גוצ'ה דיזינגוף

יום שישי צורב.
אישתי ואני מגיעים אל גוצ'ה ספוגים באווירה הלחה של צהרי תל אביב.
באופן מפתיע יש מספיק מקום בשביל לשבת - עם זאת לא מספיק מקום כדי להתלונן שהמסעדה ריקה. נראה כאילו העסקים טובים.

אנחנו מתיישבים במיקום סביר אם כי קרוב מדי לדלת ולעמדת השירות.
היחס הטוב חונק בעוד שלושה אנשי צוות שואלים אם אנחנו מוכנים להזמין בעוד אנחנו עוד לא הספקנו לעבור על הראשונות בתפריט.

כדי להתקרר ולפתוח את העניינים אנחנו מגרשים את המלצרית השלישית עם הזמנה של משקאות. מוחיטו הדרים בשבילי, מוחיטו רגיל בשביל החמודה.

סטולי תפוז, ליקר תפוז דם, לימון, תפוז טרי (38ש"ח)

המוחיטו הרגיל הוא רגיל, מוחיטו ההדרים מכיל דברים אחרים. האלכוהול החל לדגדג וההזמנה התגלגלה.
הזמנו שתי צלחות משותפות ומנה אחת בשבילה:
300גר' טבעות קריספי קלמארי (49ש"ח)
סלט קיסר עם שרימפס בטמפורה (55ש"ח)
סלמון חרדל, עם רוטב חרדל דיז'ון ופירה (81ש"ח)
המנות יוצאות מהר מאוד, ממש לפי הסדר שמניתי פה. אנחנו מרוצים אם כי לאט לאט נגמר המקום על השולחן הקטן המיועד לזוג. כנראה שמעצבי המקום לא ניהלו שיח עם אלו שבחרו את כלי ההגשה העצומים. שתי צלחות, שתיה קלה ושני קוקטיילים על השולחן ופתאום נופלות המלחיות והצלחות עומדות בולטות מקווי המתאר המרובעים.

טבעות קריספי קלמארי (זרועות דיונן מטוגנות בבלילה בשמן עמוק)

כמות הקלמארי לא רעה, הטבעות עצמן גדולות מאוד, הציפוי טעים וגם העלווה שתחת החתיכות (להבדיל ממקומות אחרים שאפילו הקישוט שלהם והחסה הפונקצינלית נראים רע).
האיולי שהגיע יחד עם המנה היה מצויין אפילו לשונא מיונז מושבע שכמותי. פיסת הליים תרמה מאוד לעל העסק.
הטבעות היו מעט צמיגיות אך לא באופן בלתי אכיל, משהו שגרם לי להזכר בחיוב בקלמארי אחר שאכלתי לא מזמן, הוא היה עשוי במידה המדוייקת ואף עלה פחות.

סלט קיסר עם שבבי גבינה, פיסות אנשובי, שרימפס בטמפורה וקרוטונים ממש גדולים

סלט קיסר הוא לא סתם סלט.
למרות שמדובר בסלט עם מרכיבים מעטים מאוד, מדובר במארג של כמויות, יחסים וטעמים עדינים שחייבים לשמר.
החסה הייתה קרועה למידות הנכונות - כאלה שאפשר להכניס לפה.
השרימפס היו מצויינים, פריכים, חמים מאוד ועם זאת לא פוגעים בשלמות הסלט ובטמפרטורה שלו.
רוטב הקיסר לקה בחסר - הורגש שהרכיב החסר בו הוא אנשובי. את האנשובי עצמו הניחו על הסלט עצמו בתור קישוט, פיסת פילה לי ופיסת פילה לאישה שלצידי והנה נעלם גורם הטעם בסלט הזה. גם הגבינה כמעט ולא הורגשה.
מה שכן הורגש היה הקושי של הקרוטונים שהיו כמעט בלתי לעיסים.

לא צילמנו את נתח הסלמון היפה, אבל אנחנו זורים כל חלק בו.
מהביס הראשון נשמעה בשולחן תלונה שהרוטב שכיסה את הדג היה מלוח מדי. כשאישה ששמה על כל דבר ובכל מצב ואז שמה עוד מלח אומרת שמשהו מלוח מדי - נדלקת לי נורת אזהרה.
הצוות סילק מיד את המפגע וחזר עם מנה דומה, כאשר הרוטב מונח בסירה בצד.
הישרות היה בהחלט ראוי, קשוב, אדיב ונדיב (התלונה היחידה שהייתה לי היא שהייתי צריך לבקש סריראצ'ה כמה פעמים עד שלבסוף הביאו).

באותו הזמן בשולחן לצידנו ישב זוג שהגיע לפנינו. הם הזמינו בדיוק את אותה מנת הדג, אבל שלהם לא הגיעה. הם חיכו וחיכו, ראו את הדג שלנו מגיע, חוזר למטבח,  ואז ראו גם את הדג החלופי, ושלהם עדיין לא בא.
כשהדג שלהם הגיע לבסוף - האישה פרסה חתיכה וגילתה שהוא ורוד באמצע - לא לפי טעמה.
גם אותה מיהרו לשרת ולתקן את מידת העשיה, בהחלט יחס ראוי.

על אף הפאשלות הקטנות (אלמנטים בסלט הקיסר, מרקם הקלמארי, מליחות הרוטב) הביקור לא היה מאכזב.
לגוצ'ה יצא שם של יקרנים, אך זה לא בדיוק המצב. המנות נדיבות והמחירים לא גבוהים במיוחד או שונים ממזללות המבורגרים איכותיות כאלה ואחרות. השירות הטוב והרמה הכללית פיצו על אי הדיוקים הקטנים.

אולי בפעם הבאה אספר לכם על הביקורים לדיינר של גוצ'ה, גם הוא לא רע.