חומוס גרגר הזהב | השוק 16 פינת לוינסקי 30, תל-אביב

לפעמים מחמם את הלב לראות איך מקום יכול להתחיל בינוני עד חלש ופתאום לתפוס תאוצה, לייצר אחידות טעמים ולא סתם טעמים אלא הטעמים הטובים באזור המיידי.

בשקט בשקט, הפכו גרגר הזהב למקום החם ביותר בשוק לוינסקי. ארוחות צהריים שוקקות, תור מסביב לבניין בימי שישי, וחומוס ששמו יוצא למרחקים (וגם סלטים כיד המלך). גרגר הזהב הוא שם דבר.

למטה תוכלו לראות ארוחת צהריים זריזה של שישי בבוקר: חומוס גרגרים, צ'יפס, כרובית מטוגנת והרבה פטרוזיליה בשביל הטעם והצבע.

מקנאים? יאללה, לכו חפשו (את החומוסיה).

ביוש!

חומוס, צ'יפס, כרובית

פאוזי פול

פאוזי פול היקר והטוב.

בימים חמים אלו, כאשר בכל שכונה יש כבר לפחות חומוסיה אחת - נותר לנו רק להתפלל לשלומם ופרנסתם של אלו שמכינים חומוס מהלב, ולא רק בשביל לעשות עסק.
מי יתן והפוסט הזה ישלח ברכה לידיים של כל מי שמכין את החומוס שאתם אוהבים, שיזכו לבריאות ואריכות ימים ולשגשוג, כי בלעדיהם אנחנו סתם נהיה רעבים.

ועכשיו באמת: אם אתם רוצים חומוס טוב - לכו לפאוזי, ורצוי לפני שמתחילים להגמר הדברים בסירים.
יאללה, לכו, קישטה.

אבו איסמעיל | ריב"ל

את חומוס אבו איסמעיל חלקכם בוודאי מכירים.
בהתחלה היה זה חומוס יונס מרחוב אבן גבירול (באחד הגילגולים האחרונים שלו).
החומוס ההוא היה טעים, שלא לאמור מצויין. ואז פתאום נסגר. אח"כ האנשים שהביאו את החומוס הטוב ההוא עברו לנמל יפו, הפעם תחת השם אבו איסמעיל.
חומוס אבו איסמעיל ביפו פתוח גם היום, ואנשים עומדים בתור בשביל עוד ועוד מנות.

חומוס אבו איסמעיל של רחוב ריב"ל התחיל בתור חגיגה לפה, אחרי תקופה קצרה חווה ירידה (בעיקר בגלל שירות מבולבל) ולא מזמן נשרף - כך שלמיטב הבנתי בזמן שאני כותב שורות אלה הוא עומד סגור.

מנה משולשת בחומוס אבו איסמעיל, עם צ'יפס, פלאפל, חמוצים וסלט

אז אמנם אנחנו מדברים פה על חומוס שאי אפשר לאכול כרגע בסניף שעליו אני כותב, אבל אפשר לטעום תוצרת נהדרת בסניף שבנמל יפו. תראו את התמונות, הן לא משקרות.

לגבי הסניף שנשרף - אני מקווה שיחזור במהרה, חומוס טוב בקרבת מקום הוא תמיד נכס, במיוחד במחירים הזולים שהיו לאבו איסמעיל של רחוב ריב"ל.

אמנם לא חסרות פה חומוסיות באזור, אבל כל אחת מגיעה עם מצבי הרוח שלה, התור שלה, שעות עומס בצהריים בהן אי אפשר לתפוס שולחן וגם טעמים שלא תמיד בא לך יום אחרי יום אפילו שבא לך חומוס.

חומוס משולש של אבו איסמעיל

מדובר בחומוסיה מבטיחה שהסניף הספציפי הזה שלה לא שרד (פיזית). אני לא בטוח מה קרה שם, אבל זה בהחלט חבל כי הפוטנציאל היה עצום. המחירים היו נוחים וכללו גם עסקיות מפנקות, וגם מגוון מנות גריל ותבשיל.
בס"ה תמיד טוב שיש מקומות חביבים לאכול בהם.
אעדכן אם יהיו התפתחיות.
בתאבון!

מנה משולשת של אבו חסן

בביקור המדובר הלכתי עם חברים רבים סעוד ארוחת בוהריים באבו-חסן.
אני לא זוכר אם כבר יצא לי לספר בעבר, אבל אני לא חולק את ההתהבות המוגזמת סביב המקום.
זה אחלה חומוס, באמת, אבל יש כאלה שאני אוהב יותר.
אני גם בעיקר לא אוהב לעמוד בשמש מלא זמן בשביל לקבל מנה ולאכול אותה ממש מהר תוך כדי שאנשים מזיעים מחכים שאני אפנה להם מקום במבטים זועמים מרעב.

משולשת: אבו חסן

שלא תבינו אותי לא נכון, טעים גם טעים, אבל חומוס זה עניין אישי ובעיניי מספר הפעמים שאכלתי מנה באמת באמת מדהימה באבו חסן זה משהו שאפשר למנות על יד אחת.
בשביל מנה טעימה אפשר ללכת להרבה מקומות, בלי תור, בלי דחיפות וצעקות, ובלי לאכול ממש מהר כדי לפנות מקום לאחרים.
אני עדיין מכבד את כל מי שמעדיף ללכת לשם, אבל כמעט אחרי כל סיבוב כזה אני מרגיש שיכולתי לחסוך לעצמי זמן ומאמץ.

יצא לי להתלונן על זה בפני חברים וחומוסאים, לא תמיד יש הסכמה לגבי הטעם, אבל כמעט תמיד יש הסכמה לגבי החוויה.
עם זאת, כולם, כולל אותי, חוזרים אל התור המיוזע.

אבו אדהם של שבת

מה יותר כיף מללכת לאכול אבו אדהם בשבת, עם שתי צלחות של תוספת חינם, צ'יפס, פלאפל וגם כמה חברים טובים?
יש הרבה דברים יותר שווים, אבל בשבת הזו התענוג הנ"ל היה מנת חלקי.

למרות שעמדנו כמה דקות בתור - הסתבר שהיה לנו מזל והאנשים שאחרינו עמדו מה שנראה כמו נצח, ובצדק, אני לא מיהרתי לשום מקום, כאמור היו תוספות רבות ומנות נוספות וכולנו אכלנו ושבענו וצחקנו והטחינה זרמה כמו מים.

חומוס, פול, טחינה גרגירים, חריף ירוק וצ'יפס. ברקע ניתן לראות מנת חומוס מסבחה עם ביצה.

פעמיים משולש אצל פאוזי פול

לפני כשבוע התלוננתי על זה שלא יוצא לי לאכול מספיק אצל פאוזי פול.
בשישי האחרון לא רק שהצלחתי לתקן את העניין אלא אפילו מצאתי בתוכי מקום לשתי מנות חומוס משולש, עם הרבה חריף ירוק מפוצץ בכוסברה.

כל דבר שיש בצלחת של פאוזי טעים.
חומוס, מסבחה, פול, גריגירים, טחינה וגם החריף המדהים שהם מכינים במקום ואפילו מוכרים הביתה בקופסאות.

אחרי החומוס מיהרתי הביתה וישנתי כמה שעות ברציפות.
להבא אדע שאני כבר לא מסוגל לאכול שתי מנות ענקיות אחת אחרי השניה, אבל באמת שזה היה טעים.

חומוס משולש עם מסבחה, פול, גרגירים, טחינה, פטרוזיליה, כמון, פפריקה, שמן זית ופטרוזיליה, ותוספת נדיבה של חריף ירוק.

עוד מנה של משולש. תענוג גדול.

פאוזי פול - טוב שבאת הביתה

כבר ממש הרבה זמן, הרבה יותר מדי, שלא באנו לאכול ארוחת בוקר אצל פאוזי פול ברחוב אברבנאל.

ובאמת שאין סיבה לא לבוא, אפילו לבוא במיוחד.
החומוס טעים, הפול טעים, המסבחה טעימה, היחס חם ואישי, המקום תמיד נעים ויש בו בדיוק את הכמות הנכונה של אנשים כדי לא להעיק.
יש אפילו שולחן שאנחנו מאוד אוהבים שאיכשהו תמיד פנוי כשבאים.

באנו לבראנץ' ביום שישי אחרי סידורים, אכלנו עד הגרגיר האחרון.
תענוג גדול.

מנה משולשת של פאוזי פול

תקציר:
מחירים - נמוכים יחסית, פחותים ממה שחומוסים אחרים התחילו לגבות לאחרונה
אווירה - צריף קטן ומפנק
ניקיון - לאכול מהרצפה
אוכל - טעם ששווה לבוא בשבילו במיוחד

חומוס אבו מרון | מנחם בגין 48

הכל התחיל בציפיה ארוכה.

החבר'ה שבאו לפתוח את חומוסיית אבו מרון (שבחיפה נחשבת למיתולוגית) כאן בתל אביב נתקלו בקשיים.

במשך כמה ימים אפילו אפשר היה לראות אותם יושבים מבואסים בסניף וממתינים לרשיונות כלשהם.

הייתי יוצא להפסקות סיגריה ושואל אותם מתי פותחים והתשובה הייתה שוואללה ממש עוד מעט.

אחרי זה היה השלב של האזהרות.

ביום הראשון שלהם מלא אנשים חזרו וסיפרו סיפורי אכזבה מרים. הפיתות קרות, החומוס מבאס, כל מיני עלילות.

אבל אני בתור אכלן ותיק יודע שלא סומכים על טעמים של אחרים וגם שלכל מקום מגיעה תקופת הרצה, עד שמוצאים את כל הטעמים הנכונים, שהשירות מתיישב כמו שצריך, שעובדי המטבח מתרגלים וכו'.

בסוף היה השלב של הטעימות.

בהתחלה היה סביר, לא נפילה ולא סוף העולם. אחרי יום יומיים עוד טעימה ופתאום הכל משתפר.

בין לבין נקודת האור הייתה הפול. הפול אצל אבו מרון התל אביביים תמיד מנצח ובגדול.

מעל זה, בנוסף, מנת צ'יפס הבית, המפורסמת מחיפה, צ'יפס שמנים ויפים בטיגון כפול, עם קצת חריפות ושום לימון, הרבה פטרוזיליה מעל והבזק של סומאק, רק הריח שלו יכול להרוג, והטעם הוא זה שמביא את הגופה לגן עדן.

יצא שאני אוכל שם לפחות פעם בשבוע, הרמה מספיק גבוה כדי לא להרחיק לכת עד המתחרים (אפילו שיש רבים וטובים).

בגדול, אחלה חומוסיה, לאוהבי היציקה האוורירית עם כמויות השמן הנדיבות, בטמפרטורת החדר כשהחימום מגיע מהגרגירים והפול. רטבי הבית (פלפל ירוק חריף ושום לימון - כאשר הדגש הוא בעיקר על השום) משדרגים כל דבר ללא היכר, אפילו אם תרימו אבן מהרצפה היא תהיה טעימה ברמות.

הפיתות שלא כמו שציינו החברים המלעיזים - תמיד טריות ורכות, לפעמים גם עושים להן מכת חום קטנה (שניה או שתיים) לפני ההגשה, בשבל הפינוק.

אבל חלאס עם הדיבורים, בואו תראו איזה תמונות צילמתי מאז הפתיחה ועד היום.

אתם עוד תלקקו את המסך.

כתובת: מנחם בגין 48, תל אביב.

תמחור: עממי

ניקיון: יסודי, מצוחצח ומבריק

שירות: מחוייך, מפנק, זוכרים לקוחות חוזרים

תפריט: בסיסי, מנות חומוסיה קלאסיות

אבו חסן בשישי בבוקר | חומוס פול מסבחה

אבו חסן היא לא החומוסיה האהובה עליי.
לרוב אני אפילו לא מאמין שהיא שווה נסיעה מיוחדת אלא אם נמצאים באזור או ממש רוצים להפגש עם אנשים שמתכננים להגיע לאכול בסניף.
אף פעם לא הבנתי את ההיסטריה סביב המסבחה שלהם (למרות שהיא באמת מצויינת), ולדעתי גם לא כתבתי אף פעם פוסט עליהם, למרות שאכלתי שם מלא פעמים.
אבל תמיד יש "אבל".

משולש: חומוס, פול, מסבחה

לפני שבוע היו לי סידורים עם חבר בסביבה והחלטנו לעשות מעשה.
הגענו, התיישבנו כנהוג, ליד זרים.
הזמנתי חומוס משולש, יעני מנה משולשת, קצת מכל דבר, מסבחה, חומוס, פול, רוטב חריף, לא לפספס כלום ולשבוע עד הסוף.
על הצד גם פלאפל וצ'יפס.

הפלאפל והצ'יפס היו סבירים, לא משהו לכתוב עליו.
המנה לעומת זאת הייתה קסומה, באמת, אולי זו הייתה ההליכה, הרעב, מזג האוויר, לא יודע, אבל כל דבר בצלחת הזאת היה מדהים.
זה היה כ"כ טעים שבסוף גם לקחתי את המארז הכי גדול שאפשר של מסבחה הביתה.
כל עוד המארז הזה לא נגמר חשבתי לעצמי שחבל, כי הייתיי יכול לקחת גם קופסה גדולה של פול.
באמת טעים.

חומוס זה עניין של טעם וריח, לא כולם אוהבים את אותו הדבר, יש תמיד דיעות לכל הכיוונים, אבל הפעם הייתי חייב להסכים עם כל מי שאי פעם שיבח את המקום. זו הייתה חוויה חיובית עד מאוד, פי מיליון.
בסופו של דבר זה גם לא משנה אם תאכלו את החומוס שלכם ברחוב הדולפין, בשבטי ישראל 14 או בסניף שמולו (מס', לא הגיוני אבל ככה זה), החומוס הוא אותו חומוס, טעים, מפתיע, ובעיקר מעורר מחלוקת סביב הכדאיות של המתנה בתור בשביל המנה הספציפית הזו.

אבו אדהם ולכן אקיים

כמובטח, הנה עוד תמונה מרגשת של חומוס אבו אדהם, במתכונת שאליה התרגלתי לאחרונה: חומוס, פול, גרגירים, טחינה, פטרוזיליה, פפריקה, כמון והרבה שמן זית, בנדיבות.

מתכון מנצח.

אבו אדהם | בגלל שאתם אוהבים

אתמול פירסמתי תמונה של מנה מאבו-אדהם והלייקים זרמו כמו מים.
הבנתי שאתם אוהבים תמונות של חומוס ושאתן אוהבות את הפול והגרגיר, ולכן היום אקדיש את הזמן לחיפוש תמונות טובות של אבו אדהם שצילמתי בתקופה האחרונה ואעלה אותן לאתר בהוד והדר.

בתמונה: מנה חומוס פול עם גרגירים וטחינה, אגם של שמן זית איכותי, פטרוזיליה טריה, כמון ופפריקה.
תענוג בכל ניגוב.

אבו אדהם קרליבך | חומוס פול עם גרגירים וטחינה

לא צריך להכביר במילים, תראו את התמונה ותתמוגגו.

חומוס, פול, טחינה, גרגירים, כמון, פפריקה, פטרוזיליה, שמן זית.

באמת שזו מנה שעושה תענוג גדול בתוך הפה והבטן.
אם בא לכם לראות עוד - נסו כאן: אבו אדהם בשבת.

ביקור מהיר אצל חומוס סעיד

ארוחת צהריים זריזה יכולה להיות גם תענוג ללשון.
קפיצה זריזה לחומוס סעיד, יש בדיוק מספיק שולחנות פנויים, אפילו שהמעדה הומה אנשים מקיר לקיר.
הקבוצה שלנו מתחילה לעשות חישובים, מי לוקח מה, אנשים חולקים עסקיות, בחורות עושות חשבון נפש בין סלט לצ'יפס, בצלים מתפצחים, חמוצים נבלעים.

צילמתי רק שתי תמונות, כיאה לאדם רעב שממהר חזרה לשגרת יום העבודה.
אם תרצו, מתחת לתמונות יש קישורים לפוסטים קודמים על המקום, אל תתביישו להסתקרן.

חומוס גרגרים עם טיפה טחינה, ביצה קשה, פטרוזיליה לקישוט. כמה פשוט - ככה טעים.

חומוס, פול, מסבחה, מיץ לימון, טחינה, פטרוזיליה לקישוט. אצל סעיד המלצרית משום מה קוראת לזה מחלוטה כשברור שזו משולשת.

חומר לעיון נוסף:
חלק א': חזרתו המוצלחת של סעיד
חלק ב': בקרת איכות - חומוס סעיד סניף ת"א
סעיד המקורי מעכו - השיבה
חומוס סעיד המקורי מעכו מכה בשנית
קריאה מהנה!

רוני פול בשישי

יום שישי בצהריים המאוחרים זה לא זמן טוב לחפש חומוס.

רוב המקומות כבר סגרו או בדיוק שמים את הכסאות על השולחנות.

מהבחינה הזאת רוני פול הם אחלה כי הם לא מתחילים לסגור באחת כמו מקומות אחרים באזור.

עוד דבר שלא מזיק הוא שהחומוס שלהם לא מגעיל.

חומוס מגעיל יכול בהחלט להעיק על אכילת חומוס ולכן ראוי שלא לאכול חומוס שאינו ראוי לאכילה.

רוני פול הם לא החומוס הטוב בעולם אבל הם עקביים בטעם ככה שאם אתם ממש אוהבים את הטעם הספציפי זה אז אתם יכולים לבוא ולקבל אותו כל פעם ללא שום שינוי.

זה לא החומוס הכי טוב בעולם אבל אפשר לאכול אותו ואפילו להנות. לא תקבלו כאן את ההפתעה של החיים אבל כן תקבלו מנה גדולה, יפה וטעימה.

מסחבה מימין וחומוס גרגרים משמאל

אני רעב

אם אתם מוצאים את עצמכם ברחוב אילת ביום שישי וכל המקומות מסביב נראים לכם רחוקים או סתם סגורים, זה מקום מצויין לנחות בו לסעודה. יש להם אפילו דברים אחרים מלבד חומוד, אבל באמת שהחומוס שווה ביקור, אפילו סתם בשביל לראות אם זה הטעם הלו חיכיתם כל חייכם, הרי חומוס הא עניין של טעם וריח.

אבו אדהם בשבת

אני אוהב מאוד לחזור אחורה למקומות שכבר היינו בהם, במיוחד אם אלה מקומות שאני מבקר בהם הרבה באופן אישי.

הפעולה הזו של סיקור חוזר נותנת לי הזדמנות לאוורר מחשבות על הקום, להעיר הערות, לשבח התמדה ושאר פעולות שאפשר לעשות כשיש לך בלוג אוכל ורעב לדברים מוכרים.

על אבו אדהאם אפשר להגיד המון. הטעם הייחודי שלהם הופך אותם לבחיר ליבם של רבים או למושא שנאה של אחרים. אני נמנה עם האוהבים ויכול לאכול מנה גדושה ואז גם את הריפיל שמוצע בסיום הארוחה.

גם הבולס שכבר שיבח אותם בבלוג כשסיפר כמה כיף היה לגלות שהם עובדים כרגיל בפסח הוא מבין חובביהם.

ארוחת השבת אצל אבו אדהם

אם יש משהו שאני לא אוהב באבו אדהם הוא ההצלחה שלהם. שלא תבינו אותי לא נכון, אני מפרגן להם כי באמת המוצר שלהם טוב ופופולרי, אבל זה מקשה לתפוס מקום בשעות העומס במהלך השבוע ובמיוחד בשבת, היום המושלם לניגובים רגועים.
לא פעם הגעתי בשבת רק כדי למצוא תור ארוך מחוץ למקום והלכתי משם מאוכזב.

בשבת הספציפית הזו לקח לנו בדיוק כמה שניות לתפוס מקום (עניין של מזל), והחלטנו על חומוס גרגרים בשבילי, מסבחה בשביל האישה וצ'יפס בצד.
השיא של הפוסט הזה הוא התלונה על המסבחה:
היא לא הייתה משהו. אולי במקום אחר היא הייתה יכולה לככב, אבל כאן, לצד החומוס הרגיל - היא פשוט פחות טעימה.
יש לה טעם דומיננטי שלא בא בטוב למי שטועם גם את זה וגם את זה. היא לא דוחה לחלוטין, לא מגעילה, אבל זה לא טוב כמו המשחה הרגילה.
כדי לפייס את זוגתי חלקנו את המנות, באמת שהמסבחה לא הייתה נוראית כמו שאולי הצגתי אותה, אבל לצד החומוס היא פשוט לא מצליחה לתת את הסחורה.

בדרך לחומוס מישהו עקף אותנו ברכיבה על אופניים, והוא שר בקולות מצחיקים.
כשהוא התקרב אלינו הוא האט את הרכיבה כדי לבחון את האופניים של האישה, גם לו היו אופני וינטג' מגניבות (וגם לה).
זה היה שלומי סרנגה.
הייתי רוצה לתת איזה משל על שלומי סרנגה ששר ברחוב בעודו רוכב על אופניים ועל חומוס ועל מסבחה, אבל אני לא מצליח להמציא משהו.

פאוזי פול

על פאוזי פול שמעתי בדיוק כמו שאני שומע על רוב החומוסיות החדשות או אלה שעוד לא יצא לי להכיר, בבלוג חומוס101 (אחלה מקום להתעדכן בו מדי פעם על התחום).

ניסיתי לאכול שם כמה וכמה פעמים אבל היה מאוחר \ סגור \ שקר כלשהו.

ביום שישי האחרון הייתה הפעם הראשונה שבאתי והדלתות היו פתוחות והשמחה הייתה רבה.

השמחה הייתה רבה לפני כי זה תמיד כיף לנסות חומוסיה חדשה, השמחה הייתה רבה תוך כדי כי הייתי בהלם מוחלט מכמה שהחומוס הזה טוב. השמחה אחרי זה הייתה רבה כי הרגע אכלתי חומוס ויש בזה חומרים שעושים לך משהו טוב בגוף.

הנה שלוש תמונות:

מנה משולשת

ועכשיו לרוחב

שולחן נאה

תפסנו את המקום הטוב מתחת למזגן וליד מקרר המשקאות.

המקרר עצמו הוא גם נקודת זכות מצויינת ולו רק בגלל שהייה גם שוופס תותית וגם שלושה סוגים של מיץ פז בפחית.

המקום נעים מאוד כמו גם השירות והכל באמת נפלא.

לפרגן לפעמים יכול להיות דבר קשה, במיוחד כשאין לך את המילים המתאימות.

אני באמת שלא יכול לספר יותר מדי על המנה של פאוזי, היינו שלושה ולקחנו את המשולשת כי רצינו לנסות את המבחר.

הכל היה טעים, הפול היה עשיר מאוד וטעים יותר מבמקומות אחרים, היו מדי פעם גם חתיכות גדולות כך שלא הכל היה דייסתי.

המנה הייתה מתובלת בדיוק במדיה, הכל היה נכון, לא היה משהו להטפל אליו כגורם עיקרי.

לא היה איזה טעם מיוחד שעליו יכולתי לשים את האצבע, הכל היה פשוט מושלם כתערובת של גורמים.

אני אפילו מזיל ריר רק מלחשוב על המנה הזו שסתמה אותי לחלוטין.

מומלץ בהחלט!