.
חשבתי על זה שוב ושוב והרגשתי שנעקצתי טיפה. באמת, רק חמישה שקלים, אבל עדיין.

כשהרכבתי את הבגט עדיין חשתי החמצה, הרי מעבר לפינה יכולתי לאכול במחיר נמוך יותר בגט, וגם לחסוך, וגם אם הייתי אקסטרה רעב הייתי מבקש לאפה ומפוצץ אותה כאילו אין מחר.
אבל זו לא הנקודה של הפוסט.
הנקודה של הפוסט התחילה אחרי ההרכבה ובמיוחד אחרי הביס הראשון שבו הבנתי מה הולך לי בפה.

ביס של בגט סופר טרי ופריך, עם טחינה, סלט כרוב לבן, מלפפון טרי, פרוסות עגבניה גדולות ודקות, צ'יפס, פסטו, רוטב חרדל דבש ולבסוף רוטב צ'ילי מתוק. חמוצים בצד.
הסיפור הזה בתוך הפה הרגיש כמו קסם.
הטעם והניחוח של הבגט היו מטריפים. הרטבים שדרגו כל ביס למסיבה והירקות היו רגילים אך טריים ופרוסים בצורה מדוייקת שלא השאירה מקום לנזילות על הידיים.

בתור אדם שיכול לחיות על שילובים של לחם ורטבים \ ממרחים זה היה בדיוק הרגע שבו קלטתי לאן הלכו החמישה שקלים האלה. אמנם היו דברים נוספים שהייתי יכול להוסיף, אבל באמת, היה מדובר כאן בשלמות שבפשטות (למרות שרטבים משודרגים הם בהחלט לא עניין פשוט או של מה בכך).
הבנתי באותו הרגע שעם כל הכבוד לחמישה שקלים האלה - יש תמורה לאגרה.
ועם כל השמחה הזאת בפה אפילו לא שמתי לב שלא היה שניצל, עוד נקודה טובה למחשבה.

מזכרות מיריד האוכל בסנטר

יצא לנו להיות ביום חמישי אחר הצהרים בדיזנגוף סנטר בת"א לצורך סידורים.
אחד הדברים שהופכים את המקום לקניון המוביל בארץ מבחינתי הוא יריד האוכל שמתקיים שם בימי חמישי-שישי.
כבר העלתי פוסט בעבר על היריד הזה - בקצרה אסכם שתוכלו למצוא שם מגוון רחב של מאכלי עדות, וכמו כן גם מוצרי סופרמרקט פרימיום כגון זיתים תוצרת בית, בשר משובח (לא טעמתי, אבל כדאי שיהיה משובח במחיר של 30 שקל למאה גרם) ועוד. רוב המנות נמכרות בקופסאות פלסטיק לנשיאה הביתה, והמחירים ברוב הדוכנים עממיים.

אישית אני תמיד מחפש שם עלי גפן ממולאים בבשר ואורז ומתאכזב כל פעם מחדש כשאני מגלה שיש רק עלי גפן ממולאים בפירות יבשים ואורז, כך שאם יש מישהו מבין עניין שקורא את הבלוג - הרם את הכפפה, ויהיה לך לקוח נאמן.

בהיעדר עלי גפן ממולאים בבשר בחרנו ללכת לדוכן האיטלקי.
לקחנו מנה אחת של רביולי ומנה אחת של ניוקי.

ניוקי תפוחי אדמה, בטטה ופסטו (המעיכה במקור)

לזניה 4 גבינות (הנגיסה לא במקור)

הלזניה היא מנה שאני לוקח קבוע בדוכן הזה שתמיד מספקת את הסחורה.
היא אמנם נראית קטנה יחסית לשאר הלזניות בדוכן, אבל איכותית מאוד ומשביעה.

לעומת זאת הניוקי שנבחרו היו מאכזבים ותפלים - היה ניסיון לטבול אותם ברוטב שמנת שלא הצליח, אבל אולי זה אשמתנו שלא ניצלנו את ההזדמנות לטעימות, והלכנו על מנה שרצינו בתיאוריה ונראתה טוב על הנייר.
המנה הייתה אכילה, אבל לא הייתה עוברת שלב במאסטר שף (בניגוד לסמדי בומבה, שהייתה עד לא מזמן בסנטר, ועברה הרבה שלבים במאסטר שף)

לסיכום - אם הייתי יכול להחזיר את הגלגל אחורה הייתי פשוט לוקח את כל המגש של הלזניה, ומציע הצעה שלא ניתן לסרב לה. יש גם עוד דברים מפתים בדוכן לחברינו הצמחונים כמו כרובית בשמנת וברוקולי מוקרם, אבל כאמור מומלץ לטעום לפני, כי לא כל הנוצץ זהב.

תפוח אדמה אפוי | טעויות שעושים בעזריאלי

אין לי מושג איך קוראים למקום שאכלתי בו, לא בטוח שאפילו היה לו שם בולט כלשהו.
הדבר היחידי שבלט בו היו תמונות של תפוחי אדמה אפויים עם תוספות שונות.
עברתי ליד הדוכן הזה עשרות אם לא רבבות פעמים, תמיד רציתי אבל איכשהו זה לא הסתדר.
הוא נמצא באזור המסעדות בקומה הנמוכה יותר, צמוד לבורגר ראנץ', על פניו יש בו רק דוכן של רכיבים לסלטים \ תוספות לטוסט, אבל התמונות של תפוחי האדמה אומרות אחרת.
ביום חמישי האחרון פשוט נשברתי.

תפו"א אפוי, גבנ"צ, שעועית אדומה חריפה, פסטו.

ההתחלה לא הייתה מבטיחה במיוחד.
ניגשתי אל הדוכן והבחורה שעבדה בו עשתה פרצוף שאמר שהיה שילוב בין "מה אתה עושה פה?" לבין "מה אתה רוצה ממני?!". שאלתי אותה למה היא מופתעת שניגשתי לקנות מהם אוכל, אבל היא הייתה בהלם כללי ולא תקשרה יותר מדי.
הגיע בחור אחר והחליף אותה, ועד שהאוכל שלי היה מוכן - שניהם פחות או יותר נמנעו מליצור איתי קשר עין.

המקום מצויין במין תנור עם להבה גלויה (או אשליה של להבה) ממנו שולפים את התפודים. לאחר שנשלפו שניים גדולים, הם נלקחו לעמדת התוספות ופוזרה מעליהם גבינה צהובה.
לאחר מכן הבחור הלך למטבח וחזר עם הר של שעועית אדומה מעל הכל.
במבט לאחור - הרוטב של השעועית די הזכיר את השימור המתקרא שעועית אדומה חריפה, אבל השעועית הייתה יחסית קשה, מה שהעיד על בישול לא שלם, להבדיל מזו בשימור שמגיעה רכה.
מה גם ששועית זול יותר להכין לבד בכמויות מסחריות מאשר לרכוש בשימורים, אבל יכול להיות שמבחינה לוגיסטית יש חישובים אחרים.

למרות שתפוחי האדמה היו צלויים באופן מושלם מבחוץ - הם היו קצת קשים מבפנים.
הכמות הייתה רבה ולא התקרבתי ללסיים הכל.
הטעמים בסופו של דבר נהיו משעמים, הוספתי פסטו למרות שזה לא הגיע עם המנה, רק כדי לגוון.
שעועית, גבינה בכמות מזערית ותפוח אדמה שאינו מושלם - ארוחה שאיש לא צריך לסבול חמגשית עצומה ממנה.

קיש קיש קיש (בלי אִסְתְּרָא בְּלָגֵינָא)

הערב אכלנו בייגל עם רוסטביף ושאר תופינים (ענבר שמה בתוך שלה ביצת עין חמה), היה תענוג גדול.
בשלב כלשהו קרענו את העיר, וחזרנו רעבים וחלשים, מחפשים משהו לנשנש.
בעוד אנו בולסים במבה וטוסטים עם גבינה - ראיתי קופון לקיש  (בחצי מחיר!) בקישריה, מקום ממנו הזמנתי לא פעם.
הזמנתי שלושה, מתוך ידיעה שאני רוצה עוד אבל לא רוצה להיות חזיר, מה גם שהמדיניות שלנו בבית לגבי קופונים היא לא למהר לרדוף אחרי דברים שלא באמת רוצים כי תמיד אפשר לשלם כמה שקלים יותר ולהנות מדברים בדיוק מתי שבא לנו ולא מתי שאולצנו.

הקישים של הקישריה הם תענוג צרוף במבחר עשיר של תוספות וטעמים.
יצא לי לאכול בסניף בהרצל וראיתי אפילו איך מרכיבים אותם מול עיניי המשתאות.
הבעיה היחידה שאני מצאתי בהם היא שקיים בתוכם אלמנט כלשהו שגורם לרעב ולרצון לאכול עוד ועוד. אני לא בטוח אם זה פשוט שילובי טעמים ממש מוצלחים או שהם ממש מוסיפים משהו לתוך המוצר.

זה סיפור אמיתי לחלוטין, כשאני אוכל את הקישים שהם יש לי יצור מיצי קיבה מוגבר, אני ממש מזיל ריר ולא מצליח להפסיק, שולח את ידי לקיש הבא פעם אחר פעם (אני בד"כ מזמין המון מיני קישים כדי להנות מכל הקומבינציות האפשריות).
זה נשמע כיף, אבל משהו בהחלט מעט פסול במזון שמייצר תגובה לא בריאה שכזו, אני פשוט לא מסוגל להפסיק לרייר, אפילו כשאני מלא.

אני נותן את המלצתי האישית לקישריה ומבטיח לסקר כמיטב יכולתי גם אותם וגם את הבייגלים שאכלנו הערב.
אם לא בא לכם להתחייב לקופונים זה מצויין, אני אישית ממליץ ללכת על קומבינציות של מיני קישים - ותשאלו את הטלפן לגבי המבצעים שיש להם כי הם מוסיפים קישים נוספים במתנה מעל לכמות מסויימת.

מתנסה בטוסטים (החזרה לסיילנס)

בסדרת הכתבות האחרונה על בר הסלטים סיילנס סיפרתי על כל מה שקרה לי איתם, על הכשלונות וההצלחות וגם הואשמתי בקידום מכירות לסניף החדש שלהם שבמקרה נמצא קרוב למקומות אחרים בהם אני נוהג לאכול.

[זה לא נכון אגב, אני סתם נוטה להתביית על מקומות מוצלחים]

ניתן לומר רבות בשבחו של טוסט ב18ש"ח עם מבחר תוספות רחב וחופשי, אבל הדבר הכי טוב לדעתי הוא האפשרות להתנסות. זה בדיוק מה שבחרתי לעשות הפעם, ועל תעויוט משלמים.

טוסט שמרכיביו מלחיצים: עגבניות, אננס, חצילים, תירס גמדי, פסטו, רוטב בלסמי, צ'ילי מתוק ורוטב חרדל דבש, וגם גבינה כמובן

זה לא שהטוסט לא היה טעים, הוא לא היה יכול להיות לא טעים עם כ"כ הרבה מרכיבים איכותיים, אבל שילובי הטעמים שעשיתי לא היו נכונים. לדעתי הטעות העיקרית ואולי היחידה הייתה הניסיוון לשלב תירס גמדי בטוסט שהיה יכול להיות מושלם בלעדיו.
מה יכול להיות רע בטוסט עם אננס, חצילים מטוגנים וקוביות של עגבניה?
טוסט שמרוח עליו פסטו, עם רוטב בלסמי, חרדל ודבש, רוטב צ'ילי מתוק? אין בו שום פסול.

תירס גמדי חם בשילוב טעמים אחרים הוא סתם גוש רוטב וחסר טעם. למעשה יש הרבה סוגים של תירס גמדי שהם לא טעימים, אולי הסוג הזה היה לא טעים כבר בפחית השימורם שלו.
לפחות למדתי לקח לפעם הבאה!