דה דיינר - הדיינר של גוצ'ה

הפוסט שאתן עומדות לקרוא הוא תוצאה של מספר ביקורים בדיינר, לא רק ביקור אחד או שניים ואת ההצדקה לביקורים התכופים שלי תוכלו לגלות במורד כמה שורות ומספר תמונות.

סטייק פילה בקר ביין אדום וציר בקר, עם מעט שעועית ירוקה בצד וצ'יפס עוד יותר בצד. מעל הסטייק יש שום קונפי.

הקרבה לאזור העבודה והמגורים היא הסיבה הראשונה לביקורים התכופים, אבל זו רק אחת מהן.
העובדה שהמקום פתוח עד 02:00 בימים ש'-ד' ואפילו עד 03:00 בימים ה'-ו' היא סיבה נוספת.
ועכשיו גולת הכותרת: המחירים במקום סבירים, ז"א - ישנם מחירים גבוהים יותר באזור ובכלל, במיוחד למנות שהן מוקפדות וטעימות כמו המנות בדיינר, אבל סביר להניח שמה שבאמת גורם לך להרגיש עוד יותר טוב (מלבד האוכל המצויין) הוא הדיל.
יש 30% הנחנה בימים א'-ה' בין 16:00 - 19:00, ומלבד זאת יש את אותה ההנחנה בכל יום אחרי חצות שזה מצויין כי אלו הן בדיוק השעות בהן אני שורץ באזור אבן גבירול ומחפש לבלוס.

אנטריקוט "דה פריז", ברוטב חמאת עשבי תיבול, עם צ'יפס עמוס בסריראצ'ה.

למען הסדר הטוב אני רוצה ליידע אתכן שאני אוכל גם מנות ראשונות, אבל הן לא מצולמות כי איתן הכי קשה להתאפק או אפילו לזכור שיש לך בלוג אוכל ומחוייבות כלשהי כלפי קוראים סקרנים ורעבים.
לרוב אני פותח את הארוחה שם עם קריספי קלמארי (דומה לאחיו בגוצ'ה הרגיל אם כי המטבל שונה) או עם הקרפצ'יו המצויין שלהם.

אנטריקוט "דה פריז", ברוטב חמאת עם אפיל יותר עשבי תיבול, עם צ'יפס עמוס בסריראצ'ה, קטשופ וחרדל.

ליווי נהדר לכל הארוחה הוא מוחיטו ההדרים, גם הוא זהה לזה שבמסעדת גוצ'ה המקורית אם כי כאן יש יותר מקום לאנרפרטציה של הברמן התורן ולקיימותם של רכיבים. למשל - סלייסים שונים של תפוזים, תפוזים שונים, קיימות או אי נוכחות של עלי נענע, כמות קרח וכו'.

מוחיטו הדרים צונן: סטולי תפוז, ליקר תפוז דם, לימון, תפוז טרי, עלי נענע לקישוט טעים.

נקודה מעניינת היא הצ'יפס של גוצ'ה, שהוא טעים מאוד, דקיק ולפעמים מגיע מעט סמרטוטי. מדי פעם הוא כמעט רך מדי, ועם זאת עדיין מצויין ושונה בנוף הצ'יפס המקומי.
מה שעוזר לו ללא ספק הוא הנוכחות של רוטב הסריראצ'ה האהוב, מה שנדיר כיום כי היבואן שמייבא סריראצ'ה ארצה תקוע עם המשלוח הנוכחי ולכן אין מלאי בחנויות השונות.
לצערי הגעתי אף למצב בו אני מבקש ממסעדות (וממלצרים \ מנהלי משמרת שונים באותן המסעדות) לרכוש מהם בקבוק.

צ'יפס עם סריראצ'ה חרדל וקטשופ.

התמונות שלי מעט מטעות, קשה לראות את העושר הקיים בתפריט, אולי הסיבה היא שאני כל הזמן דוחה מנות אחרות לפעם אחרת ומתמקד בשני הסטיקיים (האנשים עמם אני סועד דווקא מנסים בכל פעם דברים אחרים ולא מתאכזבים).
בכל מקרה, בפעם הבאה אני בטוח אלך על כריך.
שימו לב שהתפריט שקישרתי אליו הוא של הערב, יש גם תפריט עסקי לצהריים וכאמור מחירים של שעות שמחות בין לבין.

פילה ורדרד מבפנים וסגור היטב מבחוץ, עם שן שום מעוכה עליו ושעועית ירוקה לצידו.

טוב, זה הכל להיום.
עשיתי לעצמי תאבון, מקווה שגם לכם.
אם אתם הולכים לבדוק את המקום תנסו להכנס ראשונים בדלת - ככה יהיה לכם סיכוי יותר טוב לשבת על הספות ומי שיבוא איתכם יאלץ לשבת על כיסא כמו אדם פשוט.

מאמא'ס בורקס: סעודה לילית

הסיטואציה הבאה בוודאי מוכרת לרבים וטובות:
בילוי לילי באזור אלנבי \ קינג ג'ורג', רעב, הכל סגור או עמוס, מתחשק משהו טעים ושמנוני, תחנת עצירה בדרך לדרינק הבא או רגע לפני שפורשים הביתה.

אם הינהנתם בהסכמה אז כנראה שגם אתם חלפתם לא פעם על פני המוסד ה"מיתולוגי" הזה, ואולי אפילו נכנסתם פנימה לבליסה קצרה.

פינוק קומפלט: בורקס פיצה,ביצה קשה, עגבניות מגוררות, חמוצים, טחינה, סחוג, שוופס תותית

מלבד שלל הבורקסים יש גם את השותפים הרגילים: ג'חנון, זיוה, מלאווח וכל הוריאציות (תוספות, מגולגל, דמוי פיצה, ממולא וכו') וקינוחים מהסוג העממי (בוואריה, מלבי, מוס, עוגת גבינה, קדאיף) בשלל גרסאות.
המחירים הגיוניים והכמויות בד"כ מספיקות - במיוחד אם זו רק עצירה. אם אתם רוצים לשפוך מנוע אז לכו על שתי מנות, לרוב זה יצא לכם בסביבות ה50ש"ח.

אם אתם לא רוצים את כל השפע המדהים שתיארתי, תמיד אפשר לחצות את הכביש לפיצה שירוקו, או להמשיך עם הרחוב טיפה לכיוון הסנטר עד שתגיעו לסניף החדש של פיצה עגבניה.

אגב פיצה עגבניה, עם סניף בסנטר, סניף בקינג ג'ורג' וסניף בשינקין - הם מכסים את האזור הזה לא רע בכלל, וגם הפיצה מוצלחת.

עוד נקודת זכות למאמא'ס בורקס, אפילו שתיים:

• יש משלוחים!
• יש אלכוהול זול אם אתם בקטע של להמשיך לשתות תוך כדי שאתם אוכלים - אפשר להוריד צ'ייסרים זולים של ערק על הבר מבלי לחשוש.

בישולים של שבת: ארוחת צהריים צמחונית זריזה

שבת בצהריים, זמן מצויין לנשנוש, ארוחה, משהו טעים, רק לשים בפה,שיהיה טעים, בזמן ששוכבים על הספה ורואים סדרות או מנקים את הבית או משהו כזה, רק שיהיה טעים, כבר אמרתי שזה צריך להיות טעים? למה לאכול אוכל לא טעים?

בכל מקרה, רכיבים:

• נקניקיות מהצומח
• פרחי ברוקולי
• זוג קישואים
• סלסלת פטריות
• שמן
• פלפל שחור גרוס

ברוקולי, פטריות שמפיניון, קישואים, נקניקיות מהצומח

הוראות הכנה: לשים על תבנית, לשים בתנור, לשים בפה.
באמת, אין פה יותר מדי מחשבה, לשים מעט שמן על הרכיבים, לפלפל, לזרוק לתנור, להוציא כשהכל משחים ומריח נהדר.

התכנון המקורי שלי היה להכין בנוסף טחינה עם שבבי קוקוס ומעט ג'ינג'ר אבל כבר לא היה לי כח לעמוד במטבח והריח של האוכל הטריף אותי.

ייתכן ואח"כ אכין איזה לזניה, יש לי חשק.
נתראה בשמחות.

כריך מהיר: נקניקיות קוקטייל מהצומח

פוסט מהיר לכריך מהיר.
הרכיבים פשוטים:

• נקניקיות קוקטייל מהצומח (טבעול)
• בגט כפרי עם דגנים (AM:PM - מבית פילסברי)
• חרדל צהוב (תלמה)
• רוטב סרירצ'ה
• רוטב וואסאבי (הלינק מוביל לתמונה גדולה ויפה של הרוטב, הוא מהמשפחה של רוטב החזרת שרובן משתמשים בו)

בגט כפרי, חרדל, סריראצ'ה, רוטב וואסאבי, זווית מחמיאה.

בחלק של ההרכבה כבר לא צריך להיות גאון.

מורחים את הרטבים כמה ואיך שבא לכם, מניחים את הנקניקיות כמו שאתם אוהבים וזהו בערך.

אחרי התמונה הבאה אני אכתוב עוד משהו ואז עוד תמונה.

בגט כפרי, חרדל, סריראצ'ה, רוטב וואסאבי, נקניקיות אפויות מהצומח.

אם שמתם לב, הנקניקיות שלי מושחמות, אפיתי אותן בתנור.

אמנם אפשר לאכול אותן גם איך שהן מגיעות מהמפעל "חיות", אבל לדעתי הן טעימות יותר אחרי צלייה קלה.

תודו שבשביל תמונות כאלה שווה לסבול פוסט מטופש על סנדוויץ'.

כריך: בגט כפרי, חרדל, סריראצ'ה, רוטב וואסאבי, נקניקיות מהצומח. הכל סגור, הכל מובן.

עם הזווית האחרונה של הכריך אפשר לסגור את הפוסט הזה. אני בטוח שהתרגשתם מספיק ליום אחד, בסה"כ תמונות יפות ורעיון טוב. 

לא ככה?

חומוס אסף למרות החום

כדי ללכת ממש רחוק ביום שרבי צריך סיבה ממש טובה.
שמואל ואני החלטנו ללכת לחומוס אסף ביום חם מאוד, אמנם לא הכי חם בשבוע אבל חם כ"כ שהצטערנו שהלכנו.
אמרנו לעצמנו שהחומוס מצדיק את ההליכה, שמזמן לא היינו שם, שזה יבוא בטוב.
בפעם האחרונה שהגענו אל חומוס אסף היה פחות מהרגיל, אירוע שגרם לנו לחשוב פעמיים אם ללכת לשם בתקופה החמה הזו של השנה, אבל הביקור הנוכחי בהחלט הצדיק את ההליכה.

פלאפל, רוטב שום פלפל, רוטב עגבניות כוסברה, כרוב חמוץ מתוק

הגענו מאוחר יחסית, מה ששיחק לטובנו. השולחנות בחוץ היו כמעט ריקים, בפנים התפנה מקום תוך פחות מדקה.
התיישבנו ובטרם החומוס הגיע (מה שקרה מהר מאוד) הניחו על השולחן את הפיתות התפוחות והטריות שמאפיינות את המקום, פלאפלים חמים (שעדיין נשארו לא משהו, פחות טובים מבעבר), רוטב שום לימון חריף, כרוב מתוק מתוק וצלוחית חדשה של רוטב על בסיס עגבניות עם מגע של כוסברה שהיה מרענן מאוד.
השירות היה מצויין, מהיר וזריז, כמובן גם חביב עד מאוד, כרגיל.

חומוס גרגרים של חומוס אסף

החומוס הגיע והוא היה מדהים, כמו החומוס של פעם, החומוס שבכל פעם שבאנו קיווינו למצוא.
חומוס סמיך, בעל טעם ייחודי, עשיר, מיוחד מאוד, שונה מכל החומוסים האחרים בסביבה.
התמוגגתי עם כל ניגוב וביס, הוא היה פשוט טוב, כ"כ כ"כ טוב.
ההליכה בשמש השתלמה.

לצד החומוס הזמנתי כהרגלי סודה, כוס גדולה מהסוג של "גזוז בטעם של פעם", בעלות של חמישה שקלים, יחד עם החומוס מחיר הארוחה הוא 27ש"ח. סביר בהחלט לאור הכמות הגדולה, השירות הטוב, הטעם המצויין והשולחן שפותחים (עם פלאפלים שלא מפסיקים לזרום ואפשר גם לקבל ריפיל לחומוס אם באמת רוצים, זו לא מדיניו כתובה אבל בכ"ז מציעים מדי פעם).
אפשר לסכם את כל הארוחה בצורה אחת בלבד: בואו, יהיה טוב.

גוצ'ה דיזינגוף

יום שישי צורב.
אישתי ואני מגיעים אל גוצ'ה ספוגים באווירה הלחה של צהרי תל אביב.
באופן מפתיע יש מספיק מקום בשביל לשבת - עם זאת לא מספיק מקום כדי להתלונן שהמסעדה ריקה. נראה כאילו העסקים טובים.

אנחנו מתיישבים במיקום סביר אם כי קרוב מדי לדלת ולעמדת השירות.
היחס הטוב חונק בעוד שלושה אנשי צוות שואלים אם אנחנו מוכנים להזמין בעוד אנחנו עוד לא הספקנו לעבור על הראשונות בתפריט.

כדי להתקרר ולפתוח את העניינים אנחנו מגרשים את המלצרית השלישית עם הזמנה של משקאות. מוחיטו הדרים בשבילי, מוחיטו רגיל בשביל החמודה.

סטולי תפוז, ליקר תפוז דם, לימון, תפוז טרי (38ש"ח)

המוחיטו הרגיל הוא רגיל, מוחיטו ההדרים מכיל דברים אחרים. האלכוהול החל לדגדג וההזמנה התגלגלה.
הזמנו שתי צלחות משותפות ומנה אחת בשבילה:
300גר' טבעות קריספי קלמארי (49ש"ח)
סלט קיסר עם שרימפס בטמפורה (55ש"ח)
סלמון חרדל, עם רוטב חרדל דיז'ון ופירה (81ש"ח)
המנות יוצאות מהר מאוד, ממש לפי הסדר שמניתי פה. אנחנו מרוצים אם כי לאט לאט נגמר המקום על השולחן הקטן המיועד לזוג. כנראה שמעצבי המקום לא ניהלו שיח עם אלו שבחרו את כלי ההגשה העצומים. שתי צלחות, שתיה קלה ושני קוקטיילים על השולחן ופתאום נופלות המלחיות והצלחות עומדות בולטות מקווי המתאר המרובעים.

טבעות קריספי קלמארי (זרועות דיונן מטוגנות בבלילה בשמן עמוק)

כמות הקלמארי לא רעה, הטבעות עצמן גדולות מאוד, הציפוי טעים וגם העלווה שתחת החתיכות (להבדיל ממקומות אחרים שאפילו הקישוט שלהם והחסה הפונקצינלית נראים רע).
האיולי שהגיע יחד עם המנה היה מצויין אפילו לשונא מיונז מושבע שכמותי. פיסת הליים תרמה מאוד לעל העסק.
הטבעות היו מעט צמיגיות אך לא באופן בלתי אכיל, משהו שגרם לי להזכר בחיוב בקלמארי אחר שאכלתי לא מזמן, הוא היה עשוי במידה המדוייקת ואף עלה פחות.

סלט קיסר עם שבבי גבינה, פיסות אנשובי, שרימפס בטמפורה וקרוטונים ממש גדולים

סלט קיסר הוא לא סתם סלט.
למרות שמדובר בסלט עם מרכיבים מעטים מאוד, מדובר במארג של כמויות, יחסים וטעמים עדינים שחייבים לשמר.
החסה הייתה קרועה למידות הנכונות - כאלה שאפשר להכניס לפה.
השרימפס היו מצויינים, פריכים, חמים מאוד ועם זאת לא פוגעים בשלמות הסלט ובטמפרטורה שלו.
רוטב הקיסר לקה בחסר - הורגש שהרכיב החסר בו הוא אנשובי. את האנשובי עצמו הניחו על הסלט עצמו בתור קישוט, פיסת פילה לי ופיסת פילה לאישה שלצידי והנה נעלם גורם הטעם בסלט הזה. גם הגבינה כמעט ולא הורגשה.
מה שכן הורגש היה הקושי של הקרוטונים שהיו כמעט בלתי לעיסים.

לא צילמנו את נתח הסלמון היפה, אבל אנחנו זורים כל חלק בו.
מהביס הראשון נשמעה בשולחן תלונה שהרוטב שכיסה את הדג היה מלוח מדי. כשאישה ששמה על כל דבר ובכל מצב ואז שמה עוד מלח אומרת שמשהו מלוח מדי - נדלקת לי נורת אזהרה.
הצוות סילק מיד את המפגע וחזר עם מנה דומה, כאשר הרוטב מונח בסירה בצד.
הישרות היה בהחלט ראוי, קשוב, אדיב ונדיב (התלונה היחידה שהייתה לי היא שהייתי צריך לבקש סריראצ'ה כמה פעמים עד שלבסוף הביאו).

באותו הזמן בשולחן לצידנו ישב זוג שהגיע לפנינו. הם הזמינו בדיוק את אותה מנת הדג, אבל שלהם לא הגיעה. הם חיכו וחיכו, ראו את הדג שלנו מגיע, חוזר למטבח,  ואז ראו גם את הדג החלופי, ושלהם עדיין לא בא.
כשהדג שלהם הגיע לבסוף - האישה פרסה חתיכה וגילתה שהוא ורוד באמצע - לא לפי טעמה.
גם אותה מיהרו לשרת ולתקן את מידת העשיה, בהחלט יחס ראוי.

על אף הפאשלות הקטנות (אלמנטים בסלט הקיסר, מרקם הקלמארי, מליחות הרוטב) הביקור לא היה מאכזב.
לגוצ'ה יצא שם של יקרנים, אך זה לא בדיוק המצב. המנות נדיבות והמחירים לא גבוהים במיוחד או שונים ממזללות המבורגרים איכותיות כאלה ואחרות. השירות הטוב והרמה הכללית פיצו על אי הדיוקים הקטנים.

אולי בפעם הבאה אספר לכם על הביקורים לדיינר של גוצ'ה, גם הוא לא רע.

פיצה האט סניף רמת גן - אכזבה רודפת אכזבה

אני לא אחד שמתלונן
אני רואה את חצי חבילת הגבינה המלאה

לכן לא כתבתי כאן, כשהזמנתי לפני שבועיים פיצה מפיצה האט רמת גן, וקיבלתי את התוספות אחת על השניה למרות שפירטתי בהזמנה "חצי תוספת א' - חצי שני, תוספת ב'" , לא כתבתי כאן על זה שלא קיבלתי לחם שום חינם שהובטח לי בתמורה לפרסום בפייסבוק וגם כמובן, לא התקשרתי לסניף בזעם, לחם שום, לא נורא.

כשאתמול, הפיצה הגיעה שרופה (אכילה עדיין, אבל כל הגבינה חומה לגמרי לגמרי, במקום לבנהנה-צהבהבה) , עדיין לא התקשרתי להתלונן, איש פשוט. אבל חבל. מאכזב מאוד כל הסיפור.

ואני לא מבקש תגובות נגד פיצה האט , אני עדיין מאוד אוהב את פיצה האט. יש לי רק משהו עכשיו נגד סניף רמת-גן.

השיבה לפיצה הברנבאל

גם משלוח וגם ארוחה במקום בערב אחד. לא רע בכלל.
איך עושים את זה? ובכן, פשוט מאוד.
1. מגיעים למקום.
2. אוכלים שני משולשים (אחד זיתים ואחד פפרוני).
3. נזכרים שיש אנשים רעבים בבית.
4. מזמינים מגש פפרוני.
5. נוסעים הביתה.
6. ממתינים לשליח.
7. מקבלים מגש פיצה חם.
8. ניצחון.

מגש פיצה משפחתית פפרוני של הברבנאל - ככה נראה ניצחון

הפיצה של הברנאל דקה, עם כמות מספקת של רוטב, והפפרוני פרוס דק כך שהוא על מעט חרוך בקצוות אבל לא שרוף, ועם זאת הוא עשוי כהלכה. ככה נמנעים מבעיות של פפרוני חי או שרוף.
לא רע בכלל.
השיקול אגב, לסחוב מגש רותח הביתה (ולתת טיפ על הדלפק) או ללכת הביתה בסבבה (ולתת טיפ לשליח) לא נראה לי כמו משהו שצריך לחשוב עליו יותר מדי, אבל משום מה אנשים לא מסכימים איתי.

משולש זיתים - פיצה הברבנאל

כשהגענו למקום היה מחסור בפיצה, זה לא רע כמו שזה נשמע, סה"כ הייתה שם קבוצה של אנשים שאכלה המון פיצה ושאר הפיצה הייתה בתנור ונשארו רק כמה משולשים. אני כאמור לקחתי משולש זיתים (שאפשר לראות אותו למעלה) ומשולש פפרוני (למטה), עליו שמתי רוטב BBQ, ממבחר הרטבים שהמקום מציע (הם מכינים אותם בעצמם והם אחלה).

פיצה פפרוני עם רוטב ברבקיו, הברבנאל, פלורנטין

רוטב הברבקיו שלהם סמיך ועשיר, מתוק ומעט מעושן. אין לי מושג איך עושים רוטב ברבקיו אבל הם עושים את זה טוב.
גם הפיצה שלהם טובה, ככה שסה"כ הכל טוב.

לסיקורים קודמים על פיצה הברבנאל:
פיצה הברבנאל
פיצה הברנבאל | פסח כשר

מייקס פלייס [Mike's Place] רמת החייל

עוד ביקור במייקס פלייס, הפעם גם אני וגם NISH בשילוב כוחות, וגם זוגתי האהובה בלב.
זה היה לאחר שיצאנו רעבים מהסרט "עלייתו של האביר האפל" (בשפת המקור זה נשמע יותר טוב: The Dark Knight Rises), אבל על החוויה הקולנועית אח"כ, קודם כל אוכל.
הנה תמונה שאמורה לשמן לכם טיפה את העיניים כדי שהטקסט יחליק טוב יותר.

צ'יזי פרייז עם בייקון, אם אתם באמת אוהבים התקפי לב בעתיד שלכם והרגשה אמריקאית על הלשון בהווה.

אני הזמנתי בערך את מה שהזמנתי בפעם הקודמת שנכנסתי אל מייקס פלייס, קערת צ'יפס מוקרמת בגבינה מותכת, עם פיסות בייקון מעל. תענוג לבלוטות הטעם, אם כי באיזשהו שלב אני מוסיף קטשופ \ חרדל \ רוטב BBQ \ מלח, כי זה נהיה טיפונת חדגוני כשמגיעים לאמצע.

NISH הזמין אצבעות גבינה ואצבעות עוף, אבל אני אשאיר לו כאן מקום לספר על זה בהמשך.

גם הוא אגב כבר כתב איזה קצרצר על מייקס פלייס.

האישה שאיתי הזמינה בוריטו עוף וגם לה אשאיר מקום לתיאור החוויה במילותיה שלה.

עם קערת המוות שלי שתיתי סיידר של סוואנה (Savanna) שלא אהבתי בעבר אבל כיום משום מה עכשיו הוא ממש טעים לי. המשקה מכיל 6% אלכוהול, והוא מוגדר כ"יבש", אולי טעמו שמזכיר מעט יין היה הסיבה לכך שהוא לא ממש התאים לי - מאחר ואני מעדיף את מתיקות.

הבקבוק אגב עלה פי שתיים וקצת ממה שהוא עולה על הבר בו אני שותה אותו בדרך כלל.

בנוסף (לפני שאני מגיע לעלייתו של האביר האפל) הייתי רוצה לציין את השירות.

הצוות היה רב והמלצריות הסתובבו כל הזמן בין השולחנות בפנים ובחוץ. עם זאת, היה קשה ליצור קשר עין, לא ניגשו אלינו לוודא שהכל בסדר עם ההזמנות, לא מיהרו לפנות אפילו כשביקשנו חשבון וגם לאף אחד לא היה איכפת שהייתה על השולחן מנה שכמעט ולא נגעו בה.

חוץ מזה היה גם צמד קאברים שהביך אותנו מדי פעם ואחד הברמנים עבר עם כוס וגייס עבורם תשלום מהיושבים בחלל.

ועכשיו לאביר האפל ולקולנוע:

משום מה לא היו טרופיות בקולנוע, זה כבר הביקור השני שלי שבו הבחנתי בכך. ייתכן ומישה עלה על זה שהמחירים של משקה הענבים היה נמוך מדי (ביחס לשאר הדברים).

הסרט עצמו היה ממש טוב, באמת, לא ציפיתי לסרט שירגש אותי כ"כ, ירתק אולם מלא אנשים למסך ויגרום לכל מי שהיה שם להפסיק לדבר מרוב מתח. כריסטופר נולאן הצדק לחלוטין עוד סרט המשך בבימויו ואפילו סלחתי על שינויים קלים בקווי הדמויות הקלאסיים של הדמויות הוותיקות.

אבל הקץ לספויירלים; כולי תקווה שבאטמן יחזור תחת שרביטו, עם הקאסטינג הנוכחי (שגנוב מעט מסרטים אחרים של נולאן), ושזה ימשיך להיות טוב כל כך.

בירת פירות קרה ביום קיץ חם

חם או סתם?

אם אתם עוקבים אחרי הבלוג (במיוחד בחודש האחרון) אז בטח שמתם לב שיש פחות פוסטים.
אם אתן קוראות נאמנות, בוודאי הזדמן לכן לקרוא תלונות שלי על כמה שקשה לעבור את הקיץ במצב צבירה אחיד, בדיוק כמו שקשה לחשוב על אוכל או על פוסטים בבלוג כשממהרים ממזגן למזגן.

בקיץ כמו בקיץ, מחפשים אסקפיזם בדברים מתוקים, קרים, או קרים ומתוקים גם יחד.
את הפתרון המשולב הזה אני מוצא מדי קיץ (וגם בחורפים) בבירות פירותיות, אבל לא פירותיות כמו ב"ניחוח עדין של תפוז וטעם אדמתי" אלא ממש פירות שלא מתביישים מאף אחד.
נכון, בירה היא משקה מריר שרבים מתעסקים בו בכובד ראש, אבל אפשר גם להינות מבירות קלילות ומתוקות, בדיוק כמו לשתות שנדי בשלל טעמים, בריזר של בקארדי בצבעים מלחיצים או אפילו סיידר תפוחים הנחשב ליותר קלאסי.

קריק (דובדבנים) בלגית, גם צוננת וגם על רקע יפה.

הראשונות שפרצו את המחסום התודעתי היו בירות קריק למיניהן, כאשר קריק הוא למעשה דובדבן והבירות הן לרוב בירות לאמביק בלגיות (בתסיסה חופשית מחיידקים המסתובבים באוויר), כך שמדובר בבירות בתוספת דובדבנים או בתוספת טעם דובדבנים. את הקריקים ניתן למצוא בחביות ובקבוקים במקומות בילוי וקניה רבים ולרוב ניתן גם לאתרן בחנויות משקאות בהן ההיציע מסוג זה אינו גדול.
ישנם סוגים אחרים בהם הפרי מזוקק יחד עם האלכוהול, לדוגמא בירות פרמבואז למיניהן, כאשר במקור המילה פרמבואז היא המילה הצרפתית לפטל. גם בירות אלה הינן בירות לאמביק. אבל תראו איך גלשנו שוב לכובד ראש בנושא שאפשר להתייחס אליו גם באופן קליל וכיפי.

הקריק שבתמונה למעלה נרכשה בסופר רנדומלי בת"א (יחד עם עוד כמה טעמים מאותה משפחה \ מבשלה). אם הבנתי נכון את הכיתוב המצומצם על העטיפה - מדובר דווקא בתוספת טעם לבירה ולאו דווקא בתהליכי בישול קסומים על רקע נופים טבעיים.

מונגוזו בטעם קוקוס, לאנשים שבאמת אוהבים לשתות דברים מתוקים.

מונגוזו היא בירה הולנדית עם סיפורים על אפריקה וכוסות פאבים שעשויים מקליפות קוקוס.
יש להם מגוון טעמים רחב שממנו טעמתי בנתיים רק את הקוקוס (הייחודי, לא מתאים לכולם) ואת הבננה המצויינת (הרבה יותר טובה מבירות בננה או לחם בננה אחרות.
בנוסף יש להם טעמים כמו מנגו, פרימיום פילזנר נקייה, אגוז דקל ותחזיקו חזק - קינואה.
מונגוזו בטעם בננה הייתה נמזגת בעבר בפאב זאייצ'יק בנחלת בנימין אך כיום ניתן להשיג אותה אך ורק בחנויות משקאות ובטיב טעם.

אני לא בטוח מה הופך פרי לפרי של תשוקה, אבל בירת הפסיפלורה הזו הייתה מצויינת.

לאחר תחקיר קצרצר גיליתי שהבירה הבלגית הקרויה פלוריס (שגם ממנה קניתי כמה טעמים) שייכת לאותה מבשלה כמו מונגוזו (Huyghe Brewery) שבין היתר אחראית גם לסדרת ה-Delirium. רע זה לא יכול להיות.

בשלב הזה בכתיבת הפוסט משהו התעוות לי בפונטים וזה ממש עיצבן  אותי.

אולי בשלב הזה הייתי צריך טיפה אלכוהול מתוק, לשכוח את הצרות.

בירת אפרסק בלגי מצוי.

בירת האפרסק הזו היא מהסדרה של הבירה מהתמונה הראשונה. היא הייתה עדינה יותר, מאוד מוצלחת, עם טעם שרץ על הגבול בין מלאכותי לטבעי.
עם עליית המחירים הנוכחית לא ברור עד כמה שווה להתאמץ בשביל טעם של אפרסק, אולי במקום בירה עדיף לעבור לנקטרים למיניהם או אפילו שנאפס, ככה נהנים מחוויה אלכוהולית, טעמים וסובלים אך ורק מהעלייה במע"מ מבלי לצאת מופסדים כפליים בגלל העליה במחירי הבירה.

Floris Framboise מבית Brouwerij Huyghe

והנה בירת פטל בלגית, גם היא של פלוריס. היא הייתה קלילה ומעודנת מאוד, טעם פטל אמיתי ולא מתוק מדי. 

זה הזמן המושלם לדבר מעט על עליית מחירי הבירה.

אם בירה היא הסחת הדעת בסופו של יום בעבור פועל פשוט, האם זה הגיוני שדווקא מחירה יעלה כאילו הייתה קוויאר ביבוא אישי?

מה זה אומר על האנשים שנבחרו לנהל אותנו, האם הם לא מבינים שהבירה בדיוק כמו העלאות גורפות אחרות תפגע קודם כל במי שאין לו?

זה בהחלט חומר למחשבה עד הבחירות הבאות.

הבקבוקים בתמונות היו בתמחור של 13-15ש"ח. אין לי מושג כמה הן עולות עכשיו, בטח מיליונים.