פיצרון, שדרות ההשכלה 1, ביצרון

כל החבר'ה נפגשים לעסקית.

לא ידענו מה בא לנו ובסוף נכנסנו למקום פינתי חמוד ומזמין.

כבר בדלת הזהירו אותנו שמדובר במקום צמחוני \ טבעוני, מה שלא הפחיד אף אחד בשום צורה.

הגיע תפריט חביב ביותר, וכולנו לקחנו עסקיות פסטה, והסכמנו על פיצה לחלוקה בתור פינוק.

העסקית מתרחשת בין שתיים עשרה לארבע, וכוללת לחם, טחינה, סלט ושתיה שמגיעים עם כל מנה.

כל האלמנטים של העסקית היו טעימים, משהו מפתיע היות ורוב ההיצע בז'אנר תמיד מנסה לחסוך על חשבון הלקוח.

הרביולי שלי היה מצויין.

שאר הסועדים גם נהנו מאוד.

לגבי הפיצה הייתה הסכמה שזו לא פיצה שבאים במיוחד בשבילה כשמחפשים פיצה, אבל בתור ערך מוסך לארוחה, או פיצה שאיננה מפיצריה היא דווקא לא רעה בכלל.

מאז הביקור כל הסועדים הביעו עניין לחזור למקום שוב, וזה כבר אומר את הכל.

באזור שבו ההיצע דל, והאפשרויות נוטות לאכזב - פיצרון היא פנינה, נווה מדבר, ועוד שלל מילים.

אגב, מסתובבת שמועה שיש להם גם בופה ממש מעניין מדי פעם, ותערוכות בחלל המסעדה.

גוטה בריא ומהיר, רמת גן | חיים טובים

ארוחת צהריים היא דבר מורכב.

לנסות לאכול ארוחת צהריים בריאה, במשלוח, זה עניין עוד יותר מסובך.

להיות אכלן בררן ובעייתי זה עסק אפילו עיוד יותר טריקי, ככה זה, החיים הם לא סל של פיקניק ממולא בדברים טובים.

אבל זה לא באמת נכון, החיים הם שקית הפתעות שלא מפסיקה להעניק, ולכן כל יום יכול להיות מסע חיפוש אחרי משהו מעניין.

גוטה היא למעשה רשת של שלושה סניפים (השניים האחרים בהרצליה פיתוח ורמת החייל) שמנסה לתת מענה לארוחות צהריים בריאות לאנשים עובדים. את החלק האחרון אפשר לנחש בעזרת שני רמזים גסים. הראשון הוא שכל הסניפים נמצאים באזורי משרדים, והשני הוא שסניפי גוטה עובדים בשעות לאנשים עובדים: ימים ראשון עד חמישי 12:00-16:00.

למזלי הרב הם עושים משלוחים, ככה שלא הייתי צריך להרחיק לאותם אזורים. 

והנה בונוס בדמות הרהור: מדובר באזורי עבודה, אבל לא אזורי תעשיה, כי אין שם תעשיה של ממש (מפעלים למשל), אלא אנשים יושבים על כסאות. אולי לא הגענו עדיין לשלב בו צריך לתת שמות חדשים לאזורים האלה.

ארוחת טופו בתנור, אורז שחור אורגני מלא, סלט לקט ירוקים

כבר יצא לי להזמין מגוטה פעמיים. לא אשקר, נהניתי מאוד בשתיהן.

לא יצא לי לגוון בגלל אילוצים שבלב. כשמצמצמים את התפריט למנות צמוניות \ טבעוניות, ואז מסירים דברים שאני לא אוכל או אוהב נשארים עם קומבינציה אחת: ארוחת טופו בתנור עם ג'ינג'ר וסויה, אורז שחור אורגני מלא, סלט לקט ירוקים ברוטב סילאן ותפוזים. את הרוטב אני שם על כל ההזמנה כי הוא טעים בטירוף. אפשר להזמין גם טחינה במקום , אבל יש לי משלי.

ארוחת טופו בתנור, אורז שחור אורגני מלא, סלט לקט ירוקים, עם רוטב סליאן תפוזים וטחינה

הדבר שהכי בולט בהזמנה בעיניי הוא הכמות (כן, גם הצבעים, אבל זה לא בלוג צבעים).

במבט ראשון מדובר במעט אוכל. אולי זה הסידור, אולי זה החישוב של המסעדה לגבי גודל שיכיל מתוכו מספיק בריאות לכמות, אולי זה משהו אחר. בעלות של ₪49.30 ניתן היה לצפות לטיפה יותר, אבל מבחינת תמחור - המון עסקיות כיום נושקות לחמישים.

למרות מה שהעיניים אומרות, הארוחה הזו מאוד ממלאת. אולי זה האורז, אולי העובדה שהסלט שמגיע בצד היה נותן יותר נפח אם הכל היה מונח על צלחת גדולה, אולי משהו אחר וקסום שקורה כשאוכלים מספיק מזון והבטן נותנת אותות שלא צריך יותר. בכל מקרה, זה משביע ואפילו מאוד.

ההערה השלישית היחידה שיש לי היא על מינימום ההזמנה. הסכום בתלות במערכת ההזמנות הוא 140-150 ש"ח, מה שאומר שתאלצו לשכנע קולגות, חברים ומכרים שיזמינו איתכם.

אם אתם צריכים לשכנע אוכלי בשר - המקום מציע גם שניצלים, קציצות וסינייה.

שכולנו נהיה בריאים, עלו והצליחו.

פיצה האט בהיכל | לא מתאים בכלל

מכירים את זה שעובדים עליכם? או שיצאתם עם הרגשה ששיקרו ואמרו שזה רק גשם?

והפעם באתר האוכל הגדול בשכונה: עוד שקרים מבית פיצה האט.

אמנם כאן באוכל בחוץ דובר בעבר פעם ועוד פעם על תקלות מבית רשת פיצה האט, פיצות קרות, הזמנות שלא מגיעות או שהפיצה שרופה, גודל לא מספק בתמחור של פיצת בוטיק, אתר שקורס כל הזמן וכמעט בלתי אפשרי להזמין דרכו לפעמים, ועוד.

היו אפילו דיבורים על זה שפיצה האט הם היחידים שעדיין לא טורחים למצוא ספק גבינה טבעונית ומגישים את הפיצה הטבעונית שלהם "ללא". כמו כן רבים מהגולשים והכותבים מתלוננים עד היום על ההבדל בין פיצה האט הנוסטלגית לזו של עכשיו, ועל ההבדלים בין הטעם והאיכות בארץ לבין של חו"לץ

אבל נחזור לימינו אנו, הפעם:

פיצה אישית כ"כ קטנה שהיא אפילו לא מתקרבת לגודל המארז.

אבל לא רק זאת, למעשה יש כן ייתכן הונאה כי כשחברי הטוב א' שאל את האיש בדלפק על גודל הפיצה האישית - הוא הראה לו את הקרטון כאינדיקציה - בפועל הקרטון הקטן אפילו לא מתקרב לקוטן הפיצה.

פיצה האט מציגים: הפיצה הקטנה בעולם

כשבאנו לברר למה עקצו אותנו עם פיצה לתינוקות - נאמר לנו שזה הגודל, שכך תמיד היה, שאין להם מה לעשות והציעו רוטב בתור "פיצוי". 

אבל כאן גם העלילה מסתבכת. את הפיצה הזו אפשר לקבל במבצע ב40ש"ח עם שתי תוספות ושתיה, דיל טוב יחסית לזה שהפיצה לבדה עולה כמעט 30. אז בעצם אנחנו צריכים להגיד תודה?

יחסית לאוכל אחר שאפשר למצוא בארבעים ש"ח זו לא בדיוק מציאה מבחינת איכות, כמות או בריאות, אבל זה משהו ביחס למחיר ההתחלתי, וכאן לדעתי נעוצה המלכודת לצרכן התייר. האם באמת שווה לקבל בהנחה מוצר שמגיע בסוג של רמייה?

האם כצרכנים הגענו לשלב שבו אנחנו משלמים הרבה, מקבלים משהו סביר ומטה, ואומרים תודה?

אולי בכלל קיבלתי את דיל המאה ואני סתם אוהב להתלונן על דברים?

אולי זו בכלל פיצה שמיועדת לילדים שבאים לראות מחזמר בהיכל?

אולי בכלל אין פיצה, והכל רק משחק של דמעות. לאלוקים הפתרונים.

וכעת נעבור לפרטים הגשמיים:

הסניף: יגאל אלון 51, יד אליהו, תל אביב. יש בפנים רק מקום להזמין ולצאת, האכילה מתבצעת ברחבה של ההיכל.

ניקיון: שלום שלום

שירות: מבולבל

תמחור: חבל להכנס לזה שוב

איכות: אם אתם רוצים פיצה של ילדים או מנות נלוות לחות 

דים סאם סטיישן | תל אביב

הבניין הפינתי שברחוב יהודה הלוי 44 תמיד היה מקום טעון קולינרית.

זו אחת הפינות שסביבה מחירי המזון התל אביבי יורדים. בין אם בגלל הקרבה לשוק, לדרום המוזנח יותר, למידיות של אלנבי או לסיבות כאלה ואחרות שאתם יכולים לשער במוחם הקודח.
באותה פינה \ צומת \ אבן בוחן - תוכלו למצוא את מפגש השובבים הנצחי, עם אותה פרת פלסטיק שמחייכת לכל מי שרוצה לאכול עגל ומקבל "פרגיות, את טורק לחמג'ון שבעבר העסיקו מישהו שכשטעה לי בהזמנה פשוט התחיל לנער את הפיתה מעל הפח (יותר מפעם אחת).
על הפינה הזו אפילו לסמי אבו שוקרי היה סניף של החומוסיה שלו לתקופה.

ועכשיו לעניין שלשמו התכנסנו, ברכת מזון:

נודל צמחונאי

אז מה הקטע של המקום?

קודם כל מאודים, אבל מצד שני אף אחד מהאנשים שישב איתי לא הזמין אותם.

הייתה הזמנה של מרק ושתי מנות נודלס שונות.

אף אחד לא התלונן שלא טעים לו.

כולם קיבלו את האוכל יחסית מהר.

אפילו הגישו לנו אותו לקומה השניה, דרך המדרגות הספירליות הקשות, ואפילו לקחו מנה חזרה למטבח והחזירו אותה כמעט מינוס החלק שלא היה אמור להיות שם, אבל עם קצת שאריות בלמטה של הצלחת.

החסרונות של המקום בולטים.

הוא צפוף, חם, דביק, נטול יומרות בכל צורה אפשרית, הם לא מתיימרים לצלחת, להושיב, להקשיב להזמנה עד הסוף וכו'.

אבל האוכל אכן טעים.

הוא גם לא יקר יחסית לעסקית בז'אנר, תמיד נקודת זכות.

אפילו אפשר לשבת בקומה השניה, תחת מזגן, ולהבין מהחלון לתוך חצר פנימית בה רואים אנשים מחיי היום-יום והלילה, עושים את שלהם בזמן שאתם צדים את המוץ מהנודלס.

לא בטוח מתי אחזור בזמן הקרוב, אבל אם אשמח לחלוק התנהלות על רצף הזמן במישור.

Village Green Tlv | הסגירה הגדולה

הרשו לי להרשות לעצמי.

לפני שבועיים הייתה הפעם האחרונה שאכלתי בוילג' גרין, הסניף התל אביבי - זה שברחוב יהודה הלוי.
לפני שבועיים הייתה גם הפעם הראשונה שאכלתי בוילג' גרין ונהניתי בטירוף.
להגנתם יאמר שבפעמים הקודמות האוכל היה נסבל, סביר, אכיל, או מושלם - אם אתם מעדיפים אוכל שבו הטעמים היחידים הם של המוצר הגולמי, ללא תיבול, בלי טעמים מיותרים, נקי.

להבדיל משאר הפעמים בהן אכלתי במקום, אותה פעם לפני שבועיים הייתה שונה מאוד.
ראשית, הרשו לי להחמיא איפה שצריך: היה מדהים, הכל היה טעים, כל הטעמים היו מדוייקים, ויתרה מזאת, היה שפע של מזונות נחשקים מוצגים בבופה ועפתי על כולם.

החיסרון של הפעם האחרונה היה בעיקר היעדר המשקאות הקלים שהיו בעבר במקרר, מה שגרם להרים גבה בתהייה.
התדהמה התחלפה בהבנה כשחזרנו כדי לאכול צהריים, לפני מספר ימים ממש, וגילינו שהמקום סגור, ושהשלטים שלו הוסרו. מכיוון שלא הייתה הודעה מוקדמת, ולא פורסם כלום באתר או בפייסבוק - התקשרתי אל אחד הסניפים ואמרו לי שאכן המקום נסגר סופית.

כאן תוכלו להתרשם מהתמונה האחרונה שצילמתי במקום:

פעם ראשונה שהיה ממש טעים פה.

A photo posted by אוכל בחוץ (@food_out) on Dec 24, 2015 at 4:59am PST

VONG: לאכול טבעוני, להרגיש בלי

קפיצה קצרה אל וונג לארוחת צהריים מהעבודה גילתה שפע חדש ישן ושינויים מסויימים בהיצע.

אל המנות הטבעוניות התווספה האפשרות הבאה:MUI THOM NAM
בתפריט היא מוצגת כך: חגיגת פטריות ארומטיות ובצלי העונה (סגול לבן וירוק), עטופים באטריות בשרניות תוצרת בית ברוטב אויסטר צמחוני וסויה שחורה.

לאחר וידוא שאכן מדובר ברכיבים טבעוניים, המשכתי לבקש שיוציאו את הבצלים כולם מהצלחת, וכשראיתי שאכן ניתן לעשות זאת - עברתי למצב שמחה מרובה.

בנתיים, הוגש למרכז השולחן סלט, כחלק מהארוחה העסקית (הסלט בלבד, זה החלק העסקי).

המנה יצאה לאחר זמן די קצת, ובתמונה נראית אותה מנה עם נגיעה של רוטב סריראצ'ה חריף ובוטנים גרוסים, את שניהם אני ביקשתי והוספתי.

MUI THOM NAM: A celebration of fragrant #mushrooms and #handmade #noodles, w. #soy and #vegan #oyster #sauce.

A photo posted by אוכל בחוץ (@food_out) on Jan 7, 2016 at 8:04am PST

שירות: נהדר
ניקיון: כמעט לאכול מהרצפה
אווירה: צעקות ולחץ של צהריים
אוכל: מצויינת, הייתי חוזר בשבילה בכיף פעם אחר פעם

החומה הסינית | מקווה ישראל 26

זה סיפור על מקום ייחודי מאוד שבסופו אני מקווה שתצאו עם תחושה של הרפתקנות ורצון לנסות דברים חדשים.
על מסעדת החומה הסינית שמעתי באמת מזמן, אבל משום מה לא יצא לי לאכול שם עד לפני השנה האחרונה.
תמיד היה תירוץ כלשהו.

המקום קיים כבר כ-15 שנים ומתופעל ע"י משפחה של עולים סינים יהודים המעניקים שירות קשוב ואדיב.
האוכל המוגש הוא כשר וימי פעיות המסעדה הם בהתאם.
במקום מוגשות ארוחות עסקיות בין השעות 11:30-17:00 בימים א-ה, אם כי המלצתי האישית היא להזמין מנות מהתפריט הרגיל ולא מן העסקי.
הנימוק שלי הוא כזה: המנות העסקיות הן שבלוניות ומוכנות בכמויות, כך שבלתי אפשרי לבקש התאמה (להחסיר או להוסיף מרכיבים) או לבחור רטבים ספציפיים, ובמקום הזה הרטבים הם סוג מהעניין.
בפוסט הזה אספר לכם על מנת האיטריות במקום (אותן בחרתי בתוספת טופו) אשר נעשות עבודת יד. בכוונה לקחתי את אותה מנה בשני טעמים (רטבים שונים) כדי להכיר יותר את הטעמים וההבדלים ביניהם.

איטריות מוקפצות עם טופו ברוטב חמוץ מתוק

את הרוטב שבתמונה מעל כבר הכרתי דרך מנת החצילים של החומה הסינית.
במנת החצילים מקבלים צלחת עמוסה קוביות חציל מוקפצות ברוטב הקסום הזה עם מגוון ירקות, לצד קערית אורז.
מדובר במנה מדהימה שאי אפשר להפסיק לאכול ממנה, בעיקר בזכות הרוטב הסמיך והמדהים הזה.
אותו הרוטב (אפשר לבקש את המנה ברמות חריפות שונות) עושה עבודה מדהימה גם עם האיטריות המשובחות שמכינים בחומה הסינית. אם אתם אוהבים חמוץ \ מתוק - מומלץ בטירוף.

איטריות מוקפצות עם טופו ברוטב שעועית שחורה

רוטב השעועית השחורה הוא בעצם הרוטב הדומיננטי מהמטבח הסיני שאתם לא יודעים לנקוב בשמו אבל מכירים את הטעם שלו מצויין. מדובר במחית של שעועית שחורה עם שום סויה ועוד מגוון תבלינים, והוא עושה את העבודה מצויין.
אמנם צלחת עמוסה בו יכולה להמאס אחרי זמן מה, אבל הטעם לא רע. במקרה של טופו שסופג טעמים ונודלס שסופגים טעמים יוצא שהטעם מעט עמוס. בהשוואה למנת נודלס ללא רוטב או או עם הרוטב החמוץ-מתוק, המנה הזו הייתה מפסידה. עם זאת, אם אתם יושבים עם עוד אנשים, זו אחלה תוספת חלוקה.

מכיוון שיש לי עוד המון תמונות מהקום אנסה להמשיך בקרוב עם פוסטים חדשים על מנות אחרות והמלצות אישיות.
עד אז, דבר אזהרה: אמנם מדובר באחלה מקום - שימו לב להנמיך ציפיות, המקום מגיש אוכל טעים אם כי פשוט מאוד, ועושה זאת בחלל שנראה כאילו עיצובו לא שונה מאז שנות התשעים המאוד מוקדמות.
כל זאת לא נאמר לרעתו, מדובר בחווית אכילה מצויינת והמחיר הוא בהתאם לשני הגורמים הנ"ל. לא מדובר במסעדה אסייתית טרנדית שחטרה על דגלה את שוד הלקוחות.


החומה הסינית: מקווה ישראל 26, תל אביב
טלפון: 053-9366136
תפריט

סרגוס | הארוחה שלא נגמרת

האוכל בסרגוס לא רע.
זו לא חוויה קולינרית שמפילה מהרגליים, למעשה יש הרגשה שמישהו לקח מנות ממש יפות שהוא ראה במקומות אחרים וניסה להכין אותן ביד פחות מיומנת ועם חומרי גלם זולים יותר.
עם זאת, מדובר במסעדה פופולרית המלאה לעייפה כמעט בכל שעות היממה, אז כל הכבוד להם.

הגענו לארוחת צהריים, ישבנו בחוץ כי לא היה מקום בפנים.
ביקשנו לוודא מול האחמ"ש והמלצרית שלנו שלא ישכחו שאנחנו קיימים - רחוק מהעין, רחוק מהלב וכו'.
התיישבנו והתחלנו במשחקי הרעב.

היה לנו די והותר זמן להביט בתפריטים כי אחרי הכל היינו בחוץ ולקח נצח עד שמשהו קרה.
לצורך הפוסט הזה אתעלם ממה שאחלו האחרים, אבל רק אזכיר מראש שהיה אדם שהזמין המבורגר  ללא מנה ראשונה, והוא קיבל אותו רק אחרי ששאר הסועדים סיימו לאכול, תוך כדי שיוצאות לו העיניים מרוב קנאה.

כרובית מטוגנת עם גילוחי פרמזן ורוטב קיסר

אמנם הכרובית שלמעלה נראית יפה, וגם בסופו של דבר היא הייתה מנה ראשונה סבירה בשביל פטיו בביסטרו צרפתי אשר פונה לאזור תעשיה, אבל אני חייב להלין על הפרטים הקטנים. רוטב הקיסר היה יותר מיונז דליל מאשר חגיגה של טעמי אנשובי, ואילו גילוחי הגבינה היו לא מהצד הטרי שלה, וגם עם טעם של פעם - או ליותר דיוק עם טעם של גבינות שמוצאים בסופרמרקט בינוני.

פיש אנד צ'יפס

מנת הפיש אנד צ'יפס שלי הגיעה בנפרד, דהיינו הדג בצלחת והצ'יפס במתקנים האלה שרשת וולפניינטס (אותה הבעלות) כ"כ אוהבת. הקונספט אומנם הגיוני - לתת לסועד לעשות מה שבא לו בצלחת, אם כי מראה של צלחת די ריקה עם מספר חתיכות דג ופיסת לימון מעט צרמה לי.
אני חייב לציין שהמנה הזו הייתה מצויינת, למרות שאני לא מעריץ גדול של סוג הצ'יפס שלהם.

ארוחת הצהריים לקחה זמן ארוך בצורה בלתי רגילה, מה שקצת הרס את הקונספט של לצאת מהעבודה לאכול משהו ולחזור. בנוסף, המלצרית שלנו נעלמה בשלב כלשהו ובמקומה קיבלנו בחור שכל הזמן מעד וכמעט הפיל עלינו דברים.



תמחור: מעט יקר לארוחת צהריים עסקית (69 ו-79 אם אינני טועה)
ערך לכסף - בינוני אם כי לא גרוע, צריך לדעת מתי לבוא ואיפה לשבת
מזון - יש מקום לשיפור אם כי הרעיונות באמת טובים וגם על פי הצלחות של כל המנות שהגיעו היה אפשר לראות שמישהו במטבח יודע מה הוא עושה
שירות - אדיב אך איטי ומפוזר מאוד
אווירה - בפנים אפלולי וחביב אם כי רועש, בחוץ זו אופציה בעיקר למעשנים או לאנשים שלא היה להם מזל

חלק ב': בקרת איכות - חומוס סעיד סניף ת"א

מעלילות הפרק הקודם:
אכלנו בחומוס סעיד אחרי שזה שב מפגרה ארוכה (של חודשים) שנראתה כמו סגירה.
היה הרבה אוכל, הוא היה טעים וזול יחסית, אכלנו עד שהתפוצצנו.

יום ב', כמעט אותה שעה, אנחנו חוזרים אל כמעט אותו שולחן.
הפעם רק אני אוכל, מזמין בדיוק את אותו הדבר: עסקית חומוס - מנת חומוס, צ'יפס, פלאפל, כוס לימונדה (30ש"ח).
גם השירות שונה, הפעם מגיעה במקום ג'יהאד (שהיה גם בגילגול הקודם של המקום) אישה חביבה, כשאני מזמין את מה שאני מזמין (הפעם רציתי רק חצי מסבחה וחצי פול) היא מתחילה להסביר לי שמה שאני מבקש זה בעצם מחלוטה.
רק שתדעו - אצל סעיד המקורי, זה שבעכו, המחלוטה היא פול עם גרגרי חומוס, בשמן זית ולימון.
במקומות אחרים היא עלולה להגיע עם חומוס, לפעמים יותר מעוכה, לפעמים פחות.
אבל מי אני שאתווכח עם מישהי שעובדת במקום ומכירה את התפריט ואת המנות, אמרתי טוב וחיכיתי. את מה שהגיע תוכלו לראות למטה.

חומוס, טחינה, מסבחה, פול, גרגרים, שמן זית, מיץ לימון, מעט חריף, מתובל ביד נדיבה, שפע של פטרוזיליה.

מעל לשורות אלה תוכלו לראות מנה משולשת, אמנם מעוצבת בשונה מזו של הפוסט הקודם, אבל עדיין מדובר במנה כמעט זהה, טעימה מאוד ועשירה מאוד, עם כל העולם בצלחת אחת מתנגבת.
מבחינתי מלצריות יכולות להגיד לי מה שהן רוצות כל עוד מגיעים לשולחן כאלה טעם ויופי.
רק לראות את התמונה הזאת ואני כבר שוקל ללכת לאכול אצל סעיד גם היום.
זה אולי לא החומוס הכי מדהים בעולם, אבל הוא מספיק טוב לבדו - ואילו בתערובת הטעמים הזו הוא יכול להתחרות ברבים וטובים, במיוחד מהסביבה הקרובה.

מפלצת הספגטי המעופפל בגרסאת פלאפל \ צ'יפס.

יום אחרי יום, הפלאפל נשאר אותו פלאפל אבל הצ'יפס משתנה?
ביום א' הצ'יפס היה ביתי, גדול ושמנמן. ביום ב' הצ'יפס נראה ומרגיש על הלשון כמו צ'יפס שמגיע למסעדה קפוא ממפעל.
זה לא שהוא לא טעים, אבל זו בהחלטה הפתעה. חלק ממה שמביא אנשים למקומות בפעם השניה הוא התקווה לקבל בדיוק את אותה המנה, עקביות במטבח של בתי עסק הוא נושא שיש להקפיד עליו.
עם זאת, תקופת הרצה, מי אני שאזרוק אבנים על הים?

עכשיו אני סתם ממתין לחשבון.

אז זהו למעשה, נגמרה הבדיקה, נגמרה הארוחה, שוב יצאתי שבע, וגם ענבר אכלה אפילו שלא הייתה רעבה, סתם היה מלא אוכל והוא היה מזמין.
הפעם יצא שבנוסף לעסקית הזמנתי עוד פעמיים שתיה, האוכל היה חם, מעט חריף (לא שזה מפריע) מהרגיל וגם הייתה עליה לא נעימה בטמפרטורות ברחוב. כוס הלימונדה נעלמה בשלוק, אחריה בקבוק סודה ואח"כ פחית קולה זירו שאת תחילתה שתיתי בעודי המתנתי לחשבון, את ההמשך כבר שתיתי בדרך.

לסיכום:
אם כי היו הבדלים בחלק מהדברים, שמחתי לגלות שהאוכל נעשה והוגש באותה רמה וכמות.
החלק החשוב, החומוס, היה מצויין בשני הביקורים, שזה בערך כל מה שאפשר לבקש מחומוסיה.
אם מי שמגיע איתכם לא רוצה חומוס - אל תשכחו שיש גם שיפודים, שניצלים, דברים מהגריל ואפילו שווארמה (יש בצמוד שווארמיה שמחוברת לאותו המטבח ומאויישת ע"י אותו הצוות).

חומוס סעיד הוא אחלה מקום לאכול בו ארוחת צהריים אם אתם בסביבה, ואם יש לכם חשק למשולשת ממש טובה - שווה גם להתאמץ.

חלק א': חזרתו המוצלחת של סעיד

אזהרה: הפוסט הזה נכתב בשני חלקים היות והוא מספר על שני ביקורים באותו מקום, יום אחרי יום, לצרכי בקרת רמה ואחידות וכמובן גם לצרכי תזונה. היות ויש הרבה תמונות ורשמים - הוחלט לפצל את הפוסט, ככה אפשר גם לנוכל כולנו לשמור על עניין ומתח.

ערב אחד הלכתי עם זוגתי ברחוב מנחם בגין ולהפתעתנו ראינו כי חומוס סעיד כבר לא בשיפוצים.
כשאני אומר שיפוצים אני מתכוון לסוג הרע, אלה שמתחילים ואז פתאום נעצרים באמצע לכמה חודשים. הסוג שגורם לך להספיד חומוסייה לא רעה שדווקא אהבת לאכול בה מדי פעם.
לא חסרים מקומות שלא חוזרים מהשיפוצים, יש גם כאלה שחוזרים עם בעלות אחרת ואולי משופרים. הייתכן ומקום שהיה סגור כבר מתחילת אפריל 2012 יחזור? הייתכן והוא יהיה טוב כמו שהיה? אולי אפילו טוב יותר?
כל זאת ועוד.

חומוס, מסבחה, פול, טחינה, המון שמן זית, גרגרים חמים, פטרוזיליה קצוצה ופפריקה גם לרוב.

ביום ראשון האחרון לקחתי את האישה בשעת צהריים מאוחרת והלכנו לסעוד אצל סעיד.
עצם העובדה שכתוב שהם פתוחים כיום עד שמונה בערב כבר עשתה לי טוב, עם זאת לאור העובדה שבאנו לקראת ארבע והמקום לא היה מלא במיוחד הרגשתי שאולי הם לא ידייקו בשעה ואני לא אוכל לבוא בערבים, לסיים את השאריות מה שנקרא.
אבל חלומות ודמיונות לחוד ומציאות לחוד (השני).
אני הזמנתי עסקית חומוס ואילו זוגתי הזמינה עסקית שניצל.
הארוחה העסקית שלי כללה: חומוס, צ'יפס \ סלט, פלאפל, כוס לימונדה (עם אפשרות לשדרג לשתיה) במחיר של 30ש"ח.
הארוחה העסקית שלה כללה: שניצל עם שתי תוספות (היא לקחה צ'יפס וסלט, יש גם מג'דרה, אורז, שעועית ועוד), וכוס לימונדה ב35 ש"ח.

כדורי הפלאפל קריספיים מבחוץ וחומים ורכים מבפנים, הפיתות חמות ורכות, מאחורה יש סלט בלי עגבניות.

לאט לאט (די מהר) דברים החלו להגיע לשולחן.
מנת החומוס שלי הייתה יפיפיה וטעמה היה בהתאם.
הסלט שענבר ביקשה שיהיה בלי עגבניות הגיע כשתי צלחות, בראשונה מלפפון, מעט גזר ועוד משהו (שנראה כמו בצל) ובשניה כרוב. זה כמובן לא הסלט הקלאסי של המקום (שתמיד מגיע טרי וקראנצ'י) כי ברגיל יש מלא עגבניות חתוכות דק.
קערית טחינה, כל מיני סוגים של רטוב, לימונדות, הצ'יפס והפלאפל שלי ואחרי פחות מדקה גם השניצל והצ'יפס שלה.
הכל טעים וחם.

צ'יפס ביתי גדול וחם, קריספי בחלקים ורך בחלקים אחרים.

בשלב הזה תהיתי על מחירה של הארוחה העסקית שלי.
אם ארוחה שכולל חומוס, לימונדה, צ'יפס ושלושה כדורי פלאפל עולה 30ש"ח, והחומוס לבדו בעצם עולה 20ש"ח, זה אומר שבעשרה שקלים אני מקבל עולם של עושר.
שימו לב שבשמונה שקלים הייתי יכול להוסיף לחומוס שתיה כלשהי, אז המחיר היה עולה ל28ש"ח, ועדיין לא היה לי צ'יפס או פלאפל.
תמיד נחמד להרגיש שהארוחה העסקית משתלמת ושאתה בעצם "עוקץ" את המקום.
הכמות והאיכות הם אחלה, ואני מקווה שעדיין נשאר למקום רווח, כי בכלכלה של היום לא מתאים לשדוד מסעדות שאתה אוהב - אחרת לא יהיה לך לאן לחזור בפעם הבאה שתהיה רעב.

כוס כדולה של לימונדה קרה ומרעננת, מאחורי מסתתר כרוב.

נחזור שניה לחומוס.
תסתכלו עליו, שם למעלה בתמונה הראשונה. זו מנה ממש יפה.
הפול היה נהדר, מעט לימוני וכיפי, הטחינה הייתה נקיה לחלוטין וטעימה כמו שטחינה נקיה אמורה להיות, המסבחה הייתה חריפה, מתובלת בדיוק כמו שצריך ורכה על הלשון, הגרגרים היו נימוחים ואילו החומוס שהסתתר בין כל הטעמים האלה נראה חיוור כשטעמתי אותו לבד מול כל העושר שבצלחת - ובניגובים עם החלקים האחרים הטעם שלו קפץ לשמיים.
הפיתות שהגיעו נגעו לרגע בגריל, הן היו חמות אבל עדיין ניכר עליהן שהן לא נאפו מזמן. החימום לא גרם ליובש או קראנצ'יות, הן היו רכות, גמישות ולעיסות בדיוק כמו פיתה שהרגע יצאה מהטאבון.

הצ'יפס גדול אבל השניצל גדול עוד יותר.

הבעיה היחידה בעסקיות האלה היא כמות המזון שמגיע בשפע ומגוון וגורם לך להתפוצץ מרוב שבא לך לטעום קצת מהכל ולהכניס שוב ושוב טעמים אחרים לפה.
ענבר אפילו לא הגיעה לחצי של השניצל (הענקי), ואילו אני התקשתי לרוקן לחלוטין את הצלחת של החומוס ואף השארתי כדור פלאפל יתום שאם הייתי נוגע בו הייתי ישר מתפוצץ.
ענבר לקחה דוגי באג שהכיל יותר אוכל ממה שמקומות אחרים נותנים בתחילת הארוחה, ועוד שאלו אותה אם היא אולי רוצה להוסיף משהו שלא היה בצלחת, רק לפנק ולפנק ולפנק.

בחלק הבא של הפוסט אני אספר עוד על הביקור השני, על השינויים השונים ובעיקר על רמת האחידות שבביקור שמתרחש יום אחרי יום. 
ניפגש בניגוב!

עד מחר, הנה שני פוסטים קודמים על חומוס סעיד:

• סעיד המקורי מעכו - השיבה
• חומוס סעיד המקורי מעכו מכה בשנית

מקס ברנר - רמת החייל

• רצינו ללכת לבלאק על מנת לערוך מחקר השוואתי (לעומת הבורגוס), אבל, אחרי שעברנו את עמדת המארחת הלא מאויישת בחוץ ואת המאוורר שיורק עלינו מים ואוויר, נעצרנו על ידי אנשים שכבר המתינו בחוץ והודיעו לנו בסמכותיות רבה שלא ניתן להכנס בלי המארחת; המארחת הגיעה בסוף ואמרה לנו שאין מקום ושנצטרך לחכות 5 דקות (כלומר זמן בלתי מוגבל כלשהו), החלטנו לחכות קצת, אבל אחרי שכל שניה סגרו לנו את הדלת כדי שחלילה לא נרגיש מזגן וכל האנשים שחיכו בחוץ נראו כאילו ממש חשוב להם להכנס - החלטנו ללכת משם למוזס. בדרך למוזס עברנו ליד מקס ברנר והחלטנו להכנס מתוך תחושת פחד שנלך למוזס וגם שם לא יהיה מקום. זו כנראה הייתה טעות גורלית.
• גם פה הייתה מארחת חמוצת פרצוף שהודיעה שניאלץ לחכות 'כמה דקות', כששאלתי אותה 'כמה?' היא עשתה לי פרצוף של 'האם יש לך תסמונת דאון שאני לא מודעת לה?' וענתה לי שצריכים לנקות שולחנות כלשהם. חיכינו עוד חמש דקות של צפיה בשולחנות ריקים ואז הושיבו אותנו.
• בפעם האחרונה שהייתי שם, לפני כ3 שנים, מקס ברנר היה מקום די בינוני כזה לארוחת צהריים שיש בו כלמיני אוכלים שונים שאפשר לבחור מהם וגם אוכל צמחוני מספק.
• לידנו ישבה חבורה מאוד מרוצה מעצמה, רועשת, וentitled של 'עובדי הייטק', שדרשו שירות מקצועי ומעולה ולא היו מוכנים להתפשר עליו!ף לאורך כל הארוחה קיוותי שהם ילכו, אבל הם הלכו רק כחצי דקה לפנינו. חבל. לא שאני לא נהנית לצפות באנשים מאוד חשובים משפילים מלצרים שלא יודעים מה מקומַם.
• העסקית כוללת מנה ראשונה, מנה עיקרית ושתיה.
• התבשר לנו שאין יותר שקשוקה בעסקית כמו שהייתה פעם, ושחלק מהדברים שמופיעים בתפריט (הרבה פחות דברים צמחוניים מפעם) לא קיימים - כמו כריך חביתה.
• הזמנו מרק עדשים וכדורי ריזוטו כמנה ראשונה:



מרק עדשים וכדור ריזוטו

• מרק העדשים היה נחמד וכלל אף גרגרי חומוס, כדור הריזוטו היה נחמד גם הוא למרות שהוא היה אחד ויחיד (כתוב 'כדורי' בתפריט).
• קיבלנו גם סלסלת לחמניות וחמאה, לא לפני שאחראי המשמרת סיכל את מזימתה לתת לנו סלסלת לחם לפני שקיבלנו את הסכו"ם שלנו. מלצרית טיפשית שכמותה. הלחם לא היה ישן, אבל לא חמים וטרי. 
• כמנות עיקריות, הזמנו (מהתפריט שלא היו בו יותר מדי בחירות שנראו לנו מעולה) - כריך סלופי ג'ו וסלט פתוש:



סלט פתוש וסלופי ג'ו

• סלט הפתוש היה מאכזב כי היה כתוב שהוא עשוי מחתיכות פיתה, אבל אלה היו חתיכות לחם גדולות, כמו כן - משום מה הייתה ציפיה שיהיו בו כלמיני ירקות דמויי חסה, אבל זה בעצם סלט ירקות פשוט עם חתיכות לחם וטחינה. לא היה בלתי טעים, אך לא מרגש בעליל.
• הסלופי ג'ו היה בסדר גמור, לא מעניין במיוחד ולא משהו שאי אפשר להכין בבית, הסלופי ג'ו בהאדסון שנמצא 100 מטר ממקס ברנר הרבה יותר ראוי ומעניין, אבל אין שם יותר מדי מנות צמחוניות, אז פעם אחרת.
• וכשתיה הזמנו גרניטה לימונענע (ברד) ומשקה עם שם מוזר ששכחתי -כתום שמורכב מיוגורט, מנגו, דבש וקינמון. השתיה הייתה בסדר גמור.

• 

  שתיה
  
  

• לסיכום - היה לא מרגש, לקח הרבה זמן, השירות לא היה מדהים (שכחתי לציין שביקשנו שתי כוסות מי ברז כ4 פעמים מתחילת הארוחה וקיבלנו אותן רק לקראת סופה), הקהל מסביב היה לוקה בכל מיני דברים - ביניהם - חסר. 

קופי בר: משלוח עסקית פסטה

הארוחה הזו עדיין טריה לי בפה, למעשה יש עדיין על השולחן פירורים שלה.

רק אתמול דנתי עם עצמי בנושא של אוכל בקיץ וכמה קשה לחשוב על אוכל כשחם בחוץ.

גם היום העבודה והחום גרמו לי לא לרצות ללכת ולתור אחר מזון לארוחת הצהריים שלי, הרי למי באמת יש חשק להזיע ולהתייאש ברחובות הצחיחים והבודדים.

לכן, כשפתאום שאלו אותי אם אני רוצה להצטרף להזמנה מהקופי בר שמחתי מאוד.

התגובה הראשונה שלי למעשה הייתה זועפת, אבל אח"כ כשהבנתי שאין לי אפשרויות אחרות - נעניתי מהר לפני שיזמינו בלעדיי.

הסיבה לסירוב הראשונה הייתה כי אני לא באמת אוהב את הקופי בר.

זה לא שאני לא אוהב אותו באמת, אבל בנקודות ההשקה בינינו לא באמת התרשמתי. 

למען האמת בכלל לא ביקרתי שם, השתמשתי כמה וכמה פעמים בשירות המשלוחים שלהם להזמין אוכל בצהריים ובערב ולא היו לי חוויות מטורפות במיוחד, רק אוכל רגיל, עשוי טוב אבל ללא הברקות.

ארוחה משתלמת או עקיצה מושלמת?

הפעם בחרתי עיקרית פסטה בעלות של 49ש"ח אשר מרכיביה היו:

• סלט + רוטב ויניגרט
• לחמניה + חמאה
• פסטה פנה פומודורו + פרמז'ן
• לימונדה
• מאפין

הסלט היה רענן, קליל, עם שבבי סלק ועלי בייבי לצד חסה טריה.

רוטב הויניגרט היה חריף בחמיצותו מה שהפך אותו למוצלח מהרוטב הממוצע. היה לו פאנץ' ואנשים אף התלוננו על ריחו החריף. 

הלחמניה הייתה עם דגנים בתוכה, בגוון חום ובטעם שהשאיר חשק לעוד, טבלתי אותה בחמאה הרכה וליקקתי אצבעות. הפסטה הייתה מבושלת יתר על המידה אבל הרוטב שלה היה מצויין.

הלימונדה היוותה ליווי נהדר לארוחה.

הלחמניה והמאפין היו לי לעזר רב בניגוב הרוטב שהצדיק ניגוב בסוף הארוחה.

הארוחה הזו בהחלט שווה 49ש"ח, במיוחד לאור התמחור המוגזם שיש כיום לכל דבר. זו ארוחה עסקית במחיר משתלם.

המדד האישי שלי לפסטה לוקח בחשבון את היכולת שלי לשחזר את המנה בבית. סגנון הרוטב שלי שונה מזה של הפסטה אך שוב, מדובר ברוטב שבכלל לא איכפת לי לשלם עליו ולכן אני מרוצה. הוא לא היה מימי, הוא היה סמיך ועשיר הן מבחינת הטעם והן במרקם.

בד"כ אני לא משתפך על פסטה או אפילו על אוכל אלא אם מדובר בניצחון גורף. כאן מדובר בארוחה טובה, פשוטה, משתלמת, סך רכיבה אמנם בסיסיים, אבל יחדיו וביחד עם רעב של צהריים זו הייתה סגירת פינה משכמה ומעלה.

唱長 (סינג לונג)

בערב יום חמישי, עוד לפני ליל הסדר כשלא היה צורך לדאוג לדברים כמו נבלה וטריפה, עלה החשק להזמין מסינג לונג - תמיד משתלם, עסקית במשלוחים קבוע, הטעם לא מאכזב, ולא קרה שנשארתי רעב. לצערי לאחר בחירת תפריט מושקע, ואפילו התפרעות והזמנת תוספות מעבר לעסקית, עם הטלפון המיוחל נפלה גם אכזבה, הטלפן הודיע שהם סגורים לאירוע פרטי של העסק עד ערב שבת. כגודל הציפיות גודל האכזבות.
על תלאות אותו ערב לא אמשיך לגולל כאן אך הן נגמרו ביוקר לאחר הרבה טלפונים למקומות שונים סגורים או לא מתפקדים.

לפני יומיים, היתה שעה להרוג באיזור התחנה המרכזית בת"א, בערב, והיינו רעבים. לא צריך היה לחשוב הרבה הדבר היה ככתובת "כשר לפסח" על אריזה של במבה - נלך לסינג לונג! (למרות שבמשלוח זה יוצא הרבה יותר זול כי בישיבה במקום אין עסקיות אחרי שעה חמש, לצערי)

הלכנו על מיטב המסורת, התחלקנו במנות ראשונות, מרק ו-ווןטון מטוגן (טעים רצח), מנות עיקריות הלכנו על הפשוט בשבילי - עוף חמוץ מתוק, והחריף בשבילה - חצילים חריפים, ובאמצע נודלס לכולם

הכל היה טעים
תמיד מומלץ לבקר שם - עדיף לפני חמש כשיותר זול.

למאוכזבי המסעדה - ואתם יודעים מי אתם - תנו ניסיון נוסף.

הערה אחת - יש איזו רב-מלצרית ראשית שאוהבת לרדות בצוות שלה מול כל המסעדה - לא לעניין. פעם קודמת גם היא ירדה על עובדים זרים שאכלו במסעדה ולא שמו טיפ, ולאחר שאמרו להם בנימוס שהמחיר לא כולל טיפ והם ענו "פעם הבאה נדע, אין עלינו עוד כסף" הם ננזפו במשך דקות ארוכות - נראה לי שהם כבר לא יחזרו, כל זה ע"י אותה רודנית. מלבדה שאר הצוות נעים עד מאוד.

המרקים מעולים

עוף חמוץ מתוק הכי טוב בצד הזה של התחנה המרכזית

בגללי המנה הזו בלי ירקות. מפונק