אבו אדהם | בגלל שאתם אוהבים

אתמול פירסמתי תמונה של מנה מאבו-אדהם והלייקים זרמו כמו מים.
הבנתי שאתם אוהבים תמונות של חומוס ושאתן אוהבות את הפול והגרגיר, ולכן היום אקדיש את הזמן לחיפוש תמונות טובות של אבו אדהם שצילמתי בתקופה האחרונה ואעלה אותן לאתר בהוד והדר.

בתמונה: מנה חומוס פול עם גרגירים וטחינה, אגם של שמן זית איכותי, פטרוזיליה טריה, כמון ופפריקה.
תענוג בכל ניגוב.

קפה מונטיפיורי | פיצה רעה

ארוחת צהריים בקפה מונטיפיורי שבתל אביב הפכה לסיוט כאשר קיבלתי פיצה ממש יפה שהבצק שלה לא היה אפוי במרכזו.
לאחר בקשה והסבר החזירו אותה אל התנור, משם היא חזרה טיפה יותר שרופה מבחוץ אבל עדיין כמעט נוזלית.
החוויה הייתה דומה לכל הסועדים, וכולנו ישבנו וחיכינו שוב ושוב לאותו חימום נכסף שיאפה את הפיצה עד סופה האכיל.

פי בריבוע ירושלים | P2

באתי לבקר את עיר הבירה ביחד עם אחת מכותבות בלוג מכובד זה.
לצהריים רצינו משהו נחמד, אז היא לקחה אותי אל פיצה פי בריבוע שהייתה לא רחוקה.
על המגש ביקשנו פטריות ובייקון.
את העגבניות הם סיפקו לבד - מסתבר שהם שמים עגבניות כברירת מחדל, תמיד תמיד. גם את עלי הבזיליקום הם שמים בפרגון. כנראה שבירושלים הם נדיבים עם הפיצה, לא כמו בשאר חלקי הארץ.

הפיצה הייתה מצויינת דרך אגב.

פיצה מרגשת עם בייקון ופפרוני - העגבניה והבזיליקום קומפלימנטריים

אבו אדהם קרליבך | חומוס פול עם גרגירים וטחינה

לא צריך להכביר במילים, תראו את התמונה ותתמוגגו.

חומוס, פול, טחינה, גרגירים, כמון, פפריקה, פטרוזיליה, שמן זית.

באמת שזו מנה שעושה תענוג גדול בתוך הפה והבטן.
אם בא לכם לראות עוד - נסו כאן: אבו אדהם בשבת.

בריא בא | פסטה טבעונית בהפתעה

בריא בא הוא אחד ממקומות הסלטים \ סנדוויצ'ים שנסגרים אחרי ארוחת הצהריים.
מבחר מנות, סרט נע של אנשים, הרבה קופסאות פלסטיק של בני אדם שאוכלים במשרד שלהם סלט מול המחשב.
לא בהכרח מקום רע, במיוחד אם אתם בקטע של סלט עצום מפוצץ בכל טוב.
אני אישית לא אוהב, כי בשעות בהן אני אוכל - כל הירקות כבר מעורבבים ויש חתיכות של בצל מסתתרות בין כל ירק אפשרי.

לא היה שום דבר שרציתי, למעשה גם הירקות די אזלו, הסלטים היו במצב בו כל הרכיבים היו מפוזרים בקונטיינר אחד של השני. ברגע של יאוש לקחתי פסטה ברוטב עגבניות וביקשתי להוסיף לתוכה טופו. כשהמנה הגיעה גיליתי שאין פרמז'ן כי המקום בדיוק קיבל כשרות בשרית. לאחר מחשבה קצרה הוספתי לפסטה קרוטונים, הם היו קראנצ'יים ומתובלים וסוג של הצילו את האסון שהתרחש בצלחת. הפסטה כמובן הייתה מבושלת יתר על המידה.
ארוחת צהריים שמח!  

תגובות יפות שקיבלנו באינסטגרם:

* אפילו אתה צריך לדעת שיש דברים שלא מכניסים לבטן!  

* הבטן זה לא פח זבל.כדי לחשוב פעמים לפני שמחניסים משהו לפה.

טיפו בר מסעדה | חולון של אכזבות

חבר יקר (שהוא כמו אח) המליץ לבקר בטיפו.
אותו חבר גם כותב באן בבלוג אבל מחמת הצניעות לא אסגיר את זהותו.
הלכנו. להלן הפרטים.

קרפצ'יו סינטה כבושה במלח גס, עם שמן זית. מנה ראשונה מאכזבת עם בשר שנרצח בפעם השניה וטעמו נהרס עד תפלות עם הרגשה של יישון הגובל בחוסר טריות. למרבה הצער גם שמן הזית לא היה איכותי במיוחד והטביע את המנה, ולפיסות התפוח היו טעם וריח של בצל. בתפריט אגב היה כתוב קרפצ'ו וזה שיעשע אותי יותר מכמה שזה מצחיק באמת.

ניוקי עזים:
ניוקי תוצרת בית, במילוי גבינת עזים ברוטב חמאת פורטובלו.
העזים כמובן במקור. בפועל זה היה ניוקי גבינתי, חביב אך לא יותר, עם כמה פיסות פטריה, בתוך שלולית חמאה אינסופית. הוא היה יבש מאוד באזורים מסויימים ורטוב להחריד באחרים.  

רביולי בטטות אפויות: פסטה במילוי בטטות אפויות בחמאה ועלי מרווה.

גם כאן שלולית החמאה הייתה קצת מוגזמת, ואילו הרביולי שהיו קצת מיובשים מלמעה העלו חשד לחימום במיקרוגל.

הרביולי למעשה היו ממש טעימים, מילוי של בטטה רכה בטעם מדוייק וכמעט נקי, אם כי המסביב הקשה מעט על ההנאה.

בנוסף להכל השירות היה מאוד איטי, ולא במובן הרגיל אלא עם מלצריות שהולכות ממש ממש ממש ממש ממש לאט, מוזר לחלוטין. דבר נוסף שקצת הרס היה שהשירותים במקום משותפים עם שאר הבניין והרגישו כמו התחנה המרכזית בכל המובנים האפשריים. 

בנוסף לחוויה שלנו, גולשת בפיד האינסטגרם של הבלוג ציינה:

אכלתי אצלהם "המבורגר וול דאן" שהיה נע מבפנים עם טעם לוואי מזעזע. זוועה 

פיצה פיליפ בשבת בצהריים

לפעמים כשמתעוררים בבוקר, במיוחד בשבת, בא להתפנק.
זרמנו עם זה והגענו אל פיצה פיליפ, אשר היו עמוסים בלקוחות בולסים ומגרגרים.
גם עם זה זרמנו.

פיצה אישית עם בייקון, ארוגולה, גבינת צאן, רוטב בלסמי מצומצם והרבה תאורה טובה.

הפיצות נראו נהדר, היו טעימות להפליא, והצטלמו היטב עם תאורה של יום חורף חמים.
השירות היה סביר אם כי ידידותי.
הייתה הרגשה של חביבות באוויר, גם של הרחוב וגם של פיצה פיליפ, אולי זה משהו שקורה בשבתות יפות.

פיצה משפתית עם בטטה, חצילים קלויים, פלפל קלוי ופיסות מוצרלה מושלמת.

בצירוף: קפה שחור, סודה, קולה זירו + אפוגטו, גלידת וניל בספל אספרסו.
ארוחה נהדרת לשלושה רעבים.
אחרי זה עושנו כמה סיגריות והלכנו הביתה  לישון.

פיליפ: בייקון, חצילים וגבינה לפנים

ביקור בפיצה פיליפ הוא חוויה שתמיד כיף לחזור אליה.

למרות שיש מבחר רב - אני לרוב הולך על פיצה עם בייקון בשילוב כלשהו, אם כי כל כמה זמן אני בוחר להתנסות בטעמים שלא ניסיתי, ובאמת שיש המון אפשרויות.

האם הייתם במקום?

נשמח אם תספרו לנו מה דעתכם עליו או על כל סיקור אחר שלנו שקראתם.

תקציר:
תמחור - הוגן בתמורה לאיכות המוצר ולפיצות שף אחרות
אווירה - קלילה
עיצוב - מגניב מאוד
ניקיון - ניכר (אם כי לא רצוי לשבת על הבר כי לא כל אחד רוצה לראות איך עושים לו את הפיצה עם הידיים)
שירות - תלוי על מי נופלים

רובן | כוחו של קורנביף

ביום שלישי יצאנו הבולס ואני לחגוג לחבר טוב שלנו את יום הולדתו.

אמנם לחבר כבר היו תוכנית עם בת זוגתו - אבל זה לא ממש הרתיע אותנו.

הופענו ללא הזמנה במקום עבודתו וגררנו אותו לסיבוב אלכוהול ברחוב הארבעה.

לאחר ששני מקומות שתכננו עליהם היו סגורים, נפל פור והתיישבנו לשתות בBBB. אמנם מדובר בהמבורגריה על גבול הדיינר, אבל יש להם בר לא רע, עם מחירים טובים וקוקטיילים עוד יותר טובים (אבל זה כבר בפוסט אחר).

הנקודה של הפוסט הזה היא האחרי - כשחשבנו לאן ללכת וסגרנו על רובן.

קורנביף, חרדל, רוטב חזרת, חסה, עגבניה, חרדל, לחם לבן.

זה היה קסום, כל האזור של הארבעה \ סינמטק  \ אבן גבירול שוצף-קוצף במסעדות, ועם זאת ההחלטה הייתה כה פשוטה. בלי להתאמץ ידענו איפה למצוא את השירות החייכני והחביב ביותר, את הכריך העסיסי והטעים בכל האזור, את הבריזה של המרפסת ואת השקט היחסי שכ"כ חסר במסעדות בימינו, להכנס, לשמוע מעט מוזיקת רקע ולא יותר מזה, בלי צרחות של ילדים, זעקות של לקוחות ורעש אינסופי של מטבח.

אני לא יודע מה עוד אפשר לכתוב על רובן, אז הנה מקבץ פוסטים קודמים עליהם:

רובן: טוב מראה עיניים

רובן והתוספות \ שונא עופות יחיה

רובן \ צהריים במשרד

רובן: מכתב אהבה

לקריאת פוסט זה באנגלית הקליקו כאן

פיצה נקניקים | פרסקו, חיפה

בחמישי האחרון הגעתי עם חברים לחיפה.

חלפנו בדרך באזור השווארמות, המקום הקסום הזה בו כל חנות היא שווארמיה וכל אחת נראית טובה מהשניה - אבל היעד שלנו היה טיפה מרוחק משם והיינו עסוקים, כך שהקסם לא קרה, לא נאכלות שווארמות באותו ערב.

כשהתפנו לנו כמה רגעים פשוט צעדנו אל הלא-נודע בחיפוש אחרי משהו לנשנש.

הגענו לפיצריה פתוחה שנראתה ריקה, במקררי השתיה לא הייתה שתיה (היו שם מגשי פיצה בהמתנה לגורלם).

החברים הצמחוניים הזמינו פטריות וזיתים, ואילו אני שרציתי לטעום מוות של חיות על שפתיי - הזמתני פיצה עם נקניקים: בייקון, האם וגם פפרוני.

פיצה אישית עם פפרוני, בייקון והאם.

הפיצה הייתה פשוטה, מעט שמנונית, עם זכר בלבד של רוטב עגבניות, ועם זאת השומניות של הבשרים הרטיבה אותה בדיוק למידת העסיסיות הנכונה.

זו הייתה פיציה בסיסית עם טוויסט מיוחד, עם בשרים טעימים יותר מדומיהם שאכלתי בתל אביב, בפיצריות יומרניות.

בסה"כ חוויה מאוד מאוד נעימה.

פרסקו היו בהחלט פתרון לא רע לקבוצה של רעבים עם תקציב מוגבל יחסית.

מחיר: 38ש"ח

מקום: מעוצב, מסודר ונקי

יחס: אדיב ושירותי

שיפור: צריכים יותר שתיה במקרר

גזר דין: בהחלט הייתי אוכל את הפיצה הזו שוב

הקליקו כאן בכדי לקרוא פוסט זה באנגלית