‏הצגת רשומות עם תוויות ג'ינג'ר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ג'ינג'ר. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 16 במרץ 2014

אושי אושי: לא בכל מחיר

הגענו אל עזריאלי בשעות האלה שלאף אחד כולל הקונים כבר אין כח.
כולם מושכים את השעתיים האחרונות בתקווה גלויה שהיום הזה כבר יגמר והבית יתחיל.

עשינו סיבובצ'יק בסיסי וישר מאוד התבייתנו על הרצון המובנה שלנו לסושי.
איכשהו נזכרתי שיש סושיה חדשה הפועלת מחוץ לאזורי המזון הרגילים, במרחב משל עצמה, כמו בלאק בורגר למשל, מגוון בתי הקפה שיושבים בנישות משלהם, או אפילו האזור שהיה פעם המשחקיה והפך למסעדת טרנטינו. אזורים של ממש.
כך גם אושי אושי, יושבים למעשה מעל בלאק בורגר, עם בר יחסית גדול ואזור של ספות.
על הנייר היה שווה לנסות.


אושי אושי: סושי צמחוני
סושי של צמחונים

לא חששנו מהעובדה שהמקום היה ריק לחלוטין וכולם עמדו בחוסר מעשה.
התיישבנו על הבר, בדיוק איפה שמכינים את הסושי כדי לראות מה הולך, דרך די טובה להרגיש את האוכל, להתרשם מהמומחיות ולוודא ששום דבר לא נופל על הרצפה תוך כדי.
שניה אחרי ההזמנה אמרו לנו שחלק מהדברים שרצינו לא קיימים כרגע במלאי, קורה, לא בכינו יותר מדי.

הבעייתיות החלה בשלב ביניים כלשהו כאשר חלק מהסושי כבר הוגש והעבודה על החלק השני הייתה בעיצומה. אחד מאנשי המטבח החל לרחוץ את אזור העבודה שלו, בדיוק איפה שישבנו, בעודו עולה על השיש ומעיף סבון ומים לאזור שלנו. זוגתי התלוננה בפניי והחלה להעביר את הדברים שלנו לאזור אחר, עד כאן לגיטימי, אם כי הבחור התלונן עלינו בקול רם כי אנחנו בחרנו לשבת שם וזו אשמתנו ומה הקטע שלנו כי היה לנו את כל המסעדה לשבת בה.
לא הטובה שבגישות.
סיימנו את הסושי שלנו שהיה דווקא בסדר והלכנו לדרכנו.

יום רביעי, 20 במרץ 2013

ארוחה טבעונית | בישול פשוט וטעים | טופו

כבר מזמן שלא עשיתי כאן פוסט על בישול ביתי.
לא כי חלילה הפסקתי להכין אוכל בבית, אולי פשוט כי התעצלתי.

מכיוון שעצלנות היא גורם נפוץ בקרב כל מי שרוצה לאכול או סתם לעשות משהו אחר, הנה מתכון (לא בדיוק מתכון אלא יותר כיוון כללי) פשוט מאוד ואיתו אפילו מספר המלצות לפישוט נוסף.


קוביות טופו אפויות במרינדה, אורז עם רצועות גזר, תבשיל חומוס בנוסח הודי.


בכדי לקבל את הצלחת הנהדרת שבתמונה יש לפעול בשלושה מישורים, להלן הסברים לכל חלק בנפרד.

תבשיל חומוס ועבגבניות בנוסח הודי:

מתחילים בתערובת תבשילים גאראם מסאלה, או במידה ואין בכמון, כורכום, קינמון, ג'ינג'ר, פלפל שחור, זרעי כוסברה וחרדל ושאר דברים  רלוונטיים שיש במטבח הישראלי הממוצע.
את התבלינים מטגנים קלות בשמן עם שיני שום רבות (לפי הטעם).
שום שלם או פרוס או מרוסק - זו כבר החלטה שלכם.

בטרם התבלינים נשרפים - מוסיפים עגבניות מרוסקות או מגוררות.
אני אוהב להוסיף בשלב הזה מעט חריפות, פלפל צ'ומה, סחוג או אפילו רוטב סריראצ'ה.
לאחר שהתבשיל חם דיו מוסיפים גרגרי חומוס מרוככים.
אני אוהב את האוכל שלי חריף ומתוק אז סילאן או סוכר הם תוספת מצויינת - לפי הטעם.
קיצורי הדרך למנה זו הם עגבניות מרוסקות משומרות, מחית שום מוכנה מראש, חומוס קפוא או משומר.

טופו אפוי במרינדה:

השלב ההתחלתי הוא לרכוש לבנה של טופו. המצרך הזה שהיה אקזוטי בעבר הפך להרבה יותר נגיש וניתן למצוא אותו בסופרים.
מחלקים לצורות לפי בחירתכם (קוביות, רצועות, פרוסות, אצבעות וכו'), ומניחים במרינדה האהובה עליכם. אני מעדיף תערובות של חוץ בלסמי, חרדל, שום וג'ינג'ר כתושים, מעט רוטב סויה, סילאן, תבלינים ושאר חומרי טעם שנראים הגיוניים ברגע ההכנה (במקרה הנ"ל השתמשתי במעט מיץ אוכמניות).
לאחר השריה של מספר שעות (ניתן ורצוי אפילו למשך הלילה) מכניסים את הרצועות לאפיה על רדיד אלומיניום או נייר אפיה.
קיצור הדרך היחידי שניתן להציע הוא לרכוש טופו שמגיע מתובל או מושרה, אבל כאן אתם מאבדים את היכולת לשלוט בטעמים.

אורז עם רצועות גזר:

מבשלים אורז פרסי או בסמטי, ניתן לתבל (לפעמים בשביל הגיוון אני מוסיף מעט ג'ינג'ר, שום או בזיליקום מרוסק - אם כי כשכל האוכל מלא בשום וג'ינג'ר - זה לא מגוון).
אל האורז מוסיפים רצועות גזר דקיקות (אני מייצר אותן בפשטות בעזרת קולפן).
ניתן להוסיף אותן כשהאורז כבר מוכן, או אם רוצים לרכך ולתת לאורז מעט צבע וטעם מתוק - ניתן להוסיף תוך כדי בישול או אפילו לטגן מעט  גזר עד שהוא מתכסה קרמל גזר מדהים ולשים את האורז מעל - ורק אז להתחיל לבשל אותו.


מקווה שזה היה מספיק ברור, למרות שיש לי הרגשה שלא :)
אשמח לענות על כל שאלה ולעבור על נקודה נקודה במידה וצריך.
בכל מקרה, ניפגש בשמחות.

יום שלישי, 31 בינואר 2012

אוכלים בחוץ ואז בפנים (שווארמה, תבשיל ירקות, בטטה אפויה)

כשאין אפשרויות, או סבלנות, או חשק להמתין למשלוח - שווארמה היא פתרון פשוט.
שוב ביקרתי במקום החביב והשכונתי ששמו הפלאפל של דוד, או הפינה של דוד (כך קוראים למקום מאז השיפוצים).

הלכתי לצהריים עם ענבר ועם שמואל, חברי לעבודה. שלושתנו אכלנו שווארמה ושמענו בדיחות שאפשר לשמוע בעיקר במקומות של אוכל רחוב מפי מוכרים משעשעים וחביבים שמביאים לך את השווארמה מתחת לויטרינת הזכוכית, או סתם צועקים קאץ' פרייזס קרועים. בשלב כלשהו אהובה עוזרי נכנסה, תמיד נחמד לראות את אהובה עוזרי.

לאפה כמעט מלאה בשווארמה
מכירים את זה שאחרי שמגלגלים לכם את הלאפה - החלק הטוב של הלמעלה נופל על הדלפק ולא תמיד טורחים למלא מחדש או להחזיר פנימה את מה שנפלד (במידה ואזור העבודה נקי)? זה מה שקרה לי אתמול.
נכון, לא חייבים להתלונן על זה, לאפה מספיקה ממילא, ומה זה עוד ביס או שניים, אבל ככה אני, אוהב לספר לכם את כל הפרטים. ממילא השלב המעניין יותר של הפוסט הזה הוא דווקא על הארוחה שהייתה בבית.

מבט מלמעלה על השווארמה המיותמת
לי היה טעים, ענבר ושמואל התלוננו קצת, ואכלו הרבה. אתמול היה לחץ ויצא שלא קיבלנו ערימות מפנקות של צ'יפס, אבל זה בסדר, זה לא שמבקומות אחרים מפנקים - אז מתרגלים, יום עסל ויום בסל. לפחות הסלטים הם טריים וכיד המלך.
אני אכלתי את השווארמה, הבטתי ברחוב הרטוב מהגשם והתבאסתי שצריך לחזור לעבודה.

שווארמה עמוסה בסלט ועמבה
הערת שוליים: בדיוק השבוע דנו באתר בייגלה בתחום העמבה. אני חובב גדול של עמבה, אבל משום מה בפלאפל של דוד לא מדללים אותה בצורה הראויה, או פשוט משתמשים בסוג סמיך מאוד. הוא כבד יותר, ריחני יותר, והרבה יותר קשה להפטר ממנו בתום הארוחה. זה לא הופך אותו לפחות טעים, אבל החוויה של אחרי הופכת ליותר קשה.
ובכל זאת, עמבה זה ממש ממש ממש ממש ממש טעים.

תמונה אחרונה מארוחת הצהריים: חמוצים
 ועכשיו נעבור לעיקר: ארוחת ערב
ההתחלה הייתה פשוטה מאוד. הנחתי על תבנית אפיה בטטות פרוסות. חצי מהתבנית תיבלתי במלח ופלפל, ואת החצי השני השארתי טבעי. גיוון על הלשון זה כיף מאוד.
משחתי אותן בתערובת של שמן תירס עם שמן זית, והכנסתי לתנור לחימום - ואז כשהיו רכות לחריכה קלה על חום גבוה יותר.
קטע חדש שניסיתי אתמול ועליו גם דיווחנו בעמוד הפייסבוק שלנו, אכילת בטטה לא מבושלת.
קראתי על זה באינטרנט ואתמול החלטתי לטעום. התוצאה הייתה לא רעה בכלל. המרקם והטעם מזכירים מאוד גזר, זה מתוק, קראנצ'י וטעים.  
בטטה זה טעים, בטטה זה בריא (מדהים)
אחרי שהבטטה נכנסה לתנור החלטתי לבדוק במקרר על אילו מוצרים אפשר לבסס את ארוחת הערב.
הקורבנות היו:
  • קישוא גדול
  • תפוח אדמה גדול
  • כוס וחצי אפונה ירוקה
  • חצי כרובית בינונית
  • חמישה ראשי שום גדולים
  • חצי כוס אבקת קוקוס גסה
  • כף חרדל גרגרים
  • כמון, כורכום, פפריקה חריפה, קינמון, פלפל שחור גרוס, מלח, סוכר, כמות גדולה של ג'ינג'ר
  • חצי כוס פינה קולדה על בסיס רום
  • אורז לבן
ירקות עם קוקוס בנוסח כאילו הודי
השלב הראשון היה לקלות את התבלינים בשמן, זה אחד מהשלבים הסבוכים יותר של התבשיל, כאשר השלב הסבוך השני הוא להכניס את הירקות לפי אורכי הבישול הדרושים - כדי לא ליצור דייסה.
הסוכר אמנם נכלל ברשימת התבלינים, אבל אל תכניסו אותו לשמן כי הוא יהפוך לקרמל וישרף ויהרוס לכם את המנה.
החשיבות של טיגון התבלינים היא רבה. תבלינים קלויים מפרישים את טעמם בצורה עזה יותר, וחשוב להזהר שלא לשרוף את האבקות הדקות יותר, או את השומים - כי אז המנה תבושם בטעם של שום שרוף.

סוג תפוח האדמה וגודל הפרוסות גם משחק אלמנט חשוב. במקרה הזה השתמשתי בתפוח אדמה בהיר וצעיר, והוא התבשל אפילו יותר מהר מהכרובית. 
השומים המרוסקים כאמור טוגנו בהתחלה, אז הכנסתי לשמן גם את הכרובית ותפוח האדמה - לצלייה מהירה מאוד כדי שהתבלינים לא יישרפו (הירקות קיררו מעט את השמן ונתנו עוד זמן).
לאחר מכן הוספתי את הרום וקצת מים, הרום היה החלטה של הרגע כי הוא פשוט היה שם ליד צנצנות האחרות. שקלתי להשתמש במשחות הקארי שלי, אבל הבסיס כבר היה חריף יחסית עקב הפפריקה החריפה, ולא רציתי להגיע למצב בלתי אכיל - למרות שלי אישית אין בעיה עם חריף.

בכל מקרה, הכל נכנס לסיר מלבד הקוקוס, אותו אני תמיד משאיר לסוף, כדי להסמיך את הנוזלים שיש בסיר. אני מוסיף מים עד לאמצע הסיר (למראית עין זה באמצע, אבל למעשה יש פחות נוזלים מאשר נראה כי הירקות דוחסים אותם כלפי מעלה - חוק פיתגורס). בכל מקרה, כשאתם רואים שהכל רך ושיש מעט נוזלים (אל תוסיפו יותר מדי מלכתחילה, תמיד אפשר להתקדם בכמויות קטנות של מים רותחים מהקומקום) הוסיפו את הקוקוס, ערבבו היטב, תנו לזה לשבת כמה דקות - הירקות סופגים את הטעמים, הכל מתייצב והופך לאגדי.
אני אוהב דברים מתוקים אז כמובן ששמתי טיפה סילאן בנוסף לסוכר.
הערימה הירוקה הונחה בקערה חצי עמוקה מעל אורז לבן, היה טעים חמים ונעים.

לגבי הבטטה: נזכרנו בה באיחור, התבשיל היה מרכז הערב.

יום שני, 23 בינואר 2012

ירקות מוקפצים בקארי צהוב (וקצת סילאן)

יצא כי יום אחרי יום עמדתי במטבח וטיגנתי ירקות והנחתי אותם ע"ג אורז. לא שיש משהו רע בזה, אבל רציתי גיוון, ולכן הלכתי לכיוון טיפה אחר. מה שהכנתי היה שונה בתיבול, בחלק מהרכיבים, וגם בצורת ההכנה (בנוגע לאורז).

הרכיבים:
  • אורז
  • אבקת קוקוס
  • פלפל שחור, מלח
  • גזר
  • אננס
  • ג'ינג'ר
  • ראשי שום לפי הטעם
  • גרגרי חומוס
  • משחת קארי (אני השתמשתי בקארי צהוב)
  • סילאן
אורז לבן עם קוקוס ופלפל שחור, לא שרוף אבל בדרך
את האורז זרקתי לתוך הסיר, עם טיפה שמן, ובזמן שהצד התחתון של האורז השחים פיזרתי מעליו פלפל שחור גרוס ואבקת קוקוס גסה. כשהאורז היה כמעט שרוף התחלתי לערבב והוספתי מהר מים רותחים. מה שהשגתי בצורה הזאת היה צריבה של חלק מגרגרי האורז, מה שהופך את האורז ללבן עם חתיכות של אורז חום קראנצ'י מדי פעם, טיפה יותר מעניין בנגיסות, ומוסיף לזה טעם - לא שרוף אבל עם אלמנטים מעושנים משהו. הקוקוס הוסיף עוד מימד מעניין לאורז, וקוקוס זה תמיד כיף.

בהתחלה אני מטגן את הגזר
רק הגזר טבעי.
הכוונה שלי היא לעובדה שהשתמשתי באננס משומר, ג'ינג'ר משומר, גרגרי חומוס מתוך שימור ומשחת קארי מוכנה. בעצם גם השום היה טבעי לגמרי. אני לא יודע עד כמה אתם בקטע של בריאות \ צמחונות \ טבעונות, אבל אני מוכן להשתמש בגרגר חומוס משומרים כדי לא להשרות בלילות ולבשל בימים. זה מקצר. אם אתם ממש רוצים להתעקש על בריאות אז אפשר להשתמש בגרגרים מבושלים קפואים. לרוב הם מתבשלים לאט יותר ומדובר בזן עם גרגרים קטנים יחסית. במרבית המקרים רצוי להשרות גם אותם במים חמימים גדי להגיע לרמת ריכוך מקסימלית, או להתחיל את ההכנה שלהם לפני כל דבר אחר.

ועכשיו: גזר ואננס
את האננס כאמור הוצאתי משימור. סיננתי את הסירופ שבו הוא היה שרוי (סירופ - קל, מופחת קלוריות), והתחלתי לטגן אותו ביחד עם הגזר.

גזר, אננס, ג'ינג'ר, פלפל שחור גרוס
אחרי כמה דקות של טיגון הוספתי פלפל שחור גרוס דק [יחסית] (ממגרסה ידנית שיש לי). כולם טוענים שפלפל מוציא טעמים טוב יותר אחרי טיגון, וזה נכון. הוספתי גם ג'ינג'ר, שוב משומר, כי זה מה יש. אין לי כח להתעסק עם הטרי, שגם הוא לא טרי, הוא שוכב במקפיא. כבר סיפרתי את הסיפור הזה בעבר.

ועכשיו: גזר, אננס, ג'ינג'ר, גרגרי חומוס.

אחרי שמתחילים לראות קצת צבע (על אש גבוהה) מוסיפים את גרגרי החומוס. בשלב הזה האננס מפריש טיפה נוזלים, ודברים מתחילים להתקרמל, להזיע ולהחליף טעמים.


שיני שום חצויות יושבות על ערימת ירקות

הוספתי כמה שיני שום. כמו שאר המתכון - לפי הטעם והכמות הרצויה. אין פה מידות אמיתיות. אם גזר הוא הירק האהוב עליכם - אין שום סיבה שלא שימו אלף גזרים (כל עוד יש לכם מקום על הכיריים).
הסיבה שהוספתי שיני שום חצואים היא שככה הם לא נשרפים לחלוטין, יש להם מספיק בשר כדי להתרכך ולהתבשל, אבל הם גם לא גדולים מדי. זה שהם חצויים גם עוזר להפריש את הטעם מהליבה החוצה.

קארי צהוב שצבעו הוא בעצם אדום

עוד כמה דקות על האש ואני מוסיף כף ענקית של משחת קארי צהוב. המשחה גדושה בכל טעמי המזרח הטובים. בצלים למיניהם, עוד ג'ינג'ר, כוסברה ושלל דברים שאני לא זוכר. סביר להניח שיש שם גם הל, ציפורן, מוסקט קינמון ועוד. מי זוכר. העיקר שזה טעים והכי חשוב - לא מרגישים יותר מדי את הבצל או הכוסברה.
וכן, זה חריף.

מקפיצים היטב את הירקות והקארי

אחרי שהקפצתי היטב גיליתי שאיט לטעמי מספיק קארי. הוספתי עוד כפית, הקפצתי עוד, השחמתי עוד, ואז גליתי שאני רוצה מתיקות. הפתרון בטח כבר ידוע לקוראים המתמידים - סילאן!

הכל נקשר ומקורמל וחום ומתוק וטעים ונמס בפה

תראו את השום היפה, האננס השחום, הגזר הכתום כהה. תראו איך חלק מגרגרי החומוס קיבלו גוון שרוף אפילו שהם רכים ונימוחים. פשוט תענוג. והכל עטוף בסילאן סמיך שמצטמצם על המבחת.

מסדרים את האורז

בשלב הזה הכל כבר מוכן, מסדרים את האורז על הצלחת - כל אחד לפי הכמות הטובה לו, ויאללה, נשאר רק להגיש עם הירקות מעל. סליחה שלא עשיתי צלחות ראוי, למי יש זמן לזה כשאתה מבשל בשביל לאכול (אני לא אבשל במיוחד בשביל הבלוג, זה מזוייף!).

מטה תוכלו לראות שתי תמונות סיכום כי היה לי קשה להחליט על אחת בלבד שתייצג את המנה. היה טעים, באמת, תשאלו את ענבר.

אננס, גזר, גרגרי חומוס, זנגביל ושום מוקפצים בסילאן וקארי צהוב על מצע אורז עם קוסוס
יאמי!

תמונה נוספת של אננס מוקפץ עם גזר, גרגרי חומוס, גינג'ר ושום, מטוגנים בסילאן וקארי צהוב על מצע אורז עם קוסוס
יצא ממש טעים וזה בסה"כ די פשוט. כמו שציינתי - רוב המרכיבים מגיעים במצב חצי מוכן ולא דורשים יותר מדי התעסקות. אם אתם ממש רוצים לקלף ולפרוס אננס, להשרות ולבשל גרגרי חומוס ואפילו לקלף ולקצוץ ג'ינג'ר - אולי אתם מתקדמים מכדי לעיין במתכונים כאלה פשוטים.

יום ראשון, 22 בינואר 2012

ירקות מוקפצים בסילאן וחרדל דיז'ון על מצע אורז לבן

מה הוא בוקר יום שישי אם לא הזדמנות מצויינת להתעורר מאוחר ובמצב של רעב עמוק.
בעוד אנחנו מתארגנים וחושבים לאן נלך ומה נעשה - נשבתי.
התחלתי לנבור במקרר והחלטתי להכין משהו קטן כדי להעביר את המועקה בבטן.
בין הרכיבים שהיו במקרר ונבחרו למשימה זו:
  • גזר
  • קישוא
  • פלפל אדום
  • פרטיות שמפיניון
  • אורז לבן שהמתין בסיר שענבר הכינה מבעוד מועד
  • ג'ינג'ר משומר כי הטרי שהיה לי היה למעשה קפוא ולא היה לי כח להתעסק איתו
  • סילאן
  • חרדל דיז'ון גרגרים


בשלב הראשון טיגנתי את הפלפל האדום
החלטתי להתחיל מהפלפל האדום כי תמיד לוקח להם יותר מדי זמן עד שהם מתרככים. בדיוק מהסיבה הזו פרסתי לחתיכות קטנות.
גזר על קרש חיתוך, ממתין לגורלו כמו אבטיח בגשם
הבא בתור היה גזר. גם הוא ירק קשה שלוקח לו זמן להתרכך ולהתקרמל, אבל למעשה אני רק מראה לכם אותו כאן - ובמציאות שמתי את הקישואים לפניו. אני אוהב קישואים שרופים וגזרים עם קראנץ'.


קישוא אחד

את הקישוא כאמור הכנסתי גם. הוא נראה כמו מלפפון אבל הוא לא מלפפון. לא מבין את הקטע. אני אחפש אחרי זה בויקיפדיה. העיקר שזה טעים, לא? רק בזמן האחרון התחלתי ממש להתמסר אליו, וגם לגרום לענבר לאכול הרבה ממנו יחד איתי.

בזמן שהכל התרכך חציתי פטריות
 אנשים רבים נפטרים מרגל הפטריה, אבל אני אוהב גם אותו, לא יודע מה הקטע שלהם. בגדול אני גם יכול לאכול אותן חיות, אני אוהב את הטעם, אבל פטריות בגדול הן תחליף נהדר לבשר, לפחות מבחינת המרקם במנה.

הירקות מזהיבים אט אט על המחבת

הפלפל והקישוא עוברים טיגון וממתינים לגזר שיבוא כשהקישוא יהיה שחום, ולגזר כמה דקות אחרי.


בנתיים הכל זהוב וחביב, הוספתי פלפל שחור גרוס גס
הירקות מזהיבים להם בסבבה, ואני מוסיף כף גדושה של חרדל גרגרים. בגדול זרעי חרדל הם אחלה תבלין, וגם חרדל רגיל הוא אחלה ממרח. אני פשוט משתמש כאן במה שיש לי במקרר, וזה עובד מצויין.

כף חרדל בלב הירקות
ועכשיו זמן הפטריות. הן מתבלשות מהר ובחום יחיסית גבוה הן לא נהיות מימיות ולא מפרישות נוזלים מיותרים.

ועכשיו כולם ביחד
מקפיצים ומערבבים ומסתובבים וממתינים שהכל נהיה שחום ויפה. הפטריות אמורות להיות חמות וכיפיות, עם סימני צריבה, ספוגות בטעמים וטיפה שמנוניות כי הן כמו ספוג שסופח את שאר הטעמים במחבט.

אפשר לאכול כבר עכשיו
מכיוון שה"מתכון" הזה הוא שיטת ההנכה שלי, ואני אוהב דברים מתוקים אז אתם לא באמת חייבים להמשיך איתי, אבל הצעד הבא שלי ישדרג כל דבר שתעשו אי פעם ומדובר בסה"כ בתוספת בריאה למדי.

הוספתי סילאן וגינג'ר

בשלב הזה הוספתי רצועות ארוכות של ג'ינג'ר משומר מצנצנת, ואחרי שהוא טוגן קצת מזגתי מעל הכל סילאן. הסילאן, או בשמו האחר "דבש תמרים" הוא נוזל חום וקסום, מתוק וטעים. הוא משדרג כל דבר, ואפשר לדחוף אותו לכל מקום מבלי להזיק. במקרה הזה - הסוכרים מתקרמלים סביב הירקות במחבת, נספגים בפטריות, מצטמצמים והכל נהיה חום וטעים ומדהים על הלשון. גם ג'ינג'ר זה בריא, למרות שאני לא בטוח אם התכונות נשמרות אחרי תהליך הכבישה והשימור.

ירקות מוקפצים בסילאן וחרדל, על מצע אורן לבן
לא בטוח לאיזה מטבח לשייך את המנה. היא שילוב בין המטבח האסייתי \ אוריינטלי לדברים שנמצאים במקרר ובסופר. לא מדובר בקפיצה קולינרית מטורפת, סה"כ מנה פשוטה מחומרים יחסית בריאים. הכל משתלב יפה וזה בהחלט טעים מאוד.

יום שלישי, 10 בינואר 2012

והפעם מבשלים בבית

מוצאי שבת היה ערב של מרקים.
שני סירים הוצבו, ובהם היו קומבינציות שונות של תפוחי אדמה צעירים, כרובית, שעועית, חומוס, קישואים, גזר, איטריות, שום, והמון תבלינים שונים שהעניקו למרקים טעם שונה. הייתה גם אבקת מרק, לא אשקר.
המרקים היו טעימים מאוד, אבל היה נורא קשה לצלם אותם, ולכן אין תמונות שלהם. יש תמונות, אבל הן מכוערות בטירוף, וזו בושה להעלות משהו כזה לאינטרנט או לבלוג.
תאמינו לי, היה טעים.

בערב יום שני גיליתי שאני רעב.
הייתי לבד בבית, והחלטתי לנבור במקרר. מצאתי קישואים, ובזמן שטיגנתי אותם כירסמתי גזר או שניים.
את הקישואים המוכנים זרקת על אורז לבן, ובצד הנחתי עוד גזר, וקצת ג'ינג' משומר שמשום מה תמיד עושה לי כיף בפה עם אורז או אפילו סתם ככה. לא יודע מה לא בסדר איתי, אל תשאלו.

בתמונה: קישואים ואורז עם פלפל שחור גס, מחוץ לתמונה ג'ינג'ר מוחמץ וגזר
מה אומר ומה אגיד ומה אספר וכו', בסה"כ לבשל בבית זה לא רע. זה יכול להיות מספק לא פחות מפיצה מהבילה, ועצם העמידה מעל הסירים מחממת את הגוף והנפש.
אנחנו בסה"כ אנשים פשוטים.
תנו לנו גזר.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג