דיקסי - אוכל טוב, שירות קלוקל מאוד

במסגרת הזמן הפנוי הרב שיש לנו כרגע בחופשת הפסח, האדם הפשוט צריך למצוא אטרקציות ומקומות בילוי.
אם יש לך ילדים זה קל - הולכים למקום בו הם יוציאו כמה שיותר אנרגיות, ויעזבו אותך בשקט.
במידה ולא, יש זמן לחפש מסעדות בת"א, ואחת הטובות שבן היא הדיקסי.
הדיקסי, למי שלא מכיר, נמצא בבעלותו של השף הסחבק חיים כהן, וידוע בעיקר בהתמחותו במנת כנפי העוף.
אני אישית פחות אוהב את החלק הזה בעוף, אבל מאוד אוהב את ההמבורגר שלהם (שנקרא ביפבורגר)
לדעתי הביפבורגר עוקף בסיבוב את הארטבורגר של מוזס, והיחיד שמשתווה לו הוא הנורמה ג'ין של הבלאק.

עם פנטוזים על ביפבורגר של 250 גרם בתוספת גבינת גאודה, התקשרנו להזמין מקום - אפרופו מקום, זה המקום לציין שלצערי אין תמונות מהאירוע כי לא תכננתי את הביקורת מראש, אבל אני אנסה לכתוב קרוב ל1000 מילים במקום.

אחד הדברים שאני אוהב בדיקסי הוא הבוטים האפלים עם האור האדום, שמוסיפים לתחושת הפרטיות והבילוי באופן כללי. ביקשתי אחד כזה בהזמנה - אמרו לי שיציינו את זה, וינסו ללכת לקראתי.

הגענו למסעדה קצת לפני הזמן - נאלצנו לחכות כ20 דקות בחוץ לפינוי המקום המיוחל שלנו, תוך כדי שאנו צופים
במספר אנשים שלא הזמינו מקום נכנסים ונעלמים בחלל החשוך. לאחר המתנה לא קצרה כאמור, הוכנסנו למסעדה.

אם חשבנו שיש איזשהו סיכוי שההמתנה הארוכה הייתה לטובת איזה תא פרטי, התבדינו מהר מאוד.
לטעמי הושבנו באחד המקומות הגרועים במסעדה, אם לא הגרוע בהם - השולחן הראשון במסדרון הכניסה למסעדה - המקום שהוא הכי הפוך לתא פרטי, המקום בו אתה זוכה לראות כל זוג שנכנס ויוצא מהמסעדה.

התיישבנו והזמנו - אני את מנת הביפבורגר בה חשקתי עוד מהבית, וזוגתי שתחיה הזמינה את סלט הקיסר שלהם.
לאחר המתנה של 20 דקות הגיעו המנות המיועדות.
לי לא היו תלונות - ההמבורגר בא לעבודה - עסיסי, עם שכבת גבינה לכל אורכו, בלחמניה מתוקה כמו דבש.
הביס הראשון של ההמבורגר הזה הוא אחד הטובים שיש.
חבל שאי אפשר להגיד אותו דבר על מנת סלט הקיסר - המנה הגיעה להפתעתנו ללא חלק מהותי - נתחי העוף שבה.

ניסינו לקרוא פעמיים למלצרית שלנו והיא לא הגיבה. לאחר מספר שניות, מנהל המשמרת, שהבחין במצוקה בא לעזרתנו ושאל אם יש איזושהי בעיה. הסברנו לו על המחסור בעוף, והוא אמר שכנראה התבלבלו בין מנת סלט הקיסר של הראשונות, שהיא ללא עוף, ומנת סלט הקיסר של העיקריות שהיא עם עוף. לטעמי מדובר בפאשלה של המלצרית שאמורה להכיר את התפריט של המסעדה, ובמידה ויש 2 מנות דומות, לוודא אילו מהן הלקוח רוצה. כפי שלימדו אותנו בצבא - אם יש ספק אין ספק.

בכל מקרה, מנהל המשמרת הציע להחליף את המנה, אבל זוגתי לא רצתה לחכות עוד 20 דקות, ע"מ שיביאו את המנה עם העוף, ולכן החליטה לוותר.
כנראה שהמנהל העיר למלצרית, כי תפריט הקינוחים נזרק על ידה לשולחננו תוך כדי שהיא עוברת, בלי להסתכל כלל על השולחן.

לא היה לנו חשק להישאר בעקבות רצף האירועים שקרה, והזמנו חשבון.
רק כדי להבהיר - אירועי השירות הבעייתי שקרו יכולים לקרות בכל מקום.
לפעמים אתה יכול לחכות בתור קצת אם המקום עמוס, מישהו צריך לשבת במקום הגרוע במסעדה, לפעמים המלצרית לא מקצועית, אבל כל רצף האירועים האלה, יחס עם אדישות מוחלטת של כל הצוות שם, שלא העלה על דל שפתיו את המילים "סליחה" או "אנחנו מתנצלים" חרה לנו מאוד.

לאחר קבלת החשבון ביקשתי לשוחח עם מנהל המשמרת, ופרטתי בפניו את הנקודות שהעליתי בפוסט הזה על השירות, שפגמו לנו בהנאה. המנהל כאילו נותר המום, ופלט איזה "טוב". הוא פשוט לקח את כרטיס האשראי יחד עם החשבון והלך.

שוב לשם הבהרה, לא ציפינו לשום פיצוי חומרי בדמות איזשהו קינוח או הנחה בחשבון, אבל כן ציפינו שלפחות מישהו מנותני השירות בערב הזה (המארחת, המלצרית, מנהל המשמרת) יבין לליבו של לקוח לא מרוצה, ויתאמץ מעט (או הרבה יותר) ולו רק בשביל השם\רמת המחירים של המקום.

נראה לי שבפעם הבאה נלך על ההמבורגר השני שציינתי בפוסט - הנורמה ג'ין בבלאק - שם יודעים לתת שירות.

סאלם בומביי | פתוחים בחג

התמונה הנהדרת שמתלווה לכתבה זו אמנם צולמה לפני שבוע, אבל סאלאם בומביי פתוחים בחול המועד (היום רבירי - ומחר, למשל) ככה שאפשר לבוא להתענג על כל הדברים האהובים.

יש מצב שאפילו נתראה שם, אבל אתם לא תזהו אותי כי אני אהיה עם כובע.

סתם, אין לי כרגע כובע, אבל רוב הסיכויים שאנחנו פשוט לא מכירים.

בתמונה הנהדרת אתם יכולים לראות עוף בקארי, עוף טיקה ועוף מסאלה, עם אפונה, קישואים, ירקות חריפים, כרובית בקוקוס וקרקר פאפאדום. במרכז יש אורז נהדר, מעליו דאל ומעליו עדשים.
בצד מבצבצת קערית צ'אטני קוקוס ליד פחית ספרייט.
אלה הם החיים הנהדרים.

אם אתם אוכלים כשר בחג אז סליחה מראש ותיזהרו מהמרור.
אבל בלי רגשות אשמה, אנחנו אוהבים את כולם ושכל אחד יאכל החג הזה את מה שבא לו, כי חירות והכל.

פוסטים קודמים על סלאם בומביי:

סאלם בומביי | אוכל הודי עם נשמה
סאלם בומביי כשחולים
אוכל הודי, בריאות ומשפחה
לחזור הביתה

אז תהיו לי בריאים ותאכלו טוב, כי אחרי החג הזה מי יודע מתי יצא לנו לאכול שוב.

שלא לדבר על ימי עבודה קצרים של שבע שעות בלבד במקום תשע.

חירות של ממש.

הודעה עצובה לציבור חובבי הפלאפל | אוכלים בחג

הפלאפל של דוד (סניף שדרות יהודית) יהיה סגור בחול המועד 2013 מכיוון שהם החליטו לצאת לחופש.
אפילו שהפצרתי בהם וסיפרתי כמה טעים היה בשנה שעברה (כשהם מכרו פאלפל בטורטיה) הם עדיין העדיפו לנוח קצת.

אני לא יכול להאשים אותם, אבל עדיין תוהה מה נשאר לאכול.

בצד השני של הכביש יש את קפה רוטשילד שמציעים גם השנה תפריט רגיל כאילו שום דבר לא קרה.

לדעתי ארוחת הצהריים של היום תתרחש דווקא בדונקי, שפתוחים כרגיל אבל מחזיקים גם טורטיות מקמח תירס - בשביל אלו שחייבים שהחזיר שלהם יהיה עטוף במשהו כשר לפסח.

כל אחד עושה את ההחלטות שלו בחיים.
שיהיה לכם חג שמח וטעים.
ביוש!

מנצ'יס פיצה פ"ת | הפיצה עם השומשום

פתח תקווה זה מקום רחוק.
לא רחוק כמו שהוא מרוחק, אבל גם לא מרוחק כמו שהוא בכיוון אחר של מחשבה.
האנשים בפתח תקווה האם אותם אנשים, הכסף הוא אותו כסף, הם נוסעים במכוניות שאנחנוסעים, מדברים את אותה שפה, חושבים אותן מחשבות ולפעמים רואים את אותן תוכניות טלויזיה.
יש שם אנשים טובים, מגיע להם גם להתפנק לפעמים.

אם יש משהו שאני זוכר מפיצה מנצ'יס כבר שנים זה את השלט "היחידה עם השומשום".
היום כבר כתוב עליה "הפיצה עם השומשום".
אולי קמו מתחרים חדשים בפתח תקווה שגם הם שמים שומשום על הקשה של הפיצה.
רק שתדעו שבמילון בכלל כתוב סומסום, עם ס', סומסום כמו רחוב סומסום, אבל מסתבר שאפשר בשתי הדרכים, העברית היא שפה יפה ורבת צורות. גם פתח תקווה היא ככה, עם הרבה צורות.

אתם בטח כבר רוצים לדעת איך הפיצה, אבל חכו קצת, אני אגיע לשם.
כבר סיפרתי בעבר על פיצה בפתח תקווה, ושתדעו, הם לא פראיירים שם באם המושבות, יש להם אחלה פיצות.
פיצה USA, פיצה ניו יורק, פיצה פריז, לא רעות בכלל.
גם פיצה האט בפתח תקווה ברוך השם לא רעה, הדומינוס קצת צולעת אבל ככה זה בהרבה מקומות.
אבל יש להם פיצות, שלא תחשבו שהם מסכנים.
עם כל רגע שחולף יותר ויותר בתי עסק המספקים אוכל איכותי נפתחים בפ"ת, אפילו שפתח תקווה בסתר מחביאה בין הפינות מקומות של פעם עם הפתעות, אבל זה כבר בפוסט אחר.

הפיצה, בואו נדבר עליה.
הסוד של הפיצות של פתח תקווה הן הפשטות.
זה טעם של פעם, של ילדות, אבל טעים, ברמה של היום. מנה שאוכלים ורוצים עוד. מזמינים מגש ומצטערים שלא הזמנתם שניים.
השומשום על הצד הקשה רק מוסיף. חלק קלוי, חלק עדיין עוד טרי, מתפצפץ בשיניים, עושה כיף ומוסיף עניין.
 הפיצה מצויינת אפילו, מהסוג הרגיל, הטעים, זה לא בוטיק, אנחנו לא באיטליה, זו פתח תקווה, אנחנו מדברים על טעים אבל לא יוקרתי, מצויין אבל לא שף.
היא עסיסית, אין מה לדבר.

שורה תחתונה?
תזמינו, אפילו יותר מאחת.

בית קפה שכונתי הבימה | זהירות, זה ממכר!

לא פעם ולא פעמיים אני נכנס עם עצמי ועם הגולשים והמגיבים לדין ודברים לגבי הכריך הטוב בעיר.
כריכים, הלוא הם סנדוויצ'ים המוכרים לנו מימי הילדות - יכולים להיות פסגה קולינרית, שיא העניין והתחכום או סתם דרך לסגור פינה ולא ללכת לישון על בטן ריקה.

בידיים הנכונות ועם המצרכים וחומרי הגלם המתאימים, כריך פשוט יכול להפוך לחלום קולינרי שנמס בפה שלכם.
הנה, תראו תמונה:

היופי שאתם רואים הוא כריך ביס (יש בו הרבה יותר מביס אחד) של ז'מבון, על לחמניה מתוקה עם גבינה (עם חורים וניחוח שווייצרי, אבל זה לא צויין ע"ג הכרטיסייה), חרדל ומיונז.
אני אישית לא אוהב מיונז, אבל היה שם ממש מעט והוא לא גרע מהמנה.

שומרי הכשרות שבינינו עלולים לא לאהוב את המקום:
מלבד העובדה שהוא פתוח לרווחה בשבת, כמו ששמתם לב הוא גם לא כשר במיוחד - ז'מבון הוא אחיו הצרפתי של הבייקון, ולא רק שהוא בשר טריפה הוא גם מונח על גבינה. לא בד"ץ ולא נעליים, אבל בכ"ז טעים.

אחד הדברים המקסימים בבית הקפה הזה היא העבודה שהוא מכיל עוד מגוון עצום של סנדוויצ'ים (חמים, קרים, טוסטים), מן החי והצומח, ואת כולם מכינים שוב ושוב במהלך היום ומציגים בויטרינה מקסימה, חלון ראווה עמוס כריכים ושאר פינוקים.
המקום מרכזי ביותר, בקצה הסופי של שדרות בן ציון, על המפגש עם מרמורק, רחבת הבימה, רחוב תרס"ט ואחד העם, ומכיוון שהוא יושב על השדרה עצמה יש ספסלים ובריזה מקסימה בכל רגע נתון.

זו רק ההתחלה של הסיקורים על המקום, יש להם מספיק כריכים כדי להמשיך לפחות כמה חודשים.
אבל רק כדי לשבור מעט של החיוביות ולהוכיח שאני לא משוחד: אני חייב לציין שאני לא נהנה במיוחד מהאווירה התל אביבית \ אפנתית \ באים לראות ולהראות \ מרכלים על הספסלים ובוהים באחרים \ מעט רועש וצפוף.
אני מבין שככה זה, במיוחד במקומות שהם מוצלחים ושווים, אבל אני אוהב את האוכל שלי בשקט בשקט.
בשביל אנשים כמוני יש מספיק ספסלים מרוחקים, גינות נסתרות ואפילו סתם טייק אוואי.
השירות אגב מקסים, הקפה עצמו מצויין ואם אתם כן רוצים לשבת עם כולם אז יש שולחנות ממש ליד הדלפק כדי שכל מי שיבוא לנשנש יראה אתכם.
תכל'ס שווה.

ארוחה טבעונית | בישול פשוט וטעים | טופו

כבר מזמן שלא עשיתי כאן פוסט על בישול ביתי.
לא כי חלילה הפסקתי להכין אוכל בבית, אולי פשוט כי התעצלתי.

מכיוון שעצלנות היא גורם נפוץ בקרב כל מי שרוצה לאכול או סתם לעשות משהו אחר, הנה מתכון (לא בדיוק מתכון אלא יותר כיוון כללי) פשוט מאוד ואיתו אפילו מספר המלצות לפישוט נוסף.

בכדי לקבל את הצלחת הנהדרת שבתמונה יש לפעול בשלושה מישורים, להלן הסברים לכל חלק בנפרד.

תבשיל חומוס ועבגבניות בנוסח הודי:

מתחילים בתערובת תבשילים גאראם מסאלה, או במידה ואין בכמון, כורכום, קינמון, ג'ינג'ר, פלפל שחור, זרעי כוסברה וחרדל ושאר דברים  רלוונטיים שיש במטבח הישראלי הממוצע.
את התבלינים מטגנים קלות בשמן עם שיני שום רבות (לפי הטעם).
שום שלם או פרוס או מרוסק - זו כבר החלטה שלכם.

בטרם התבלינים נשרפים - מוסיפים עגבניות מרוסקות או מגוררות.
אני אוהב להוסיף בשלב הזה מעט חריפות, פלפל צ'ומה, סחוג או אפילו רוטב סריראצ'ה.
לאחר שהתבשיל חם דיו מוסיפים גרגרי חומוס מרוככים.
אני אוהב את האוכל שלי חריף ומתוק אז סילאן או סוכר הם תוספת מצויינת - לפי הטעם.
קיצורי הדרך למנה זו הם עגבניות מרוסקות משומרות, מחית שום מוכנה מראש, חומוס קפוא או משומר.

טופו אפוי במרינדה:

השלב ההתחלתי הוא לרכוש לבנה של טופו. המצרך הזה שהיה אקזוטי בעבר הפך להרבה יותר נגיש וניתן למצוא אותו בסופרים.
מחלקים לצורות לפי בחירתכם (קוביות, רצועות, פרוסות, אצבעות וכו'), ומניחים במרינדה האהובה עליכם. אני מעדיף תערובות של חוץ בלסמי, חרדל, שום וג'ינג'ר כתושים, מעט רוטב סויה, סילאן, תבלינים ושאר חומרי טעם שנראים הגיוניים ברגע ההכנה (במקרה הנ"ל השתמשתי במעט מיץ אוכמניות).
לאחר השריה של מספר שעות (ניתן ורצוי אפילו למשך הלילה) מכניסים את הרצועות לאפיה על רדיד אלומיניום או נייר אפיה.
קיצור הדרך היחידי שניתן להציע הוא לרכוש טופו שמגיע מתובל או מושרה, אבל כאן אתם מאבדים את היכולת לשלוט בטעמים.

אורז עם רצועות גזר:

מבשלים אורז פרסי או בסמטי, ניתן לתבל (לפעמים בשביל הגיוון אני מוסיף מעט ג'ינג'ר, שום או בזיליקום מרוסק - אם כי כשכל האוכל מלא בשום וג'ינג'ר - זה לא מגוון).
אל האורז מוסיפים רצועות גזר דקיקות (אני מייצר אותן בפשטות בעזרת קולפן).
ניתן להוסיף אותן כשהאורז כבר מוכן, או אם רוצים לרכך ולתת לאורז מעט צבע וטעם מתוק - ניתן להוסיף תוך כדי בישול או אפילו לטגן מעט  גזר עד שהוא מתכסה קרמל גזר מדהים ולשים את האורז מעל - ורק אז להתחיל לבשל אותו.


מקווה שזה היה מספיק ברור, למרות שיש לי הרגשה שלא :)
אשמח לענות על כל שאלה ולעבור על נקודה נקודה במידה וצריך.
בכל מקרה, ניפגש בשמחות.

ענק הפלאפל | המסגר 73, תל אביב

יש שיגידו שפלאפל הוא המאכל הלאומי, יש שיגידו שהוא הלהיט הטבעוני, יש כאלה שיתלוננו שזה משמין ויש כאלה שיטענו דברים אחרים לחלוטין.
עם כל האמור לעיל, קשה שלא לאהוב פלאפל.
מה יותר טוב מפלאפל? הרבה דברים, אבל התשובה האמיתית היא פלאפל במחיר משתלם, זה אפילו יותר טוב.

ענק הפלאפל ברחוב המסגר נפתחו לפני פרק זמן כזה או אחר בפינה בה המון דברים באו והלכו.
הם באו ושמו שלט שמצהיר כי רוב הדברים במקום עולים עשרה שקלים בלבד.
הבטחה לא רעה.
במקרה הרע ביזבזת עשרה שקלים בלבד, במקרה הטוב גילית פנינה בלב ים.

הפלאפל של ענק הפלאפל מקיים ומבטיח.
אכן המנה עולה עשרה שקלים (וגם הסביח, החביתה, נקניקיות ועוד), והיא אפילו טעימה בטירוף, את הפלאפל מכינים בכמויות קטנות כדי שיהיה חם וטרי ולקראת סוף היום דברים מתחילים להגמר - סימן שמדי בוקר הכל טרי.
יותר מזה, הסלטים החופשיים טריים וטעימים, השירות אדיב ומחוייך והפיתות מגיעות מהתנור של פלאפל ג'ינה, שזה סימן ידוע לפיתות מצויינות.

החיסרון היחיד היה הצ'יפס שהיה לא משהו, אבל אפשר להסתדר גם בלעדיו.
מדובר במנה ששווה לדגום אם רעבים בסביבה, שווה ללכת בשבילה כמה דקות ובמיוחד אם רוצים לחסוך כמה שקלים.
בסביבת רחוב המסגר לא חסר פלאפל, אבל עכשיו יש עוד אחד טוב.
זה גורמה אבל אלו בסה"כ עשרה שקלים, תמורת אחד המאכלים הלאומיים של ישראל.

סאלם בומביי | אוכל הודי עם נשמה

זה פוסט קצר על ביקור קצר ומדהים.

צהריים של יום חמישי (או רביעי?), תופסים מונית מהעבודה כדי לסעוד באחד המקומות הטובים בעיר.
אני לא אכביר במילים על סאלם בומביי (אבל יש לינקים בתחתית הפוסט אז אתם יכולים לקרוא דברים שכתבתי בעבר).

אנחנו מגיעים וכרגיל מתקבלים בחיוך וזרועות פתוחות.
מלבד הלל ורינה גם הילדים נמצאים, עסק משפחתי של אנשים עם לב חם ומטבח מפנק.

על הצלחת שלי: אורז, דאל, עדשים, שלושה סוגי עוף (קארי, טיקה, מאסאלה), תבשיל אפונה, חצילים קלויים, כרובית בקוקוס, ירקות חריפים.
לצד הצלחת יש פאפאד קריספי (ששברתי מרוב רעב ודחפתי מהר לפה עם קצת) צ'אטני מדהים שאי אפשר לאכול ממנו מספיק.

האוכל שלי נגמר תוך דקות, מדהים כמה שזה טעים.

פוסטים קודמים על סלאם בומביי:
סאלם בומביי כשחולים
אוכל הודי, בריאות ומשפחה
לחזור הביתה

יום ראשון תוספות | פיצה דומינוס

למי שלא מכיר - בימי ראשון פיצה דומינוס יוצעים במבצעים שמטרתם לעודד את כמות ההזמנות.
השבוע הם יצאו בהכרזה כי על הזמנה של פיצה משפחתית ניתן לקבל עד חמש תוספות חינם.

בדקנו ומצאנו:
לצערי הרב שני מגשי הפיצה שהזמנו הגיעו מעט שונים מאיך שרצינו אותם.
במגש בו ביקשנו דאבל פפרוני קיבלנו רק חצי פפרוני (וחצי דברים אחרים שהיו אמורים להיות על כל המגש).
במגש עליו היו מגוון תוספות מן הצומח (חצילים, תירס, אננס, פטריות) החלוקה גם לא הייתה כפי שהייתה אמורה להיות, אבל ההפתעה האמיתית הייתה תוספות שלא היו אמורות להיות שם (חתיכות של בצל וזיתים שהסתתרו מתחת למעטה הגבינה הכפולה).

אבל הנה כמה תמונות, כי אוכל קודם כל טועמים עם העיניים:

חצילים, תירס, אננס, פטריות פורטבלו, גבינה כפולה

בסיטואציות כאלה תמיד חשוב לנסות להמנע מפיתויים של "חינם" שגוררים את הפיצה שלכם להראות כמו סלט ולא כמו מאפה איטלקי חינני עד סקסי.
ההמלצה היא אכן לפזר את התוספות וליצור עניין של מרקמים ושילובים באזורים שונים של הפיצה.
הבעיה היא כמובן שלא תמיד האדם בסניף שמקבל את ההזמנה יודע לבצע אותה - הן מבחיה של איכפתיות ומתן שירות איכותי והן מבחינה של לחץ בימים של מבצע בהם כולם משתוללים עם ההזמנות.

דאבל צ'יז, פפרוני, שום פרוס

תוכלו לראות ששום דבר לא דאבל בפפרוני הנ"ל.
על הצד הטוב ניתן להגיד שהוא הגיע עשוי בדיוק כפי שביקשו אותו, אבל אולי זה סתם היה צירוף מקרים.

לצער כל הכותבים בבלוג - לאחרונה נרשמה ירידה באיכות הפיצות המוצעות מהרשותות הותיקות והאהובות.
הפיצה יכולה להיות אותה הפיצה, אבל אולי איכות ההכשרה או רמת העובדים נפלה.
כעת נותרו רק הפיצריות הפרטיות לעזרנו.
לחלק מהפיצריות הפרטיות אין שירות משלוחים בעוד לאחרות יש מחירים מופרזים על היותן פיצות בוטיק.
את השיקולים שלכם תעשו לבד, אבל באמת, לפעמים אוכל הוא רק אוכל ואפשר להכין גם פיצה עם חצי פיתה, קטשופ וגבינה.

ממתקי מוטראן | רח' יפת 99, יפו

על שיפודי זיקה סיפרתי כבר לא פעם ולא פעמיים.
מה שלא סיפרתי הוא שאחרי שיפודי זיקה יש עוד דברים לעשות, והם ממש קרובים.
הבית שלנו מתחלק לשניים, אלה שרוצים לאכול בממתקי מוטראן ואלה שרוצים לאכול בגלידה אנדריי.
אני נמנה עם חובבי מוטראן, גם כי למי בא גלידה אחרי שיפודים וגם כי אני לא חובב של פרוזן יוגורט (בגלל היוגורט).
אבל קודם תראו את התמונה ואז נדבר.





זה היה יום שבת האחרון בצהריים המוקדמים.
עשינו סיבובים בשני פארקים שונים, השתובבנו, נשמנו אוויר ואז שמנו לב שכל המנגלים מסביב עושים חשק לקצת מנגל משלנו. בגלל שלא היה חשק ללכת להוציא את הציוד מהמחסן וללכת לרכוש בשר במיוד - גיחה קצרה ליפו הייתה הפתרון המושלם.
אצל זיקה מרואן (אלא מי) נפרדנו מ205 ש"ח בעבור שני שיפודי אדום, שני שיפודי פילה ושניים כבש, בליווי חומוס מדהים, צ'יפס גדול, סלט לפי בקשתנו (בלי עגבניה ובצל), רטבי וסלטי הבית (בסוף ביקשנו גם כלי עם צ'ימיצ'ורי לקחת), חציל בגריל בגודל של בית (מקושט בטחינה, תיבול וגרגרי חומוס רכים), בקבוק ליטר וחצי של קולה זירו ובקבוק קטן של מים מינרליים.
תעשו שניה חשבון בראש איפה הייתם יוצאים עם סכום כזה בעבור ארוחה בהיקף כזה.


בכל מקרה, חזרה למוטראן.
אם אתם בקטע של קפה ומתוק אז זה המקום.
אם אתם בקטע של לקחת הביתה איזה פינוק לערב או לילדים וכו', זה בהחלט המקום.
אומרים עליהם הרבה דברים, שזה משמין, שזה מתוק מדי, בסופו של דבר הם שם והם טובים, עם זה באמת קשה להתווכח.





ונחזור שניה ברשותכם לאנדריי.
גלידה ויוגרט בשבילנו זה בעיקר משהו שהולכים איתו עד האוטו (מקסימום לוקחים איזה קלקר הביתה).
הפעם דווקא נהניתי מאוד ממנה של פרוזן יוגורט עם המון חלבה, פקאן, סילאן ותותים.
היא אמנם לא הייתה שלי ולא הייתי מסוגל לאכול את כל הכוס (הקטנה) אבל באמת שהיה טעים.

השורה התחתונה: סוכר אמנם עושה סכרת, אבל גם את החיים טיפה יותר מתוקים.

הפלאפל של דוד - גריל ישראלי | כשבעל הבית אוהב לפנק

זה פוסט קצר אך משמעותי.

כשאני יוצא לאכול צהריים - חשוב לי שהאוכל יהיה טעים, יגישו לי אותו מהר, הוא יהיה מתומחר בסכום הגיוני ושהשירות לא יגרום לי לסבל מיותר.

בפלאפל של דוד (שדרות יהודית 13, תל אביב  - כשר) יש את כל הדברים האלה, מה שגורם לי ללכת אליהם במיוחד, לפעמים אפילו להזיע קצת תוך כדי.
אבל יש להם אפילו משהו טוב יותר, יש להם את אלמנט הפינוק, מלווה בצחוקים מהלב שזה עוד משהו שרק מוסיף.

אני יודע שזה עושה רושם של פרסומת, אבל אף אחד לא שילם לי כדי שאכתוב את המילים האלה.
מה שהם כן עשו זה לשמור על רמה טובה של אוכל, מחירים שפויים, חיבה ללקוח ושירות עם חיוך.
עם החיבור של כל הנ"ל - לא רק אני מהלל את שמם בתור מקום ששווה ללכת בשבילו כמה דקות טובות.

לגבי האוכל:
תראו את התמונה למעלה, יש בה בגט טרי, עם שניצל שהכינו בדיוק כמו שביקשתי (ביקשתי שרוף והראו לי אותו כל כמה זמן בשביל לוודא שזה טוב). הסלטים והחמוצים החופשיים (כיד המלך), גם טריים וגם טעימים.
אני לא מאמין אפילו כמה פעמים יצא לי לכתוב עליהם תשבוחות (תוכלו לראות למטה, אני אכין רשימה).
בכל מקרה, בגט טרי, שניצל קריספי, סלט שבדיוק הכינו, טחינה, עמבה, כרוב לבן, באמת שיש שם כל טוב.
הבגט מפוצץ עד אפס מקום עוד לפני שאתה נזכר שאתה רוצה צ'יפס.
ואז אתה אומר "איזה באסה לא נשאר מקום לצ'יפס, ואתה מקבל שק של צ'יפס לקחת ,עם כמה פלאפלים בפנים בשביל הפינוק.

צ'יפס ופלאפל פינוק חינם

בתמונה למעלה: צ'יס מתנה כי אוהבים לפנק.
וזה לא רק הפינוקים, זה הבדיחות כשממתינים או מזמינים, העובדה שיש לכולם או שמות חיבה או שאשכרה מכירים אנשים לפי השם שלהם ויודעים מה הם רוצים.
זה מקום שכיף לבוא אליו.
המקום גם עובר שיפוצים וחידושים. בכמה שנים האחרונות הם הפכו מהפלאפל של דוד (בתוך פתח בקיר) לפינה של דוד, לפלאפל של דוד גריל ישראלי עם שלל שינויים בתפריט (שווארמה, שיפודים, גריל בשרים, סלטים מרעננים משתנים מדי יום) אתמול אפילו הם הגישו לימונים כבושים, תמיד יש משהו חדש וטעים.

אבל למה לדבר, פשוט תבואו לטעום.
ואם אתם לא יכולים, קחו תקראו עוד:
הפלאפל של דוד בתמונות שיפילו אותכם מהרגליים
הפלאפל של דוד כשר לפסח
מלא תמונות של שניצל בבגט
בלי תמונות אבל עם תשבוחות

דודא לפיצה בני ברק | 9.99 ש"ח למגש

אני לא זוכר אם דיברנו על זה בעבר אבל היו שמועות חיוביות מאזור בני ברק (ז'בוטינסקי 12) על פיצה לא רעה ב9.99 למגש.
עשרה שקלים למגש באמת נשמע כמו דיל לא רגיל, אבל אנחנו למודי עקיצות וכבר אכלנו קרטון עם שומני גבינה בעבר.
הפעם דווקא מדובר בהפתעה חיובית.
אזהרה: מצד אחד אתם עלולים להתמכר למחיר, מצד שני אין להם שירות משלוחים.

הייתי רעב אז אכלתי שלושה משולשים במקביל

שלא טעו, זו לא פיצה גורמה, אבל אין כאן טעם של פיצה קפואה או של מוצר מדף אחר משנות התשעים.
מדובר בפיצה זולה, טעימה וכמובן כשרה, בכל זאת מדובר בבני ברק.

מדובר במוצר זול ששווה יותר מהמחיר שלו.
אם בא לכם פיצה ויש לכם רק עשרה שקלים אתם יכולים לנסות לקנות משולש של פיצה אחרת (לא תמיד יצליח לכם) או שאתם יכולים לאכול מגש (לא גדול במיוד, אולי בגודל L) של פיצה לא רעה.
הפיצה תהפוך לקשה וצמיגית ובהחלט פחות טעימה אחרי שעתיים, אבל היי, עשרה שקלים!

זהירות עקיצה: ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן (אותו רחוב למעשה) יש עוד סניף של דודא ושם המחיר הוא כפול.
זהירות מניעת עקיצה: מותר לקנות עד חמישה מגשים ללקוח.