הדחף הראשוני שלי אחרי חוויית אמש הוא פשוט לקלל. אני לא אעשה זאת כדי לא לזלזל בכובד הראש של הבלוג הזה, ברצינות בה אנחנו סופרים כל מילה ומתארים כל ביס.
אין ספק, זו הייתה חוויה רעה מאוד, כזו שלא מגיע לשום לקוח לחוות.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שאני ושאר כותבי הבלוג אכלנו ברק בשר, למעשה זו הייתה הפעם השמינית או התשיעית שלנו בפסטיבל, וגם היינו במקום בתור סועדים רגילים ביום רגיל - לא פעם.
החוויות לפעמים היו טובות מאוד, לפעמים פחות חיוביות, אבל בכישלון בסדר הגודל של אמש עוד לא נתקלנו.
הכתבה הזו הולכת להיות ארוכה, ואני אנסה לתאר את כל מהלך הערב, ככה שלא תפספסו שום שלב באסון האישי שחווינו.
אם מישהו מקוראי הכתבה נעלב, אנא ראו את העמוד שלנו "
לציבור הנפגעים".
למי שלא מכיר, פסטיבל הבשר של רשת מסעדות רק בשר הוא אירוע של "אכול כפי יכולתך" במחיר של 160ש"ח (הנחה של עשרים ש"ח לחברי מועדון), בו המלצרים יוצאים בסבבים עם מגשים עמוסי בשר, והסועדים יושבים וצוהלים לצלילי מוזיקה הבוקעת ממערכת הבידור הנעימה. החלל של המסעדה מרווח, גבוה ונעים (קשתות פנימיות של אבן עתיקה, כמו ביפו), המוזיקה לא רעה, ויש שמחה באוויר.
יש מנות ראשונות בדמות צ'ילי עם שעועית, קרפצ'יו (לעיתים מוחלף בנתח כבוש), לחם, סלט, וצ'יפס על השולחן. כל אלה מתמלאים לפי בקשה וגם ללא בקשה לפעמים. ניתן לשתות יין ובירה באופן חופשי, וגם תפוזים \ אשכוליות \ מים.
הבשר שבא לבקר בשולחן הוא נתחי סינטה, אנטריקוט, קציצות, צ'וריסו, פיקאניה (או פיקיניה, תלוי את מי אתם שואלים) ואסאדו.
בסיום הארוחה יש שלושה סוגי קינוחים.
מנהל הסניף שמח נורא והכריז בגאון שהמסעדה שאמורה להכיל עד 80 סועדים מכילה 110. זה היה הסבב הראשון מבין שניים, אליו הגענו בשש וחצי. ההיגיון הבריא בצירוף לחשבון פשוט אומר ששלושים סועדים נוספו על אותה כמות האוכל, והמזון הגיע בהתאם, בלחץ.
המחסור הוא משהו שהורגש מאוד במהלך השהות שלנו, אפילו אמרנו זאת למנהל הסניף, והוא התבדח, אמר שיגיד "להם" להביא לנו אוכל; וכמובן שהחלק הזכור לכולנו מהערב היה החלק בו הוא נגע לי בבטן כדי להתבדח על רמת השובע שלי.
אני התבדחתי בחזרה על הטרדה מינית, והוא התרחק במהרה. לא ציינתי זאת עד כה, המנהל היה מבושם מיין ושמח מהפרנסה הטובה. זה לא חשוב מה הסיבות, העיקר שמישהו שמח.
אני לא יודע מה היה החלק הגרוע יותר בביקור.
אולי זו הייתה העובדה שבמשך ארבעים דקות איש לא ניגש אלינו, וכשניגשו זה היה כדי לקחת מהר משהו מהשולחן - ואגב לא להחזיר. באיזשהו שלב נעלמו הקנקנים ולא הוחלפו בחדשים, נעמו כלי הצ'יפס ולא חזרו, ואפילו שכל אחד מאיתנו ביקש קרפצ'יו כמה וכמה פעמים - ראינו אותו רק פעם אחת, בצלחת קטנה המיועדת לכמה וכמה סועדים.
זאת לא להגיד שלא ראינו מלבד קרפצ'יו אחד מתחילת הערב, רק שבמהלכו פשוט הפסיקו להתייחס לבקשות שלנו.
לא כך זכרנו את הביקורים האחרים שלנו שהיו הרבה יותר נהנתניים ומשביעים.
אולי החלק הרע בסעודה היה דווקא היחס של המלצרים שלפעמים פשוט חלפו על פנינו, בין אם זה היה עם האוכל או סתם בידיים ריקות, שלא רק שלא התייחסו, התעלמו ולא הביאו את אשר ביקשנו, אלא גם התחצפו בשלבים שונים, הרימו עלינו את הקול, והפגינו גם יחס וגם דיבור מזלזלים.
לא ייתכן ששני מלצרים שונים יצעקו על סועדים במסעדה על העובדה שהם מלינים על מחסור בשירות.
לא ייתכן גם שכשמעירים למלצר שקבוצה זהה לשלנו קיבלה ארבעה קינוחים ואילו אנחנו קיבלנו רק אחד - המלצר ינזוף בנו שאנחנו כנראה לא מכירים את הקונספט של הארוחה, שאנחנו אשמים שלא הלכנו לשולחן של אלו שקיבלו הרבה וחלקנו את הקינוח שלהם עמם.
הטיפ אגב היה בהתאם.
הכשלונות הקטנים של הערב היו גם האסאדו, שהרוטב שלו הוחלף במשהו דומה (אבל לא באמת קרוב בטעם), שמנוני עד גועל. נתחי האסאדו עצמם היו רטובים ושומניים מדי (אפילו ביחס לאסאדו רגיל שהוא שומני די והותר), השומן לא קיבל את הזיגוג הראוי, והבשר היה עשוי במידה הלא נכונה.
לא ראינו כלי של קטשופ כל הערב, למרות שביקשנו, הרי צריך לטבול את הצ'יפס במשהו, ורוטב האסאדו היה פשוט שמן אדמדם ולא המחית הפיקנטית שמגיעה בד"כ.
מהנתחים הבודדים שהגיעו לשולחן בזמן הסעודה היו כמה שלא היו מוכנים כלל, אפילו לא בקטע של בלו רר, אלא פשוט לא מוכנים. היו גם כמה גושים לא לעיסים, ונתח סינטה אחד שזכור במיוחד בגלל שירקתי אותו מהפה. הנתח המדובר היה כנראה מקולקל, כי לשום נתח בשר, לא משנה איך מכינים אותו - לא אמור להיות טעם רע כ"כ.
על הצד הטוב, היו הרבה נתחים טובים, היו המון אנשים שנהנו, ובשלב מאוחר מאוד - אחרי המלצרים הלא נעימים ואחרי ששוחחנו פעמיים עם מנהל המקום - התחילו להביא לנו את הבשרים האחרונים - אלה שאמורים לוודא שאתה הולך משם מהר. עוד צד רע אגב - בגלל כמות האנשים הגדולה מהרגיל - הובאו מבחוץ כיסאות נוספים ועל הדרך הם כולם השתפשפו בסועדים היושבים, כי להזהר זה כנראה קשה מדי.
קורה שיש למסעדה ימים רעים, וזה היה יום רע מאוד.
אני מוכן לקבל כשל אחד, שניים, שלושה, אבל זה היה רצף של טעויות קשות שהשאירו אותנו לא מרוצים, רעבים (רוב הערב) וכעוסים. אחרי שהיינו ברצף כמעט ברוב פסטיבלי הבשר מאז שהקונספט נוסד - הרגשנו שאולי הגיע הזמן לעבור למקום אחר, או לתת להם כמה חודשים להרגע.
לטובתם, רצוי שיסננו את המלצרים שלהם טוב יותר. הצוות הותיק יותר תיפקד נהדר תחת הלחץ, הם היו טובים בדיוק כמו בפעם הראשונה שלנו בפסטיבל, אדיבים וחייכנים (עם עייפות בעיניים), ממהרים לרצות.
המלצר הוא לא העבד שלי, הוא אדם שאני מגיע אל מקום עבודתו, ואני אכבד אותו בתנאי שיכבד אותי כלקוח. זה משהו שחלק מהצוות כנראה לא הבין עדיין.
יצאנו מהמקום והלכנו לשבת בקפה \ פאב באזור.
אני שתיתי בקלות חצי ליטר בירה, דבר שלא הייתי מסוגל לעשות אם הייתי אוכל כפי יכולתי. האמת היא שלא התקרבתי ליכולת שלי, או אפילו לרמת השובע (או שביעות הרצון) איתה יצאתי בפעמים אחרות מהפסטיבל, אפילו בפעמים ה"רעות".
כל הנ"ל הוא לא ע"מ לקטול אלא כדי לעזור לשפר את החוויה של מי שיבוא בתקופה שאני אדיר את רגלי מהמקום הזה.
אני מקווה שמישהו יקרא את הטקסט ויעביר אותו הלאה מתוך הבנה ששירות גרוע וסיפוק של חוויה גרועה לצרכן עלולה להגמר בחרושת שמועות על איכות המוצר, ושעדיף להשקיע עוד טיפה מאמץ ומחשבה ואפילו תדרוך לצוות כדי לא להגיע למצב בו קבוצת אנשים עוזבת מקום עם תחושה לא נעימה בעליל.
נ.ב.
נתתי לאנשים נוספים שהיו איתי באירוע לקרוא את הביקורת שלי. הרגיעו אותי, ייעצו לי לסנן חלק מהדברים, ומהרושם המשולב של כולנו העלנו את הגרסא הכי אמיתית של אמש, שהיא אמיתית לכל המשתתפים ולא רק כפי שנשארה ברשמיו של אחד מהם.
נ.ב.ב.
כפי שניתן לראות בתמונות - הבולס קיבל לקראת הסוף ערימה של קציצות מהאחרונות שנותרו לסבב שלנו, זה אחרי שהוא ביקש אותן כמה פעמים מכמה מלצרים ובסוף מלצרית אחת מקסימה החליטה לפנק ואפילו חזרה כמה פעמים לוודא שהוא הצליח לסיים הכל.
 |
| עצוב בפה ובלב |
 |
| צלחת האוכל ריקה, צלחת האשפה מפוצצת |
 |
| עצוב בצלחת |
 |
| ערימות של דברים לא אכילים |
 |
| הסכו"ם הבודד ממתין לאוכל |
 |
| עצמות ושאר דברים לא לעיסים |
 |
| קציצות חשוכות |
 |
| ערימות בוהקות של קציצות פושרות |
 |
| סחלה של בשר |
 |
| אנשים מתוסכלים אוכלים קינוח |
 |
| בירה פירותית בקפה קארדו |
