יום שבת, 30 ביוני 2012

פטפוטי ביצים

את הכריך הבא קיבלתי חינם במסגרת העבודה.
אוקיי, זה לא בדיוק היה "חינם" אלא יותר כפיצוי קל עקב הסכמתי לעבוד בערב חג, בו חדר האוכל אצלנו בעבודה סגור.
בכל אופן, כפי שוודאי ניתן לראות - הכריך המדובר הוא כריך ביצים של מותג שנקרא "משהו משהו".

כריך סלט ביצים משהו משהו
זה טוב, משהו משהו


הכריך נבחר מתוך ערימת כריכים סטנדרטית ששכבה בקופסת קרטון.
אישית אני מעדיף במקרים האלה לבחור את כריך האבוקדו - במידה ויש.
הגעתי למסקנה שכל בחירה אחרת של כריך טונה\גבינה מובילה להתפשרות גדולה על איכות.

אפשר לחלק את החוויה שלי מהכריך ל2.
את החלק הימני עם העגבניה אהבתי - השילוב של הביצה שעשתה רושם טרי, עם העגבניה ותוספת הירק יצרה שילוב אכיל בהחלט, וטעים יחסית לכריך שהוכן מראש.
לעומת זאת מהכריך השמאלי עם המלפפון הטרי סבלתי. מעניין איך שינוי קטן יכול להוביל לכזה שינוי בהנאה, אבל מה לעשות - במהלך השנים שיניתי את דעתי על המלפפון מקצה לקצה.
פעם, כשהייתי קטן הוא היה האהוב עלי, והעגבניה השנואה עם הגרעינים הייתה הרחק מאחור. היום זה בדיוק ההיפך.

שלא תחשבו שאני אנטי מלפפוני לחלוטין - אני מסוגל עדיין להנות ממנו בתוך סלט טוב, אבל למרבה הצער לא הרבה מעבר לכך.

אני מניח שאנשי "משהו משהו" התכוונו לטוב ורצו לגוון בין 2 הסנדוויצ'ים שבמארז אבל מבחינתי זה קצת קלקל לי את החוויה ומוטב היה שידבקו באותו סנדוויץ' עגבניה בצורתו הכפולה.

יום חמישי, 28 ביוני 2012

בורגוס בר - רמת החייל

בשעת צהריים מוקדמת לפעמים צריך לחכות בעוד האחמ"ש העסוק למראה צופה במלצריות מתרוצצות ומנקות שולחנות ורצפות במהירות מספקת עבור הלקוחות הרעבים מחצי יום העבודה הקשה שעבר עליהם, והדרך נטולת המזגן למסעדה.

ברוך השם על כך שהוצבו ספסלים מרופדים באזור הציפיה.

הלכתי עם אחותי לאכול ב1 בצהריים והיה די מלא, אבל עד שסיימנו נהיה די ריק.

הושיבו אותנו בתוך תא מרופד שיכול להכיל כ6 אנשים כנראה, זה היה נחמד.
לקח כ10 דקות עד שבאו לקחת הזמנה כתגובה למבטים מלאי מסכנות ורעב.

הזמנו שתי עסקיות, אחת (שלי) שכללה מרק עדשים, צ'יקן בורגר ופירה כתוספת.
(הסיבה לצ'יקן בורגר, היא שבפעם הקודמת שאכלתי שם הזמנתי המבורגר רגיל שמאוד הזכיר את ההמבורגר של בורגר ראנץ', ולא שיש בזה בעיה - זכרונות ילדות נפלאים וכו', אבל 48 ש"ח זה קצת הרבה בשביל זה, שקלתי גם סלט קיסר, אבל הוא בעסקית שעולה 10 שקלים יותר משום מה).

צ'יקן בורגר ופירה

הצ'יקן בורגר היה בעצם חתיכות חזה (?) עוף בתוך לחמניה עם הירקות הרגילים של ההמבורגר, העוף היה טעים, קצת חרוך ,אבל זה לא דבר נוראי. הפירה היה חמאתי ולא גרוע, למרות שאני מעדיפה עם גושים.

מסיבות של סקרנות, הזמנתי לחמניה נטולת גלוטן - מה שהתברר כטעות - זה בעצם פנקייק בצורת לחמנית המבורגר שלא מספיק גדול כדי להחזיק את ההמבורגר , כמו שהזהירה אותנו המלצרית בעודה מגישה לנו את האוכל (למה לא עושים אותה גדולה יותר, תהתה אחותי).

מרק עדשים


העסקית השניה כללה סלט אסייתי, המבורגר צמחוני (שמשום מה, יחד עם סלט הקיסר, לא נמצא בעסקית הכי זולה, אפילו שבתפריט הרגיל הוא זול יותר מההמבורגר הרגיל והצ'יקן בורגר) ותוספת של טבעות בצל.

צמחוני עם טבעות בצל

ההמבורגר הצמחוני עשוי מעדשים ועוד מיני דברים של צמחוניים, הוא לא קטן בכלל, והיא נהנתה ממנו מאוד ואף טוענת שהוא הטעים שבהמבורגרים הצמחוניים שהיא טעמה - יכול להיות. למרות שההמבורגר הצמחוני של מוזס נראה יותר המבורגרי.
טבעות הבצל היו סטנדרטיות.

סלט אסייתי

הסלט היה חביב. 
יש להם גם סלט ירוק שהיה די גרוע בפעם הקודמת שאכלתי שם.

הפלייסמט מתחת לצלחות היה של לוח הזמנים של משחקי היורו, תהיה - למה כולם בשעה כה מאוחרת (וזה לא שמוקדם יותר שם)? אני בטוחה שיש לזה סיבה.

ברקע, היה מסך מגע שמיטב מסעדות הגורמה בארץ מתעטרות בו, עליו ריצדו כ3 פרסומות של בורגוס ואוכל שיש בבורגוס, האנשים במסך נראו כאילו הם נהנים וכאילו הם דושבגים - כנראה זה קהל היעד, הסתכלתי מסביב, ואכן כך הדבר.

ליב רמת החייל

לליב יש שני סניפים, ברמת החייל ובבורסה.

בסניף שברמת החייל מתאספים אנשי ההיטק המרנינים של הסביבה וגאים בעצמם על זה ש'לשם שינוי' הם אוכלים משהו בריא.

מה שליב מציעים בעצם, הוא אוכל ביתי שאינו שמנוני, הירקות אורגניים כביכול, יש מנות בשריות וצמחוניות וכלמיני עסקיות שונות:

  • סלט ומנה עיקרית
  • מרק ומנה עיקרית
  • סלט גדול עם תוספות שונות


ליב - מרק ומנה עיקרית


אני אכלתי מרק כי הבטן שלי לא מרגישה נפלא, מרק סלק שמזכיר בורשט בטעם שלו, אבל הוא היה מבלונדר לדייסה, זה אמנם לא נשמע טוב, אבל זה כן היה טעים.

בתור מנה עיקרית אכלתי 'מאפה תפוחי אדמה וחצילים' , כלומר פשטידה - שהייתה סבירה מאוד
וירקות מבושלים בתנור כתוספת (אפשר גם אורז ופתיתים \ בורגול \ מה שיש באותו יום).
מעט  התאכזבתי כי הייתה בתפריט מנה של פסטה אפויה עם טונה וגבינה ודברים שנשמעה טוב, אבל כיוון שבאתי ב1 ומשהו (כדי להמנע מהתור הארוך שמשתרך בערך מ12 ועד אחת וחצי) כבר לא נשאר ממנה כלום.

המנות הבשריות במקום גם לא גרועות, פשוט לא רציתי בשר היום.

בשתיה אפשר למלא משהו דמוי לימונדה, משהו דמוי תה קר, ולפעמים יש גם מים (האופציה החביבה עליי).

התפריט במקום משתנה כל יום, אבל ההרכב של העסקית נשאר אותו דבר.
אפשר לראות את התפריט היומי באתר שלהם:
המחירים נעים בין 35-49, ויש גם הנחות לכל מיני כרטיסי חברות

לסיכום, האוכל טעים וביתי
מקום מפלטם של אנשי הייטק שבלסו שומן כל השבוע ורוצים לטפוח לעצמם על השכם,
לא תשמעו שום שיחה מעניינת לידכם על השולחנות  מלאי הנוסטלגיה אל חיי הקיבוץ, אך אם תרצו 'לאכול בריא' או בולשיט שכזה -  זה מקום בסדר.

פיצה הברבנאל

זו בסך הכל ההתקלות השניה שלי בחבר'ה האלה.
אם אתם ממש סקרנים, תוכלו לקרוא לקרוא את הרשמים מהפעם הקודמת שהזמנתי פיצה הברבנאל כאן.
ספויילר: בפעם הקודמת היה מגש אחד סביר ומגש אחד טוב.
הפעם זה היה ליל חמישי, חם במיוחד, היינו בהופעות וניסינו לאכול משהו אל מול רחובות סגורים מחד ומלאים בבליינים מאידך. 

פיצה הברבנאל חצילים + פפרוני
פפרוני וחצילים, על הפפרוני תוכלו לראות פס של רוטב ברבקיו.

בליינים לא היו חסרים גם כאן.
להברבנאל יש קומה שניה שבה יש בר, כמו שהשם של הפיצריה מבטיח (יש גם סניף בהרצל, ליד פרנק, מול ביתא פיצה).
התיישבנו בשולחן שמתחת למזגן, וכל אחד הזמין את מה שעל ליבו.
לקחתי משולש פפרוני, משולש חצילים ופחית של תפוחים צלול מוגז עדין.
בסיבוב השני לקחתי בדיוק את אותו הדבר (מלבד הפחית), אך הפעם ניסיתי את רוטב הברבקיו שלהם - שהיה מצויין.
לנסות את הברבקיו על הפעם הראשונה הרגיש כמו טעות כי ככה לא הייתי יודע את טעמה האמיתי של הפיצה.
הטעם האמיתי אגב היה מצויין. פיצה עשירה, טעימה, תוספות עשויות היטב עם חציל שטוגן בדיוק לרמה הנכונה ופפרוני שיש בו גם קריספ וגם עסיסיות. עם פיצה שהיא מספיק לחה מרוטב וגבינה שהיא מספיק נוזלית ודומיננטית.

מומלץ טילים אש פגז.

יום רביעי, 27 ביוני 2012

אוליב: פסטה מלנזנה

מנת המלנזנה של אוליב (חציל באיטלקית) הינה המנה היחידה שאני אוכל שם.
לא כי השאר חלילה לא טובות, פשוט המנה הזו כ"כ מוצלחת שלא ראיתי צורך לנסות שום דבר אחר - למעט פעם אחת שבה אכלתי גם את המלנזנה וגם כריך.

התיאור שלה הוא פשוט מאוד: "פרוסות חצילים קלויים ברוטב עגבניות פיקנטי בתוספת מוצרלה ופסטו".

באמת תמונה מקסימה אבל המנה הזו אינה מדוייקת

כל העניין באוכל טוב הוא שאמור להיות דיוק. ישנן כמויות שצריך לשמור עליהן, יחסים שצריך לעמוד בהם, אוכל הוא לא סתם השלכת דברים לתוך הפה.

הפוסט הזה הוא תלונה, והכל החל למעשה בטלפון מהמסעדה.
בשיחה שללו את כל סוגי הפסטה שהזמנו ואמרו שבגדול יש אפשרות אחת או שתיים.
כולם החליטו לשנות את ההזמנה שלהם לפוזילי, אתם אולי זוכרים את השם של הפסטה מהפרק ההוא שקריימר הכין בובה של ג'רי מהפסטה הזו, וכהגדרתה היא מסולסלת, דמויית ביסלי גריל.
הפסטה שקיבלנו אמנם הייתה מסולסלת, אבל זה לא פוסילי.
נכון, בצק רטוב הוא בצק רטוב, אבל כשמבטיחים צריך לקיים.

תלונה שניה:
פיסות החצילים שאמורות היו להיות ברוטב עגבניות.
זה לא קרה. במנה שלי בקושי היה זכר לרוטב עגבניות.
במנה הזהה לחלוטין של עדי שישבה צלידי היו אולי שלוש עד ארבע כפות של רוטב עגבניות.
האוכל היה טעים, אבל זה לא היה הטעם הרגיל של המנה, זה שאני מקבל כבר כמה שנים שוב ושוב בכל הסניפים שלהם.
אחידות היא חשובה.
לא ייתכן שלי יש מנה אחת, לזו שיושבת לידי יש מנה דומה וכשאכלתי באיזה לילה בסניף בלונדון מיניסטור (לפני שבועיים) קיבלתי מנה אחרת.
האוכל אמנם היה מצויין, אבל הוא לא היה עצמו.

תלונה שלישית:
קופסאות הפלסטיק בהן הגיעה הפסטה היו מלאות למחצה.
במילים אחרות זה אומר שהן היו חצי ריקות.
כמות הפסטה הייתה טובה דווקא, לא רעה בכלל, משביעה על גבול המפוצצת.
להבדיל מהכמות שיושבת טוב בבטן, הכמות במארז לא ישבה טוב בעין. משלוחים אחרים שהזמנתי מאותו מקום היו מלאים יותר, גדולים יותר, עמוסים יותר.
שוב, זה טוב, אבל יש אבל.

תלונה רביעית:
פירורי הפרזמן.
השכלנו לבקש הרבה מהם בצד. עובדי המקו נאותו לבקשה ושלחו ביד נדיבה.
הם היו יבשים כאילו היו פירורי לחם.

הרשו לי לסכם:

  • לא היו סוגי הפסטה שביקשנו, הפסטה החלופית לא הייתה מהסוג שהזמנו
  • יש אוכל מצויין אבל הוא לא בדיוק הוא
  • יש כמות ממש טובה אבל פחות מהרגיל
  • הפרמזן יבש
חוץ מזה הכל היה מצויין.
הפעם יש צורך להבדיל בין דרישות של מבקר מסעדות לבין דרישות של אדם רעב שהזמין פסטה למשרד.
האוכל היה מצויין, המשלוח הגיע לפני הזמן, הכמות היתה מדוייקת. עם זאת, הארוחה סבלה מאי דיוקים שצרמו מעט.
עכשיו רק נשאר לכם להחליט אם אתם יותר רעבים או יותר אנינים.

פיצה עגבניה ומחשבות

ארוחת צהריים היא דבר בעייתי בכלליות. תמיד יש צורך לשלב בין דחפים להיצע איזורי לצרכים פונקציונליים.

הצרכים הפונקציונליים יכולים להיות:
  • זמן - כי צריך לפעמים לחזור לעבודה
  • כמות אוכל - מספיק בשביל לשבוע אבל לא יותר מדי כי בכל זאת לא רוצים להרדם באמצע היום
  • התחשבות בתגובה של הגוף לאוכל שיכול לגרום לעניינים במעי
  • זמני המתנה  - גם כי אתם אולי תרצו לחזור לעבודה וגם כי לא בא לכם להתקע במקומות סתם 
  • זמני המתנה בתור - כי גם אם האוכל מגיע מהר יש עוד מיליארד אנשים שרוצים לאכול צהריים בדיוק באותו מקום
  • מרחק גאוגרפי ממקום הימצאותך
  • סוג אוכל רצוי


פיצה עגבניה
רבע מגש וחצי

ביום המדובר הייתי בצהריים בעזריאלי.
המחשבה המיידית שלי הייתה "לאכול מקדונלדס", גם בגלל שהשירות יחסית מהיר וגם בגלל שיש לי בעיות.
דקה אחרי כבר ידעתי שהסניף מפוצץ באמהות עם ילדים שדוחפות חיילות שדוחפות אנשים שכנראה אין להם עבודה והם מסתובבים בקניון ככה סתם בצהריים.
למזלי בדלפק הקרוב של פיצה עגבניה לא הייתה נפש מלבד המוכר.

למי שלא מכיר: פיצה עגבניה מוכרים בכל פעם שני משולשים, AKA רבע מגש. המשולשים נורא דקים ועם זאת עושים את העבודה נהדר ואם אתם אוהבים פיצה דקה אך עשירה בטעם, גבינה ורוטב - הגעתם לנחלה.
כאמור, הפיצה נהדרת, יש המון סניפים, המחיר סביר, ובאותו היום בדיוק לא היה אף אחד כשהייתי צריך שלא יהיה אף אחד שיפריע לי לאכול מהר ולחזור לעיסוקיי.

בחלק אחר של אזור האוכל י' התקשתה לקבל את קומבינציית הסושי שלה ובו בעת לאתר מקום ישיבה שאינו בשמש \ בסמוך לפח זבל.
תזכירו לי בהזדמנות לספר לכם איך גם אני נפלתי שדוד (חלקית) בארוחת צהריים בשינטו.

נחזור לסיפור הפיצה שלי.
הייתי מאוד מאוד מאוד מאוד רעב.
לקחתי שני משולשים (ז"א משולש אחד גדול חצוי, ז"א רבע פיצה), ואז פתאום החלטתי לקחת עוד רבע.
אחרי שלושה משולשים הרגשתי שהרביעי כבר מיותר, אז עשיתי הפסקה ודחפתי אותו בכוח לגרון.
היה מאולץ אבל טעים מאוד.

תודה רבה על תשומת הלב, נתראה בשמחות.

יום שני, 25 ביוני 2012

משלוח \ עסקית \ טנדורי

טנדורי: עסקית עוף קורמה ועוף טיקה מסאלה
החמגשית העליונה מכילה עוף קורמה, התחתונה עוף טיקה מסאלה

רבים הם הימים בהם אני רוצה לאכול אוכל הודי לארוחת צהריים ובכלל.
אמנם לא כולם מסכימים על המטבח ההודי, אבל מי שמתאהב בו כבר לעולם לא יוכל עוד לסרב לו.
רצה היקום והחלט במשרד להזמין את העסקית של טנדורי.
אם אתם קוראים ותיקים, בוודאי תזכרו אותם מסיקורים קודמים שלי, אם לאו - הנה פוסט אחד על טנדורי, והנה עוד פוסט טנדורי.

העסקית מגיעה בדמות חמגשית שלוש תאים, באחד אורז בשמתי עם תפוחיד אדמה מוקפצים, באחר תבשיל עדשים (דאל), בשלישי מנת העוף (יש גם אלטרנטיבה צמחונית וזולה יותר) ומגיע גם לחם נאן (שהיה יכול להיות צ'אפאטי אילולא היה מעט נפוח באחד הצדדים).
מחיר העסקית הבשרית הוא 35ש"ח, בעוד האופציה הצמחונית עולה שנקל פחות.
יש גם אפשרות לרול עוף טיקה או רול קבב כבש ב28ש"ח (עם מטבלים), עסקיות מרק ב20ש"ח (עם לחם בלבד) ועסקית שניצל עוף (מעט תמוה) ב25 שקלים.

וכעת לסיכום הארוחה:
  • תפוחי האדמה המוקפצים הוקפצו עם פלפלים, טאץ' לא רע.
  • אותם תפוחי האדמה היו בחציים לא מוכנים מספיק, כך ציינו רוב הסועדים.
  • עוף הטיקה היה פחות מוצלח מהקורמה. הטעם של הטיקה היה מעט מוזר בעקבות תיבול שהוביל למחוזות שונים מהצפוי, בשונה מפעמים אחרות שטעמתי רוטב טיקה מסאלה בטנדורי ובכלל.
  • עוף הקורמה היה מושלם.
  • האורז היה חסר טעם לחלוטין, אף על פי צבעוניותו (מזל שהיו טעמים אחרים לערבב איתם).
  • הדאל היה מעט סמיך ואף שנמצא כראוי בעיני רוב הסועדים הוא לא היה טעים כמו הדאל בסלאם בומביי ואפילו לא כמו זה בסאב קוץ'. מה שבטוח הוא שהוא היה פחות טעים מהדאל שאני עושה בבית. שוב, הכל עניין של תיבול.
  • למרות שהחמגשית נראתה קטנה, בסופו של דבר התפוצצתי, וסועדים אחרים שאינם מורגלים באכילה מופרזת אפילו לא הצליחו לסיים.
  • ביחס למחיר מדובר בארוחה לא רעה, גם מבחינה כמותית וגם מבחינת טעם שהיה לא רע בסופו של דבר. ייתכן ואם לא הייתי חולק את העוף שלי עם המסאלה הייתי מרוצה אף יותר.
מומלץ בהחלט לנסות.
גם עניין הרול נשמע מעניין ואחקור אותו בעתיד.
הייתי מעדיף לו היו יותר אפשרויות לבחירה, יש להם תוספות לא רעות שלא קיימות בעסקית הזו.
המבחר המצומצם אכן פוגע בגרגרנות אבל זה פתרון לא רע לארוחת צהריים הודית מוצלחת בגבולות המשרד.
אפילו המשלוח שהגיע בעזרת משלוחה לקח בדיוק שבעים דקות - כמו שציינו מראש וללא אכזבות מיותרות.

יום חמישי, 21 ביוני 2012

רובן: מכתב אהבה

רובן, אני כ"כ אוהב אותכם שזה מוגזם.
הכריכים שלכם מדהימים, אתם עושים את הכל טעים ומדוייק ועסיסי בתוך הפה שלי.
האוכל שלכם מצטלם נהדר, מרגיש נפלא ואפילו שהוא עשוי ברובו מחיות מתות אני לא מרגיש אשמה כי הן נפרסות דק דק ולא ניתנות לזיהוי.
תשימו את העניין הזה בצד וישאר לכם ביד סנדוויץ' מושלם. באמת, קשה להתווכח עם האיכות הזו.
עוד טקסט למטה.


רובןכריך קורנביף

כריך פסטרמהפסטרמה בקר

כריך רובן יהודה הלויהסנדוויץ' הכי טוב בעולם


בשישי האחרון ישבנו כמה חברות וחברים בסניף של רובן בפלורנטין.
הסניף עצמו חביב, ממוזג מספיק כדי לא למות בקיץ ושומר על אחידות (הייתי כועס מאוד אם היו הבדלים בין הסניפים בגלל פשטות המנה.

את האוכל ליווה קנקן בירה בן כ2 ליטרים.
תענוג לצהרים של קיץ.
אמנם אכלתי כשעה וחצי לפני כן, אבל עדיין היה לי מספיק מקום לכריך בגודל בינוני ועוד קצת מכריך גדול יותר שענבר לא יכלה לסיים.

עכשיו נשאלת השאלה הגדולה:
איך אפשר להסביר למישהו כמה טעים זה רובן אם הוא שמע ממישהו אחר שזה רע ומאז אפילו לא מוכן לשקול לרגע?
אם יש לכם רעיונות - זה הזמן, תגיבו למטה, אני אשמח.

_ _ _
גילוי נאות: התמונות הללו לא צולמו בסניף בפלורנטין אלא בבית שלי, עם כריך שהבאתי מהסניף של אבן גבירול (למעשה זה יהודה הלוי 112). בסניף בפלורנטין הייתי עסוק מדי בצחוקים וסנדוויצ'ים.

יום רביעי, 20 ביוני 2012

שיפודי זיקה

בשבת בבוקר התעוררתי עם רעב עצום למשהו.
לא ידעתי מה בדיוק אני רוצה, אבל כן ידעתי שאני מאוד רעב. שיחה קצרה בין בני זוג העלתה שאין לנו מקום שאנחנו מסכימים עליו וזה כמעט ופגע בשלם הבית.
אחת האופציות שהעלתי הייתה זיקה או שיפודי זיקה אם תרצו.
משום מה החצי השני שלי לא ששה לאכול שיפודים לארוחת בוקר, לך תבין.


החומוס של זיקה
חומוס שמצדיק ביקור

בסופו של דבר כן הגענו לזיקה, זה עדיין היה כמו ארוחת בוקר בשבילי, אפילו שהשעה הייתה שעת אחר צהריים. לא אכלתי שום דבר לפני. בעצם סליחה, אכלתי חתיכת חלה.
אספנו את הבולס בדרך ונסעדנו אל המקום האהוב אל המזון האהוב עם כל הנשמות האהובות.
מצאנו חניה במרחק דקה הליכה והתקדמנו אט אט בשמש.
חנות צעצועים סמוכה הציבה בחוץ מכונה לבועות סבון והן נצצו וריחפו ומילאו את הרחוב.


מבחר סלטים - זיקה
פותחים שולחן, וזו רק ההתחלה

זיקה חמדאן ישב בעצמו באחד מצמד השולחנות בחוץ, בירכתיהו לשלם ונכנסו פנימה אל החלל הממוזג.
שניה אחרי שהתיישבנו החלו להעיף לכיווננו צלחות וצלוחיות, חומוס, פיתות, פלאפל, צ'יפס, סלט וסלטים.
הזמנו את הפריטים הבאים:

  • שיפודי כבש
  • שיפודי "אדום"
  • שיפודי פרגית
  • חציל בגריל
  • בקבוק ליטר וחצי של קולה זירו



חומוס
זו לו אותה תמונה של חומוס, אבל היא דומה


אני מקווה שתבינו אבל בשניה שהאוכל האמיתי הגיע אני הפסקתי לצלם.
השיפודים, החצילים, העובדה שלא אכלתי כלום מהבוקר, כל אלו ועוד גרמו לי לשכוח מזה שיש לי בלוג אוכל לתחזק.
כן, ברור שזה לא מקצועי מצידי, אבל כשרעבים המקצוענות עוברת למושב האחורי.
ישבנו ונישנשנו ובלסנו ובלענו ונהנינו מכל רגע.


פלאפל - זיקה
כדורי פלאפל קטנים ומוצלחים

החציל היה כ"כ מוצלח שהזמנו עוד ועוד ממנו.
החומוס גם זכה להצלחה דומה.
יש הטוענים שהחומוס כ"כ טעים מכיוון שהוא מגיע מהחומוסיה של אחיו של זיקה, אבו מרואן המפורסם.
בכל מקרה, הסיבוב הראשון של החומוס הצ'יפס והסלטים הוא על חשבון הבית (במידה ואתם אוכלים גם מנות עיקריות.
יש גם כרובית מטוגנת עם לימון מעל אבל לא תמיד מוציאים אותה. מומלץ לשאול, לפעמים תאלצו לשאול ולבקש כמה וכמה פעמים, אם תיפלו על יום טוב תוכלו אפילו לקבל קצת הביתה (אצלי זה נגמר בדרך).


צ'יפס
היה לי העונג לאכול את רובו


שיפודי זיקה פותחים בסביבות עשר בבוקר וסוגרים לקראת ארבע לפנות בוקר.
בשעות הללו הם לרוב מלאים, אבל אף פעם אין המתנה ארוכה מדי.
עוד דבר שחשוב לציין הוא שבאף אחד מביקוריי הרבים שם לא נתקלתי ביום רע. הדבר הכי רע שיכול לקרות הוא שמרוב עומס ישכחו מנה או שיהיו עיכובים, אבל כל אלו רגעיים ולא משפיעים על איכות האוכל וחביבות האירוח.
המקום עצמו פשוט, לא גדול מדי, אבל תמיד תמיד מספק את הסחורה.


מנות פתיחה - זיקה
החומוס הוא תמיד הראשון שנגמר

ועכשיו לחשבון:
החשבון שלנו יצא 222ש"ח לשלושה סועדים.
מדובר ב74ש"ח לסועד, וזה אחרי שהמלצרית טעתה בחישוב פעמיים לטובתנו ואנחנו בחביבותנו תיקנו אותה וגם הזכרנו מנות שהיא פיספסה.
בחישוב גס מדובר בשני שיפודים לאדם, חומוס, סלטים, פלאפל, צ'יפס, שתיה וחציל בגריל עם תוספות חוזרות והכל בשבעים וקצת שקלים.
התיאורים שלי באמת לא עושים חסד לכמויות המזון שהגיעו לשולחן ונאכלו ללא הפסקה.


אם אינכם מכירים את תחום השיפודים, הרשו לי לספר לכם שכיום מקומות שמחשיבים את עצמם לטובים או סתם עפים על עצמם נוטים לקחת בממוצע כ70ש"ח לזוג שיפודים (כבש\עגל), וזבמקרים הלא טובים זה אפילו לא כולל תוספת כלשהי.
עם חשבון שכזה - יצאנו מרווחים מכל הכיוונים, וזה עוד לפני האיכות הטריות והטעם.



פיצה דומינו (בומבי)

אין מצב שאף פעם לא נתקלתם בפיצה דומינו (הידועה גם כדומינו בומבי).
יש להם כ50 סניפים ברחבי הארץ ומתוך אלו אכלתי בחמישה והם כולם היו טובים ובעלי רמה וטעם כמעט אחידים.
כשמצליחים לשמור על מוצר דומה בכל הסניפים זה כבר לא באמת משנה אם מדובר בזכיינות או בסניפים אמיתיים, מה שמשנה זה שזה טוב.


פיצה דומינו בומבי


הפיצה הספציפית הזו הגיעה מהסניף בלסקוב (שאפילו לא מופיע באתר שלהם בין רשימות הסניפים).
הבחור שענה (וגם עשה את המשלוח) אמר שזה הסניף הראשון והמקורי, לא שזה שינה משהו.
מבחינתי שזה יהיה הסניף האחרון, כל עוד הם ימשיכו להיות טעימים ולהגיע תוך עשרים דקות.
גם התפריט מספיק רחב כדי שאפשר יהיה להתפנק עם "חטיפי תימן" וסלטים למיניהם.
המחירים מספיק נוחים כדי לא להתלונן ולחפש מקום אחר להזמין ממנו.

הפיצה עצמה באמת לא רעה, בחלק מהסניפים ובחלק  מהפעמים היא כ"כ טעימה שאפשר לאכול אותה קרה או למחרת.
מאפיין זה תמיד מוסיף אצלי אקסטרה קרדיט לפיצות ויוצריהן.
במקרה של דומינו הם מביאים גם רוטב עגבניות ושום פיקנטי שמעשיר מיד כל פיצה אפילו אם היא בינונית.
הרוטב הזה מיוצר בהמון פיצריות בינוניות ונועד להחליק את הפיצה בגרון ואפשר בקלות להעיד שהוא עושה את עבודתו נאמנה.


 רוטב עגבניות ושוםדומינו בומבי
 פיצה דומינו - סניף לסקובפיצה דומינו מגש ענק


הסיכום לדעתי היה צפוי לאורך כל הפוסט:

  • זה זול
  • זה טעים
  • זה מגיע מהר
  • יש רוטב שמשדרג
  • אפילו לא צריך תוספות כדי להנות מהטעם


לדעתי אם ישנו מצב בו פיצריה לא עומדת בקריטריונים הנ"ל אין טעם או צורך לאכול בה. הרי מדובר בדרישות שאמורות לאפיין פיצה מוצלחת או אפילו בינונית במידה ומשהו חסר.
אפשר לחיות גם עם פיצה יקרה יותר אם היא ממש טובה.
אפשר לחיות עם פיצה שמגיעה לאט אם היא מדהימה.
אפשר לשלם ממש מעט ולאכול פיצה בינונית אם כל הפיצריות האחרות סגורות או אם הן רחוקות.
אפשר להתפשר על המון דברים, אבל עדיף לתת את כספיכם למקומות שנותנים לכם הכל ומהלב.

פיצה זה טעים.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג