‏הצגת רשומות עם תוויות אכזבה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אכזבה. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 21 במאי 2019

פיצה האט: קלצונה, זיווה, חתול בשק

שלום רב ושרב חם.
בעבר בוודאי קראתם בעמודים אלו ממש על תלונות שהצטברו אצלנו הן מאנשים חיצוניים והן מכותבי המערכת כנגד פיצה האט השם יקום דמם אף שהוא זכור לטובה.
היו אלה תלונות על אכזבות מפיצה האט, היו גם היו גדלים מזעזעים של פיצה, או תשבוחות על הבאה של צ'יזי בייטס לארץ שהגיעו יד ביד עם מחיר מעט גבוה.

הפעם נתמקד במוצר אחר, מעט חמקמק.
כבר מההתחלה יש לציין שמדובר על חוויה מאוד לא אחידה בסניף אחד בלבד, זה הממוקם ביד אליהו, היכל מנורה מבטחים.
סוף מעשה בהקדמה תחילה, הפעם בסגנון פרוזה לא אחידה:
שילוט הופיע על הסניף, כזה הנושא מבצעים מיוחדים.
אחד המבצעים היה זיווה בהנחה.
לאחר יום השלט נעלם, והזיווה כלא הייתה בסניף.
לאחר בירור, נטען שמעולם לא הייתה להם זיווה, אבל יש להם קלצונה, באותו מחיר.
את הקלצונה לקח בערך עשרים דקות להוציא, את הזיווה חמש.
אם תסתכלו למטה בוודאי תוכלו לנחש איזה מהם הוא הקלצונה ואיזו היא הזיווה, אבל אתם תטעו, כי ככה זה בפיצה האט.

הנה, בבקשה:


זיווה, קלצונה, בורקס פיצה
זיווה, קלצונה, בורקס פיצה


זיווה, קלצונה, בורקס פיצה
זיווה, קלצונה, בורקס פיצה

לא רק המחיר היה זהה, גם הטעם.
באופן מעניין, המוצר נעלם מהסניף די מהר, וגם הצוות לא היה אותו צוות בפעם אחרת שעברתי בסביבה.
אולי זו אחת מתעלומות החיים, אולי צילמתי רוחות רפאים, אולי אני סתם עומד בחוץ בזמן שהעולם לחוץ.
אי אפשר לדעת, אבל אולי זו בעצם הדרך של פיצה האט לשמור על אחידות בתחום האכזבות.
אם אתם אף פעם לא שומרים על רמה אחידה - חוסר האחידות הוא האחידות שלכם.
הבנתם?

יום רביעי, 20 במאי 2015

משלוח מ UNO

אונו היא מסעדה איטלקית בתל אביב שכלולה בהסדר המשלוחים של תןביס בעבודה שלי.

יש להם כמה אופציות לעסקית, שכולן כוללות מנה עיקרית ומנה ראשונה לבחירה (מתוך: מרק, סלט, קרפצ'ו סלק, כופתאות תרד וריקוטה ואנטיפסטי), העסקית מתומחרת לפי המנה העיקרית. 

אני בחרתי בעסקית הכי זולה - 52.25, במנה המתוארת כ: פיש אנד צ'יפס איטלקי, בתור המנה הראשונה בחרתי באנטיפסטי.

המשלוח הגיע בזמן שכל המשלוחים מגיעים לעבודה (בין 12 ל13) ונראה ככה:
פיש צ'יפס טבעות בצל
פיש אנד 'צ'יפס' איטלקי

שני דברים שבלטו במנה:
1. גודלה שאולי מספק מבחינת קבלת מזון על מנת לשמר אנרגיה במהלך היום, אבל מעלה תהיות ביחס למחיר ששולם על המנה.
2. העובדה שה'צ'יפס' ששיערתי שאקבל, בגלל שם המנה, הסתבר כטבעות בצל. אני לא מאוד אוהבת טבעות בצל.

נתחי הדג היו דגיים וטעימים, אבל יחסית מועטים, די שמנוניים כמתבקש מהמנה. טבעות הבצל היו, ובכן, טבעות בצל. אני לא יודעת אם הן טובות יחסית או גרועות, זה היה בסדר, אני לא כל כך נוהגת לאכול טבעות בצל אז אין לי עם מה להשוות.


אנטיפסטי
אנטיפסטי
האנטיפסטי היה בערך באותו גודל כמו המנה העיקרית, ודווקא היה מוצלח מאוד, הסלק היה טעים באופן שלא צפיתי, הבצל היה מבושל כהלכה ולא חריף, העגבניות היו מוצלחות רגילות והחציל גם היה טוב.

לסיכום היה מאכזב ובסדר בו זמנית. הטעם של הכל היה בסדר, רק המחיר קצת מבאס. והייתי מעדיפה גם לקבל את האוכל שאותו הזמנתי (צ'יפס). ואולי, באיטליה, זה הצ'יפס?? הרי זה פיש אנד צ'יפס איטלקי. לעולם לא נדע.





יום שני, 2 בפברואר 2015

חומוס הכרמל | מגן דוד וחברים

יצא לי לספר בעבר על חומוס הכרמל, למעשה יותר מפעם אחת, אם כי הפעם איש בשורה רעה הנני.
בביקוריי האחרונים בחומוסיה האהובה האוכל כבר לא היה כתמול שלשום.
רמת החומוס ירדה, אמנם לא בצורה שלא ניתן לתקן, אך שום רכיב במנה לא הרגיש בדיוק כמו פעם.


חומוס מגן דוד
חומוס הכרמל

המקום הנפלא הזה, שסיפק מחסה מפני החום של השוק, לצד מנה טעימה וזולה ושירות עם חיוך - הפך לעוד חור בקיר שמוציאים לך ממנו עיסה, כמוהו לא חסר באזור הכרם.
כל כולי תקווה שמדובר בתקופה רעה ושהתיקון הגדול נמצא מעבר לפינה.

תודה לכם על שקראתם את דעותיי בנושא חומוס.
יום טוב.

יום ראשון, 22 בדצמבר 2013

טיפו בר מסעדה | חולון של אכזבות

חבר יקר (שהוא כמו אח) המליץ לבקר בטיפו.
אותו חבר גם כותב באן בבלוג אבל מחמת הצניעות לא אסגיר את זהותו.
הלכנו. להלן הפרטים.


קרפצ'יו סינטה


קרפצ'יו סינטה כבושה במלח גס, עם שמן זית. מנה ראשונה מאכזבת עם בשר שנרצח בפעם השניה וטעמו נהרס עד תפלות עם הרגשה של יישון הגובל בחוסר טריות. למרבה הצער גם שמן הזית לא היה איכותי במיוחד והטביע את המנה, ולפיסות התפוח היו טעם וריח של בצל. בתפריט אגב היה כתוב קרפצ'ו וזה שיעשע אותי יותר מכמה שזה מצחיק באמת.


ניוקי גבינות ברוטב חמאה


ניוקי עזים:
ניוקי תוצרת בית, במילוי גבינת עזים ברוטב חמאת פורטובלו.
העזים כמובן במקור. בפועל זה היה ניוקי גבינתי, חביב אך לא יותר, עם כמה פיסות פטריה, בתוך שלולית חמאה אינסופית. הוא היה יבש מאוד באזורים מסויימים ורטוב להחריד באחרים.  


רביולי בטטה ברוטב חמאה ומרווה


רביולי בטטות אפויות: פסטה במילוי בטטות אפויות בחמאה ועלי מרווה.
גם כאן שלולית החמאה הייתה קצת מוגזמת, ואילו הרביולי שהיו קצת מיובשים מלמעה העלו חשד לחימום במיקרוגל.
הרביולי למעשה היו ממש טעימים, מילוי של בטטה רכה בטעם מדוייק וכמעט נקי, אם כי המסביב הקשה מעט על ההנאה.

בנוסף להכל השירות היה מאוד איטי, ולא במובן הרגיל אלא עם מלצריות שהולכות ממש ממש ממש ממש ממש לאט, מוזר לחלוטין. דבר נוסף שקצת הרס היה שהשירותים במקום משותפים עם שאר הבניין והרגישו כמו התחנה המרכזית בכל המובנים האפשריים. 

בנוסף לחוויה שלנו, גולשת בפיד האינסטגרם של הבלוג ציינה:
אכלתי אצלהם "המבורגר וול דאן" שהיה נע מבפנים עם טעם לוואי מזעזע. זוועה 

יום שני, 9 בינואר 2012

השווארמיה בר בשר

הרשו לי להתחיל בתמונה:
שימו לב שהכדור הוא בגודל של צ'יפס והפיתה היא כמו שני כדורים והכל קרוע
המקום הצנוע במנחם בגין (פינת שדרות יהודית) ידע מקומות יפים יותר.
פעם, כשרק התוודעתי לקיומו, לפני כשש שנים, לא קראו לו ככה. מאז הוא נסגר, נפתח, שינה בעלויות ועבר היפוכים.
כשרק הכרתי אותו חששתי לאכול שם כי הגלגל היה קטן מדי, המקום נראה מפוקפק מדי, והכל נראה מוזר.

בשנתיים האחרונות גיליתי שהמקום לא רע כמו שזכרתי אותו, הגלגל נראה והריח טוב, ואפילו היו אנשים אחרים שישבו כשבאתי לבקר. חלק מהם היו לקוחות קבועים בהתחשב בעובדה שמתפעלי המקום הכירו אותם בשמם \ ידעו מה ה"רגיל" שלהם.

בגלגול שאני מכיר וזוכר אכן קוראים לזה השווארמיה בר בשר, וזה לא רע. אפשר לאכול את זה, זו הייתה אלטרנטיבה ראויה לדברים אחרים, והשווארמה שלהם הייתה יותר טובה מהשווארמה שיש בסעיד המקורי מעכו [בית קלקא, מנחם בגין 120], והרבה יותר טובה מזו שיש בישראל-איט (מסעדת הפועלים של התחנה הישראלית), וכשיש שלוש שווארמות ברחוב אחד במרחק של כמה צעדים אחת מהשניה, ורק אחת מהן בינונית עד טובה - אולי זה אומר שזה לא אזור לשאוורמות.
אגב, במורד הרחוב, במסגר פינת בן אביגדור יש את שווארמה אעוני (המקורי מיפו), והם לפעמים טובים ולפעמים בא לך להקיא בזמן שאתה משלשל.

התמונה אפילו לא מתקרבת ללהעביר עד כמה רע הם נראו

הנקודה העיקרית של הפוסט היא שכנראה התחלפו הבעלים של השווארמיה, או לפחות הצוות המתפעל.
הפרצופים היו אחרים, השווארמה הייתה שונה, ההכנה הייתה קלוקלת, הסלטים היו יבשים או רטובים מדי או פשוט לא טריים.
זה הגיע למצב שבו הזמנתי פלאפל, קיבלתי פיתה קרועה, יבשה, עם 3-4 כדורים יבשים וקרים, עם ממש מעט צ'יפס שגם היה די קר.
החמוצים שלקחתי נראו כ"כ רע שלא נגעתי בהם, והחצילים נראו כ"כ רע שחששתי לחיי ונמנעתי מהם.
הטחינה הייתה לא רעה, אבל היא לא פיצתה על מנה קטנה בטירוף, בפיתה קרועה, כשהכל מגיע לא טרי.
הסלטים מאחורי הזכוכית בדלפק גם נראו עייפים מדי.

אז בקיצור, אנחנו יושבים שם, ואני הזמנתי את הפלאפל שכבר התלוננתי עליו וראיתם תמונה שלו למעלה. ולא היה לי טעים, וברקע הייתה טלויזיה עם איזה סרט של צ'בי צ'ייס, עם אחד הילדים מ"שפץ ביתך", ועם נורם מצ'ירס (חופשי על הבר?), והיו גם כתוביות בעברית וגם דיבוב לרוסית. אבל סבבה, זו לא הנקודה.
הנקודה היא שידידתי י' שאכלה איתי, היא באה בשביל השווארמה. והיא הזמינה לאפה נדיבה (שלא ידעו לקפל \ לגלגל כמו שצריך), ושמו לה חריף רק במקום אחד, והכל נשפך לה כל הזמן, והיא אמרה שהשווארמה לא טעימה, והיא לא נראתה לי טעימה עוד כשהייתה על הגלגל. והיא הייתה ורודה ובהירה מדי, ואחרי שפרסו לה את החלק שלה היא נראתה לא משהו עוד יותר, ומישהו נכנס ושאל למה היא נראית ככה ואמרו לו שזה בגלל שזה נקבה.

וגם החומוס של השווארמה היה חמצמץ

בקיצור, נפילה. נפילה נוראית. פעם היה סביר, אפשר היה לבוא וזה אומנם לא היה דבוש (שהם הטובים באזור המסגר), אבל זה היה מספיק טוב כדי לחזור שוב.
הפלאפל של דוד (שד' יהודית), שהפכו בנתיים להיות "הפינה של דוד" מכינים שווארמה הרבה יותר טובה (אבל גם להם יש ימים רעים). נשאר רק לבכות על ימים עברו, ולקוות שצמד הברנשים שיושבים שם ילמדו להכין, לחמם ולהגיש אוכל, או שאולי החבר'ה הקודמים יחזרו.

אחרית דבר:
בסופו של דבר אני אשם. אני הייתי אמור לדעת שאם בא לי פלאפל אני חייב ללכת לג'ינה. זה נקי, השירות מצויין, האוכל טרי וטעים, ויש תחלופה כ"כ גבוהה ששום כדור לא יושב שם יותר מכמה דקות. למרות שאם ממש מתעצלים אפשר לעצור גם אצל דוד, זה לא רע.

נ.ב.
יש גם את פלאפל ארבע הטעמים בפגישה בין המסגר למנחם בגין, אבל אף פעם לא אכלתי שם.

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...

ארכיון הבלוג