חומוס אסף, ביקור נוסף

לפעמים פוסט חדש בבלוג הוא רק תירוף לחלוק כמה תמונות יפות.
במקומות טובים, כאלה שחוזרים אליהם שוב ושוב - מעטים הסיפורים. אפשר אולי לספר על אכזבה, על ארוחה טובה במיוחד, אבל אחרי כמות הארוחות שסעדתי בחומוס אסף כבר נהיה קשה לחדש לקוראים.
עם זאת, אני יודע שהקוראים והקוראות בבלוג זה ישמחו לראות תמונה טובה, צלחת מגרה, ארוחה מעניינת, אפילו אם כבר נתקלו בה, שהרי כל צלחת היא עולם ומלואו, לפחות לכמה רגעים.

כרוב חמוץ מתוק נהדר, רוטב שום שמיר מעט חריף ומפנק מאוד, צלוחית עם שני סוגי חריף (אדום וירוק) מצויינים, סודה, גזוז בטעם פטל.

רק שתדעו, באמת שלא הגזמתי. יש בבלוג שלושה פוסטים על חומוס אסף, אחד מהם פורסם אפילו לא מזמן, ויש עוד כמה אזכורים לאסף בפוסטים אחרים, אני בטוח שאם תחפשו בגוגל "חומוס אסף" אנחנו נהיה שם, ובצדק.
אם אתם רוצים לנבור קצת: פוסט על חומוס אסף, עוד פוסט על חומוס אסף, והנה עוד אחד ישן יותר, מינואר.
וההייפ הוא לא לחינם, יש דברים בגו, זה לא חתול בשק, ההנאה מובטחת - כמו שאומרים.

כדורי פלאפל מפנגים שמגיעים לשולחן, קריספיים מבחוץ וירוקים ונימוחים מבפנים.

הפעם הלכתי עם זוגתי המקסימה, זה היה יום חם עד בוער אבל היינו להוטים על הארוחה.
ההליכה הייתה מעייפת אך למזלנו באנו מעט מאוחר, אחרי הגל הגדול של הצהריים ולכן היה מקום בפנים במזגן, ואפילו לא ישבו לידנו (שזה לא ישמע כאילו שהמקום היה ריק, היו בו מספיק אנשים בכדי שהצוות לא יוכל לנשום לרגע).
אני הזמנתי מנת חומוס גרגרים עם מעט טחינה, האישה הזמינה שניצל עם צ'יפס ואורז (הצ'יפס בשבילי) וקיבלה גם צלוחית חומוס קטנה משל עצמה כדי לנגב משהו עד שהאוכל מגיע. הנוהל הוא שאם שני אנשים יושבים בשולחן ומזמינים שתי מנות עיקריות - אפשר לקבל חומוס שכזה, בנוסף לסלטים, הרטבים וכדורי הפלאפל שמגיעים באופן אוטומטי.

חומוס גרגרים נהדר עם המון שמת זית עשיר ומעט טחינה באמצע.

החומוס היה נפלא. כזה ששווה להזיע בשבילו, ללכת טיפה רחוק, לחכות בשמש, כל דבר שתגידו. זה חומוס שבשבילו אני מוכן לקום בשישי בבוקר וללכת כמה שצריך.
אני לא יודע מה הסוד שלהם, אבל הוא מיוחד, שונה, יציקתי, מתוק וחמצמץ, עדין בפה ומיוחד מאוד.
חומוס כ"כ טוב שאפשר פשוט לאכול אותו במזלג מבלי להשתעמם.

שניצל עצום שמגיע עם שתי תוספות (הפעם אורז וצ'יפס גדול ומפנק) וצלוחית קטנה של חומוס בשביל הסיפתח עם הסלטים והפלאפל.

אחרי הניגובים והכרוב, קצת פלאפל וטיפה שניצל - הגברת הגיעה למסקנה שהיא לא יכולה על המפלצת שהניחו לה בצלחת והשניצל ושאר הדברים נארזו הביתה. גם אני לא יכולתי להתמודד עם הצ'יפס מרוב שהייתי מפוצץ, אכלתי כמה בודדים.
כמו כל ארוחה טובה \ חומוס טוב, ארוחת צהריים באסף מתיישבת לך בבטן ואתה בכלל לא חושב יותר על אוכל עד שעה מאוחרת מאוד.

אני לא יודע מה איתכם, אבל התמונות, בשילוב עם שעת הצהריים עושים לי חשק ללכת לחפש משהו לאכול.
ניפגש בסיבוב!
אגב, אם תחפשו טוב באינטרנט אולי תמצאו מישהו שיסכים לעשות לכם משלוח של חומוס אסף.
לפעמים יש מקומות שמתחילים לעבוד איתם, לפעמים יש כאלה שמפסיקים.
תסתמכו רק על המזל הטוב.

חומוס אסף למרות החום

כדי ללכת ממש רחוק ביום שרבי צריך סיבה ממש טובה.
שמואל ואני החלטנו ללכת לחומוס אסף ביום חם מאוד, אמנם לא הכי חם בשבוע אבל חם כ"כ שהצטערנו שהלכנו.
אמרנו לעצמנו שהחומוס מצדיק את ההליכה, שמזמן לא היינו שם, שזה יבוא בטוב.
בפעם האחרונה שהגענו אל חומוס אסף היה פחות מהרגיל, אירוע שגרם לנו לחשוב פעמיים אם ללכת לשם בתקופה החמה הזו של השנה, אבל הביקור הנוכחי בהחלט הצדיק את ההליכה.

פלאפל, רוטב שום פלפל, רוטב עגבניות כוסברה, כרוב חמוץ מתוק

הגענו מאוחר יחסית, מה ששיחק לטובנו. השולחנות בחוץ היו כמעט ריקים, בפנים התפנה מקום תוך פחות מדקה.
התיישבנו ובטרם החומוס הגיע (מה שקרה מהר מאוד) הניחו על השולחן את הפיתות התפוחות והטריות שמאפיינות את המקום, פלאפלים חמים (שעדיין נשארו לא משהו, פחות טובים מבעבר), רוטב שום לימון חריף, כרוב מתוק מתוק וצלוחית חדשה של רוטב על בסיס עגבניות עם מגע של כוסברה שהיה מרענן מאוד.
השירות היה מצויין, מהיר וזריז, כמובן גם חביב עד מאוד, כרגיל.

חומוס גרגרים של חומוס אסף

החומוס הגיע והוא היה מדהים, כמו החומוס של פעם, החומוס שבכל פעם שבאנו קיווינו למצוא.
חומוס סמיך, בעל טעם ייחודי, עשיר, מיוחד מאוד, שונה מכל החומוסים האחרים בסביבה.
התמוגגתי עם כל ניגוב וביס, הוא היה פשוט טוב, כ"כ כ"כ טוב.
ההליכה בשמש השתלמה.

לצד החומוס הזמנתי כהרגלי סודה, כוס גדולה מהסוג של "גזוז בטעם של פעם", בעלות של חמישה שקלים, יחד עם החומוס מחיר הארוחה הוא 27ש"ח. סביר בהחלט לאור הכמות הגדולה, השירות הטוב, הטעם המצויין והשולחן שפותחים (עם פלאפלים שלא מפסיקים לזרום ואפשר גם לקבל ריפיל לחומוס אם באמת רוצים, זו לא מדיניו כתובה אבל בכ"ז מציעים מדי פעם).
אפשר לסכם את כל הארוחה בצורה אחת בלבד: בואו, יהיה טוב.

חומוס אסף ביום קיץ חם - מת העולם

אם אתם חובבי חומוס ייתכן ולאחרונה שמתם לב לשינויים בחומוס שלכם או באופן בו אתם צורכים אותו.

השינויים עלולים לנבוע מהחום הנוגס בחומוס שאמור להיות בתנאים אופטימליים מכיוון שמדובר בתרכובת רגישה שמתקלקלת מהר.

כמו כן, עלול השינוי לבוא דווקא מכם, מאיך שהגוף שלכם מתמודד עם החום, עם סלידה פנימית ולא מוסברת ממאכלים כבדים ומטעמים מסויימים שלא ישרתו את הגוף שלכם כהלכה.

עוד הסבר הוא שהחומוסיות משנות את הרכב המנה האהובה כדי שלא תתקלקל במפתיע ושלא תעמיד על הסועד כך שלא יוכל לזוז.

הסברים ומחשבות נוספות תוכלו לקרוא במאמר לאכול חומוס גם בקיץ, שהתפרסם לא מזמן בבלוג חומוס להמונים.

אני לא בטוח אם אתם יכולים להבין בכלל עד כמה הגרגרים האלה עצומים

ועכשיו מהמאקרו נעבור אל המיקרו.
ביום קיץ חם הלכנו שמואל ואני אל הסניף של חומוס אסף.
ככל שנהיה חם, כך אנו פוקדים את הסניף פחות מכיוון שהביקור כרוך בהליכה ואנחנו מעדיפים שלא להזיע ולמות בדרך לארוחת הצהריים.
עם זאת, חומוס אסף מוכר על ידינו כחומוס הכי מוצלח באזור שופע חומוסיות.
התואר הזה כולל בתוכו שירותיות, תמחור ותמורה לכסף, אחידות בטעם וכמובן את הטעם עצמו שהוא מצויין גם בפני עצמו וגם ביחס לסובבים.
גם הפיתות אגב מצויינות, תמיד טריות, נפוחות ורכות.

אחרי ההקדמה המרגשת והמבטיחה הזו תוכלו לראות עוד תמונה אחת ואז לקרוא על נפילה מפתיעה ועוד מחשבות על חומוס והחיים.

שולחן מלא בתענוגות מאכזבים

ביום המסויים ההוא הכל התהפך.
החומוס היה פחות טעים מהרגיל, מעט חמצמץ, טיפה יותר סמיך, הקסם שלו אבד.
גם שמואל וגם אני הרגשנו את זה כבר על הניגוב הראשון.
גם הפלאפל היה שונה מהרגיל, טעמו לא היה כטעם הפלאפל המצויין והפיקנטי שמגישים פה כבר זמן רב.
הגרגרים עצמם גם היו שונים, הרבה יותר גדולים.
כאילו עין רעה נפלה על המטבח, הכל נראה טוב אבל מרגיש מוזר על הלשון
הטעמים אותם חיפשנו ובשבילם הלכנו בשמש לא היה בבית.
את הגעגועים שלי לטעמים המוכרים הצליח להרגיע רק הכרוב, ואולי גם הפיתה, כוס הגזוז.
גם למזלג היה את הטעם הרגיל.

לא טעם רע, אם כי טעם שונה בעליל.
אולי יד זרה נגעה בסירים, אולי החום הוציא את כולנו מהכיוון, גם את הטועמים וגם את הבשלנים.

ועכשיו לוידוי:
הייתי לא מזמן באבו חסן ולא היה לי טעים.
הייתי לא מזמן באבו דאבי והיה לי נורא.
הייתי באבו אדהם והמנה הייתה רק בסדר.
בהתחלה חששתי שמשהו מקולקל בי, אבל אז שמעתי אנשים אחרים מדברים על זה.
אחרי הכתבה בחומוס להמונים שקלתי את הנושא בעיניים אחרות, אולי זה הקיץ, החום, אולי זה ישתנה בקרוב.
הרי לא ייתכן שכל החומוסים בסביבה פתאום מאבדים את זה.
כנראה שבקיץ הקרוב ננגב בעיקר זיעה.

רוני פול, בשביל המסבחה.

לא יודע כמה שנים אני כבר מכיר את רוני פול, לדעתי עשר בקלות, אין לי מושג כמה שנים באמת המקום קיים אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהסתובבתי באזור בשעות שהוא פתוח ומשדר הצלחה.
נכנסתי עם החבר שאול וזוגתו שתחיה בכבוד, התיישבנו בפנים ואני ושאול הזמנו משולשת כי אנחנו יודעים מה טוב.
למעשה מה ש"טוב" זה לנסות על ההתחלה את שלושת הכוכבים, כדי לדעת מה מהם טוב יותר ואם שווה בכלל לחזור.
על כך ארחיב עוד בהמשך.

המשולשת של רוני פול

פתאום ראיתי מישהו שנראה כמו אסף מחומוס אסף. הוא הסתובב וחילק הוראות, הושיב אנשים, בדק שכולם מרוצים, צעק שמות של הזמנות לכיוון המטבח, ממש כמו אסף מחומוף אסף.
האיש שם לב שאני בוהה בו ואמר לי שאני כנראה חושב שהוא אחיו התאום, אסף.
אני לא ממש האמנתי, כזה אני, אדם פשוט, שלא מאמין ישר, אני עדיין ממתין לביקור אצל אסף כדי לוודא.
בנתיים, הגיע צ'יפס, ומנות החומוס גם הגיעו.

אחלה צ'יפס ביתי שבעולם, כמו בבית אבל יותר טוב.

המקום עצמו די גדול, ובחוץ יש עוד מקום ונראה לי שגם הייתה קומה שניה. קראתי איפשהו שהם נחשבים לחומוסיה שאפשר להכניס לתוכה הכי הרבה אנשים בישראל.
הפול היה בסדר ומטה, את הטעם של החומוס לא זוכר בוודאות, אבל המסבחה הייתה ממש ממש טובה. מאוד לימונית, טיפה חריפה, עדינה ועשויה ביד של מומחה.
בביקור הבא אני אתמקד במסבחה ואשאיר את השאר להרפתקנים, למרות שלדעתי יהיה מעניין לנסות גם חומוס גרגרים.

אם אתם בסביבה ויש לכם מקום בבטן, למה לא.
אם אתם בדרך לאכול ביפו - תעצרו, טובות שתי מנות מהאחת.

ביג מאמא, חומוס אסף, פיצה, אוכלים וחולים

אני חולה, וכשאני חולה לא כיף לי.
אתמול לא אכלתי עד הערב, וגם אז אכלתי מעט פסטה וכל מיני שטויות.
גם היום  באופן לא מפתיע אין לי תאבון של ממש, ואני משקה את עצמי בכוסות עצומות של תה. הנה אפילו תמונה של תה רימונים בכוס של חצי ליטר, כדי שתאמינו לי:

תה רימונים, נייר טואלט, שולחן עבודה בעבודה

עברו עליי הרבה הרפתקאות, ורובן כלל לא קשורות למחלה.
אנסה לתמצת, בעבור מי שפיספס (רמז: כולם פיספסו, למעט מי שהיה איתי בזמן שאכלתי).
העלילות התפרסו על כמה ימים, אבל אני בטוח שאתם תצליחו לעקוב אחריי בקלות.

פסטיבל רק בשר מס16:
החוויה הייתה כ"כ טראגית בעבורי שבחרתי בנתיים לא לפרסם את הפוסט. אני עובר עליו מדי פעם, מתקן דברים, מסיר עקיצות ואפילו מעדן את האמת כדי שתיראה פחות פוגענית כלפי המקום. היו תקריות לא נעימות בתחום השירות והמזון וכקבוצה הצטערנו מאוד שהרמה של הפסטיבל הספציפי הזה הייתה בעבורנו מתחת לכל ביקורת. אולי אפרסם בהמשך, כשהדם יפסיק לרתוח.

צלחות מבאסות של אנשים מבואסים שרוצים בשר

ביג מאמא:
היה גשום. תמיד כשגשום לא מתחשק לצאת מהמשרד - זה הגיוני כי אז חוזרים מארוחת הצהריים רטובים וישנוניים, וזה לא נגמר בטוב. אחד מאתרי הקופונים הציע הנחה בביג מאמא, והוחלט ללכת על המציאה. במבט לאחור ייתכן והיינו יכולים למצוא אלטרנטיבות טובות יותר, אם כי חייבים להתנסות לפעמים.
אני הזמנתי פסטת חצילים (הלכתי על פוזילי בגלל ג'רי סיינפלד), ואילו י' מהעבודה בחרה בגולאש.

פוזילי עם חצילים ועגבניות שרי

הפסטה הייתה אל דנטה, בדיוק כמו שפוזילי אמור להיות (מעט קשה), החצילים עצמם היו לא מספיק עשויים אבל קשים מבחוץ, הרוטב היה שמנוני מדי ובתוכו היו כמה עגבניות שרי קשות מאוד אם כי קלופות.

אש אש יא גולאש

על הגולאש שהגיע עם קערית אורז קטנה (היה ניתן לבחור תוספת מתוך רשימה לא רעה) הבנתי שהוא היה "בסדר", לא לטוב ולא לרע. שמתי לב שלא היה בו מספיק בשר (חתיכה וחצי על כלי קטן יחסית). סה"כ היה בינוני ומטה, אבל זה היה יחסית זול ובגלל הקור ומזג האוויר זו הייתה מציאה. מנת הפסטה הייתה מפוצצת, מנת הגולאש הייתה קטנה בהרבה.

עם אורז כמו שלך אבא בטח היה עני

אבולעפיה אבן גבירול \ פלאפל תימני בצד השני של הכביש
הזדמנתי בצהריים לאזור כיכר רבין ולא הייתי בטוח מה לאכול.
מכיוון שהייתי לחוץ בזמן ולא היה לנו תו חניה, הוחלט לרוץ מהר לאבולעפיה, מה שנקרא "ללכת על בטוח".
לקחתי סמבוסק פיצה - שהיה חם כי הוא יצא לא מזמן מהטאבון, וכמה יחידות של בייגלה שום וסומסום דק.
הבייגלה היה להיט, את הסמבוסק היה צריך בדיעבד לאפות עוד טיפה, שהגבינה תהיה סביבית והרוטב יצטמצם, אבל היה מספיק טוב ואף אחד לא התלונן. הבייגלה היה להיט, כבר אמרתי?

פלאפל קודם אוכלים ורק אז מצלמים

כדי לא לצאת מופסד, קפצתי גם לפלאפל ממול. אני לא בטוח איך קוראים לו, אבל היה כתוב תימני או התימני. המקום קטן מאוד, וכמה קטן ככה גם נקי. כל הסלטים נראו כאילו הכינו אותם זה הרגע והחמוצים היו מצויינים.
רציתי פלאפל, אבל הוא היה עדיין בתוך השמן (יותר טרי מזה אין) אז ביקשתי סביח, ותוך כדי ההתחלה של הסביח כבר יצא הפלאפל. חשבתי מהר והחלטתי לשלב בין השניים. היה תענוג גדול מאוד.
לצערי אין לי תמונות של המאפים וגם את הפלאפל נזכרתי לצלם רק אחרי שאכלתי חלק.

חמוצים סבבה לגמרי

חומוס אסף:
בשישי בבוקר הלכנו לחומוס אסף, שהוא (אם אתם קוראים מתמידים - אתם בטח יודעים) החומוס האהוב עליי בשנה האחרונה. היה מורגש שמשהו שונה בחומוס של שישי בבוקר, אולי לא אותה יד, אולי לא הייתה תשומת לב יתרה למתכון, אבל החומוס לא היה כמו בשאר השבוע. לכל מקום יש עליות וירידות, מקווה שזו מעידה של שישי בלבד, כי לא הייתי רוצה שהחומוס הזה יאבד את המעמד והטעם שלו. לפלאפל ולכרוב המתקוק שלום.

חומוס אסף של יום שישי, אפילו הגוון אחר טיפה

שוב עבולעאפיה:
אחרי טיול שישי ארוך בעיר - הוחלט לשחזר את ההצלחה והלכנו לקנות סמבוסק פיצה, בייגלה שום, והפעם גם בייגלה זעתר (מהסוג היבש, לא הסוג השמנוני).
הפעם עקב טעות אנוש הסמבוסק שלי הגיע עם ביצה בתוכו - המוכר שאל פעם אחת אם אני אכן רוצה סמבוסק פיצה, כי היה רועש, ואז בפעם השניה הוא שאל אותי אם אני רוצה ביצה, וחשבתי לתומי שהוא פשוט לא שמע שאני אכן רוצה פיצה.
היה טעים, והסמבוסק חומם אחרי הוספת הביצה והפך לחצי פריך חצי מדהים.
בייגלה השום היה לא טרי, וגם הזעתר היה יבשושי, מה שמוכיח שהם מכינים אותם רק בשעות מסויימות, ואני באתי בשעה רעה. טרפנו אותם למרות הכל.

פיצה פלורנטין:
את הסיבוב של מוצ"ש בכלל רצינו לסיין ברובן, אבל הגענו בדיוק כשנעלו את שער המתכת החיצוני, אז הוחלט ללכת לאוכול פיצה. פיצה בזילי.קום נראתה רע ורוב התוספות שהיו בהישג יד כללו בצל - פרי השנאה.
הלכנו לפיצה פלורנטין שמזכירה שילוב מוזר בין פיצה בזילי.קום לפיצה 1+1. היא לא הייתה הפיצה הכי טובה בעולם, אבל התוספות היו אחלה (אני ניסיתי פטריות וזיתים), הרוטב היה טעים (והיה ממש הרבה ממנו) והיה סומסום על הקראסט, שזה אחלה.
שוב לא צילמתי, אבל בתחילת הערב היו בנות ברחוב אלנבי שרצו שנצלם אותן עושות שפם עם השיער שלהן, אז הנה:

בחורות עם שפם

עדכונים מהשטח:
פלאפל 4 הטעמים ברחוב המסגר הפך בין לילה ל"ענק הפלאפל", ואילו ברחוב מקווה ישראל פיצה פאי נהפכה ל"פיצה ירושלמית".בואו נאחל להם בהצלחה ושיהיה טעים!
אתם מוזמנים לספר לנו על מקומות שאהבתם שהפכו פתאום למשהו אחר :)
אני למשל זוכר שפעם היה מקום סנדווצ'ים מדהים בפלורנטין, ואחרי כמה זמן הוא הפך למקום סנדוויצ'ים אחר, ועכשיו הבניים הזה כולו בשיפוצים ואין שם כולם, אבל באמת, תספרו לי משהו, אני צמא לסיפורים שלכם.

ארוחת צהריים בחומוס אסף

לפעמים שווה להרחיק בשביל לגרגר ולצקצק מעל צלחת גרגרים.
סלחו לי שאין תמונות הפעם; יוצא שכשאני מגיע לאסף ומתיישב אני אפילו לא חושב על תמונות ובלוגים ודיווחים מהשטח. המוח מתאפס וכל מה שאני רואה מול עיניי זה החומוס, או לפחות הכרוב המתוק שאני מחסל בטרם המנה מגיעה.

בשעות הצהריים המקום מפוצץ, ולא כי חסר איפה לאכול בפינת החשמונעים וקרליבך. המקום הומה ולא פעם יש תור של רעבים מחוץ לדלת. ברוך השם גם השירות בפנים מהיר ואדיב, ועל החומוס אני אפילו לא מדבר. הוא הוא הסיבה שבעבורה אני מרחיק.

מעולם לא טעמתי את חומוס אסף מחוץ לסניף הזה, ומעולם לא טעמתי שום דבר מלבד חומוס הגרגרים שלהם. אני אדם פשוט, אבל יכול להעיד שהחומוס עצמו מצדיק את ההליכה, מצדיק נסיעה, מצדיק אפילו מונית ספיישל.

השולחן כאמור נערך עם כרוב חמוץ מתוק מתוק, חריף, רוטב שום לימון, ועם האוכל מגיעים גם פלאפלים על חשבון הבית. הפיתות תמיד רכות וטריות, והחומוס אף פעם לא מתעכב.
היום למשל הלכתי עם חבר, ומעבר לשלוש הדקות שבהן חיכינו בחוץ - לא היו שום עיכובים ושום אכזבות.

את המנה שלי אני תמיד שוטף עם כוס גדולה של סודה (מברז הגזוז, אבל בלי סירופ) וזה עולה לי 25ש"ח בסה"כ.
האוכל פשוט וטעים, בדיוק כמו מי שאוכל אותו (יעני אני).

תענוגות!

גלרייה של תמונות חומוס

אני לא צלם מקצועי (השם ישמור וירחם, זו פרנסה קשה מאוד), אבל אני בהחלט אוהב לצלם את האוכל שלי.

זה תחביב מהנה, אתה אוכל, מצלם, הכל סבבה ואחלה.

אם לוקחים בחשבון שאחד המאכלים האהובים עליי הוא חומוס - אפשר להסיק בקלות שיש לי די הרבה תמונות של חומוס במצלמה שלי.

אם לוקחים בחשבון שהמצלמה שלי היא אייפון, ושמותקנות עליה אפליקציות שעושות תמונות עם פילטרים ומייצרות קולאז'ים - אפשר להבין איזה מן פוסט זה הולך להיות.

שימו לב שיש תמונות שחוזרות על עצמן, יש כאלה עם מסגרות בצבעים שונים, עם סידורים שונים של האלמנטים, יש אפילו סתם רקעים שונים או תמונות מונחות באופן שונה על אותו הרקע.

מה אני לא עושה כדי יהנו מתמונות.

בסה"כ אני רוצה להציג בפניכם אוסף תמונות שמשלב את הטובות שבתמונות החומוס שלי מהתקופה האחרונה.

אני מקווה שתהנו, תשלחו לחברים, ואם אתם רוצים להשתמש אל תהססו לכתוב לנו (כדי לבקש רשות או לספר דברים, אבל חשוב לבקש רשות כי לאינטרנט יש חוקים משלו וכל התמונות שייכות למעשה לבלוג זה).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני בהחלט מקווה שנהניתם מאוסף התמונות הנ"ל. אכלתי הרבה חומוס כדי להגיע לאוסף יפה שכזה, ומי יתן ואני אוכל עוד הרבה מאוד חומוס, וגם אתם - אם אתם אוהבים חומוס אני מקווה שתתברכו בחומוס רב.

אחרי הכל חומוס הוא גם בריא וגם כיפי בפה.

אגב, אני כרגיל אבקש לשמוע מכם על החומוסיות והחומוסים האהובים עליכם (וגם עליכן). אנחנו בסה"כ רוצים לשמוע מהאנשים שקוראים פה בבלוג (ואנחנו יודעים שאתם קיימים כי יש לנו כלים שמראים בדיוק כמה מכם קוראים פה כל יום. אז יאללה, אל תתביישו, כולנו חברים, וכולנו פה בגלל אהבה לאכול.

תגידו איזה משהו, אנחנו חברים בפייסבוק, לא?

רק שתדעו, התמונות צולמו ב:

• חומוס סעיד תל אביב
• הקוסם
• הפלאפל של דוד
• אבו ראמי נהריה
• חומוס אסף