יום שני, 10 ביולי 2017

אהבה בבגט אחד ו-שתיים

להלן מספר מחשבות קצרות העלולות לחלוף במוח רעב:
1. פיתה זה לא מספיק
2. לאפה זה יותר מדי
3. בגט זה של פעם

שלושת המחשבות לא תמיד נכונות, לא תמיד שוללות זו את זו, אבל המון ושלא לומר פעמים צצות יחד בפרקי זמן קצרים הנוגעים ברעב.

בקיץ, הטיעונים הללו עלולים למצוא את עצמם בטלים.
דמיינו את הסיטואציה הבאה:
יצאתם להביא אוכל, וחם בחוץ.
מדובר בצהריים מייגעים של קיץ, ואתן מזיעות כבר ביציאה מהבניין, למעשה עדיין אפילו במדרגות \ מעלית.

ברגעים הללו מתברר כי אין צורך לאכול אוכל חם, או ממש חם, או רותח.
יש פיתה!
(שוב, לצורך העניין, יש בגט, אם פיתה לא מספיקה לכם, אבל לאפה מרגישה התחייבות גדולה מדי)

במקרה הצמחוני \ טבעוני, הבגט מתמלא בכל מה שצונן ומרענן, בעיקר סלטים, קצת צ'יפס בשביל החלק החם (או ירק מוקפץ כלשהו שלרוב כבר קיים בהיצע השווארמאתי). מטיבי לכת ואקסטרה רעבים יכולים לבקש "להוציא את הלבן" ולפוצץ את החלל בכל טוב.

לראייה מיצגים ראשון ושני.
הראשון נלקח ב: שניצל קומפני, ריב''ל 10, תל אביב יפו.
השני: אלגמוס, יד חרוצים 1, באותה העיר והשכונה.

שניצל קומפני, ריב''ל 10, תל אביב יפו



אלגמוס, יד חרוצים 1, תל אביב יפו



שני המקומות ידידותיים, מתוקתקים, וההבדלים העיקריים ביניהם הוא בהיצע הנוסף.
בעוד שבשניצל קומפני מתרכזים בשניצלים (אבל גם מוצרי עוף אחרים), לאלגמוס יש מטבח מעט יותר עמוק.
עם זאת, שני המקומות מצטיינים בסלטים ותוספות, טריות וצחוקים.
בהצלחה עם הכל.

תגובה 1:

  1. לבקש "להוציא את הלבן" נשמע בתיאוריה רעיון טוב למיטבי לסת, אבל בוא תראה לי מקום אחד שמוכן לשים לך יותר בשר בגלל שויתרת על קצת לחם. זה אולי יכול לעבוד רק בעולם הצמחוני\טבעוני של חומוס צ'יפס סלט.

    השבמחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...