הלב המתוק חומוס - סיבוב שני

לפני זמן מה סיפרתי על פיצוציית הלב המתוק המוכרת חומוס.
חברי הטוב כפיר לא האמין שיש חיה כזאת והכריח אותי לבוא איתו ללאנץ', אז באתי, מי אני שאסרב לחומוס.
התיישבנו, עשינו הזמנה וקיבלנו את המנות הנראות בתמונה למטה, קצת מהכל כדי להנות עד הסוף מכל הטעמים.
רק אזכיר שזו לא חומוסיה "של ממש" אלא פיצוציה משולבת עם טוסטים + סלטים + חומוס ושות', ככה שמראש כל מי שהגעתי איתו למקום היה מופתע ומלא חששות.
החומוס, כך הם אומרים, מיובא מחומוס גבעתיים מדי בוקר.

חומוס עם כל העניינים בפיצוציית הלב המתוק

הפעם אני הייתי זה שהגיע מלא בהבטחות וסיפורי הצלחה, והתבדיתי.
נתחיל עם החיובי ונעבור לשלילי: החומוס עצמו היה טעים אבל בכמות מזערית.
חומוס קטיפתי ואוורירי, אך בצלחת שטוחה שמולאה ביד חוסכת, עם טחינה דלילה עד נוזלית ללוטין וגרגירים קשים.
סוג של שילוב בין תיבול נכון וקרקעית שמגיעים אליה עוד לפני שמספיקים לטבול את הפיתה כמו שצריך.
כל הצבעים היפים האלה יוצרים הבטחה בעין שעושה הפתעה מרה ביחס למספר הביסים המועט.
שוב, זה לא שלא טעים, פשוט מקרה של מעט ולא מדוייק.

גם הפול התעורר על הצד הקשה באותו יום, מה שלרוב אני אישית אוהב יותר מאשר הדייסה החיוורת שיש בהרבה מקומות; אם כי הפעם, ביחד עם הגרגירים הקשים אפילו יותר - השילוב הרס מנה מהנה.

לסיכום:
יצאנו מאוכזבים ורעבים.

מסעדת פיצוציית הלב המתוק \ חומוס גבעתיים - נירים 3, תל אביב

באזור הידוע בעיקר בזכות המוסכים שלו (והיכל נוקיה לשעבר - כיום מנורה מבטחים) מסתתרת חומוסיה.
היא מסתתרת ממש טוב, בתוך פיצוציה למעשה.

בקצה של שורת מסעדות "פועלים" ישנו מקום שאפשר לקנות בו סיגריות או טוסט, אבל למעשה הוא מציע גם חומוס.
הוא מציע אותו בשלטים גדולים של חומוס גבעתיים שנמצאים על הקירות הפנימיים, ויש הטוענים שלפעמים יש גם שלט מתקפל בחוץ.
הלב המתוק היא חנות נוחות שאם לא היו מפנים אותי אליה במטרה חומוסית - סביר להניח שהייתי מפספס.
באתר תן ביס המקום מוגדר כ: חנות נוחות / סלטים / סנדוויצ`ים / חומוסיה והוא אכן כל הדברים האלה.

חומוס גרגירים, טחינה ופול - חומוס גבעתיים של הלב המתוק

לאחר תחקור קצר של האדם מאחור הדלפק (שהבטיח שהוא מביא את החומוס מ"חומוס גבעתיים" מדי בוקר) הבנתי שאני אכן במקום הנכון. יצאתי לדרך עם מנה שהיא קצת מכל דבר (חומוס, פול, טחינה, גרירים), אבל רק לאחר המתנה קטנה לפיתות שהוכנסו לחימום.

החומוס לא היה רע כ"כ, למעשה הוא לא היה רע, הוא היה בסדר, אפילו אכלתי הרבה יותר מזעזעים לאחרונה.
אמנם הסיטואציה מעט לא סטנדרטית, אבל אם אתם תקועים באזור המיידי ויש לכם רצון ספציפי מאוד לחומוס - לכל היותר מומלץ לנסות.

למקום יש שולחנות בפנים ובחוץ ועוד מלא דברים רנדומליים שאתם יכולים להזמין לצד החומוס שלכם.

התענוג עלה 32 ש"ח עם שתייה ושירות לבבי.

שאלה לציבור הרחב ומחשבות על פלאפל בטעם של פעם

שוב אנחנו כאן, בוהים בתמונה של אוכל - והריר מצטבר בזוויות הפה.
הנושא החם הפעם: פלאפל.

מצאתי את התמונה הזו בטלפון, ותהיתי, איפה עוד אפשר למצוא פלאפל?
נכון, יש פלאפליות רבות, הן צצות תחת כל תחנת דלק רעננה, במקומות בהם יש חיילים, במקומות שמכינים שווארמה וכו', אבל איפה אפשר למצוא פלאפל טעים?


בשנתיים האחרונות, רוב הפלאפלים שיוצא לי לבלוס הם סתמיים.
אם אני צריך להזכר בפלאפל שהיה ייחודי - הרי זה הפלאפל בתמונה למטה. היו מכינים אותו בחומוס יונס, עם ציפוי סומסום מפנק ופנים ירוק עד אינסוף, עם מגוון טעמים שונים.
יונס כבר נסגרו מזמן.
האנשים שתפעלו אותו פתחו לימים את חומוס אבו איסמעיל בנמל יפו, ואח"כ סניף נוסף באזור רחוב המסגר. בשניהם היה ניתן למצוא את אותו הפלאפל, זה עם הסומסום והירוק והטעם העשיר.
גם הם כבר לא איתנו (תקנו אותי אם אני טועה).
אגב, עוד דבר כיפי שיונס ואבו איסמעיל הביאו היה סומאק בעזרתו תיבלו את החומוס, מה שהוסיף, ועוד איך הוסיף.

פלאפל מפנק עם סומסום, צלוחית טחינה וקצת חמוצים בצד.

אז נכון, תמיד אפשר ללכת לקוסם.
אבל איפה יש פלאפל בציפוי סומסום? לא ראיתי כזה כבר המון זמן.
אפשר ללכת לעוד כל מיני מקומות שקוראים להם פלאפל משהו, אבל לאחרונה - ככל שמחיר המנה יורד (ויש המון מנות זולות בשנים האחרונות, ואפילו כאלה שהייחוד שלהן הוא המחיר בלבד, ועל זה גם התחרות) הטעם של הפלאפל יורד גם הוא. מדובר בקציצה לסתימת פיות, לא הגורמה המרגש שמנת פלאפל מצויינת יכולה להיות.
ואני לא מדבר לצערי על חיפה, שם הפלאפל חי ובועט, אלא על תל אביב בעיקר, העיר בה יוצא לי לבלות את רוב הימים שלי מחמת עבודה וסיבות אחרות. בעיר הזו נראה כאילו הפלאפל נעלם, ומי שנשאר הם מוסדות כאלה ואחרים שמספקים את הפלאפל, על הדרך מנסים לייצר עוד פרנסה ממוצרים משלימים, או פשוט לא נותנים לו את הבמה והסומסום הדרושים.
חסר לי הסומסום הזה.

אני לא רוצה להתחיל למנות מקומות, זה הרי ברור שיש פלאפל, הוא לא נעלם לחלוטין, אבל הרמה ירדה, וגם המלאי איכשהו קטן. והמחיר עלה, בקטנה, טיפה פה, טיפה שם.
יש זכיינים, יש מוסדות ותיקים, אבל איפה הריגושים?

ועכשיו לשאלה הבוערת:
איפה יש פלאפל טוב?
באיזה פלאפל אתם ואתן יכולים להשבע?
לאן צריך האדם הפשוט ללכת כדי לקבל את הקציצה הטובה באזור?
ספרו לי, ספרו לי הכל, לי ולכל האנשים הרעבים.

בכור את שושי (סניף יד חרוצים)

כמנהגי לאחרונה, החלטתי לאכול ארוחת צהריים בריאה.
ירקות הם בריאים, נכון? אז הלכתי לאכול תבשיל ירקות על קוסקוס.

למעשה, ביקשתי על חצי אורז וחצי קוסקוס, אבל קיבלתי רק את השני, וגם הוא היה מבושל יתר על המידה, דייסתי, כמו הירקות, קצת לא נעים לשעת צהריים שהיא למעשה בוקר, גם הירקות בושלו יתר על המידה.

בכל מקרה:
לשולחן הגיעה מלצרית ממש נחמדה (ומבולבלת) ששכחה את השתיה, את ההזמנה, והביאה לנו צלוחית פינוק של תבשיל בקר ושעועית (שני טבעונים, שהזמינו מנות טבעוניות, אבל זו כבר לא אשמתה).
בעבר המקום היה דופק טוב יותר, ולא דופק את הלקוח.

קוסקוס, ירקות, צ'רשי ועוד.

עם כל האמור לעיל - היה טעים.
מושי, מעיך, לעיס, דייסתי, ועדיין, הטעם היה טוב.
אה, ועוד נקודה - הפעם מהעבר: אם אתם רוצים לוודא מה אתם אוכלים, תעשו לעצמכם טובה ותסבירו למלצרית בדיוק מה הולך. פעם לקחתי מהם שתי מנות שעועית צמחוניות, ובדיעבד התברר שהשעועית מבושלת ממילא עם גושי בקר עצומים, והצמחונות של המנה היא שלא מוציאים לכם אותם מהסיר לצלחת. סתם שתדעו, אם אתם מנסים להמנע או משהו.

בסה"כ מדובר במסעדת פועלים לא רעה שמשחקת על עניין האוכל הביתי די טוב, אז אם אתם בסביבה וזה.
וגם: היה מלון לקינוח! (על חשבון הבית)

אלגמוס, אחרון לבנתיים

לקינוח בסדרת האלגמוס הארוכה הזו, המנה הקלאסית אותה אני אוכל לפחות פעמיים בשבוע.
לאפה, עם טחינה, סלט, צ'יפס, חצילים קלויים בתחמיץ אסייתי, נגיעה של עמבה וקצת חמוצים בצד.
כנראה המנה הכי משתלמת באזור בעלות כוללת של 15 ש"ח.

זה לא שיק, זו לא קלאסה, זה בטוח לא דיאטטי, אבל משביע בטירוף, מחזיק עד הערב ובעיקר טעים ברמות.

אלגמוס: השניצל שהרג אותי

על הפינה של יד חרוצים 1 בתל אביב יש שלט עצום שאומר "אלגמוס", זה השם של המסעדה.
יש לה סניפים נוספים מסתבר, גם להם יש שלט, אין לי מושג מה המילה הזאת אומרת, אם מישהו מבין הוא מוזמן לתרגם.

אלגמוס נכנסים לז'אנר של מסעדת פועלים, לא כי יש בה רק פועלים חלילה, הקהל הוא ערבוביה של אנשי הייטק, ביטוח, מוסכים וכל טוב.
הגישה העממית, המחירים הנוחים וההיצע במטבח הוא זה שכופה עליה את הז'אנר.

אלגמוס: שניצל בלאפה

בנוסף לגלגל השווארמה התמידי אפשר למצוא בכל יום חזה עוף ושניצל, לצד מנות מתחלפות בדמות דברים מהפלנצ'ה, מוקפצים, פסטות ושאר תוספות משתנות על בסיס אורז, תפודים שונים וקוריוזים של השף.
מה גם שיש לוח עליו כתובים הספיישלים וגם בדיחה אקטואלית מתחום החדשות.
מקום חביב ולא מחייב, עם שולחנות קטנים בפנים ואזור ישיבה מכובד מאוד בחוץ.

לצערי הפוסט הזה צריך להגמר ברע כי נכון לכתיבת שורות אלו [עריכה: זה היה לפני מספר חודשים, מאז אני כבר לא אוכל בשר זמן מה] אניח אוכל שניצל מזעזע.
הוא היה ענק ומדהים מבחוץ, גדול כמו עוף שלם, פריך ומצופה בכל טוב, אבל בפנים היה לח, חסר טעם ובעיקר דוחה.
אחרי כמה ביסים זרקתי אותו לפח ואכלתי לאפה עלובה של שאריות.

וזהו, ככה זה נגמר.

טאג'ין | ארוחת צהריים של בררנים

טאג'ין, או כמו שהם קוראים לעצמם "טאג'ין מאכלי עמים" מציבים בקדמת החלל סירים עצומים ומהבילים עם נזידים, רטבים, ירקות בנוזלים, עופות, תוספות וממולאים למיניהם. חגיגה לאוהבי הקציצה וצלחת העמוסה בכל טוב.

לאדם כמוני שלרוב לא סגור על עצמו - הכי כיף לבוא ולדעת שיש תמיד דברים בסיסיים (אני אוכל אוכל של ארוחות ילדים למעשה) כמו אורז, מגוון סוגים של תפוחי אדמה, כל מיני ירקות מאודים או אפויים, חזה עוף על שלל צורותיו.
הנחמה שבמזון בסיסי יחסית.

הנה ארוחת צהריים שלי מהשבוע:

עוף בתיבול הודי, תפוח אדמה אפוי, צ'יפס, אורז

למעשה כבר דיברתי על טאג'ין בעבר. הנה פוסט אחד על טאג'ין, והנה אחד אחר על טאג'ין.
זה אומנם לא גורמה, אבל כל אחד למצוא פה איזה פינוק טעים.

אגב, עכשיו גם יש להם בר סלטים חדש, אני עוד לא ניסיתי אבל אומרים שזה לא רע בכלל.

הפלאפל של דוד - גריל ישראלי | כשבעל הבית אוהב לפנק

זה פוסט קצר אך משמעותי.

כשאני יוצא לאכול צהריים - חשוב לי שהאוכל יהיה טעים, יגישו לי אותו מהר, הוא יהיה מתומחר בסכום הגיוני ושהשירות לא יגרום לי לסבל מיותר.

בפלאפל של דוד (שדרות יהודית 13, תל אביב  - כשר) יש את כל הדברים האלה, מה שגורם לי ללכת אליהם במיוחד, לפעמים אפילו להזיע קצת תוך כדי.
אבל יש להם אפילו משהו טוב יותר, יש להם את אלמנט הפינוק, מלווה בצחוקים מהלב שזה עוד משהו שרק מוסיף.

אני יודע שזה עושה רושם של פרסומת, אבל אף אחד לא שילם לי כדי שאכתוב את המילים האלה.
מה שהם כן עשו זה לשמור על רמה טובה של אוכל, מחירים שפויים, חיבה ללקוח ושירות עם חיוך.
עם החיבור של כל הנ"ל - לא רק אני מהלל את שמם בתור מקום ששווה ללכת בשבילו כמה דקות טובות.

לגבי האוכל:
תראו את התמונה למעלה, יש בה בגט טרי, עם שניצל שהכינו בדיוק כמו שביקשתי (ביקשתי שרוף והראו לי אותו כל כמה זמן בשביל לוודא שזה טוב). הסלטים והחמוצים החופשיים (כיד המלך), גם טריים וגם טעימים.
אני לא מאמין אפילו כמה פעמים יצא לי לכתוב עליהם תשבוחות (תוכלו לראות למטה, אני אכין רשימה).
בכל מקרה, בגט טרי, שניצל קריספי, סלט שבדיוק הכינו, טחינה, עמבה, כרוב לבן, באמת שיש שם כל טוב.
הבגט מפוצץ עד אפס מקום עוד לפני שאתה נזכר שאתה רוצה צ'יפס.
ואז אתה אומר "איזה באסה לא נשאר מקום לצ'יפס, ואתה מקבל שק של צ'יפס לקחת ,עם כמה פלאפלים בפנים בשביל הפינוק.

צ'יפס ופלאפל פינוק חינם

בתמונה למעלה: צ'יס מתנה כי אוהבים לפנק.
וזה לא רק הפינוקים, זה הבדיחות כשממתינים או מזמינים, העובדה שיש לכולם או שמות חיבה או שאשכרה מכירים אנשים לפי השם שלהם ויודעים מה הם רוצים.
זה מקום שכיף לבוא אליו.
המקום גם עובר שיפוצים וחידושים. בכמה שנים האחרונות הם הפכו מהפלאפל של דוד (בתוך פתח בקיר) לפינה של דוד, לפלאפל של דוד גריל ישראלי עם שלל שינויים בתפריט (שווארמה, שיפודים, גריל בשרים, סלטים מרעננים משתנים מדי יום) אתמול אפילו הם הגישו לימונים כבושים, תמיד יש משהו חדש וטעים.

אבל למה לדבר, פשוט תבואו לטעום.
ואם אתם לא יכולים, קחו תקראו עוד:
הפלאפל של דוד בתמונות שיפילו אותכם מהרגליים
הפלאפל של דוד כשר לפסח
מלא תמונות של שניצל בבגט
בלי תמונות אבל עם תשבוחות

טאג'ין מאכלי עמים

בשבוע שעבר פרסמתי בעמוד הפייסבוק שלנו את התמונה מטה ושאלתי את הגולשים את זה נראה להם מוכר.
התגובות העוקצניות לא איחרו לבוא כי מסתבר שאנשים לא תמיד מבינים צלחת שיש בה הכל מהכל, למרות שהכל מהכל זו אחלה דרך לאכול מלא דברים בטעמים שונים ולדאוג שלא יהיה משעמם בפה.
אז בתשובה לשאלה, מדובר בטאג'ין מאכלי עמים, מקום חביב ומרווח שנמצא לקראת סופו של רחוב המסגר ומתמחה האבסת אנשים ע"י תבשילים אינספור.

ספגטי, אורז לבן, צ'יפס, חזה עוף בגריל, שניצל.

תהליך ההזמנה פשוט מאוד, ניגשים אל ויטרינה ארוכה ובוחרים מהסירים, המגשים, הקונטיינרים והפאיילות.
הנוהג הוא מנה בשרית ולצידה 2-3 תוספות. בפועל זה תלוי במי שמגיש לכם ועד כמה הוא נדיב \ חדש והססן. תמיד אפשר לבקש עוד וגם לקבל.
בדלפק צדדי יש סלט, כרוב שהוא יותר מתוק ממוחמץ לייט (כמו בחומוס אסף) וטחינה, אותם אפשר לקחת בצלוחיות עד שימאס. המקרר נמצא למעשה מאחורי הדלפק אבל בשנה האחרונה אף אחד כבר לא טורח להביא לך שתיה ומעדיפים שתיגש ותיקח לבד.
מועד התשלום הוא לפי העדפת הלקוח ומבוסס על שיטת הכבוד.
עלות הארוחה שלי הייתה ארבעים ש"ח לצלחת הזו + בקבוק קולה של חצי ליטר.

התמונה הזו הייתה אמורה להראות את הסלטים אבל לא הצלחתי לסובב אותה על הצד.

הארוחה הספציפית הזו הייתה מצויינת למרות שהיא הייתה סוג של ארוחת ילדים עם רכיבים בטוחים.
שניצל, חזה עוף בגריל, צ'יפס, ספגטי בסיסי, אורז לבן, אלה הם דברים שקשה לטעות איתם, אפילו בכמויות גדולות - תשאלו כל טבח צבאי.
מכל הפעמים שאכלתי במקום זו הייתה הפעם השניה שנגעתי בספגטי שלהם כי לרוב הם מעמיסים בו בצל. הפעם הוא היה יבש בצורה משעשע, הרוטב היה ספוג ודבוק לאטריות שהיו בחלקן אחלה ובחלקן כמעט קריספיות.
אמנם זה לא מעשה שף איטלקי, אבל יצא טעים. על זה אני לא מתווכח אבל כרגיל, טעם וריח.
בביקורים אחרים שלי אני הולך גם אפשרויות מהסירים השונים, תבשילים, ירקות, קוסקוס, תמיד יש משהו.

גברתי על האתגר.

גזר דין:

קל לי לשפוט את טאג'ין לטובה ולרעה כי אני מכיר את המקום כבר זמן רב, כך שכל מה שאני אומר מבוסס על הרבה יותר מביקור אחד וכידוע ביקורים רבים הם אחלה אינדיקציה.

המטבח בטאג'ין מוציא המון אוכל, גם בכמות וגם במגוון.

הנ"ל ניכר לפעמים באיכות האוכל, אבל המגוון בהחלט מפצה ובכל ביקור אפשר למצוא סיר או שניים או שלושה שיש בהם משהו לאכול גם לבררנים כמוני.

השירות תמיד חביב ומחוייך, כאמור יש גם תוספות אם צריך.

התמחור הוא סטנדרטי, המנות גדולות ונכון שמדובר באוכל ביתי במקרה הטוב ומסעדת פועלים במקרה הרע אבל הרווח כאן הוא במבחר ובכמות.

מתחריהם באזור נעים בין מחירים גבוהים יותר לאכול פחות טוב ברובו או במקרה ספציפי מזון ברמת בישול והקפדה רבה יותר אך עם לקות קשה בטעם.

לסיכום עוד יותר קצר: מומלץ.

שניצל דוד - אותו הדבר אבל טוב

רבות דובר פה הפלאפל של דוד, הפינה של דוד, המקום של דוד וכו', הנה, את הלינקים שהרגע הזכרתי אני מצאתי תוך פחות מעשר שניות.

הסיבה שאני מגיע כ"כ הרבה למקום הזה היא די פשוטה - איכות (וגם מיקום).

על איכות כידוע משלמים, אבל כאן המחירים סבירים, אפילו נמוכים ממקומות אחרים בסביבה, והאיכות עולה על המתחרים בתחום (גם ברחוב, גם בשכונה וגם בסביבה הקרובה).

הפעם אכלתי שניצל בבגט, בחירה די פשוטה.

היו לנו כמה רגעים פנויים אז במקום לרוץ חזרה למשרד התיישבנו לנו על השדרה (הפינה של דוד מציעה שולחנות נקיים לשבת בהם ולהנות כשיש מזג אוויר נאה וגם גגון למזג פחות נאה).

אמנם אין כאן מה להרחיב ולהפריז אבל כשדברים עשויים במידה הנכונה, מוגשים באהבה ומגיעים לפה בעודם טריים - זה בהחלט מדבר בעד עצמו.

להלן סט של תמונות שנראות ברובן אותו הדבר (אח"כ דברי סיכום), למעט שינויי זווית, תאורה, והצטרפותו של סועד נוסף:

קצת פלאש והתמונה של השניצל מקבלת גוון אחר

תאורת שמש טבעית, בגט בפריכות מדוייקת שלא פוגעת בחיך, צ'יפס עסיסי

כשרואים אנשים מעמיסים סלטים וחמוצים ואז חוזרים לתוספת אפשר להבין שזה טעים (או שהם ממש רעבים)

ארוחה לשני אנשים שלא הצליחו לסיים - ברקע רואים גלגל של זוג מבוגר ומאוד מעצבן שהגיע למקום

הדבר הכי רע שאפשר להגיד על הבגט או הארוחה כולה הוא שהקטשופ לא היה הכי טוב בעולם

תמיד כיף ללכת למקומות ששמים לך צ'יפס בצד, לדרך, במנה ועוד אם תבקש, משני ציד המגש

החמוצים בחומץ שיש בפינה של דוד הם ממש אחלה

דברי סיכום:

אחלה בגט ואחלה סלטים, ואחלה טחינה ואחלה עמבה ואחלה צ'יפס ושניצל בן זונה והכל טרי והכל עסיסי ומשביע ולא עולה יותר מדי והמחיר של השתיה אחיד ככה שאם אתה צמא אז אפשר לקחת בקבוק של חצי ליטר במקום פחית ולשלם את אותו המחיר.

ארוחות צהריים טעימות ופונקציונליות הן השיא, את הגימיקים נשמור לערב.

הפלאפל של דוד

אלוקים הרחום יודע שלא אכלתי צהריים בעבודה מאז ש-י' לקתה במחלת הנשיקה.
האמת היא שאכלתי מאז פעם אחת בחומוס אסף, אבל זה לא נחשב לצורך הסיפור.
הסיפור הולך ככה: מאז שהיא חולה אני תקוע בעיקר עם כמה סוגי אנשים; הסוג שלא אוכל בחוץ, הסוג שאני לא רוצה לאכול איתו בחוץ, והסוג העצלן, זה שלא רוצה לצאת או לא רוצה לצאת בגשם, או לא רוצה לצאת כי הוא מתעצל.

הפינה של דוד
זה השם החדש של הפלאפל של דוד. בחודשים האחרונים הם שיפצו, הרחיבו, הגדילו, הוסיפו ואפילו קישטו בפופ ארט עם תמונות של בעל המקום, אם אני לא טועה קוראים לו דוד.
כבר כתבתי עליהם בעבר, אבל היום אכלתי שם צהריים (ולא צילמתי כי וואללה זה מקום עממי והייתי רעב ולא היה בפין) ולכן אני אכתוב עליהם שוב.

הכל היה מהיר, טעים, טרי, זול יחסית, השווארמה הייתה אחלה (אפילו שלא רציתי שווארמה אבל היא נראתה והריחה ממש טוב והחלטתי לשבור מילה), הסלטים מתמלאים מחדש תוך דקות, הצ'יפס יוצא כל רגע מהצ'יפסר, הפלאפלים מחולקים לעומדים במקום, יש חמוצים ממש טעימים כיד המלך (לצד סלטים שלא עניינו אותי), הצ'יפס מחולק בנדיבות ואפשר לקחת מנת צ'יפס בצד בחינם ואז עוד לחזור ולבקש עוד.
יש גם את החתיכות של הפיתות השרופות עם הזעתר וזה עומד על הדלפק וממתין לכם.

היה סבבה, באמת, נהנתי, גם כי סוף סוף יצאתי החוצה עם אנשים אחרי הרבה זמן של לשבת במשרד בצהריים ולהתבאס על החיים, וגם כי היה לי טעים וכיף בפה. הפנים קצת מריחות כמו עמבה עדיין, אבל חוץ מזה כולם בריאים.