‏הצגת רשומות עם תוויות שישי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שישי. הצג את כל הרשומות

יום שני, 6 ביולי 2015

Santa Katarina - סנטה קתרינה

אוכל של היפסטרים יכול להיות נוראי, סביר ואפילו טעים ומגניב, כמו רוב סוגי האוכל בעצם.
מה שכן, הוא ינסה להיות מוקפד.

אל סנטה קטרינה הגעתי ביום שישי כלשהו, עם חברים.
הייתי רעב, אבל מכיוון שהתפריט החדש שלי כולל בעיקר ירקות - חיפשתי משהו שיענה על הדרישה, והנה, נס הירקות הגדול!

בטטה, כרובית, שעועית, עגבניה וטחינה
ירקות צלויים על מצע טחינה


המקום הוא באמת פינת חמד לשבת בה. קרוב לחמארה של שישקו, פורט סעיד, הר סיני ושאר הדברים המרכזיים והמגניבים שיש שם באזור. אוויר נעים, החצר הסגורה של החניון הגדול (של בית הכנסת הגדול) מספקת פרטיות אינטימית למרות שלמעשה אתם לכודים עם עוד המוני אנשים בסמטא צרה של מגניבות.

למרות שכל מה שטעיתי היו הירקות הנ"ל - אני מאמי שמי שמוציא צלחת מוקפדת וטעימה כ"כ יכול לעשות עוד כמה דברים טובים, ואפילו יותר.

נ.ב. בחלל של סנטה קתרינה יש טאבון עצום.

יום רביעי, 7 במאי 2014

מנה משולשת של אבו חסן

בביקור המדובר הלכתי עם חברים רבים סעוד ארוחת בוהריים באבו-חסן.
אני לא זוכר אם כבר יצא לי לספר בעבר, אבל אני לא חולק את ההתהבות המוגזמת סביב המקום.
זה אחלה חומוס, באמת, אבל יש כאלה שאני אוהב יותר.
אני גם בעיקר לא אוהב לעמוד בשמש מלא זמן בשביל לקבל מנה ולאכול אותה ממש מהר תוך כדי שאנשים מזיעים מחכים שאני אפנה להם מקום במבטים זועמים מרעב.

חומוס, מסבחה, פול, אבו חסן.
משולשת: אבו חסן

שלא תבינו אותי לא נכון, טעים גם טעים, אבל חומוס זה עניין אישי ובעיניי מספר הפעמים שאכלתי מנה באמת באמת מדהימה באבו חסן זה משהו שאפשר למנות על יד אחת.
בשביל מנה טעימה אפשר ללכת להרבה מקומות, בלי תור, בלי דחיפות וצעקות, ובלי לאכול ממש מהר כדי לפנות מקום לאחרים.
אני עדיין מכבד את כל מי שמעדיף ללכת לשם, אבל כמעט אחרי כל סיבוב כזה אני מרגיש שיכולתי לחסוך לעצמי זמן ומאמץ.

יצא לי להתלונן על זה בפני חברים וחומוסאים, לא תמיד יש הסכמה לגבי הטעם, אבל כמעט תמיד יש הסכמה לגבי החוויה.
עם זאת, כולם, כולל אותי, חוזרים אל התור המיוזע.

יום שישי, 3 בינואר 2014

אבו חסן בשישי בבוקר | חומוס פול מסבחה

אבו חסן היא לא החומוסיה האהובה עליי.
לרוב אני אפילו לא מאמין שהיא שווה נסיעה מיוחדת אלא אם נמצאים באזור או ממש רוצים להפגש עם אנשים שמתכננים להגיע לאכול בסניף.
אף פעם לא הבנתי את ההיסטריה סביב המסבחה שלהם (למרות שהיא באמת מצויינת), ולדעתי גם לא כתבתי אף פעם פוסט עליהם, למרות שאכלתי שם מלא פעמים.
אבל תמיד יש "אבל".

משולש: חומוס, פול, מסבחה
משולש: חומוס, פול, מסבחה


לפני שבוע היו לי סידורים עם חבר בסביבה והחלטנו לעשות מעשה.
הגענו, התיישבנו כנהוג, ליד זרים.
הזמנתי חומוס משולש, יעני מנה משולשת, קצת מכל דבר, מסבחה, חומוס, פול, רוטב חריף, לא לפספס כלום ולשבוע עד הסוף.
על הצד גם פלאפל וצ'יפס.

הפלאפל והצ'יפס היו סבירים, לא משהו לכתוב עליו.
המנה לעומת זאת הייתה קסומה, באמת, אולי זו הייתה ההליכה, הרעב, מזג האוויר, לא יודע, אבל כל דבר בצלחת הזאת היה מדהים.
זה היה כ"כ טעים שבסוף גם לקחתי את המארז הכי גדול שאפשר של מסבחה הביתה.
כל עוד המארז הזה לא נגמר חשבתי לעצמי שחבל, כי הייתיי יכול לקחת גם קופסה גדולה של פול.
באמת טעים.

חומוס זה עניין של טעם וריח, לא כולם אוהבים את אותו הדבר, יש תמיד דיעות לכל הכיוונים, אבל הפעם הייתי חייב להסכים עם כל מי שאי פעם שיבח את המקום. זו הייתה חוויה חיובית עד מאוד, פי מיליון.
בסופו של דבר זה גם לא משנה אם תאכלו את החומוס שלכם ברחוב הדולפין, בשבטי ישראל 14 או בסניף שמולו (מס', לא הגיוני אבל ככה זה), החומוס הוא אותו חומוס, טעים, מפתיע, ובעיקר מעורר מחלוקת סביב הכדאיות של המתנה בתור בשביל המנה הספציפית הזו.

יום שני, 20 במאי 2013

חומוס שלמה ודורון | שישי בצהריים

הלו הלו

שיטוט יום שישי בסביבת שוק הכרמל הביא אותי ואת Sabib לנסות את החומוס המדובר של שלמה ודורון בכרם התימנים.
באזור יש חומוסיות כמעט כמו באסטות של ירקות, ומה שמייחד את המקום הזה הוא שהוא נוסד ב1937 ע"י הסבא שלמה, וכיום מנוהל ע"י הנכד דורון. לא יצא לי לבקר שם בדיוק בשנה ההיא, אז אני איאלץ להאמין להם.
החומוס מקבל סופרלטיבים רבים ברשת, גם מצד אנשים "מביני עניין" שמוכנים להיהרג על שמו הטוב.

הגענו בשעת שיא בצהרי היום, והצטרכנו לחכות כרבע שעה בתור.
בקץ ההמתנה, קיבלנו את שולחננו הלא מרווח כל כך שנמצא ליד מלאי גדול של פחיות ריקות למחזור, אבל כשאתה כבר מקבל מקום בחומוסיה מבוקשת בצהרי יום שישי, אתה לא יכול להיות בררן.

לקח מספר דקות עד שניגש אלינו מלצר.
המקום מגיש אך ורק חומוס בניגוד למקומות אחרים באיזור שמשלבים גם בשר כמו מסעדת ארז השווה.
הזמנו מנת חומוס בינונית [להבדיל מגדול או קטן] עם טחינה ועוד מנת חומוס משולשת (ששילבה גם גרגרים ביצה ופול).
כבונוס קיבלנו גם ביצה לכל חומוס, למרות שלא ביקשנו.

והרי המנות שהגיעו כעבור מספר דקות מעת ההזמנה :

טחינה, פטרוזיליה, פפריקה, שמן זית וביצה
טחינה, פטרוזיליה, פפריקה, שמן זית וביצה

טחינה, פטרוזיליה, פפריקה, שמן זית וביצה
משולש עם ביצה


למרות שהחומוס הגיע בזמן סביר לשולחן, עדיין לא יכלנו לדגום אותו והצטרכנו לחכות פרק זמן קצת רב מידי לטעמי, לצלחת הפיתות (חמות ומשובחות) ולתוספות (בצל ושות').

טוב, אז הפיתות הגיעו, חתיכת פיתה ביד בתנועה מדודה לעבר החומוס, מצפה לפיצוץ בפה בעוד 3..2..1.. ו..
לא משהו האמת.. וכל כך רציתי..,
הטעם סטנדרטי למדי, מזכיר קצת חומוס צבר שקניתי ב10 שקלים לכמעט קילו בסופר.
כל התוספות שנלוו אליו הצליחו להקפיץ קצת את הרמה שלו מעל אותו חומוס שיש לי במקרר בבית, אבל לא בהרבה.
אפילו הביצה הייתה קצת חסרת אופי - לא ממש חומה ולא ממש לבנה.

עבור 2 המנות בצרוף 3 פחיות קולה זירו (שהיו מצויינות וגם למדנו ש"מאיה" זה שם מאוד נפוץ) שילמנו מחיר סטנדרטי של כ60 ש"ח. לא נראה לי בסך הכל שזה מקום ששווה לחכות בתור אליו - עדיף ללכת לארז הסמוכה - שם יותר טעים, ויש גם שיפודים במחיר מציאה.


 - - - - - - - - -

וכעת לדברים מאת סביב (Sabib):

אני חייב להסכים עם הניתוח המושכל של ידידי המלומד.
החומוס טעים בגדר הרגיל, אם כי הופתעתי לגלות כמה ההייפ סביבו מוגזם - הרי באיזור השוק יש כאמור חומוסיות בשפע וזו לא באמת שווה עמידה בתור יותר מאחרות.

הלחץ שהוביל לשירות מבולבל ואיטי מאפיין את הכרם בימי שישי, כשאנשים נצלים בשמש בעודם ממתינים לשבת איפשהו ולאכול משהו, ממתינים שיקשיבו להזמנה שלהם או שיקחו מהם את הכסף. זה לא חדש אבל זה תמיד פוגע מעט בחוויה.
עוד פגיעה נרשמה בתוספות הביצה שהונחו בצלחת מבלי לשאול ולאחר מכן חוייבנו עליהם.
שוב, לא סוף העולם, אבל עוד דבר לרשימה - כשבונים לך ציפיות אתה עלול להתאכזב.


חומוס משולש ומנה של חומוס טחינה ברקע
חומוס משולש ומנה של חומוס טחינה ברקע

לסיכום:
זו מנה לא רעה אם אתם באזור ורוצים לנסות, אולי יש ימים שהיא אפילו טעימה יותר בהם.
מצד שני, זו לא מנה שהייתי נוסע בשבילה במיוחד - יש באזור הכרם חומוסים אחרים שעדיפים לטעמי.
כמובן שבסופו של דבר חומוס הוא עניין של טעם אישי, אז אם אתם חולים על שלמה ודורון ספרו לנו למה, אולי אפילו נשתכנע.

המנה הגדולה (לקחתי את גודל הביניים) ביחד עם הפיתות הטריות די סתמה אותי ככה שלא יכולתי להנות ממטעמים אחרים שיש לאזור להציע, שלא לדבר על קניות בשוק שעשיתי בקושי מפאת השובע ותחושת הכובד.
אם יש לכם תוכניות לשישי - עדיף לא להתחיל את היום עם חומוס ופול.



יום חמישי, 12 באפריל 2012

קארדו | סיידר מבית ווסטונס (Westons)

הכל התחיל כשהלכתי בצהרי יום שישי עם החבר שאול (וזוגתו פלג באמת שתחיה בכבוד) לקארדו, מקום חביב בתחילת שדרות ירושלים ביפו, בית קפה שהוא סוג של בר יינות וקצת מסעדה וטיפה ביסטרו.
פלג ושאול אכלו פנקייקים וקרואסונים עם גבינות עיזים ופרושוטו.
אני ידעתי בדיוק בשביל מה אני מגיע.

קארדו הגישו בעבר את אחת הבירות האהובות עליי, ליפמנס (Liefmans), בירה בלגית עם בסיס פירותי, בתסיסה במיכלים פתוחים (התסיסה מתרחשת מאורגניזמים העפים באוויר), מתוקה וטעימה להפליא. יש להם כמה סוגים, רובם מבוססי דובדבנים או פירות יער או שילוב שלהם.

באיזשהו שלב לקראת החורף - החבית הוחלפה, לא זוכר למה בדיוק, אם אינני טועה זה היה סוג אחר, כהה יותר, פחות מתוק אבל עדיין לא רע בכלל.

ביום השישי הזה, שהיה קיצי, בו אני והחבר שאול וזוגתו פלג באנו, התבשרתי שהוחלף שוב המלאי. כעת היה סיידר. בהתחלה מיררתי, אבל מהר מאוד אמרתי יאללה.
מה רבה הייתה שמחתי כשגיליתי שמדובר בסיידר ווסטונס אותו לראשונה טעמתי בפאב אירי בפראג ומאז גם שתיתי די הרבה משיכר האגסים שלהם (אפשר למצוא בחינאווי).
הסיידר היה צונן, עם מעט קרח בכוס הפיינט (זו ההגשה המומלצת לליפמנס), תענוג ביום שמש.

עברו מאז כשבועיים ואני צמא מאוד לסיידר שלי (מדובר בסוג הפחות יבש ופחות חמצמץ, 4.5%) , פשוט, קליל ומענג.
מי בא?


סיידר ווסטונס WESTONSסיידר ווסטונס WESTONSסיידר ווסטונס WESTONS

סיידר ווסטונס WESTONSסיידר ווסטונס WESTONSסיידר ווסטונס WESTONS

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג