‏הצגת רשומות עם תוויות לימונדה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות לימונדה. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 30 בספטמבר 2012

פויקה חם

הביקור במסעדת פויקה היפואית מתחיל בשלילה ומשם רק הולך ומשתפר. אמנם מרבית התלונות הן נסיבתיות - יש שיאמרו שאי אפשר לצפות מלקוח להבין שזה רק יום רע שלא מצביע על ימים אחרים. הרי לקוחות לא מגיעים יום אחרי יום למקום כדי לבחון אם הוא השתפר, במיוחד אם הפעם הראשונה היא לא חיובית ובכלליות אם המקום מרוחק ולרוב עמוס.
בראי הזמן, הביקור אמנם לא היה הדבר הכי נורא שחוויתי בחיים, אבל ברגע האמת היה קשה מאוד.


מרגריטה
מרגריטה אנמית


זהו למעשה ביקורי השני בפויקה. הפעם הראשונה הייתה יחד עם הבולס, היו אלה ימי חורף עדינים בעבר הלא מאוד רחוק. המקום התגלה כסביר פלוס פלוס, מה שהפריע לי הייתה בעיקר העובדה שהיה קשה מאוד להכנס, בטח שלא בספונטניות (ניסינו לא פעם). התהליך היה יותר מורכב מקביעת תור למומחה בקופת חולים.


חציל מעושן צלוי על הפלנצ'ה בסלסת עגבניות, שום ומנטה
חציל ויקטוריה



הביקור המדובר גם כלל הזמנה מבעוד מועד, לסתם שבת בצהריים. בסופו של דבר הובטח לנו מקום על הבר, אבל זורזנו להגיע מכיוון שבשבת ישנו פרק זמן בו סוגרים את המטבח עד הערב.
כשהגענו אכן ישבנו על הבר, לבד, למרות שהיו מספר מקומות פנויים אבל הם לכאורה הוזמנו ע"י אנשים יותר מחושבים מאיתנו. במשך השהות שלנו הגיעו אנשים נוספים לשבת על הבר, רובם נופפו על עצמם בתפריטים ונעו באי נעימות.



לחם ביתי מוגש עם מטבל חציל וחמאה
לחם ביתי המוגש עם מטבל חציל וחמאה




אלה היו צהריים חמים של לפני חודש, כשהקיץ בשיאו. למרות שחנינו במרחק של דקת הליכה - הגענו לחים ונוטפים.
לצערנו החלל היה חם כמו הרחוב, ולמרות שישבנו מתחת לפתח המזגן ואף הבטיחו לנו שהוא בעוצמת הקירור המירבית - לא באה הישועה.
פתחנו בלימונדה סתמית ומרגריטה שנעשתה ברשלנות ובצורה שלא משאירה טעם של עוד.


קרפצ'יו שייטל עם גבינה כחולה
נתח שייטל מיושן דפוק וכבוש בוויסקי סאוור וגבינה כחולה



למנות ראשונות הזמנו קרפצ'יו שייטל מצויין שהגיע עם פיסות גבינה כחולה שהעשירה את המנה באופן קסום, לצד הקרפצ'יו הזמנו חציל קלוי ואת לחם הבית (שהגיע עם מטבל חצילים וכלי של שמן ובלסמי).
אם אסדר את הדברים בכיוון הארוחה המשתפר - החציל היה קטן ולא עשוי היטב. נטען כי הוא מעושן וגם קלוי על הפלנצ'ה. הוא הגיע במחבת רותחת ומעשנת שממנה ניתזו עלינו נוזלים חמים ממצע של שמן על סף בערה.
הלחם היה טרי וטעים מאוד, ממרח החציל שהגיע עמו היה עדיף על מנת החציל.
והכוכב האמיתי של המנות הראשונות, הקרפצ'יו, הוא הציל לחלוטין את השלב הזה של הארוחה.
לצערי עדיין היה לנו חם, ופעולת האכילה רק החמירה זאת.



סטייק דרום אפריקאי קלאסי, פירה בטטה מעושנת וצ'אטני פלפל
סטייק דרום אפריקאי קלאסי, פירה בטטה מעושנת וצ'אטני פלפל


בשלב של העיקריות הכל רק הלך והשתפר.
אני הזמנתי ראמפ סטייק עם פירה בטטה מעושנת, באמת תענוג בכל ביס.
האישה הזמינה פוייקה ציידים. - תבשיל קדירה מצויין המגיע בפוייקה ממנו מעבירים לצלחת, היה שם מספיק בשביל לחלוק. זו הייתה מנה שהמלצתי לה עליה באופן אישי מכיוון שהיא אוהבת תבשילי בקר רכים ומלאי טעם. הפעם הנוכחות של התיבול פחות מורגשת מבעבר אך למרות הטעם העדין מדי זו עדיין הייתה מנה מוצלחת.

בשלב הזה אנחנו מתחילים לפתח אגלי זיעה כבדים השמורים לאנשים שאוכלים בשר חם בחלל לוהט בסוף הקיץ.
מכיוון שאני מאמין בכנות מוחלטת ואינני חושש לספר תיאורים לא נעימים לא אתבייש לספר שהלכתי לפחות פעמיים לשירותים כדי להתנגב ואפילו פעם אחת כדי לרחוץ פנים במים קרים כי המצב היה לא נעים בעליל.
לא צילמתי את פויקה הציידים כי בשלב הזה כבר לא יכולתי לחשוב על כלום מלבד אוכל וזיעה.


חשבון
חשבון פשוט לאנשים פשוטים


בעת התשלום השארתי את הארנק שלי לבת הזוג וברחתי החוצה. זה הגיע לרמה חדשה של אי נעימות, למרות האוכל שהיה מצויין בסוף הארוחה ובעיקר בגלל שכבר לא היה לי כח לסבל המתמשך.
בחוץ הופתעתי לגלות שלמרות שהקיץ בשיאו - הרבה יותר נעים מאשר בתוך המסעדה.

שורת הסיכום הקולינרית היא שבסופו של דבר רציתי עוד מהאוכל שלהם. למחרת כבר תהיתי אם שווה לי ללכת אליהם רק כדי לקחת טייק אוואי.
מבחינה שירותית וחווייתית, ייתכן ובאמת שווה יותר לקחת טייק אוואי ולאכול בסביבה אחרת מאשר להמתין עד שיתפנה מקום כלשהו ואז לקוות לטוב.

יום ראשון, 16 בספטמבר 2012

בית הפנקייק המקורי הרצליה

ברכות ואיחולים לכולכן\ם, מי יודע אם יצא לנו לדבר לפני כניסת השנה החדשה שבאה עלינו לטובה.

לקראת ערב ראש השנה החלטתי שזה זמן מצויין לפוסט קצר ומתוק.
המיקום: בית הפנקייק המקורי, הרצליה.
הזמן: צהרי שבת קיצית, לפני מספר שבועות.


פנקייקים, רוטב חלבה חם, מקופלת, סירופ שוקולד.
פנקייקים עם רוטב חלבה חם, שברי מקופלת וקצת סירופ שוקולד בצד.

בדיוק סיימנו ארוחה שעליה אספר בפעם אחרת ופתאום בדרך הביתה התחשק משהו מתוק.
ההחלטה הייתה מהירה - עברנו את תל אביב והמשכנו לכיוון גלילות, משם אל בית הפנקייק.
מוסד מוכר, ידוע, מספק את הסחורה כבר כמה עשורים. הרבה יותר קל מלהתחיל להתעסק עם פנקייק בבית וכמובן שעדיף על לקנות בקבוקי סירופ שוקולד ומייפל שישארו במקרר לנצח (הרי כולנו מגיעים לגיל שבו עובר החשק לשתות סירופ ישר מהבקבוק).

כמו שבוודאי ראיתם בתמונה, הרעבה לנישנושים הזמינה לעצמה פנקייקים עם רוטב חלבה, עליהם שיכנעו אותה לפזר מקופלת - מה שהתברר כטעות כי הטעם של המקופלת החוויר מול החלבה וסירופ השוקולד המרוכז.
היא סיימה פנקייק וקצת, ואני שלא באמת רציתי גיליתי כמה קשה לסרב אחרי טעימה אחת.

San Pellegrino - Aranciata
San Pellegrino - Aranciata


כדי להתרענן הזמנתי לעצמי בקבוקון של גזוז תפוזים מהסדרה החדשה של סאן פלגרינו.
היה בהחלט מרענן, ובעיקר טעים.
ביציאה מבית הפנקייק הלכתי לחנות בתחנת הדלק הסמוכה וקניתי במחיר "מוזל" את הטעם הנוסף, הלימונטה.
אני לא זוכר איזה מהטעמים אהבתי יותר, שניהם היו מצויינים אם כי אחד מתוק יותר והשני מעט מריר, בקטע טוב.
בסדרה אגב יש עוד ארבעה טעמים, למיטב ידיעתי רק השניים הללו הגיעו לישראל.
הסדרה אמורה להגיע בפחיות שונות, מארזים וכו', אבל בואו נגיד תודה שלפחות קיבלנו משהו.
אגב, שני הטעמים מכילים מעט ציפה.


San Pellegrino - Limonata
San Pellegrino - Limonata


וזהו בערך, משם הלכנו להסתובב קצת ואז לנוח בבית.
שיהיה לכולם תפוח בדבש, נתראה בקרוב, לא?
שנה טובה!


יום רביעי, 5 בספטמבר 2012

חלק ב': בקרת איכות - חומוס סעיד סניף ת"א

מעלילות הפרק הקודם:
אכלנו בחומוס סעיד אחרי שזה שב מפגרה ארוכה (של חודשים) שנראתה כמו סגירה.
היה הרבה אוכל, הוא היה טעים וזול יחסית, אכלנו עד שהתפוצצנו.

יום ב', כמעט אותה שעה, אנחנו חוזרים אל כמעט אותו שולחן.
הפעם רק אני אוכל, מזמין בדיוק את אותו הדבר: עסקית חומוס - מנת חומוס, צ'יפס, פלאפל, כוס לימונדה (30ש"ח).
גם השירות שונה, הפעם מגיעה במקום ג'יהאד (שהיה גם בגילגול הקודם של המקום) אישה חביבה, כשאני מזמין את מה שאני מזמין (הפעם רציתי רק חצי מסבחה וחצי פול) היא מתחילה להסביר לי שמה שאני מבקש זה בעצם מחלוטה.
רק שתדעו - אצל סעיד המקורי, זה שבעכו, המחלוטה היא פול עם גרגרי חומוס, בשמן זית ולימון.
במקומות אחרים היא עלולה להגיע עם חומוס, לפעמים יותר מעוכה, לפעמים פחות.
אבל מי אני שאתווכח עם מישהי שעובדת במקום ומכירה את התפריט ואת המנות, אמרתי טוב וחיכיתי. את מה שהגיע תוכלו לראות למטה.


חומוס, טחינה, מסבחה, פול, גרגירים, שמן זית, פטרוזיליה.
חומוס, טחינה, מסבחה, פול, גרגרים, שמן זית, מיץ לימון, מעט חריף, מתובל ביד נדיבה, שפע של פטרוזיליה.

מעל לשורות אלה תוכלו לראות מנה משולשת, אמנם מעוצבת בשונה מזו של הפוסט הקודם, אבל עדיין מדובר במנה כמעט זהה, טעימה מאוד ועשירה מאוד, עם כל העולם בצלחת אחת מתנגבת.
מבחינתי מלצריות יכולות להגיד לי מה שהן רוצות כל עוד מגיעים לשולחן כאלה טעם ויופי.
רק לראות את התמונה הזאת ואני כבר שוקל ללכת לאכול אצל סעיד גם היום.
זה אולי לא החומוס הכי מדהים בעולם, אבל הוא מספיק טוב לבדו - ואילו בתערובת הטעמים הזו הוא יכול להתחרות ברבים וטובים, במיוחד מהסביבה הקרובה.


צ'יפס, פלאפל.
מפלצת הספגטי המעופפל בגרסאת פלאפל \ צ'יפס.

יום אחרי יום, הפלאפל נשאר אותו פלאפל אבל הצ'יפס משתנה?
ביום א' הצ'יפס היה ביתי, גדול ושמנמן. ביום ב' הצ'יפס נראה ומרגיש על הלשון כמו צ'יפס שמגיע למסעדה קפוא ממפעל.
זה לא שהוא לא טעים, אבל זו בהחלטה הפתעה. חלק ממה שמביא אנשים למקומות בפעם השניה הוא התקווה לקבל בדיוק את אותה המנה, עקביות במטבח של בתי עסק הוא נושא שיש להקפיד עליו.
עם זאת, תקופת הרצה, מי אני שאזרוק אבנים על הים?


התפריט של חומוס סעיד
עכשיו אני סתם ממתין לחשבון.


אז זהו למעשה, נגמרה הבדיקה, נגמרה הארוחה, שוב יצאתי שבע, וגם ענבר אכלה אפילו שלא הייתה רעבה, סתם היה מלא אוכל והוא היה מזמין.
הפעם יצא שבנוסף לעסקית הזמנתי עוד פעמיים שתיה, האוכל היה חם, מעט חריף (לא שזה מפריע) מהרגיל וגם הייתה עליה לא נעימה בטמפרטורות ברחוב. כוס הלימונדה נעלמה בשלוק, אחריה בקבוק סודה ואח"כ פחית קולה זירו שאת תחילתה שתיתי בעודי המתנתי לחשבון, את ההמשך כבר שתיתי בדרך.

לסיכום:
אם כי היו הבדלים בחלק מהדברים, שמחתי לגלות שהאוכל נעשה והוגש באותה רמה וכמות.
החלק החשוב, החומוס, היה מצויין בשני הביקורים, שזה בערך כל מה שאפשר לבקש מחומוסיה.
אם מי שמגיע איתכם לא רוצה חומוס - אל תשכחו שיש גם שיפודים, שניצלים, דברים מהגריל ואפילו שווארמה (יש בצמוד שווארמיה שמחוברת לאותו המטבח ומאויישת ע"י אותו הצוות).

חומוס סעיד הוא אחלה מקום לאכול בו ארוחת צהריים אם אתם בסביבה, ואם יש לכם חשק למשולשת ממש טובה - שווה גם להתאמץ.

יום שלישי, 4 בספטמבר 2012

חלק א': חזרתו המוצלחת של סעיד

אזהרה: הפוסט הזה נכתב בשני חלקים היות והוא מספר על שני ביקורים באותו מקום, יום אחרי יום, לצרכי בקרת רמה ואחידות וכמובן גם לצרכי תזונה. היות ויש הרבה תמונות ורשמים - הוחלט לפצל את הפוסט, ככה אפשר גם לנוכל כולנו לשמור על עניין ומתח.

ערב אחד הלכתי עם זוגתי ברחוב מנחם בגין ולהפתעתנו ראינו כי חומוס סעיד כבר לא בשיפוצים.
כשאני אומר שיפוצים אני מתכוון לסוג הרע, אלה שמתחילים ואז פתאום נעצרים באמצע לכמה חודשים. הסוג שגורם לך להספיד חומוסייה לא רעה שדווקא אהבת לאכול בה מדי פעם.
לא חסרים מקומות שלא חוזרים מהשיפוצים, יש גם כאלה שחוזרים עם בעלות אחרת ואולי משופרים. הייתכן ומקום שהיה סגור כבר מתחילת אפריל 2012 יחזור? הייתכן והוא יהיה טוב כמו שהיה? אולי אפילו טוב יותר?
כל זאת ועוד.


חומוס: מנה משולשת. סעיד המקורי מעכו.
חומוס, מסבחה, פול, טחינה, המון שמן זית, גרגרים חמים, פטרוזיליה קצוצה ופפריקה גם לרוב.

ביום ראשון האחרון לקחתי את האישה בשעת צהריים מאוחרת והלכנו לסעוד אצל סעיד.
עצם העובדה שכתוב שהם פתוחים כיום עד שמונה בערב כבר עשתה לי טוב, עם זאת לאור העובדה שבאנו לקראת ארבע והמקום לא היה מלא במיוחד הרגשתי שאולי הם לא ידייקו בשעה ואני לא אוכל לבוא בערבים, לסיים את השאריות מה שנקרא.
אבל חלומות ודמיונות לחוד ומציאות לחוד (השני).
אני הזמנתי עסקית חומוס ואילו זוגתי הזמינה עסקית שניצל.
הארוחה העסקית שלי כללה: חומוס, צ'יפס \ סלט, פלאפל, כוס לימונדה (עם אפשרות לשדרג לשתיה) במחיר של 30ש"ח.

הארוחה העסקית שלה כללה: שניצל עם שתי תוספות (היא לקחה צ'יפס וסלט, יש גם מג'דרה, אורז, שעועית ועוד), וכוס לימונדה ב35 ש"ח.


פלאפל, פיתות, סלטים.
כדורי הפלאפל קריספיים מבחוץ וחומים ורכים מבפנים, הפיתות חמות ורכות, מאחורה יש סלט בלי עגבניות.


לאט לאט (די מהר) דברים החלו להגיע לשולחן.
מנת החומוס שלי הייתה יפיפיה וטעמה היה בהתאם.
הסלט שענבר ביקשה שיהיה בלי עגבניות הגיע כשתי צלחות, בראשונה מלפפון, מעט גזר ועוד משהו (שנראה כמו בצל) ובשניה כרוב. זה כמובן לא הסלט הקלאסי של המקום (שתמיד מגיע טרי וקראנצ'י) כי ברגיל יש מלא עגבניות חתוכות דק.
קערית טחינה, כל מיני סוגים של רטוב, לימונדות, הצ'יפס והפלאפל שלי ואחרי פחות מדקה גם השניצל והצ'יפס שלה.
הכל טעים וחם.


צ'יפס ביתי גדול וחם, קצת רך וקצת קריפסי.
צ'יפס ביתי גדול וחם, קריספי בחלקים ורך בחלקים אחרים.


בשלב הזה תהיתי על מחירה של הארוחה העסקית שלי.
אם ארוחה שכולל חומוס, לימונדה, צ'יפס ושלושה כדורי פלאפל עולה 30ש"ח, והחומוס לבדו בעצם עולה 20ש"ח, זה אומר שבעשרה שקלים אני מקבל עולם של עושר.
שימו לב שבשמונה שקלים הייתי יכול להוסיף לחומוס שתיה כלשהי, אז המחיר היה עולה ל28ש"ח, ועדיין לא היה לי צ'יפס או פלאפל.
תמיד נחמד להרגיש שהארוחה העסקית משתלמת ושאתה בעצם "עוקץ" את המקום.
הכמות והאיכות הם אחלה, ואני מקווה שעדיין נשאר למקום רווח, כי בכלכלה של היום לא מתאים לשדוד מסעדות שאתה אוהב - אחרת לא יהיה לך לאן לחזור בפעם הבאה שתהיה רעב.



לימונדה, כרוב, חומוס סעיד.
כוס כדולה של לימונדה קרה ומרעננת, מאחורי מסתתר כרוב.


נחזור שניה לחומוס.
תסתכלו עליו, שם למעלה בתמונה הראשונה. זו מנה ממש יפה.
הפול היה נהדר, מעט לימוני וכיפי, הטחינה הייתה נקיה לחלוטין וטעימה כמו שטחינה נקיה אמורה להיות, המסבחה הייתה חריפה, מתובלת בדיוק כמו שצריך ורכה על הלשון, הגרגרים היו נימוחים ואילו החומוס שהסתתר בין כל הטעמים האלה נראה חיוור כשטעמתי אותו לבד מול כל העושר שבצלחת - ובניגובים עם החלקים האחרים הטעם שלו קפץ לשמיים.
הפיתות שהגיעו נגעו לרגע בגריל, הן היו חמות אבל עדיין ניכר עליהן שהן לא נאפו מזמן. החימום לא גרם ליובש או קראנצ'יות, הן היו רכות, גמישות ולעיסות בדיוק כמו פיתה שהרגע יצאה מהטאבון.


שניצל עם צ'יפס
הצ'יפס גדול אבל השניצל גדול עוד יותר.


הבעיה היחידה בעסקיות האלה היא כמות המזון שמגיע בשפע ומגוון וגורם לך להתפוצץ מרוב שבא לך לטעום קצת מהכל ולהכניס שוב ושוב טעמים אחרים לפה.
ענבר אפילו לא הגיעה לחצי של השניצל (הענקי), ואילו אני התקשתי לרוקן לחלוטין את הצלחת של החומוס ואף השארתי כדור פלאפל יתום שאם הייתי נוגע בו הייתי ישר מתפוצץ.
ענבר לקחה דוגי באג שהכיל יותר אוכל ממה שמקומות אחרים נותנים בתחילת הארוחה, ועוד שאלו אותה אם היא אולי רוצה להוסיף משהו שלא היה בצלחת, רק לפנק ולפנק ולפנק.

בחלק הבא של הפוסט אני אספר עוד על הביקור השני, על השינויים השונים ובעיקר על רמת האחידות שבביקור שמתרחש יום אחרי יום. 
ניפגש בניגוב!

עד מחר, הנה שני פוסטים קודמים על חומוס סעיד:

יום חמישי, 12 באפריל 2012

אצל זיקה בחול המועד

כזכור למי שעוקב אחרי הבלוג באופן קבוע (או שסתם בצורה רנדומלית לחלוטין קרא את הפוסט שלי השבוע) אנחנו בחיפושים השבוע אחר מקומות ראויים לאכול בהם, שלא קלקל אותם דוד פסח.
אחד מהם הוא ללא ספק מסעדת שיפודי זיקה ביפו.
אני חושב שהפעם הראשונה שהייתי שם הייתה לפני כשנה באדיבות sabib שאולי ירחיב בתגובות איך הוא בדיוק גילה את המקום. לא באתי עם ציפיות גבוהות, והופתעתי לגלות מסעדה ערבית שמספקת את הסחורה.

למה הכוונה "מספקת את הסחורה"?
פעם להיכנס למסעדה ערבית היה תענוג. אירוח כיד המלך במחיר מצחיק. כיום האירוח כיד המלך אמנם נשאר ברוב המקומות, אך אתה יוצא ממקום כמו "חאג' כחיל" בקרוב ל100 שקל לסועד, עבור 2 שיפודים ונלווים (סלטים, שתיה, צ'יפס וכו')
זה הגיע למצב שיש מסעדות כמו "אל באבור" שאפילו לא מפרסמות מחירים בתפריט שלהם באינטרנט.
עם כל הכבוד, במחיר הזה אני יכול לאכול כיום במסעדת שף - נעלם המחיר העממי.

לעומת זאת בזיקה נותנים לך תמורה מלאה למחיר.
הגענו בשעת צהרים למקום, והתמזל מזלנו למצוא בדיוק מקום אחד פנוי בין כל המנגבים עם הפיתות.
המקום עצמו מזכיר בגודל ובאווירה חומוסיה\מסעדת פועלים קלאסית.
מיד לאחר שהתיישבו הוגשו לשולחן סלט גדול וצלחת חומוס.
לאחר מכן הצטרפו אליהם שאר החברים - פיתות, צ'יפס, לימונדה, כמה צלוחיות טובות ליד שכללו בין היתר כדורי פלאפל חמים וטעימים וכרובית מטוגנת אדירה (כבר אמרתי שאני חסיד שוטה של המאכל הזה).

שיפודי זיקה
לא לדאוג, הצ'יפס הגיע מעט מאוחר יותר


כמו שניתן לראות השולחן צנוע יחסית ולא מפוצץ בצלחות כמו בחאג' כחיל, אבל זה באמת כל מה שאני צריך לפחות. בחאג' כחיל נותנים לי 20 סלטים שמכל אחד אני מנקר 0 או 1 פעמים, וכמובן ש"שוכחים" לתת בין הסלטים את החומוס והצ'יפס, עליהם דווקא לוקחים תוספת מחיר.
אחרי כל הניגובים הבאמת טעימים של החומוס ובליסת הצ'יפס, זוגתי התמלאה ואני המשכתי בקטנה עם עוד 2 שיפודי פרגית עסיסיים ונמסים בפה.


 
שיפודי זיקה, פרגיות, יפו
אהלן וסהלן, כמו שאומרים בלהקת שפתיים
ראוי לציין גם שאף פעם לא שוכחים שם לתת את הבונוס המפנק ליד הבשר - בדמות בצל או עגבניה צלויים ואהובים.

לסיכום, זו הייתה ארוחה שבה ממש נהנינו, שבענו וקיבלנו חשבון מגוחך של 75 שקל.
חיפשתי באינטרנט בשביל הקטע כמה היתה עולה ארוחה כזו החאג' כחיל. התשובה : יותר מכפול (אבל שם אולי היינו מקבלים צלוחית של מדליוני אספרגוס ערביים בניחוח חסה)

להשלמת החוויה היפואית שמנו פעמינו ל"ממתקי מותראן" הקרובים ש sabib חסיד שלהם. תרנו אחרי כנאפה טריה, חיכינו 3-4 דקות עד שתצא מהתנור, ובכלל לא התאכזבנו. המותראן הזה לא לחינם מומלץ מפה 2012. הוא יודע מה הוא עושה.

יום שישי, 20 בינואר 2012

חומוס משאוושה

כל חומוסולוג מתחיל צריך לדעת את התשובה לשאלה הזו.
כשאתה רעב בבית, ויש לך דחף עז למשחה הקסומה הזו - איפה תלך?
אז רציתי לספר על אופציה בהחלט טובה - חומוס משוואשה בפינת פינסקר-בוגרשוב, ת"א אלא מה..

משום מה ההתחלה שלי עם החומוס הזה לא הייתה ברגל ימין.
אכלתי מהחומוס הזה פעמיים, אבל כנראה שלא הייתי בשל עוד להעריך אותו.
בנוסף אני זוכר שהם קצת עצבנו אותי באחת הפעמים, כאשר לקחתי 2 מנות חומוס לדרך, ונתנו לי 3 פיתות.
לטעמי מספר הפיתות הסטנדרטי הדרוש למנת חומוס אחת הוא לפחות 2, וכאשר ביקשתי פיתה נוספת, ביקשו ממני כסף נוסף (לא הרבה כמובן, אבל העניין היה עקרוני)

בתקופה ההיא הבחירה שלי הייתה פשוטה - חומוס פינתי (שיש להם סניף ידוע גם בירושלים), ששוכן בערך 100 מטר מחומוס משאוושה. לקחתי מנה קבועה של חומוס בשר שם, ברוב המקרים ב take away , והתענגתי על הבשר הטחון הטעים שהיווה פרטנר מושלם לחומוס היציקתי משהו. כל זה בתוספת חמוצים לא רעים בכלל. אבל אז לצערי הרב, עבר דבר לא טוב על חומוס פינתי. יום אחד הוא נסגר לשיפוצים, וכשנפתח מחדש כמובן שהלכתי לשם שוב, וגיליתי למרבה האכזבה שהחומוס בשר רחוק שנות אור מהרמה שלו בעבר. ההסבר היחיד שלי לתופעה היא שייתכן והחליפו בדרך גם זכיין. קשה לי להאמין שמי שידע להכין חומוס טוב כ"כ בעבר, מגיש פתאום מנה כזו.

לא הייתה לי ברירה - הייתי חייב למצוא אלטרנטיבה אחרת קרובה לביתי.
קראתי ביקורות חיוביות באינטרנט על משאוושה, וגם שמעתי ביקורת טובות מ2 אנשים שאני מכיר, והחלטתי לנסות שוב.

מעט סקפטי, סרתי שוב אל הסניף הקטן ברחוב פינסקר.
הזמנתי כמובן את מנת הבית - משאוושה בתוספת ביצה, ולימונדה.
בחלוף מספר שניות הוגשה לשולחן צלחת חמוצים טעימה, שכללה זיתים סורים דפוקים, פרוסות מלפפון חמוץ, כרובית ובצל.
הספקתי להתרשם מעט מהחמוצים, ובעיקר מהכרוב שקצת הוריד לי את מפלס הרעב, ואל שולחני הוגשה מנת החומוס.
זו הייתה מנה גדושה שהכילה גרגרים חמים למעלה, קצת תיבול חריף, וביצה קשה רגילה שאני אוהב (אין לי דבר אישי נגד ביצה קשה חומה, אך ברוב המקרים היא לא הולכת טוב עם חומוס לדעתי)

התחלתי לטעום ולהפתעתי\שמחתי ממש נהניתי. הגרגירים היו חמים ובמידת עשיה בדיוק כמו שצריך. המשאוושה הייתה בדיוק במרקם שאני אוהב. הביצה ושמן הזית שידרגו באופן ניכר את המנה. הלימונדה שהוגשה בצד הייתה מתוקה בדיוק במידה הנכונה.
לאחר שבלסתי את המנה שמתי לב שכמעט לא השתמשתי בסלסלת הפיתות שהוגשה על השולחן (2 לסועד שזה הייתי אני)
לטעמי זו האינדיקציה הטובה ביותר לטיב החומוס - שאפשר לאכול אותו גם בלי פיתה\מאפה אחר כלשהו ולהנות.
כמובן שלא ויתרתי על הפיתה שהייתה חמה ומתוקה, ושידכתי אותה עם הבצל שהוזכר קודם, להשלמת הרעב הקל שעוד היה לי, אחרי המנה הבאמת נדיבה שקיבלתי. קינחתי עם כנאפה משובח שהגיע היישר מיפו.
כל הטוב הזה כולל הקינוח עלה משהו כמו 40 שקלים - בהחלט מחיר נמוך לעומת התמורה הגבוהה.

וזהו - מאז פקדתי את המקום פעמים רבות, בחלקן התיישבתי ובחלקן לקחתי הבית. לא זוכר פעם אחת שהתאכזבתי.
מה שכן, במהלך הזמן הכנאפה נעלמה מהמקום - ומי שקורא את הבלוג הזה ויכול לפעול למען החזרת הכנאפה למקום - יבורך. (אני מניח שהיא נעלמה בגלל קשיים אדמיניסטרטיביים להביא אותו מיפו ולא בגלל חוסר הביקוש)
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג