פינתי - דרך מנחם בגין, ת"א

אתחיל מהחדשות הטובות - המקום נסגר.

בגלל שהוא נסגר, פחות חשוב לי להוציא את כל הרעל על המרור שאכלתי בפעמים שביקרתי.
מספיק לספר שהאוכל לא היה משהו, השירות לא היה משהו, ונראה שאנשים פשוט בחרו להצביע ברגליים.

הלקח צריך להיות פשוט: אין טעם לפתוח חומוסיה אם אתם לא יודעים להכין חומוס טוב, אפילו אם מדובר בזיכיון של מותג מוכר ומצליח.

יום טוב!

חומוס, פול, גרגירים וטחינה, וכל אחד מהם יותר מגעיל מהשני.

מועדון הקצינים החדש של ג'ירף

מי שמתיימר לאהוב אוכל אסייתי בוודאי שמע על ג'ירף, שלא לדבר על אכל באחד הסניפים הפזורים בארץ.
עם זאת, לכל אחד יש איזה סיפור או שניים על ג'ירף, שהרי בסופו של יום מעטים הם בתי העסק שעושים עבודה מושלמת.

עצב רב מילא אותי כשמסעדת מועדון הקצינים של ג'ירף - אשר הייתה ממוקמת ברחוב הארבעה סגרה את שעריה.
החלל החדש מצוי דווקא בשכונה אחרת, ברחוב מונטיפיורי 31 (אם משעמם לכם אתם מוזמנים לעשות חיפוש קצר בגוגל כדי לראות על חורבות אילו מסעדות המועדון קם).

המסעדה המחודשת חגיגית יותר, "פנסית" יותר -  אם תרצו, עם שירות הרבה יותר מהוקצע, בר יותר חגיגי, אם כי נפח המסעדה קטן (אבל יש אזור ישיבה בחוץ, ומספר אזורי ישיבה בפנים.

האוכל הוא אותו אוכל, אולי טיפה מקושט יותר, עם טיפה יותר אופציות טבעוניות מבעבר, אבל אינו כולל את כל המנות הקיימות בשאר הסניפים - בדומה לעבר ברחוב הארבעה, יש כאן יותר קונספט ופחות אווירת תאילנד עם נודלס מוקפצים באוויר.

יש תמונות מתחת, אבל הן פחות חשובות הפעם.

פאד תאי טבעוני של ג'ירף

קיסרית חדשה טבעונית

בכור את שושי (סניף יד חרוצים)

כמנהגי לאחרונה, החלטתי לאכול ארוחת צהריים בריאה.
ירקות הם בריאים, נכון? אז הלכתי לאכול תבשיל ירקות על קוסקוס.

למעשה, ביקשתי על חצי אורז וחצי קוסקוס, אבל קיבלתי רק את השני, וגם הוא היה מבושל יתר על המידה, דייסתי, כמו הירקות, קצת לא נעים לשעת צהריים שהיא למעשה בוקר, גם הירקות בושלו יתר על המידה.

בכל מקרה:
לשולחן הגיעה מלצרית ממש נחמדה (ומבולבלת) ששכחה את השתיה, את ההזמנה, והביאה לנו צלוחית פינוק של תבשיל בקר ושעועית (שני טבעונים, שהזמינו מנות טבעוניות, אבל זו כבר לא אשמתה).
בעבר המקום היה דופק טוב יותר, ולא דופק את הלקוח.

קוסקוס, ירקות, צ'רשי ועוד.

עם כל האמור לעיל - היה טעים.
מושי, מעיך, לעיס, דייסתי, ועדיין, הטעם היה טוב.
אה, ועוד נקודה - הפעם מהעבר: אם אתם רוצים לוודא מה אתם אוכלים, תעשו לעצמכם טובה ותסבירו למלצרית בדיוק מה הולך. פעם לקחתי מהם שתי מנות שעועית צמחוניות, ובדיעבד התברר שהשעועית מבושלת ממילא עם גושי בקר עצומים, והצמחונות של המנה היא שלא מוציאים לכם אותם מהסיר לצלחת. סתם שתדעו, אם אתם מנסים להמנע או משהו.

בסה"כ מדובר במסעדת פועלים לא רעה שמשחקת על עניין האוכל הביתי די טוב, אז אם אתם בסביבה וזה.
וגם: היה מלון לקינוח! (על חשבון הבית)

משקה אננס - קצר ולעניין

משקה אננס, שבעה שקלים.
מגעיל ברמות, אפילו לא טרחתי לסיים את זה.
באמת, זה כ"כ מזעזע שאפילו אני זרקתי אותו, ואני שותה דברים נוראיים.
ממליץ להתרחק אם אתם אוהבים שיניים, קיבה ושאר איברים פנימיים במצב בריא.

משקה אננס Good

Santa Katarina - סנטה קתרינה

אוכל של היפסטרים יכול להיות נוראי, סביר ואפילו טעים ומגניב, כמו רוב סוגי האוכל בעצם.
מה שכן, הוא ינסה להיות מוקפד.

אל סנטה קטרינה הגעתי ביום שישי כלשהו, עם חברים.
הייתי רעב, אבל מכיוון שהתפריט החדש שלי כולל בעיקר ירקות - חיפשתי משהו שיענה על הדרישה, והנה, נס הירקות הגדול!

ירקות צלויים על מצע טחינה

המקום הוא באמת פינת חמד לשבת בה. קרוב לחמארה של שישקו, פורט סעיד, הר סיני ושאר הדברים המרכזיים והמגניבים שיש שם באזור. אוויר נעים, החצר הסגורה של החניון הגדול (של בית הכנסת הגדול) מספקת פרטיות אינטימית למרות שלמעשה אתם לכודים עם עוד המוני אנשים בסמטא צרה של מגניבות.

למרות שכל מה שטעיתי היו הירקות הנ"ל - אני מאמי שמי שמוציא צלחת מוקפדת וטעימה כ"כ יכול לעשות עוד כמה דברים טובים, ואפילו יותר.

נ.ב. בחלל של סנטה קתרינה יש טאבון עצום.

חומוס (פלאפל) חסוני - מנחם בגין 48

מנחם בגין 48 היא כתובת בהתעוררות.
כרגע בונים בצמוד לחומוס חסוני סניף של ארומה (על חורבותיו של מקום ההציע עופות בגריל), בזמן שבבניין המרוחק של קומפלקס המגדלים (קאטלק מגדלים, 15 קומות כולה) בונים מלון עסקים עם הפנים לחו"ל.

ולא שזה החומוס היחיד בסביבה. במרחק מספר מטרים מחומוס חסוני נמצא הסניף התל אביבי  של אבו מרון, וע"פ מידת ההתרחקות נמצאים בהדונס, פלאפל בריבוע, נחמני, באסם, אבו איברהים, אליהו, אבו אדהם ואפילו גרגר הזהב וחומוס הכרם עדיין נמצאים במרחק הליכה סביר.

ולמה אני טורח למנות את כל האפשרויות בסביבה?
יופי, אני שמח ששאלתם!

מנה של חומוס משולש בחומוס פלאפל חסוני

כעיקרון מדובר בחומוס טוב.
החומוס הנקי מצויין, המסבחה טובה מאוד, הפול קצת חלש אבל הטחינה מפצה על זה, ואפילו רוטב ה-תטבילה מושלם.
ועדיין, מדובר בחומוס שכיף לאכול בתור ברירת מחדל, הוא קרוב, הוא זול, יש במקום מבחר (נורמטיבי לסוג העסק) מנות טובות ופשוטות ואפילו עסקית של 33ש"ח שבה נותנים לכם כ"כ הרבה אוכל (חומוס, צ'יפס, פלאפל, סלט וכו') שכבר לא נעים.
עם כל זאת, לפעמים עדיף ללכת לאנשהו כדי להתפנק על חומוס שהוא באמת מדהים, ולא סתם טעים, לפעמים ככה.
זה עניין אישי, כל אחד והבחירות שלו, במיוחד שלי כרגע עדיף לא לאכול חומוסים עקב ניסיון לקצץ בכמות השומנים מן הצומח.


בלי שום קשר - החומוס הוא בעל ותק, מדובר במותג שהיה לשעבר ברחוב בן-צבי 38 (סמוך ליפו), ואף היה לפני כן בחולון (ע"פ קולגה) ויש אף טוענים שהוא מקורב אל הקלבוני המקורי, שזה כבר מוסיף הרבה כבוד.


שורה תחתונה:
תמחור: הגיוני
ניקיון: מוקפד
עיצוב: הכי פשוט
שירות: מחוייך ולבבי

סאלוף ובניו או "איך הפסקתי לאכול והתחלתי להתגעגע לתימן"

מאת Beefgallo & Sabib:

הפוסט הבא שובר את הסדר ההגיוני הנהוג כאן בדרך כלל.

הסיבה לכך שהוא נכתב במספר חלקים וע"י שני אנשים; בייחוד כיוון שמדובר במקום שעדיין חווה קשיי השקה וגדילה.

אי לכך - ניסינו להיות יותר הגונים ולתת למקום הזדמנות במספר פעמים ובעזרת רשמים של סועדים שונים.

פטריות חמות וטחינה קרירה

התחלה:

סיבת ההתרגשות העיקרית שלי ושל מכרי שהלך איתי לאכול בסלוף ובניו הייתה מהמיקום הנוח.
הייתי מספר פעמים בסאלוף בשוק פתח תקווה והחוויה של תמיד הייתה מאוד מוצלחת, אבל זה אפשרי עבורי רק בימי שישי בצהריים הלוהטים ומצריך נסיעה לפתח תקווה. 
אבל הלב דורש לחוח.

עוד סיבה, הייתה העובדה שבסלוף ובניו יש מבצע של 50% הנחה עד השעה שמונה בערב. 

אודה מראש שלא לקחתי לחוח, כי הוא לא הופיע בתפריט כפריט נפרד, אני מאמינה שמקבלים אותו עם חומוס ולא רציתי חומוס באותו רגע.

הזמנתי קובנה קטנה וטעימה שלא איכזבה, סלט פטריות חם וטחינה. הכל היה טעים ונחמד.
מכרי הזמין מלוואח שהיה לו גם נחמד. ואז גם קובנה כי שלי נראתה כ"כ טוב שהוא גם רצה, וגם הוא לא התאכזב. 
כמו כן שתיתי גולדסטאר.

השעה הייתה שבע וקצת בערב, והמקום התחיל להתמלא והיה חשוך, הומה ועם מוזיקה חזקה מאוד. אמנם אוכל טעים זה מספיק ולא באמת צריך להשתמש בחוש השמיעה 
והראייה כדי להנות ממנו, אבל לפעמים נחמד פשוט לדעת שאתה יכול, אם תצטרך. מצד שני, שמתי לב שבהרבה מקומות בתל אביב (ובערים אחרות גם כן) שבהם מוכרים  גם אלכוהול נוטים להחשיך כשמחשיך בחוץ, מעין סימן עבורנו לעבור להיות פרסונת הערב\לילה המשוחררת שמתחבאת בתוכנו כשאנחנו עמלים (לא פיזית, חלילה) מול מחשבינו לאורך היום הארוך והמואר במשרד הממוזג.

הקובנות והסלטים נגמרו די מהר, ולא הייתי מספיק רעבה כדי להזמין גם ג'חנון\מרק\חומוס או כל דבר אחרי שרציתי רק לטעום. זה נוח כשיש הרבה חברים ללכת איתם למקומות.

במעמד קבלת החשבון, הסתבר שסלט הפטריות משום מה לא שייך לדברים שיש עליהם 50% הנחה, מה שהיה מוזר וטיפה מבאס (לא כי ההפרש היה ענק, למרות שהמנות לא מאוד זולות במחירן המקורי) אלא כי זה מוזר שהם לא מציינים את זה, ושזה ככה בכלל.

המלצר ניסה להיות מאוד שירותי ואדיב אבל זה היה קצת קשה עם כמות האנשים. בשלב מסוים הובאו לנו צ'ייסרים של ערק על חשבון הבית - מחווה נחמדה ונפוצה באזור לצערי (או שמא?) ערק הוא אויבי המר, ומכרי גם לא שותה ערק, אז נאלצנו לדחות את המחווה וקיבלנו מבט תמה בתמורה. 

לסיכום, האוכל מוצלח, המחירים לא מאוד זולים, האווירה לא עממית אבל כן משקפת את האזור בו המקום נמצא, ומאוד רועש וחשוך. אלה דברים שקל לשפר, אם הם בכלל מפריעים לעוד מישהו חוץ ממני.

חזרה לפתח תקווה. (או לשוק התקווה, גם שם יש סניף של הסאלוף, אבל עוד לא יצא לי להיות שם כי ההגעה לשם בתחבורה ציבורית לא מאוד נוחה עבורי, אבל זה עוד יקרה)

חומוס גרגרים בטעם של פעם

התחלה חדשה:

הגענו אל המקום בצהריים שמשיים.
לא היה תור, והיו מספיק מקומות ישיבה בפנים היות והמקום נפתח לאחרונה.
לצערנו לא היה סלוף באותו רגע נתון (מעניין אם היו בנים באותו רגע, כי אחרת השם של המקום לא רלוונטי), אבל בכל זאת לא התייאשנו והוזמנו המנות הבאות:

1. חומוס - טעם ביתי, נחמד, עם חתיכות שום קצוץ גדולות, לא מנה שמגיעים במיוחד בשבילה אבל אחלה תוספת.
2. ג'חנון - שתי חתיכות עם טעם ומראה של קנוי \ מיקרו, לצד עגבניות מרוסקות מהמקרר וביצה סטנדרטית.
3. פטריות חמות - טעם לוואי מוזר.
4. צלוחית טחינה - אחלה שבעולם.
5. צלוחית ירקות און דה האוס - סבבה לגמרי.

קצת קשה לתת את הדעת ברצינות כשזה מגיע למקום על טהרת התימניות והוא מרגיש כאילו סתמי וטרנדי וחביב בלבד.
על פניו, נראה שאת אותה הארוחה אפשר היה להזמין גם בנאפיס, נרגילה ואפילו פיצה פרגו ושות'.

וכאן בדיוק נובע הקושי של לסקר מקום ברגע ההשקה: ייתכן והצוות הבין, השתכנע, השתנה לטובה או לרעה וכו'.
מכיוון שמקום טוב נמדד באחידות על פני זמן, נראה שמוטב לחזור אל המקום שוב כדי לתת ציון אמיתי, כי אי אפשר לשפוט.
ועם כל הכתוב לעיל - לא תמיד בא לחזור למקום שאיכזב אותך בזמן שכל הביקורות היללו. ואז גם נשארים עם מחשבה מטרידה, הייתכן ומבקרי מזון תל אביביים כותבים דברים סתם? או שאולי הם יאכלו כל דבר שיתנו להם ויכתבו כל קומוניקט שקיבלו במייל, אחד לאחד?

לאלוקים הפתרונים.
נשמח לשמוע חוות דעת אחרות מהשטח.
באהבה ובתאבון.

ג'חנון בטעם של מיקרו (במקור היו שתי יחידות)

לוקיישן: לא צריך להסביר את שוק לוינסקי

חלל: מושקע עם נגיעה של מוזנח

מזון:סבבה

שירות: חביב ואדיב

ניקיון: אחלה שבעולם (למעט המוזנח מלפני כמה שורות)

כתובת: נחלת בנימין 80

שעות פתיחה: א-ה' 11-24:00, ו' עד 18:00

יצירת קשר: 03-5221344

סלוף ובניו בפייסבוק

אבו שוקרי המקורי - אבו גוש

כשנכנסים אל מסעדת אבו שוקרי המקורי שבכפר אבו גוש - קל להתבלבל, או לחשוש שנכנסת אל האבו שוקרי הלא נכון.

למזלי, איך שנכנסתי למקום החדש (המקומות מתחלפים לאורך הכבישים בכפר) ראיתי את זיו פניו של סמי אבו שוקרי, שאותו כולם מכירים בתור אבו שוקרי המקורי מהפרסומות בטלויזיה.

רגוע שהגעתי למקום הנכון, או אחד מהמקומות - זה הרי לא באמת משנה כל עוד טעים, התיישבתי והזמנתי.

תוך רגעיים מספר הגיעו לשולחן המנות המבוקשות.

אני לא אמשוך את הסיפור הזה בזנב ואספר בקצרה שהחומוס הרגיש לי לא משהו (הבת זוג דווקא התלהבה, וכידוע חומוס הוא מאוד סובייקטיבי), הצ'יפס היה לא מוכן, ובין כל הדברים שיצאו לשולחן היחידי שבאמת הרגיש משהו מיוחד היה החריף.

למרות שנראה לעין כי קטלתי את הביקור, בת הזוג ממש אהבה את החומוס, אז לכו תדעו.
ייתכן ולא היה כזה נורא חוץ מהצ'יפס הנא.
הייתי ממליץ לכם ללכת לנסות לבד, ולא להאשים אותי אם לא אהבתם.
אם כן אז יאללה, אני מחכה.

Karnak Pizzeria & Grillroom Tilburg

את הסיפור הבא צריך למעשה לכנות "ששון אוכל דונר", כך לפחות הסיפור מוכר בעם.

מעשה בדניאל ששון, צעיר ירושלמי אשר הגיע אל הניכר, ספציפית להולנד, יותר מדוייק לעיירה בשם טילבורג, כדי לחזות במופעים של להקות אשר התחבבו על ליבו.

אותו דניאל ששון, המוכר בפי חבריו כ"ששון" או "ששי" בלבד, הלך לחפש מזון מסביב לחלל ההופעות.
מה הייתה הפתעתו הרבה (וגם שלי) כאשר מצאנו שווארמיה שהיא גם פיצריה ממש בסמוך.

ששון לא חשש ואכל לאפה, ואילו אני ניסיתי לאכול פיצה, אבל המקום היה חם מדי ומסריח מבשרים, מה שעשה לי רע באותו רגע נתון. את דמעותיי מחיתי בעודי מזמזם לחן עממי.

על הלאפה של ששון אולי תוכלו לשמוע בפעם אחרת, או אם ירצה הששון הטוב יועיל ויכתוב בתגובות קצת על השווארמה (סליחה, דונר קבב) אותו אכל בגריל-רום המדובר.

תודה רבה על הכל.
חג שמח!

חומוס גרגר הזהב | השוק 16 פינת לוינסקי 30, תל-אביב

לפעמים מחמם את הלב לראות איך מקום יכול להתחיל בינוני עד חלש ופתאום לתפוס תאוצה, לייצר אחידות טעמים ולא סתם טעמים אלא הטעמים הטובים באזור המיידי.

בשקט בשקט, הפכו גרגר הזהב למקום החם ביותר בשוק לוינסקי. ארוחות צהריים שוקקות, תור מסביב לבניין בימי שישי, וחומוס ששמו יוצא למרחקים (וגם סלטים כיד המלך). גרגר הזהב הוא שם דבר.

למטה תוכלו לראות ארוחת צהריים זריזה של שישי בבוקר: חומוס גרגרים, צ'יפס, כרובית מטוגנת והרבה פטרוזיליה בשביל הטעם והצבע.

מקנאים? יאללה, לכו חפשו (את החומוסיה).

ביוש!

חומוס, צ'יפס, כרובית

פאוזי פול

פאוזי פול היקר והטוב.

בימים חמים אלו, כאשר בכל שכונה יש כבר לפחות חומוסיה אחת - נותר לנו רק להתפלל לשלומם ופרנסתם של אלו שמכינים חומוס מהלב, ולא רק בשביל לעשות עסק.
מי יתן והפוסט הזה ישלח ברכה לידיים של כל מי שמכין את החומוס שאתם אוהבים, שיזכו לבריאות ואריכות ימים ולשגשוג, כי בלעדיהם אנחנו סתם נהיה רעבים.

ועכשיו באמת: אם אתם רוצים חומוס טוב - לכו לפאוזי, ורצוי לפני שמתחילים להגמר הדברים בסירים.
יאללה, לכו, קישטה.

משלוח מ UNO

אונו היא מסעדה איטלקית בתל אביב שכלולה בהסדר המשלוחים של תןביס בעבודה שלי.

יש להם כמה אופציות לעסקית, שכולן כוללות מנה עיקרית ומנה ראשונה לבחירה (מתוך: מרק, סלט, קרפצ'ו סלק, כופתאות תרד וריקוטה ואנטיפסטי), העסקית מתומחרת לפי המנה העיקרית. 

אני בחרתי בעסקית הכי זולה - 52.25, במנה המתוארת כ: פיש אנד צ'יפס איטלקי, בתור המנה הראשונה בחרתי באנטיפסטי.

המשלוח הגיע בזמן שכל המשלוחים מגיעים לעבודה (בין 12 ל13) ונראה ככה:

פיש אנד 'צ'יפס' איטלקי

שני דברים שבלטו במנה:
1. גודלה שאולי מספק מבחינת קבלת מזון על מנת לשמר אנרגיה במהלך היום, אבל מעלה תהיות ביחס למחיר ששולם על המנה.

2. העובדה שה'צ'יפס' ששיערתי שאקבל, בגלל שם המנה, הסתבר כטבעות בצל. אני לא מאוד אוהבת טבעות בצל.

נתחי הדג היו דגיים וטעימים, אבל יחסית מועטים, די שמנוניים כמתבקש מהמנה. טבעות הבצל היו, ובכן, טבעות בצל. אני לא יודעת אם הן טובות יחסית או גרועות, זה היה בסדר, אני לא כל כך נוהגת לאכול טבעות בצל אז אין לי עם מה להשוות.

אנטיפסטי

האנטיפסטי היה בערך באותו גודל כמו המנה העיקרית, ודווקא היה מוצלח מאוד, הסלק היה טעים באופן שלא צפיתי, הבצל היה מבושל כהלכה ולא חריף, העגבניות היו מוצלחות רגילות והחציל גם היה טוב.

לסיכום היה מאכזב ובסדר בו זמנית. הטעם של הכל היה בסדר, רק המחיר קצת מבאס. והייתי מעדיפה גם לקבל את האוכל שאותו הזמנתי (צ'יפס). ואולי, באיטליה, זה הצ'יפס?? הרי זה פיש אנד צ'יפס איטלקי. לעולם לא נדע.

זגורי והמלביה

זגורי

מקום של כריכים מרוקאים וקוסקוס.

הכריכים מגיעים בחצי חלה ומספקים ארוחה די משביעה עבור אדם אחד. זה עולה 25 שקלים לכריך.

יש גם קוסקוס שהוא מנה גדולה יותר, עם ירקות ומרק ואפשר גם קציצות להבנתי, ועולה קצת יותר (37? 32?). לא ניסיתי אותו.

בתפריט יש כמה סוגי כריכים - אניטה - תפו"א, טונה, ביצה קשה, גזר מבושל ומלפפון חמוץ עם עריסה, לימון כבוש ורוטב דלעת. ג'ורג'ט - שקשוקה עם 2 ביצים, ירקות פרוסים וטחינה נענע ופלפלים חריפים קלויים. מסעוד  - תפו"א, טונה, ביצה קשה, ממרח זיתים שחורים, פסטו כוסברה ומטבוחה. יוסף - חביתה עם כוסברה, פטרוזיליה ובצל ירוק, ירקות טריים, עריסה, ממרח זיתים שחורים וטחינה נענע ופלפלים קלויים.

היינו שני אנשים והזמנו כריך אניטה (בלי ביצה) וכריך מסעוד וחלקנו כדי לטעום מגוון רחב יותר (מכריך אחד).

האניטה היה מאוד טעים, שילוב הלימון והטונה טעים במיוחד (בדומה לסנדביץ' טוניסאי, אני משערת, עוד לא יצא לי לטעום) החלה רכה וטעימה והרבה יותר מוצלחת מהבגט שקיים במקומות מקבילים הרבה פעמים. אני עדיין חולמת על פריקסה.

המסעוד היה מאוד נחמד גם הוא, קצת פחות הלהיב אותי טפנד הזיתים (לעומת מממרח הלימון הכבוש והדלעת שהיו פחות רגילים ומוכרים).

יש מקום לבערך שישה אנשים, אז כדאי לקוות שיש מקום כשאתם באים לשם, או שתצטרכו לחכות (או ללכת לאנשהו אחר). הממרחים מוכנים במקום וטריים, היינו צריכים לחכות שניה לפסטו שיהיה מוכן.


יש כלמיני תמונות של המזונות במקום בעמוד הפייסבוק של זגורי.

כתובת: דיזינגוף 132, תל אביב

המלביה

אני אוהבת את הקונספט של מלבי, גוש דייסתי ומתוק עם תוספות. אבל אני מאוד לא אוהבת מי ורדים. לכן אני לא אוכלת מלבי. במלביה אפשר לקבל מלבי בלי מי ורדים, כי הם מוסיפים אותם בעת ההגשה.

כמו כן, יש שם מלבי טבעוני, למעוניינים.

יש ארבעה סוגי סירופים, וכולם ורודים, אני מניחה שעבור המראה האותנטי. אני טעמתי סירופ קרמל, וזה היה סבבה לגמרי. יש גם הל ולימון, וניל וקינמון ועוד משהו ששכחתי מהו.

בתוספות יש קוקוס, בוטנים, בוטנים מסוכרים וקראמבל (לא טבעוני). יש גם קפה בחינם, והוא סבבה.

לקחתי מלבי לא טבעוני, עם סירופ קרמל, תוספות קוקוס וקראמבל וקפה קטן בחינם.

מי שאכל איתי, לקח מלבי טבעוני עם סירופ לימון והל, ואז עוד אחד עם סירופ וניל וקינמון ואמר שהוניל והקינמון יותר טעים. למרות שגם הלימון וההל היה טעים (הרי הוא לקח עוד אחד...).

המלבי היה לי מאוד טעים. אבל משום מה נראה לי שתיאורטית יש מלבי טעים יותר, אני לא מומחה ולא טעמתי מלא. סתם תחושה. הוא גם די זול – 10 שקלים לאחד. ובא בכוס זכוכית, שזה הרבה יותר נחמד מאשר כוס פלסטיק. וגם כפית לא מפלסטיק. חווית אכילה נחמדה יותר מהרגיל.

שקלתי לקחת עוד מלבי כי היה טעים וזול, אבל אחרי הכריך ממקודם, כבר לא היה לי מקום.

אין תמונות, אבל המלבי נראה כמו מלבי, רק בכוסות זכוכית וכפיות ממתכת.

כתובת: גדרה 28, תל אביב

חומוס משאוושה

רבים מכירים את הכתובת הבאה: פינסקר 40, תל אביב יפו, פינת בוגרשוב.
אם אתם חובבי חומוס מושבעים - אתם בוודאי מכירים אותה אפילו יותר טוב מאחרים.
מדובר בחומוסיה שונה, שמתיימרת להביא מוצר שונה, והם מצליחים לקיים את ההבטחה.

חומוס משאוושה

הכי קל להתחיל מהדברים הייחודיים.
החומוס אינו חומוס, הוא אכן יותר קרוב למשאוושה (מסבחה) כפי ששם המקום מבטיח.
המרקם עדין יותר, הטעמים שונים, הפטרוזיליה מגיעה כקציפה, החריף לרוב גם כן.

המקום עצמו חביב, אם כי השירות לרוב בעייתי. קשה לקבל יחס כשיושבים בחוץ, ולא תמיד היחס נעים.
המיקום מספיק נקי וביום כיפי אפשר לשבת בחוץ בלי לחשוש מהזיהום והרעש של הצומת העמוסה.

אם מתחשקת לכם טעימה של משהו טיפה שונה - המקום מומלץ בהחלט, מדובר במנה איכותית עם טעם ייחודי.

אבו איברהים

חומוס טעים עם שעות פתיחה נוחות, אחלה שירות, תוספות חינם ואפילו כרטיסייה של חומוס על חשבון הבית לאחר מספר מסויים של מנות.
הצד הרע? אין לי מושג.
זה לא החומוס הטוב ביותר בעולם, אבל הוא טוב, אין עוררין, יש גרועים ממנו בסביבה המיידית שלו (השמות שמורים במערכת, לא רוצים להשפיל פה אנשים).
המקום מעט מיושן, מרגיש כמו ביקור במסעדת פועלים מהעבר, אבל זה לא משהו חריג באזור אלנבי, ועם מוצר שכזה אפשר לסלוח על מחסור בעיצוב. העיקר שיש מקום לשבת בפנים ובחוץ, והאוכל שווה את ההגעה.

חומוס משולש - אבו איברהים.

דליקטסן | Delicatessen - סיבוב השלמות

לקראת סוף יום העבודה הרגשתי רעב, אבל לא רעב אמיתי אלא למשהו מתוק.
קפצתי לדליקטסן והעמסתי כמה טעמים קסומים.
התמונה לפניכם.
כל אחד היה בטעם וצבע, מומלץ בחום.

דליקטסן | Delicatessen

מכירים את R2M?
גם אם התשובה שלכם שלילית, כנראה שאתם למעשה טועים.
אם אתם אשכרה התיישבתם לקרוא פוסט בבלוג אוכל - סביר להניח ששמעתם לפחות פעם אחד מהשמות הבאים: בראסרי, בייקרי, קופי בר, וכמובן הדליקטסן שעליו התיישבתי לכתוב.

מדובר במקומות ממותגים ומעוצבים, עם הייפ ואפילו עם אוכל די הגון.
האוכל כ"כ מוצלח שאפילו מסעדות ובתי קפה אחרים מחזיקים חלק מהמוצרים של בייקרי, ואני מדבר על מקומות שלא שייכים לגוף המדובר, אלא אנשים שפשוט רוצים לספר סחורה טובה.

קרפ עם נוטלה ובננות מקורמלות

עם כזאת הקדמה חגיגית אני כנראה כבר לא אוכל שלא לפרגן.
הדליקטסן הוא מקום עם וייב ייחודי משלו, שמשלב מעדניה, מסעדה, בית קפה, מאפיה, פריטי מעצבים ועוד.
גם המיקום שלו מדוייק מאוד, מרכזי אך לא עף על עצמו, שיקי אבל מהצד.
יתרה מכך, המגוון לא עוצר באפשרויות הנ"ל, אלא קיים גם בתפריטים המרובים: משלוחים, קינוחים, יינות, שבתות, ארוחות בוקר, בראנצ'ים וארוחות צהריים (וגם אחר הצהריים). יש מספיק כדי לא לסתום את הפה לתקופה די ארוכה.

היופי הוא בגיוון, כי מצד אחד אני מספר לכם על כל האספקטים, אבל מצד שני - הפעם המתועדת בתמונות הוקדשה כולה לארוחת בוקר של שישי.
בימים אחרים אני עלול לעבור שם ולקחת תוספות חמות \ קרות הביתה (אוכל של צמחונים), קינוחים מטורפים או סתם לחם. בצהריים אני עלול לבקר בשביל קפה ומאפה, ואילו בסופ"ש בשביל להעמיס גבינות לאח"כ.

לסיכום:
אני לא חושב שיש משהו רע שאני יכול להגיד על המקום - אולי רק שבצהריים (או בשישי בבוקר) נורא קשה לתפוס מקום, וזה דווקא סממן להצלחה אז שוב, לא יותר מדי גרוע.
אין אפילו טעם להכנס לפרטים כמו שירות, ניקיון או עיצוב, המקום מתפקד ומתנהל על רמה.
באמת מביך אותי שאפילו לי אין תלונות, אבל זה המצב.

Taj Mahal | Amsterdam

את מסעדת טאג' מאהל האמסטרדמית גיליתי במקרה באפריל האחרון. נסעתי בטראם וראיתיה מהחלון.
איכשהו בביקור ההוא לא הזדמן לי לבקר בה, אבל כדי להשביע את תאוותי רצתי אליה חיש מהר בביקור אחר שלי בבירת הצ'יפס והעישונים האירופאית.
חמוש באייפון ורעב מפתיע - התלוויתי ע"י שני חברים משובחים אל המסעדה אותה הכרתי רק בעודה מתרחקת בזווית העין.

אני אתן לעיניים היפות שלכם להחליט אם האוכל טוב, אני רק ארמוז שכן, הוא טוב, והוא אפילו יפה.
זהו, לא סיפור ארוך, אבל על ארוחות כאלה אין להכביר במילים, המזון שיוצא מהמטבח ההודי הוא משהו שצריך לטעום מכיוון שאדם זר לא יבין זאת.

לסקרנים מביניכם אציין שהמסעדה נמצאת ליד מפעל היינקן, ובפתחה של כיכר ירוקה. אפשר לשבת ולהינות גם ביום חם (גגון ומאווררים) וגם ביום גשום (גגון וחימום), ובעיקר אם לרגע יש איתכם מישהו שלא אוהב אוכל הודי - אפשר לשלוח אותו למסעדת Nam Kee שנמצאת ממש מעבר לקיר.

פאפאדאם של הלייף 

צ'אנה מסאלה שכולם אוהבים

אורז טוב שווה מאה מילים

 דאל - תבשיל עדשים

הצלחת שלי נראית טוב ושלכם לא | טאג' מאהל | אמסטרדם

פלאפל דרור | נחלת בינימין 48, פינת אחד העם

התמונות בפוסט הזה די מדברות בעד עצמן.
באמת שאין מה לספר כי המחירון מציג באופן מרהיב את עניין המחירים, התמונות מספקות את ההיצע, את ההכנה ואת המוצר המוגמר, שזה בערך כל מה שיש להראות בפלאפליה.
נשאר רק העניין הקטן של הטעם.

הדבר הראשון שרואים הוא הצניעות.
אין יותר מדי משום דבר, אבל מצד שני יש אחלה תמורה למחיר, בזמן שפלאפלים אחרים באותה פינת רחוב לוקחים פי שלוש על אותה מנה, פחות או יותר.
פחות מה? ובכן, כאן יש פחות סלטים, פחות תוספות, פחות רטבים, כל הדברים שיכולים לשפר פלאפל בינוני וכשהם טובים יכולים אפילו להחמיא לפלאפל הכי טוב שיש.

מזל שצילמתי הרבה תמונות, שלא תצטרכו לסמוך עליי.
התמונה הכי חשובה לדעתי היא זו שמראה שהפלאפל צהוב מבפנים ומבחוץ.
אני לא יודע איך אתם, אבל אני אוהב את הפלאפל שלי חום מבחוץ (רצוי עם נגיעות של שומשום) וירוק מבפנים.
אבל זה אני, כל אחד והשטויות שלו.

בכל מקרה, תראו את התמונות, יש הרבה, אפילו יש אחת טיפה מטושטשת.
בתאבון!

פלאפל דרור - המחירון

פלאפל דרור - אחד לפלאפל, אחד לחמוצים ואחד לסלט, וזהו.

פלאפל דרור, היחיד עם הצהוב.

עמדת הפינוקים של פלאפל דרור

בתמונה ניתן לראות אדם מתפנק.

מעניין לעניין, בסופו של דבר המנה מספקת, במיוחד לאור התמחור שהוא כמובן העניין פה.
מי שלא רוצה פלאפל זול יכול לאכול במקומות נוספים שיש בנחלת בנימין, חלקם ניתן לראות מהחלון של פלאפל דרור.
בשביל שישה שקלים זה לא רע בכלל, אחלה דרך לחסוך.

Cafetaria Tropical | מקום בו חלומות מתגשמים

בעבר הלא רחוק הייתי בהולנד.
היה נחמד, באמת, הולנד מדינה שכיף להסתובב בה, ויש שיגידו שעוד יותר כיף לאכול בה.

אני לא אעמיס במילים מיותרות, רק אספר שיש בעיירה טילבורג מקום קסום שמציע אוכל קסום.
אמנם יש במקום עופות, שווארמה ודונר - כבר באותה תקופה נמנעתי מאכילת חיות, והסתפקתי בפלאים הבאים:
פיצה על שלל גווניה, מלווה בצ'יפס הולנדי עמוס בחמאת בוטנים, עם קצת רוטב שום בצד.
היה תענוג, ועכשיו תוכלו לראות את הכל ולקנא (חמסה חמסה חמסה), ביוש!

אז תרשמו לעצמכם, אם אתם\ן בטילבורג ורעבים, במיוחד לקראת אמצע הלילה כשהכל כבר סגור - זה המקום ללכת אליו!
קפטריה טרופיקל, מקום בו יגישו לכם את הדברים שהם טובים.

חומוס הכרמל | מגן דוד וחברים

יצא לי לספר בעבר על חומוס הכרמל, למעשה יותר מפעם אחת, אם כי הפעם איש בשורה רעה הנני.
בביקוריי האחרונים בחומוסיה האהובה האוכל כבר לא היה כתמול שלשום.
רמת החומוס ירדה, אמנם לא בצורה שלא ניתן לתקן, אך שום רכיב במנה לא הרגיש בדיוק כמו פעם.

חומוס הכרמל

המקום הנפלא הזה, שסיפק מחסה מפני החום של השוק, לצד מנה טעימה וזולה ושירות עם חיוך - הפך לעוד חור בקיר שמוציאים לך ממנו עיסה, כמוהו לא חסר באזור הכרם.
כל כולי תקווה שמדובר בתקופה רעה ושהתיקון הגדול נמצא מעבר לפינה.

תודה לכם על שקראתם את דעותיי בנושא חומוס.
יום טוב.

חומוס הכרם | סמטת בית-הבד 6, תל-אביב

בתוך רחוב קטן שמרכז עסקי טקסטיל (ונקרא בהתאמה סימטת בית הבד), ממש בצמוד לצומת של הרחובות הרצל ודרך יפו, מסתתרת חומוסיה חביבה ביותר.

מרקחת החומוס שלהם דחוסה למדי, אם כי מרגישה בבסיסה חומוס "גלילי" אשר לא קיבל מספיק אוויר ונוזלים כדי להפוך לקרמי דיו.
החומוס טעים מאוד, ואף שהמנה קטנה הוא משביע בצורה מפתיעה.

חומוס הכרם - מנה משולשת 

באווירת המקום אשר משדרת נינוחות וחצי כח, כך גם השירות, אדיש בצורה חביבה.
המקום עצמו כמעט מלא רוב הזמן, אבל גם, בחצי כח.
הניקיון דווקא מעל הצפוי והממוצע, ואילו התמחורים סטנדרטיים למדי.

מומלץ מאוד לנסות כי מדובר בחומוס טוב, שעלול לקלוע לטעמים של אנשים שאוהבים יציקות כמו גם לטעמים של אוהבי החומוס הגלילי.
בהצלחה!

Big Mama - The Plot Thickens

כזכור לכם, קוראי הבלוג הנאמנים, לפני כמה שבועות ערכתי תחקיר מקיף ורב הזמנות אודות שלל המסעדות הדומות המתחבאות להן ברחוב הנצי"ב 5, תל אביב:  שלוש פנים לביג מאמא

מסקנותיו היו שישנן מספר 'מסעדות' (נומינלית בלבד, ככל הנראה) המתבססות על אספקטים שונים בתפריט של ביג מאמא. אם תרצו - אלטר אגואים. ישנה 'ביג מאמא - בישולים' שאינה מסתירה את הקשר שלה למסעדת המקור, ומתבססת על תבשילים, קוסקוס וכו'. ישנה 'רגע טבעוני' - המתבססת על האלמנטים הצמחוניים והטבעוניים בתפריט של 'ביג מאמא', והייתה גם 'רגע איטלקי' - שכללה פסטות שקיימות בביג מאמא, סלטים, ומרקים, וגם כמה מנות איטלקיות נוספות - ביניהן 'סקלופיני' בשני רטבים אפשריים.

אספקט מעניין בפיצול האישיות הזה הוא התמחור - שאינו זהה למנות זהות. מרק ינע בין 22 ל25 בין המסעדות השונות. ניחא.

היום, כמו בכל יום עבודה, סרקתי את עמודי התןביס בתשומת לב, על מנת לבזבז זמן עבודה יקר ולהחליט מהו האוכל המיטבי שעליי לאכול היום. ואז נתקלתי במסעדה חדשה 'סקלופיני'. מיד כשנכנסתי לתפריט המסעדה, ראיתי את כתובתה - הנצי"ב 5. באותו רגע ידעתי שאני חייבת להזמין משם.

'סקאלופיני' מפתחת את קונספט ה 'סקלופיני' שמוצע לנו ב'רגע איטלקי' בשני רטבים בלבד (פונגי שמנת, ולימונה - שמן זית ולימון) ומרחיבה אותו להיצע של עשרה סוגי רטבים. ישנם סלטים ומרקים, שהפעם מתומחרים ב22 שקלים בלבד, וקינוחים שזהים למסעדות האחיות.

כמו כן, ישנה בחירה בין סקלופיני עוף, לסקלופיני דג. 

בדיקה קצרה מעלה שסקלופיני הוא הדבר הבא:

Scaloppine (plural and diminutive of scaloppa - a small scallop, i.e., a thinly sliced cut of meat) (in English usage scaloppini; sometimes scallopini) is an Italian dish consisting of thinly sliced meat (most often veal, although chicken may also be used) that is dredged in wheat flour, sautéed, then heated and served with a tomato-, or wine-sauce; or piccata, which denotes a caper and lemon sauce.

(http://en.wikipedia.org/wiki/Scaloppine)

כלומר - דג זה לא בדיוק זה.

אבל, בהיותי חובבת דגים, בחרתי במנה של 'סקלופיני שרי' שמתוארת כ 'פילה דג בשמן זית, עגבניות שרי, פיטריות פורטבלו, שום ועשבי תיבול , מוגש עם סלט ירוק ותוספת לבחירה'. פה ניתן גם לבחור במנת הצד (ב'רגע איטלקי' זה ריזוטו די חביב שמכיל פסטו), בחרתי ב'שעועית ירוקה עם לימון, שום וכוסברה', היה גם אורז בעשבי תיבול (הריזוטו שציינתי קודם), קוביות תפוחי אדמה עם שמנת, פירה חלבי וסלט ירוק. כמו כן, המנה מגיעה עם סלט קטן שזהה בכל מסעדות ה'ביג מאמא'.

יש לציין שב'רגע איטלקי' מנת הסקלופיני עולה 46 וב'סקלופיני' היא מתומחרת ב50 שקלים. אבל ב'סקלופיני' אפשר לבחור מה יגיע בצד, לעומת הריזוטו הדיפולטי של 'רגע איטלקי', אז אולי זו הסיבה.

כשעה לפני שהמנה אמורה הייתה להגיע, קיבלתי שיחת טלפון מהמסעדה ובה נאמר לי שאין להם דג, והם יכולים להציע לי את המנה שהזמנתי עם עוף. חשבתי שזה מעט מוזר, בהתחשב בעובדה שחצי מהתפריט שלהם מורכב מדג, אבל כיוון שהיה כבר מאוחר מדי להזמין ממקום אחר ואני מחוייבת להמשיך את תחקירי עבור הבלוג - אמרתי 'בסדר, שיהיה'.

אני לא בטוחה שאנסה להזמין דג בעתיד, כי אני לא מוכנה לשברון הלב הזה שוב. אבל אשקול את זה.

המנה שהגיעה כעבור שעה הייתה כדלקמן:

סקלופיני שרי, שעועית ירוקה וסלט 'ירוק'

אם אגיד לכם שזה היה כל דבר אחר מ'טעים' - אשקר לכם במצח נחושה.
אמנם זה לא היה דג, אלא חתיכות דגות ומוכנות היטב של חזה עוף עדין יחסית. הרוטב היה טעים מאוד, על בסיס עגבניות ושמן זית, עם בזיליקום ושום, וחתיכות בשרניות וטריות של פורטובלו טרי, ועגבניות שרי טעימות. אמנם הסלט קצת התחמם בדרך ולא היה 'ירוק' במיוחד כמו שכתוב בתפריט, אבל הירקות היו קריספיים וטריים יחסית ורוטב הויניגרט היה סביר ומעניין יותר מהרטבים שמגיעים לצד סלטי צד במקומות אחרים. השעועית הירוקה הייתה ברוטב שום ופסטו, ולא שום וכוסברה כמו שכתוב, אבל הייתה מאוד טעימה גם היא.

כנראה אזמין משם שוב, מתישהו. בעיקר בגלל מגוון הרטבים וזה שהאוכל, כמו בביג מאמא, לרוב לא מאכזב באיכותו.