טנדורי | אוכל הודי בצבעים טעימים

קוראים וקוראות ותיקים וותיקות של הבלוג בוודאי זוכרים איזכורים של טנדורי בעבר.
יצא לנו כבר לסקר אותם בארוחת בופה, במשלוח עסקית ובמשלוח רגיל בשעות הערב.
ארוחת הבופה (אותה חווינו פעמיים) הייתה סבירה בפעם הראשונה ובינונית ומטה בפעם השניה, בגלל האוכל ולצערי גם בגלל שירות לא ידידותי בעליל.
לשמחתי הפוסט הזה בא לעדכן על שיפורים בצורת ההגשה, השירות ואפילו ברמת המזון עצמו. 

תבשיל גרגרי חומוס, תפוחי אדמה עם פלפלים, תבשיל אפונה וירקות, אורז, רטבים וצ'אטני, לחם נאן בפינה

הסיפור האישי ברקע הוא מקרה פשוט של לחץ חברתי ורצון לאכול אוכל טעים בלי סוף.
חברים הלכו לשם עם קופון שרכשו מבעוד מועד (חצי מחיר על ארוחת הבופה - 35ש"ח במקום 70), ואני הצטרפתי ברגע האחרון, מוכן ומזומן להעמיס עוד ועוד ועוד ועוד.
למעשה אכלתי לפני כן ארוחת בוקר די גדולה כך שהקיבולת שלי לא הייתה במיטבה, אבל עדיין היה די והותר חלל וכל הכתום והחום וגם הירוק והטעים.
הצלחתי לסיים שתי צלחות עמוסות מבלי להגיע למצב בו אני רוצה למות ושונא את החיים שלי מרוב שובע.

עוף טנדורי חם ועסיסי מהשיפוד

השיפור ניכר כבר ברגע בו ראיתי שהמלצר התוקפני לא נמצא.
לאחר שהתיישבתי הבנתי גם שאת העיקריות (עוף \ דג) כבר לא צריך לקחת מתוך קונטיינרים אלא הן מגיעות על צלחת לוהטת מהמטבח. מה שאומר שמכינים לפי ההזמנה כדי לא לבזבז אוכל, אבל למעשה זה גם אומר שיותר תשומת לב מוקדשת - ההיפך מבישול בכמויות ענק, וגם האוכל עצמו מגיע חם וטרי - להבדיל ממזון שמחכה לאנשים שיבואו לקחת אותו עד שהכמות נגמרת וצריך לרענן.

לסיכום:
האוכל היה מצויין, השירות היה ידידותי, כל מה שהזמנו לשולחן הגיע מהר ואת הבופה דאגו לרענן בקצב מסחרר.
ממליץ בחום להגיע, בעיקר עם הקופון - הרבה יותר משתלם.

חלק ב': בקרת איכות - חומוס סעיד סניף ת"א

מעלילות הפרק הקודם:
אכלנו בחומוס סעיד אחרי שזה שב מפגרה ארוכה (של חודשים) שנראתה כמו סגירה.
היה הרבה אוכל, הוא היה טעים וזול יחסית, אכלנו עד שהתפוצצנו.

יום ב', כמעט אותה שעה, אנחנו חוזרים אל כמעט אותו שולחן.
הפעם רק אני אוכל, מזמין בדיוק את אותו הדבר: עסקית חומוס - מנת חומוס, צ'יפס, פלאפל, כוס לימונדה (30ש"ח).
גם השירות שונה, הפעם מגיעה במקום ג'יהאד (שהיה גם בגילגול הקודם של המקום) אישה חביבה, כשאני מזמין את מה שאני מזמין (הפעם רציתי רק חצי מסבחה וחצי פול) היא מתחילה להסביר לי שמה שאני מבקש זה בעצם מחלוטה.
רק שתדעו - אצל סעיד המקורי, זה שבעכו, המחלוטה היא פול עם גרגרי חומוס, בשמן זית ולימון.
במקומות אחרים היא עלולה להגיע עם חומוס, לפעמים יותר מעוכה, לפעמים פחות.
אבל מי אני שאתווכח עם מישהי שעובדת במקום ומכירה את התפריט ואת המנות, אמרתי טוב וחיכיתי. את מה שהגיע תוכלו לראות למטה.

חומוס, טחינה, מסבחה, פול, גרגרים, שמן זית, מיץ לימון, מעט חריף, מתובל ביד נדיבה, שפע של פטרוזיליה.

מעל לשורות אלה תוכלו לראות מנה משולשת, אמנם מעוצבת בשונה מזו של הפוסט הקודם, אבל עדיין מדובר במנה כמעט זהה, טעימה מאוד ועשירה מאוד, עם כל העולם בצלחת אחת מתנגבת.
מבחינתי מלצריות יכולות להגיד לי מה שהן רוצות כל עוד מגיעים לשולחן כאלה טעם ויופי.
רק לראות את התמונה הזאת ואני כבר שוקל ללכת לאכול אצל סעיד גם היום.
זה אולי לא החומוס הכי מדהים בעולם, אבל הוא מספיק טוב לבדו - ואילו בתערובת הטעמים הזו הוא יכול להתחרות ברבים וטובים, במיוחד מהסביבה הקרובה.

מפלצת הספגטי המעופפל בגרסאת פלאפל \ צ'יפס.

יום אחרי יום, הפלאפל נשאר אותו פלאפל אבל הצ'יפס משתנה?
ביום א' הצ'יפס היה ביתי, גדול ושמנמן. ביום ב' הצ'יפס נראה ומרגיש על הלשון כמו צ'יפס שמגיע למסעדה קפוא ממפעל.
זה לא שהוא לא טעים, אבל זו בהחלטה הפתעה. חלק ממה שמביא אנשים למקומות בפעם השניה הוא התקווה לקבל בדיוק את אותה המנה, עקביות במטבח של בתי עסק הוא נושא שיש להקפיד עליו.
עם זאת, תקופת הרצה, מי אני שאזרוק אבנים על הים?

עכשיו אני סתם ממתין לחשבון.

אז זהו למעשה, נגמרה הבדיקה, נגמרה הארוחה, שוב יצאתי שבע, וגם ענבר אכלה אפילו שלא הייתה רעבה, סתם היה מלא אוכל והוא היה מזמין.
הפעם יצא שבנוסף לעסקית הזמנתי עוד פעמיים שתיה, האוכל היה חם, מעט חריף (לא שזה מפריע) מהרגיל וגם הייתה עליה לא נעימה בטמפרטורות ברחוב. כוס הלימונדה נעלמה בשלוק, אחריה בקבוק סודה ואח"כ פחית קולה זירו שאת תחילתה שתיתי בעודי המתנתי לחשבון, את ההמשך כבר שתיתי בדרך.

לסיכום:
אם כי היו הבדלים בחלק מהדברים, שמחתי לגלות שהאוכל נעשה והוגש באותה רמה וכמות.
החלק החשוב, החומוס, היה מצויין בשני הביקורים, שזה בערך כל מה שאפשר לבקש מחומוסיה.
אם מי שמגיע איתכם לא רוצה חומוס - אל תשכחו שיש גם שיפודים, שניצלים, דברים מהגריל ואפילו שווארמה (יש בצמוד שווארמיה שמחוברת לאותו המטבח ומאויישת ע"י אותו הצוות).

חומוס סעיד הוא אחלה מקום לאכול בו ארוחת צהריים אם אתם בסביבה, ואם יש לכם חשק למשולשת ממש טובה - שווה גם להתאמץ.

חלק א': חזרתו המוצלחת של סעיד

אזהרה: הפוסט הזה נכתב בשני חלקים היות והוא מספר על שני ביקורים באותו מקום, יום אחרי יום, לצרכי בקרת רמה ואחידות וכמובן גם לצרכי תזונה. היות ויש הרבה תמונות ורשמים - הוחלט לפצל את הפוסט, ככה אפשר גם לנוכל כולנו לשמור על עניין ומתח.

ערב אחד הלכתי עם זוגתי ברחוב מנחם בגין ולהפתעתנו ראינו כי חומוס סעיד כבר לא בשיפוצים.
כשאני אומר שיפוצים אני מתכוון לסוג הרע, אלה שמתחילים ואז פתאום נעצרים באמצע לכמה חודשים. הסוג שגורם לך להספיד חומוסייה לא רעה שדווקא אהבת לאכול בה מדי פעם.
לא חסרים מקומות שלא חוזרים מהשיפוצים, יש גם כאלה שחוזרים עם בעלות אחרת ואולי משופרים. הייתכן ומקום שהיה סגור כבר מתחילת אפריל 2012 יחזור? הייתכן והוא יהיה טוב כמו שהיה? אולי אפילו טוב יותר?
כל זאת ועוד.

חומוס, מסבחה, פול, טחינה, המון שמן זית, גרגרים חמים, פטרוזיליה קצוצה ופפריקה גם לרוב.

ביום ראשון האחרון לקחתי את האישה בשעת צהריים מאוחרת והלכנו לסעוד אצל סעיד.
עצם העובדה שכתוב שהם פתוחים כיום עד שמונה בערב כבר עשתה לי טוב, עם זאת לאור העובדה שבאנו לקראת ארבע והמקום לא היה מלא במיוחד הרגשתי שאולי הם לא ידייקו בשעה ואני לא אוכל לבוא בערבים, לסיים את השאריות מה שנקרא.
אבל חלומות ודמיונות לחוד ומציאות לחוד (השני).
אני הזמנתי עסקית חומוס ואילו זוגתי הזמינה עסקית שניצל.
הארוחה העסקית שלי כללה: חומוס, צ'יפס \ סלט, פלאפל, כוס לימונדה (עם אפשרות לשדרג לשתיה) במחיר של 30ש"ח.
הארוחה העסקית שלה כללה: שניצל עם שתי תוספות (היא לקחה צ'יפס וסלט, יש גם מג'דרה, אורז, שעועית ועוד), וכוס לימונדה ב35 ש"ח.

כדורי הפלאפל קריספיים מבחוץ וחומים ורכים מבפנים, הפיתות חמות ורכות, מאחורה יש סלט בלי עגבניות.

לאט לאט (די מהר) דברים החלו להגיע לשולחן.
מנת החומוס שלי הייתה יפיפיה וטעמה היה בהתאם.
הסלט שענבר ביקשה שיהיה בלי עגבניות הגיע כשתי צלחות, בראשונה מלפפון, מעט גזר ועוד משהו (שנראה כמו בצל) ובשניה כרוב. זה כמובן לא הסלט הקלאסי של המקום (שתמיד מגיע טרי וקראנצ'י) כי ברגיל יש מלא עגבניות חתוכות דק.
קערית טחינה, כל מיני סוגים של רטוב, לימונדות, הצ'יפס והפלאפל שלי ואחרי פחות מדקה גם השניצל והצ'יפס שלה.
הכל טעים וחם.

צ'יפס ביתי גדול וחם, קריספי בחלקים ורך בחלקים אחרים.

בשלב הזה תהיתי על מחירה של הארוחה העסקית שלי.
אם ארוחה שכולל חומוס, לימונדה, צ'יפס ושלושה כדורי פלאפל עולה 30ש"ח, והחומוס לבדו בעצם עולה 20ש"ח, זה אומר שבעשרה שקלים אני מקבל עולם של עושר.
שימו לב שבשמונה שקלים הייתי יכול להוסיף לחומוס שתיה כלשהי, אז המחיר היה עולה ל28ש"ח, ועדיין לא היה לי צ'יפס או פלאפל.
תמיד נחמד להרגיש שהארוחה העסקית משתלמת ושאתה בעצם "עוקץ" את המקום.
הכמות והאיכות הם אחלה, ואני מקווה שעדיין נשאר למקום רווח, כי בכלכלה של היום לא מתאים לשדוד מסעדות שאתה אוהב - אחרת לא יהיה לך לאן לחזור בפעם הבאה שתהיה רעב.

כוס כדולה של לימונדה קרה ומרעננת, מאחורי מסתתר כרוב.

נחזור שניה לחומוס.
תסתכלו עליו, שם למעלה בתמונה הראשונה. זו מנה ממש יפה.
הפול היה נהדר, מעט לימוני וכיפי, הטחינה הייתה נקיה לחלוטין וטעימה כמו שטחינה נקיה אמורה להיות, המסבחה הייתה חריפה, מתובלת בדיוק כמו שצריך ורכה על הלשון, הגרגרים היו נימוחים ואילו החומוס שהסתתר בין כל הטעמים האלה נראה חיוור כשטעמתי אותו לבד מול כל העושר שבצלחת - ובניגובים עם החלקים האחרים הטעם שלו קפץ לשמיים.
הפיתות שהגיעו נגעו לרגע בגריל, הן היו חמות אבל עדיין ניכר עליהן שהן לא נאפו מזמן. החימום לא גרם ליובש או קראנצ'יות, הן היו רכות, גמישות ולעיסות בדיוק כמו פיתה שהרגע יצאה מהטאבון.

הצ'יפס גדול אבל השניצל גדול עוד יותר.

הבעיה היחידה בעסקיות האלה היא כמות המזון שמגיע בשפע ומגוון וגורם לך להתפוצץ מרוב שבא לך לטעום קצת מהכל ולהכניס שוב ושוב טעמים אחרים לפה.
ענבר אפילו לא הגיעה לחצי של השניצל (הענקי), ואילו אני התקשתי לרוקן לחלוטין את הצלחת של החומוס ואף השארתי כדור פלאפל יתום שאם הייתי נוגע בו הייתי ישר מתפוצץ.
ענבר לקחה דוגי באג שהכיל יותר אוכל ממה שמקומות אחרים נותנים בתחילת הארוחה, ועוד שאלו אותה אם היא אולי רוצה להוסיף משהו שלא היה בצלחת, רק לפנק ולפנק ולפנק.

בחלק הבא של הפוסט אני אספר עוד על הביקור השני, על השינויים השונים ובעיקר על רמת האחידות שבביקור שמתרחש יום אחרי יום. 
ניפגש בניגוב!

עד מחר, הנה שני פוסטים קודמים על חומוס סעיד:

• סעיד המקורי מעכו - השיבה
• חומוס סעיד המקורי מעכו מכה בשנית