Karnak Pizzeria & Grillroom Tilburg

את הסיפור הבא צריך למעשה לכנות "ששון אוכל דונר", כך לפחות הסיפור מוכר בעם.

מעשה בדניאל ששון, צעיר ירושלמי אשר הגיע אל הניכר, ספציפית להולנד, יותר מדוייק לעיירה בשם טילבורג, כדי לחזות במופעים של להקות אשר התחבבו על ליבו.

אותו דניאל ששון, המוכר בפי חבריו כ"ששון" או "ששי" בלבד, הלך לחפש מזון מסביב לחלל ההופעות.
מה הייתה הפתעתו הרבה (וגם שלי) כאשר מצאנו שווארמיה שהיא גם פיצריה ממש בסמוך.

ששון לא חשש ואכל לאפה, ואילו אני ניסיתי לאכול פיצה, אבל המקום היה חם מדי ומסריח מבשרים, מה שעשה לי רע באותו רגע נתון. את דמעותיי מחיתי בעודי מזמזם לחן עממי.

על הלאפה של ששון אולי תוכלו לשמוע בפעם אחרת, או אם ירצה הששון הטוב יועיל ויכתוב בתגובות קצת על השווארמה (סליחה, דונר קבב) אותו אכל בגריל-רום המדובר.

תודה רבה על הכל.
חג שמח!

מפגש שאול סניף המסגר | עדכון ואכזבה

לפני כשבועיים סיקרתי את מפגש שאול סניף המסגר והתרשמתי לטובה.
אני חייב לעדכן ולהזהיר, כי הביקור האחרון (השני במספר) שלי במקום היה פחות טוב.

ביקרתי עם ידידה מהעבודה.
לצערי לא הייתה שווארמת עגל ולכן לקחתי שווארמה הודו בלאפה.
אני לא יודע לציין מה היה רע, אבל לא הצלחתי להגיע לחצי הלאפה, וגם את מה שאכלתי בלעתי רק כי הייתי צריך והיה לי חבל על הכסף. בנוסף הצ'יפס היה לח וקשה מבפנים והחמוצים שאהבתי בביקור הקודם היו פחות מטריים ולא ממש טעימים.

אחזור לבקר פעם נוספת כדי לבדוק אם היה שיפור.
אנא ספרו לנו אם גם אתם חוויתם משהו דומה במקום המדובר או בכלל, למה שלא תספרו לנו דברים, זה נחמד.

מפגש שאול סניף המסגר | חם מהשטח

הבולס ואני נפגשנו לארוחת צהריים.
שנינו חלפנו לאחרונה ליד הסניף החדש של מפגש שאול (המסגר 45 תל אביב) והשילוט סיקרן אותנו, שלא לדבר על הריחות.
בהתחלה זה לא נראה מזמין במיוחד - אבל אחרי שהם השקיעו בשילוט ומדבקות ענקיות עם תמונות של המנות כבר היה טיפה יותר מעניין בעין.

שנינו בחרנו בשווארמה עגל - בפיתה.
האפשרות השניה הייתה פרגית.
הודו ופרגית אפשר לרוב לתבל ולצלות ובכך לעבוד איכשהו על החיך או סתם לעבור בבינוניות עם חומר גלש שקשה לקלקל (אך יש כאלה שהורסים עד הסוף).

הטעם והמחיר היו מפתיעים. עוד פרטים אחרי התמונה.

שווארמה עגל בפיתה | מפגש שאול

ראשית - השוואה קצרה:
בכדי לרכוש שווארמה בפיתה אצל דבוש (כולנו מסכימים שדבוש הוא מדד לשווארמה לא רעה במחיר גבוה אבל לא מהקיצוניים ביותר) תאלצו להפרד משלושים שקלים (30ש"ח למקרה שאתם מעדיפים מספרים).
עכשיו תחזיקו חזק.
שווארמה עגל + בקבוק פלסטיק של קולה זירו עלו לי 32ש"ח סה"כ, עם תוספת צ'יפס בצד.
זה נכון שיש זולים יותר, חלק אפילו באזור הליכה (אם כי באותו הבניין וממול אפשר לדעתי למצוא גם שתי שווארמות הרבה יותר יקרות) אבל כאן מדובר במשהו אחר.

הבשר היה מעט מלוח, עסיסי מאוד, לא עשוי עד מצב של "שרוף", זו לא הייתה שווארמת גורמה (האיטליז למשל) אבל היה מדובר במנה מהנה ומשביעה במחיר מניח את הדעת.
במחיר שאותו דורשים כיום על פיתה של שווארמה פרגית - זה בהחלט שווה.

לסיכום:
אתם מוזמנים לנסות, אני ממליץ.
אני בטוח שאם פיספסתי משהו אז הבולס יוסיף בתגובות.

הפלאפל של דוד - גריל ישראלי | כשבעל הבית אוהב לפנק

זה פוסט קצר אך משמעותי.

כשאני יוצא לאכול צהריים - חשוב לי שהאוכל יהיה טעים, יגישו לי אותו מהר, הוא יהיה מתומחר בסכום הגיוני ושהשירות לא יגרום לי לסבל מיותר.

בפלאפל של דוד (שדרות יהודית 13, תל אביב  - כשר) יש את כל הדברים האלה, מה שגורם לי ללכת אליהם במיוחד, לפעמים אפילו להזיע קצת תוך כדי.
אבל יש להם אפילו משהו טוב יותר, יש להם את אלמנט הפינוק, מלווה בצחוקים מהלב שזה עוד משהו שרק מוסיף.

אני יודע שזה עושה רושם של פרסומת, אבל אף אחד לא שילם לי כדי שאכתוב את המילים האלה.
מה שהם כן עשו זה לשמור על רמה טובה של אוכל, מחירים שפויים, חיבה ללקוח ושירות עם חיוך.
עם החיבור של כל הנ"ל - לא רק אני מהלל את שמם בתור מקום ששווה ללכת בשבילו כמה דקות טובות.

לגבי האוכל:
תראו את התמונה למעלה, יש בה בגט טרי, עם שניצל שהכינו בדיוק כמו שביקשתי (ביקשתי שרוף והראו לי אותו כל כמה זמן בשביל לוודא שזה טוב). הסלטים והחמוצים החופשיים (כיד המלך), גם טריים וגם טעימים.
אני לא מאמין אפילו כמה פעמים יצא לי לכתוב עליהם תשבוחות (תוכלו לראות למטה, אני אכין רשימה).
בכל מקרה, בגט טרי, שניצל קריספי, סלט שבדיוק הכינו, טחינה, עמבה, כרוב לבן, באמת שיש שם כל טוב.
הבגט מפוצץ עד אפס מקום עוד לפני שאתה נזכר שאתה רוצה צ'יפס.
ואז אתה אומר "איזה באסה לא נשאר מקום לצ'יפס, ואתה מקבל שק של צ'יפס לקחת ,עם כמה פלאפלים בפנים בשביל הפינוק.

צ'יפס ופלאפל פינוק חינם

בתמונה למעלה: צ'יס מתנה כי אוהבים לפנק.
וזה לא רק הפינוקים, זה הבדיחות כשממתינים או מזמינים, העובדה שיש לכולם או שמות חיבה או שאשכרה מכירים אנשים לפי השם שלהם ויודעים מה הם רוצים.
זה מקום שכיף לבוא אליו.
המקום גם עובר שיפוצים וחידושים. בכמה שנים האחרונות הם הפכו מהפלאפל של דוד (בתוך פתח בקיר) לפינה של דוד, לפלאפל של דוד גריל ישראלי עם שלל שינויים בתפריט (שווארמה, שיפודים, גריל בשרים, סלטים מרעננים משתנים מדי יום) אתמול אפילו הם הגישו לימונים כבושים, תמיד יש משהו חדש וטעים.

אבל למה לדבר, פשוט תבואו לטעום.
ואם אתם לא יכולים, קחו תקראו עוד:
הפלאפל של דוד בתמונות שיפילו אותכם מהרגליים
הפלאפל של דוד כשר לפסח
מלא תמונות של שניצל בבגט
בלי תמונות אבל עם תשבוחות

המסע בעקבות הכריך וסוף השבוע הארוך

בסוף השבוע הקודם יצאתי למסע חסר מעצורים.
הכל החל ב28.6.2012, ערב הלילה הלבן. את סיפורי הקשה אגולל בפניכם דרך נקודות מפתח בקולינריה המקומית.
שימו לב ששילבתי לינקים במקומות שהיו עליהם סיקורים קודמים - סתם אם תרצו להתרשם.

• דבוש: בצהרי יום חמישי ידידתי מהעבודה התקשרה ושאלה אם אני רוצה שהיא תביא לי מנה מדבוש. להצעות כאלה לא מסרבים ולכן לא סירבתי. לא הייתה לי שום דרך לדעת שיקח לה שעה וחצי לחזור למשרד, והשווארמה תהיה יחסית קרירה. למזלי היה יום קיץ חם כך שטמפ' הסביבה לא ציננה את הלאפה יותר מדי. כמובן שהתלוננתי בכל זאת, אבל אכלתי ונהניתי מכל ביס. דבוש יודעים מה הם עושים וכך נעלמה לה לאפה עם צ'יפס, סלט, טחינה ועמבה. (קרליבך 1)

זה די קשה לצלם לאפה שווארמה בקטע מוצלח

• המעורב: בערב יום חמישי הלכנו לראות חבר שהופיע ברחוב רוטשילד. החבר אוהב צדק חברתי וגם אנחנו, אבל אהבתו לצדק לא הפריעה לו לפרוט על מיתרי האהבה ביחד עם זמרת מוכשרת. מה שכן הפריע לו היו מוחים שמצאו לנכון לריב איתו כאילו הוא החבר הכי טוב של חולדאי. לאחר סיבובים, זיעה וביקור בכמה מסיבות - הגענו למעורב. למרות שכבר היה לילה - השווארמה עדיין ישבה לי היטב בבטן אז לא הזמנתי אוכל. במקום זה שתיתי מיץ גת. המעורב כשמו מתהדר במנות חלקי פנים שאני לא נמנה על חובביהן. החבר עם הגיטרה לקח מנה צמחונית בהתאם לצמחוניותו (כריך קציצת קמח חומוס גביה וירקות), בת הזוג לקחה מנת בשר טחון בפיתה שמכינים אותה על האש בעוד הבשר נצלה דרך הפיתה. המשכתי לשתות מיץ גת והפעם לצידו ערק. אחרי שראיתי את כולם אוכלים הזמנתי צ'יפס עליו העמסתי חרדל, קטשופ ועמבה. אומרים שגת מוריד את התאבון ועושה אותך ערני - בשלב הזה לא האמנתי עדיין לאף מילה. (אלנבי 97)

• רובן: הגענו אחרי שלוש וחצי (AM) בדרך הביתה. למעשה חלפנו על פניהם אבל אז הבנתי שבטח אגיע הביתה ואצטער אז חזרנו ואספנו לי כריך. חולקו שוטים קטנטנים של ערק כדי לחגוג את הלילה הלבן ואת יום ההולדת השלישי של רובן. את הכריך לקחתי הביתה. הלילה עדיין לא נגמר. את הכריך הכנסתי לפה לראשונה לקראת חמש. הסתבר שבאמת יש לתאבון שלי קטע מוזר, הוא בא מדי פעם, לקחתי ביס וישר אחריו הוא נעלם, ואז הופיע שוב ואז שוב נעלם. הכריך היה נהדר אגב. אחרי שש הצלחתי להכנס למיטה והתעוררתי בקפיצות של חצי שעה ושעה, ערני לחלוטין, בכל פעם פשוט מתיישב במיטה כאילו לא אשן עוד לעולם. (יהודה הלוי 112, פינת קרליבך)

• דה באן: שישי, עשר בבוקר, אני כבר מדבר עם הבולס על ללכת לאכול משהו. הערנות המטורפת גרמה לי להשתוקק לפעילות חריגה. הוחלט על סיבוב בעקבות כריכיות, כידוע סנדוויצ'ים אפשר לאכול ברצף כשיש הפרשי זמן נדיבים מספיק ובהנחה שיש מזג אוויר נוח ואווירה נעימה בבטן. נפגשנו בכיכר מגן דוד, ליד מירי אלוני. דה באן הייתה התחנה הראשונה - לקחנו את המנה המפורקת, בשר בקר בבישול ארוך, מפורק לסיבים, ברוטב מתוק, בלחמניית באו, שתי לחמניות סה"כ. הלחמניות מעט לחות מטבען, הבשר מלא מיצים ורוטב. אני אהבתי מאוד, הבולס אהב טיפה פחות, אמר שחסרים לו ירקות בפנים. (הלל הזקן 18)

• הסנדוויץ': הדרמנו על נחלת בנימין ונכנסנו אל המקום החדש הזה, עדיין בהרצה. זולתנו ומלבד הצוות היו ארבעה אנשים ועם זאת לא ממש קיבלנו יחס. אחרי בחינה של התפריט הוחלט להמשיך הלאה. משהו באווירה לא היה מזמין, התיאורים של המנות לא הלהיבו והתמונות שראיתי מבעוד מועד לא היו מטריפות במיוחד. בדיעבד אני מצטער כי מאז ראיתי תמונות מוצלחות יותר. אולי בפעם הבאה.  (נחלת בנימין 59)

• יהלומה: הביסטרו \ מזנון של יהלומה לוי זוכה לסיקור נרחב ואוהד מאוד. ציניקנים יאמרו שאולי היא משכה בחוטים מהעבר (תפקידים בכירים בתקשורת) אך די לראות שאחרי גל היח"צ הגיע גם גל של תגובות חמות מאנשים כמוני כמוכם. האינדיקציה הכי טובה לאיכות היא התפוסה - המקום היה עמוס לחלוטין עד גלישה למדרכה הקטנה. הבולס ואני לא מצאנו ולו כיסא פנוי אחרי הליכה מתישה על נחלת בנימין, סיבוב באזור המסעדות הפרסיות וקצת זיעה בעיניים. התפריט כ"כ מבטיח שאנחנו עוד נחזור. (זבולון 5)

• בוטיק נקניק: מאוכזבים מהעובדה ששתי התחנות האחרונות לא הניבו פרי - הגענו למקום שהוא בחציו פשרה. מצד אחד נמאס להסתובב בשמש, מצד שני אני כבר סיקרתי את המקום בעבר ולאו דווקא בהתלהבות. למרות המדפים העשירים ברטבים מיובאים וצנצנות נאות, ההיצע לכריכים הוא דווקא מהפשוטים שבפשוטים. אם הייתם הולכים לסופר וקונים את המוצרים הטריים ביותר אך גם הבסיסיים ביותר לכריך כנראה שהייתם מקבלים את מה שאנחנו קיבלנו. אחרי ג'בטה עם קורנביף, שני סוגי חרדל וחסה בשבילי וג'בטה עם קבנוס בצלים, עגבניה וממרחים לבנים בשביל הבולס - יצאנו שוב לשמש, לחפש את הדבר הבא. (לוינסקי 50)

זה כריך הקורנביף שלי

כריך הקבנוס של הבולס

• אוגנדה: הייתי בטוח שהדבר הנכון לעשות הוא להעמיס בורקסים וגבינות ומיני מזונות בשוק וללכת הביתה אבל ההרפתקנות של הגת חשבה אחרת. הוחלט ללכת לאוגנדה כדי להרוות את צמאוננו החדש במעט סיידר קר מהחבית. הליכה לא ארוכה מהשוק לסמטה של הרצל \ דרך יפו, ועם זאת בשמש הכל מרגיש אינסופי. כשהגענו גילינו שעדיין סגור. אכזבה מרה. (סמטת בית הבד 5)

• קארדו: הקארדו הוא התחנה ההגיונית ביותר למי שנמצא על דרך יפו ומחפש סיידר קר. על הפינה של שדרות ירושלים ודרך יפו, מול המזרקה של תאטרון גשר, עם מבט על הרחוב וצוות חביב שמככב בבר היין שהוא גם קפה וגם ביסטרו. אחרי פיינט או שניים הצטרפו אלינו יוני, אישתו אסתי ובנם התינוק המקסים אלי שהוא גם חמוד וגם מתוק (ואני לא אוהב תינוקות). כך ישבנו ולגמנו כוס אחרי כוס, עד שנהיה טיפה פחות חם ולקחנו מוניות איש איש לביתו (חוץ מיוני שגר ממש קרוב).  בקארדו יש גם אוכל אבל לנו כבר לא היה מקום. (שדרות ירושלים 3)

למקרה שלא הבנתם: יוני הוא מימין ואלי התינוק משמאל (חמוד חמוד, אל תעשו עליו עין)

• בנדיקט: שבת בבוקר. אני שוב מתעורר בקפיצה, אבל הפעם אחרי שינה אמיתית. נורא מתחשק לי בנדיקט ותוך שעה אנחנו כבר שם, בהרכב של שני זוגות. ענבר אכלה אגז בנדיקט עם בייקון, אני אכלתי את הפילדלפיה סטייל (בנדיקט על בריוש עם אספרגוס ופיסות סינטה (שהפעם היו דקות ופחותות מהרגיל). שאול ופלג חולקים פריטטה (אומלט בנוסח ספרדי עם בצל, תפו"א, פלפל אדום, שום ועשבי תיבול עם/בלי שמנת חמוצה) ואחרי חולקים פרנץ' טוסט. בשלב מסויים כולם כבר הפסיקו לנשום אבל אני עדיין נאבקתי באוכל שלי. הייתי בעיצומו של ניגוב החלמון של שלושת הביצים (הוספתי ביצה נוספת לשתיים שמגיעות עם המנה) והמתנתי בקוצר רוח ללחמים נוספים. היה בהחלט טעים מאוד. החל מחצי שעה לאחר הארוחה וכ48 שעות אחריה סבלתי מכאבי בטן נוראיים. לשאר הסועדים שלום. (שדרות רוטשילד 29)

לחם בריוש, פרוסות סינטה, אספרגוס, ביצים עלומות, כמות חזירית של רוטב הולנדייז

כאבי הבטן של הסעיף האחרון קטעו את רצף התזונה שלי.

מאוחר יותר באותו היום היינו בביקור אצל אמא שלי וטעמתי תפוחי אדמה סגולים שהיא קנתה בשוק האיכרים. היה להם טעם מפתיע של תפוחי אדמה אפויים עם מלח גס. מפתיע כ"כ שזה היה דומה לכל תפוח אדמה אחר, אולי מעט רך יותר.

היו גם פוקאצ'ות עם דברים, הייתי כבר רעב אבל הבטן עדיין הציקה אז רק טעמתי - משום מה גם בחרו לעטר אותן בעירית, עוד סיבה לא לאכול יותר מדי.

ככה נראה תפוח אדמה סגול, למקרה שלא ידעתם

• מקדונלדס: יום ראשון, אחר הצהריים מאוחרים, יושב בבית כי לא הלכתי לעבודה. אני כבר מאמין שאני מרגיש יותר טוב. משכנע את ענבר לקנות לי ארוחת צ'יקן סלקט בדרך הביתה. טורף אותה כאילו לא אכלתי מהבוקר (מה שנכון). הורמונים, אמוניה, חומרים משמרים, צבעים טעם וריח, דורדנות תאגידית, סבל של חיות, כל אלה מרגישים פתאום טוב על הלשון. המוח הוא דבר מוזר מאוד. (מנחם בגין 123)

ארוחת צ'יקן סלקט מוגדלת, עם רוטב צ'ילי מתוק

החבר הצמחוני שהופיע ברוטשילד כיכב בתצלומים של הארץ בזכות המפגינים שהתנפלו עליו.

החברים שישבו איתנו בבנדיקט הם צמחוניים גם כן.

ויתרתי על תמונות מחלק מהמקומות שאתם כבר מכירים בעל פה (רובן למשל) ולא מכל המקומות היו תמונות.

זה היה סוף שבוע ארוך שהרגיש מתגמל אף על פי הכאבים, עלילות הגת, הכמויות הנדיבות של הערק שנמזג ובעיקר בזכות הרפתקאות ואוכל טעים. אוכל כמובן הוא לא הכל בחיים, אבל הוא טעים.

מבט לאחור (רטרוספקטיבה)

רק שתדעו, אנחנו אמנם בלוג יחסית צעיר - אבל כבר כתבנו מעל 140 פוסטים, עם עוד כמה מתוזמנים לאח"כ.

יש המון נושאים לכתיבה כשכותבים בלוג אוכל משולב בנושאי בישול וצרכנות, כ"כ הרבה נושאים שלפעמים אין מספיק ימים בשבוע בשביל לפרסם את הכל או לסירוגין אין מספיק כח כדי לכתוב על כל דבר שאוכלים, קונים או מבשלים.

מן הכתוב למעלה אפשר להסיק שאנחנו סתם מקשקשים ואוכלים ומקשקשים, אבל הייתי רוצה להאמין שאנחנו עושים עבודה טובה; עובדה שיש לנו עם הזמן יותר ויותר קוראים (זה המקום להזכיר לכם לעשות מנוי [בצד שמאל של הבלוג] כדי לקבל עדכונים חמים בכל פעם שיש פוסט חדש, וגם לעשות לייק בפייסבוק כדי להיות חברים שלנו).

בנוסף לקוראים החדשים יש לנו גם מגיבים חדשים, להבדיל מהעבר שהיו מגיבים בודדים - עם ריבוי הקוראים התווספו גם האנשים שטורחים לשושח, אנחנו מניחים שזה בגלל שהם מרגישים נוח יותר אחרי זמן מה, מספיק בשביל לשאול, להתייעץ, להביע דיעה וכמובן גם להתלונן, שהרי בשביל זה הומצא האינטרנט.

המטרה העיקרית של הפוסט הזה היא להציג לראווה תמונות שסומנו כפופולריות, סיפורים שאנשים אהבו וסתם להראות לכם דברים שאולי פיספסתם.

שימו לב שכל תמונה בגלריה מטה מכילה גם תיאור שתוכלו לראות אם תרחפו עם העכבר מעל התמונה.

מקווה שתהנו, תמשיכו לקרוא ותמליצו עלינו לחברים.

שוב, אל תשכחו לרחף מעל התמונות כדי לקבל את התיאורים - השקעתי בשבילכם!

החומוס המהמם של אבו אדהם (קרליבך)

עוד כריך שלי שלא ראיתם מעולם

כריך מיקס מהמם של רובן

אז איפה אוכלים בפסח?

ימים אלה הם ללא ספק ימים קשים.
אנו נאלצים לשלם את המחיר שבצקם של בני ישראל בצאתם ממצרים לא הספיק להחמיץ.
אנו עוברים ברחוב על פני מקומות אהובים שסעדנו בהם בעבר רק כדי למצוא כי הם סגורים\מגישים דברים עם בצק שנתקע לך כל היום בגרון.

ביום ראשון הלכתי לאכול בשווארמה של דוד, בשכונת מונטיפיורי בת"א, כפי שהומלץ לי ע"י sabib sabiba.
לדאבוני, כאשר הגעתי לשם כבר נגמר הבשר על הגלגל, לא שבטוח שהייתי לוקח בכל מקרה משום שבמקום לאפה היה משהו שנראה כמו טורטיה מבאסת.
הלכתי למקום השווארמה הקרוב - עאוני מיפו שנמצא על המסגר. הייתה חוויה בינונית פלוס. הטעם של הלאפה היה קצת מוזר כמובן (וגם הצבע היה כהה במיוחד) אבל היא הייתה בסך הכל סבירה. מה שלא אהבתי היה גודל המנה שהיה לטעמי קטן מהרגיל (כשאני אוכל לאפה אני כמעט תמיד מפוצץ בסוף וזה לא קרה הפעם, לא בגלל שהייתי רעב במיוחד) כמו כן הצ'יפס הוצא הרבה יותר מידי מוקדם מהצ'יפסר, ולא היה ראוי למאכל אדם.

ביום השני הלכנו על החוויה האותנטית - חומוס אבו אדהם בקרליבך.
מבחינת המקום הזה - כאילו אין חג, כמו נווה מדבר לאוכלי החמץ.

אבל כמה כבר אפשר ללכת למקום הזה - אי אפשר לאכול חומוס כל יום בצהרים..

בקיצור, צריך לחשוב על תוכניות עד סוף השבוע, וכל אחד שמגדיר עצמו כ"אחד שמבין" מוזמן לייעץ..

שווארמה בפלאפל הקוסם

יום אחד קפצתי לארז והוא שיכנע אותי ללכת לאכול אצל הקוסם.

לא צריך להתאמץ מדי כדי לשכנע אותי ללכת לביקור בפלאפל הקוסם.

בקיצור, אז ארז ואני הולכים לקוסם, אני מזמין שווארמה בפיתה כי אני כאמור לא באתי מיוזמתי (ושמים לי פלאפל למעלה) והיה לי טעים. 

אני לא יודע בכלל איך להסביר מה זה הקוסם, כי המקום נע בין שלמות קולינטרית וטעמים מדהימים לבין רגיל.

יש ימים שאפשר לאכול שם את המנות הכי טעימות ביקום ויש ימים שזה רק עוד מקום אחד ברחוב.

שווארמה בפיתה רכה, עם כדור פלאפל בונוס

לפלאפל הקוסם יש את כל השטיקים הרגילים שהופכים מקום לטוב.
יש אוכל טרי, פלאפל פינוק לכל לקוח שנכנס, עובדים שמפנקים בבדיחות ("זהירות זה טעים") ובמקרה של הקוסם יש גם דברים שלא הרבה מקומות הולכים עליהם כמו להגיש גם פלאפל, גם שווארמה וגם לאחרונה מנות חומוס, או אפילו משקאות כמו רימודנה (לימונדה ורימונים) או משקה תמרהינדי.

כמו עין של צ'יקבוחא

לא משנה מה אני כותב על הקוסם יש לי הרגשה שכבר סיפרתי את זה שוב ושוב, אפילו פה בבלוג.
אין לי באמת חשק להלאות אתכם, אז אספר רק עוד שני דברים:

1. הפלאפל למעלה נשאר מהצלחת של ארז (שאכל שווארמה בלאפה), שמתי מעליו עמבה וטחינה והוא היה אחלה קינוח שבעולם.
2. ארז אכל כהרגלו שווארמה בלאפה, בלי ירקות כלל. כנהוג בקוסם פרסו לו את הלאפה באמצע, מה שהופך את האכילה לנוחה יותר בעבור אנשים מסויימים. כנהוג בקוסם גם נתנו לארז כדורי פלאפל נוספים לצד המנה (ראו סעיף מס'1).

האוכל של ארז תמיד ירוק יותר

שיהיה לכם הכל טוב ואחלה.

בריאות!

קאבאבא: ארוחת שווארמה (חצי עגל חצי פרגית) בלאפה

הבולס ואני הלכנו לסעוד את נפשנו בסניף הקרוב של קאבאבא.

כמו ארז, חברנו הטוב והיקר, גם אנחנו נעזרנו בקופונים שפורסמו לארחונה המקנים הנחת 50% לארוחות של קאבאבא, או כמו שהבולס היה אומר "נותנים לך תיקח..." וכו'.

ובכן, לא היה רע בכלל, אפילו היה טוב, למעט כמה עצות לשיפור שאותן אשטח בפניכם יחד עם הסיפור המרגש של הקאבאבא.

המקדונלדס של השווארמה, אבל יותר טוב

קאבאבא זה בעצם קצת כמו ללכת למקדונלדס וקצת כמו ללכת לדבוש.
יש רובוטים שפורסים את השווארמה, יש קופה בה לוקחים את ההזמנה, מסכים עליהם היא מופיעה, אזור שבו מוציאים לך את האוכל על מגשים אדומים, השתיה מגיעה בכוסות עם שם המותג, הצ'יפס די דומה ואפילו הקטשופ מגיע בשקיות.

יש שני גלגלים, האחד פרגיות (טעים) והשני עגל (גם טעים אבל עם טעם לוואי ייחודי של תיבול חזק), הסלטים הרגילים ועוד כמה דברים שלא טרחתי לבדות (סליחה באמת שהייתי רעב והלכתי ישר על השוואמה מבלי לחפור בתפריט).

ככה נראית לאפה

כבר בזמן שהמתנו הבולס העיר שהלאפה הייתה קטנה, אבל מהצד היא נראתה לי בסדר.
האשמתי אותו בשליליות יתר והמשכתי לחכות לארוחה שלי.
הבולס הזמין טבעות בצל לצד קבבים, אמר שהיה בסדר אבל אני אשאיר לו מקום לכתוב ביקורת משלו.
הלאפה שלי הייתה מצויינת. הכל היה מונח ומפוזר כהלכה, הטעמים השתלבו יופי, הסלטים והרטבים פוזרו כמו שצריך ובמידה הנכונה ואפילו יצא שכל כמה ביסים אכלתי עגל ובאחרים אכלתי פרגית - כך שיכולתי לחוש בהבדלים בטעמים ובמרקמים.

משמאל רואים את העגל, מימין רואים טיפה פרגית

אני לא בטוח שהצ'יפס הוא ברמה שמצדיקה פסקה משלו, אבל באמת שהוא היה טוב. כל העניין הזה עם התוספות הוא רעיון לא רע, אבל מצד שני זה שוד לאור היום. בפלאפל של דוד מעמיסים שלך שק של צ'יפס לבקשתך כמו גם בשווארמיות אחרות בהן העסקים טובים, המחירים מספיק גבוהים כדי להצדיק פינוק או סתם יודעים שהלקוח לפעמים רוצה קצת תפוח אדמה שמנונית. בדבוש הצ'יפ עולה שקל לשקית בגודל קטן עד סביר, אבל זה עדיין שקל וזה אומר שבסכום שמנת צ'יפס במקדונלד תעלה - ניתן לקנות הר של צ'יפס דבוש, שהוא לא רע.
בקאבאבא מתייחסים לצ'יפס כתוספת, זה מגיע בצלחת \ מארז נייר נחמד מהסוג שבו מגיעות נקניקיות בחול, הכמות לא רעה, הטעם גם מצויין, אבל זה עדיין לא בשכונה של הצ'יפס התעשייתי והמדהים של מקדונלדס עצמם, אפילו הוא נראה בדיוק כמוהו.

צ'יפס כמעט כמו של מקדונלדס

הניחו שניה את הקופון בצד.
ארוחה כזו בלמעלה מארבעים שקלים זה בערך כמו מקדונלדס.
כיום אנחנו כבר לא חיים בעדין התמימות של שנות התשעים וברור לכולם שמקדונלדס היא לא מסעדה ושווארמה זה לא בילוי, למרות ששני הדברים האלה עדיין נכונים איכשהו, הרי אפשר לצאת עם החבר'ה לשווארמה ולשבת על הברזלים ואפשר ללכת למקדונלדס המפואר יותר ולהתנהג בנימוס.
בכל מקרה, השווי הכספי הוא בסדר, צ'יפס, שתיה, לאפה עם שווארמה עגל, החיים הטובים ועוד על מגש יפה והכל.
ממש לאס וגאס בישראל.
אם תרצו תלונה של ממש - הביטו בתמונה כאן מתחת. שקיות הצ'יפס הן בגודל של חצי לאפה (לגובה). זה אומר שהלאפה קטנה מהלאפה הממוצעת בשוק. אפשר להגיד שעוקצים אותכם, אפשר להגיד ששוארמה זה אוכל רחוב עממי, אבל מצד שני כל המחירים עולים, קשה למצוא מקומות שלאפה עולה בהם פחות משלושים, בכלל די קשה לחיות במדינת ישראל.

שקית קטשופ בגודל חצי לאפה

אגב, אני לא בטוח עד כמה כל הסיפור הזה עם הפס האנושי עובד.
יש אנשים בקופה, אנשים שמכינים את האוכל, אנשים שמגישים אותו, בדבוש עושים את אותו הדבר עם פחות אנשים מקדימה, ואולי אדם או שניים מאחורה. למעשה אולי כל זה למראית עין, אולי כשיש מחסור בלטים אחד מהם עובר למטבח. אולי זה כמו במקדונלדס - כשאתה לא מוכר אתה הולך למטבח לזרוק חטיפי עוף לשמן.
לא יודע, אני לא ממש אוהב שהשווארמה שלי מעלה כ"כ הרבה אסוציאציות למקדונלדס.
אם כבר אז הנה מחשבה חיובית, שווארמת העגל שלהם ממש דומה לטורקיש שווארמה (פתח תקווה).
ותחשבו על זה.

ארז הולך לקאבאבא

me:  בוא נעשה את זה בצ'אט

זה רעיון טוב, לא?

יאללה, מתחילים

_ _ _ _ _ _ _ _ _

שלום לך אדון יקר, שמעתי שגזרת קופון אמש

 Erez:  אוהוהו, לא רק שגזרתי אותו

משמשתי, ליטפתי

לבסוף הדפסתי אותו

ואז מסרתי אותו כאילו היה חתיכת נייר

בתמורה לאוכחל

*לאוכל

 me:  מה אכלת?

 Erez:  הזמנתי לאפה עם חומוס, טחינה, חריף ובשר עגל

בשר עגל נהיה ממש נדיר

בשנים האחרונות אני נתקל רק בשווארמה פיגולים

*פרגיות

 me:  אני מכיר דווקא כמה מקומות שעושים עגל, אבל לרוב זה שקרים \ דוחה \ מעורבב עם דברים אחרים

 Erez:  יכול להיות שזה כל השלושה

אבל אם אפשר לסמוך על רמת ההגשה והשירות

זה אוכל עממי עם גישה של פאסט פוד

לרגע הרגשתי שנכנסתי לארץ אחרת

נוכח ההגשה, האווירת מקום

 me:  גם להם יש רובוטים שפורסים את השווארמה?

 Erez:  כן, זה היה מגניב

אבל אני לא חושב שזה היה הרובוט שהיה ליאצק.

 me:  לול

Erez:  אגב

בעריכה

‫אבל אני לא חושב שזה הרובוט שהיה ליאצק.‬

תשים את המשפט הזה במקום

התפלק לי היה אחד

אז הקופון הגיע גם עם תוספת

ועם שתיה חינם

אז לקחתי טבעות בצל

שהיו לא רעות

אם כי ממש שמנוניות

 me:  אני עדיין לא אכלתי שם, אבל ציפיתי שתהיה להם שווארמה טוב, הם אחרי הכל מותג חדש של דבוש, קאבאבא או לא קאבאבא, העובדים הם אותם אנשים מהסניף בקרליבך, ואני מניח שהספקים הם אותם ספקים.

איזה עוד תוספות אפשר לקחת?

 Erez:  וכוס של מיץ ענבים תעשייתי כזה

פריגת

היה נחמד

היה גם צ'יפס

וסלט

נראה לי שזהו

 me:  עזוב אותך עריכה, אנחנו אנשים פשוטים, בוא נעלה את זה איך שהיה, שיראו שאנחנו עממיים ולא איזה עמוס עוז.

 Erez:  לול.

אתה יודע, שקרכלשהו אמר פעם שכאשר אוכלים לאפה טובה ואתה מרגיש את תחושת הסיפוק הגדולה הזאת

קוראים לזה שירת הברבורים

 me:  מעניין אם יש שווארמה ברבור, וכמה זה עולה

ואם גם שם שמים למעלה שומן כבש

 Erez:  ךםך

me:  בשביל לרמות את הפה

 Erez:  שווארמה תאו מים

 Sent at 2:25 PM on Wednesday

 me:  למען ההגינות צריך לספר לקוראים שגם אני קניתי קופונים לדבר הזה, וגם הבולס. הפיתוי היה גדול מדי, מי יכול לסרב לארוחת לאפה ב19.5ש"ח? קבב \ שווארמה, שתיה, תוספת, הזדמנות נהדרת לעקוץ ולחסוך.

 Erez:  אני לא חושב שזה עוקץ, אחרי הכל גרופון זה לא צ'ארלי מהשכונה עם העגלה

שמוכר תנורי חימום בקיץ

לזקנים

קאבאבא ידעו מה הם עושים כשהם חתמו על העיסקה

אני אדם פשוט אני

את השווארמה הראשונה שלי אכלתי בשמש

ליד המרכזית הישנה של ראשון לציון

שווארמת פועלים, טעימה, עשירה

לא באה לך בואווענטות

*אוועטנות

 me:  אני זוכר אותם, הם החליפו ידיים ושמות די הרבה פעמים מאז. הרמה שם עלתה וירדה כמו האנקונדה בסופרלנד

או שקר כלשהו

 Erez:  אז זה לא היה שמש, אבל היא היתה לא רעה בכלל, הרבה פעמים אתה נופל על כל מיני חתיכות קשות של מעעע כשאתה מזמין שווארמה עגל

שירת החך

 Sent at 2:30 PM on Wednesday

 me:  האמת היא ששמש זה לא כזה להיט, אישתו של חבר הייתה מביאה לנו לפעמים בצהריים כשהיא הייתה עוברת בכיוון. זה לא כאילו מלאכים בכו לך דמעות שומניות לתוך הלאפה, זו סתם שווארמה טובה, אין מצויינות.

טוב, אתה עושה לי חשק ללכת לנסות בעצמי, ואני כבר אחרי ארוחת צהריים אז זה לא הוגן.

איזה ציון היית נותן להם מאחד עד עשר?

 Erez:  7.5?

me:  ומאחד עד חמש?

 Erez:  בידיעה ש8 ומעלה זה לטופ של הטופ

3

 me:  ובסולם של חם או סתם?

 Erez:  די חם!

לא היה סתם בכלל

 me:  מזל שהחיים זה לא שחור ולבן

הייתי שואל אותך על איכות הירקות אבל אני יודע שאתה לא עושה דברים כאלה

 Erez:  כן, לא אכלתי ולו ירק אחד

במהלך שהותי שם

אם הייתי רוצה סלט הייתי הולך לבית לווינשטין.

 me:  הבצל שהיה בטבעות גם נחשב לירק, לא?

 Erez:  הוא מטוגן

זה עדיין ירק?

 me:  ‫טוב, עזוב, באמא.‬

‫נראה לי שיצאה לך אחלה ביקורת.‬

 Erez:  נראה לי שגם

 me:  ‫אולי מעכשיו זה יהיה הסגנון החדש שלך‬

‫תוכל להמציא ז'אנר משלך‬

 Erez:  אתה תדביק את זה בדיוק ככה נכון?

זה ממש זורם לי

זה לא משלי

לול

רק שבוע שעבר

קראתי סקירה כזאת

שהיא שני חברים משוחחים

על מסעדה

 me:  ‫אה, אני מכיר את זה. זה של ההוא שעושה פינות אצל גיא פינס.‬

‫עמית אהרונסון.‬

‫סוף.‬

אוכלים בחוץ ואז בפנים (שווארמה, תבשיל ירקות, בטטה אפויה)

כשאין אפשרויות, או סבלנות, או חשק להמתין למשלוח - שווארמה היא פתרון פשוט.
שוב ביקרתי במקום החביב והשכונתי ששמו הפלאפל של דוד, או הפינה של דוד (כך קוראים למקום מאז השיפוצים).

הלכתי לצהריים עם ענבר ועם שמואל, חברי לעבודה. שלושתנו אכלנו שווארמה ושמענו בדיחות שאפשר לשמוע בעיקר במקומות של אוכל רחוב מפי מוכרים משעשעים וחביבים שמביאים לך את השווארמה מתחת לויטרינת הזכוכית, או סתם צועקים קאץ' פרייזס קרועים. בשלב כלשהו אהובה עוזרי נכנסה, תמיד נחמד לראות את אהובה עוזרי.

לאפה כמעט מלאה בשווארמה

מכירים את זה שאחרי שמגלגלים לכם את הלאפה - החלק הטוב של הלמעלה נופל על הדלפק ולא תמיד טורחים למלא מחדש או להחזיר פנימה את מה שנפלד (במידה ואזור העבודה נקי)? זה מה שקרה לי אתמול.
נכון, לא חייבים להתלונן על זה, לאפה מספיקה ממילא, ומה זה עוד ביס או שניים, אבל ככה אני, אוהב לספר לכם את כל הפרטים. ממילא השלב המעניין יותר של הפוסט הזה הוא דווקא על הארוחה שהייתה בבית.

מבט מלמעלה על השווארמה המיותמת

לי היה טעים, ענבר ושמואל התלוננו קצת, ואכלו הרבה. אתמול היה לחץ ויצא שלא קיבלנו ערימות מפנקות של צ'יפס, אבל זה בסדר, זה לא שמבקומות אחרים מפנקים - אז מתרגלים, יום עסל ויום בסל. לפחות הסלטים הם טריים וכיד המלך.
אני אכלתי את השווארמה, הבטתי ברחוב הרטוב מהגשם והתבאסתי שצריך לחזור לעבודה.

שווארמה עמוסה בסלט ועמבה

הערת שוליים: בדיוק השבוע דנו באתר בייגלה בתחום העמבה. אני חובב גדול של עמבה, אבל משום מה בפלאפל של דוד לא מדללים אותה בצורה הראויה, או פשוט משתמשים בסוג סמיך מאוד. הוא כבד יותר, ריחני יותר, והרבה יותר קשה להפטר ממנו בתום הארוחה. זה לא הופך אותו לפחות טעים, אבל החוויה של אחרי הופכת ליותר קשה.

ובכל זאת, עמבה זה ממש ממש ממש ממש ממש טעים.

תמונה אחרונה מארוחת הצהריים: חמוצים

 ועכשיו נעבור לעיקר: ארוחת ערב

ההתחלה הייתה פשוטה מאוד. הנחתי על תבנית אפיה בטטות פרוסות. חצי מהתבנית תיבלתי במלח ופלפל, ואת החצי השני השארתי טבעי. גיוון על הלשון זה כיף מאוד.

משחתי אותן בתערובת של שמן תירס עם שמן זית, והכנסתי לתנור לחימום - ואז כשהיו רכות לחריכה קלה על חום גבוה יותר.

קטע חדש שניסיתי אתמול ועליו גם דיווחנו בעמוד הפייסבוק שלנו, אכילת בטטה לא מבושלת.

קראתי על זה באינטרנט ואתמול החלטתי לטעום. התוצאה הייתה לא רעה בכלל. המרקם והטעם מזכירים מאוד גזר, זה מתוק, קראנצ'י וטעים.  

בטטה זה טעים, בטטה זה בריא (מדהים)

אחרי שהבטטה נכנסה לתנור החלטתי לבדוק במקרר על אילו מוצרים אפשר לבסס את ארוחת הערב.

הקורבנות היו:

• קישוא גדול
• תפוח אדמה גדול
• כוס וחצי אפונה ירוקה
• חצי כרובית בינונית
• חמישה ראשי שום גדולים
• חצי כוס אבקת קוקוס גסה
• כף חרדל גרגרים
• כמון, כורכום, פפריקה חריפה, קינמון, פלפל שחור גרוס, מלח, סוכר, כמות גדולה של ג'ינג'ר
• חצי כוס פינה קולדה על בסיס רום
• אורז לבן

ירקות עם קוקוס בנוסח כאילו הודי

השלב הראשון היה לקלות את התבלינים בשמן, זה אחד מהשלבים הסבוכים יותר של התבשיל, כאשר השלב הסבוך השני הוא להכניס את הירקות לפי אורכי הבישול הדרושים - כדי לא ליצור דייסה.

הסוכר אמנם נכלל ברשימת התבלינים, אבל אל תכניסו אותו לשמן כי הוא יהפוך לקרמל וישרף ויהרוס לכם את המנה.

החשיבות של טיגון התבלינים היא רבה. תבלינים קלויים מפרישים את טעמם בצורה עזה יותר, וחשוב להזהר שלא לשרוף את האבקות הדקות יותר, או את השומים - כי אז המנה תבושם בטעם של שום שרוף.

סוג תפוח האדמה וגודל הפרוסות גם משחק אלמנט חשוב. במקרה הזה השתמשתי בתפוח אדמה בהיר וצעיר, והוא התבשל אפילו יותר מהר מהכרובית. 

השומים המרוסקים כאמור טוגנו בהתחלה, אז הכנסתי לשמן גם את הכרובית ותפוח האדמה - לצלייה מהירה מאוד כדי שהתבלינים לא יישרפו (הירקות קיררו מעט את השמן ונתנו עוד זמן).

לאחר מכן הוספתי את הרום וקצת מים, הרום היה החלטה של הרגע כי הוא פשוט היה שם ליד צנצנות האחרות. שקלתי להשתמש במשחות הקארי שלי, אבל הבסיס כבר היה חריף יחסית עקב הפפריקה החריפה, ולא רציתי להגיע למצב בלתי אכיל - למרות שלי אישית אין בעיה עם חריף.

בכל מקרה, הכל נכנס לסיר מלבד הקוקוס, אותו אני תמיד משאיר לסוף, כדי להסמיך את הנוזלים שיש בסיר. אני מוסיף מים עד לאמצע הסיר (למראית עין זה באמצע, אבל למעשה יש פחות נוזלים מאשר נראה כי הירקות דוחסים אותם כלפי מעלה - חוק פיתגורס). בכל מקרה, כשאתם רואים שהכל רך ושיש מעט נוזלים (אל תוסיפו יותר מדי מלכתחילה, תמיד אפשר להתקדם בכמויות קטנות של מים רותחים מהקומקום) הוסיפו את הקוקוס, ערבבו היטב, תנו לזה לשבת כמה דקות - הירקות סופגים את הטעמים, הכל מתייצב והופך לאגדי.

אני אוהב דברים מתוקים אז כמובן ששמתי טיפה סילאן בנוסף לסוכר.

הערימה הירוקה הונחה בקערה חצי עמוקה מעל אורז לבן, היה טעים חמים ונעים.

לגבי הבטטה: נזכרנו בה באיחור, התבשיל היה מרכז הערב.