כזכור לכם, קוראי הבלוג הנאמנים, לפני כמה שבועות ערכתי תחקיר מקיף ורב הזמנות אודות שלל המסעדות הדומות המתחבאות להן ברחוב הנצי"ב 5, תל אביב: שלוש פנים לביג מאמא
מסקנותיו היו שישנן מספר 'מסעדות' (נומינלית בלבד, ככל הנראה) המתבססות על אספקטים שונים בתפריט של ביג מאמא. אם תרצו - אלטר אגואים. ישנה 'ביג מאמא - בישולים' שאינה מסתירה את הקשר שלה למסעדת המקור, ומתבססת על תבשילים, קוסקוס וכו'. ישנה 'רגע טבעוני' - המתבססת על האלמנטים הצמחוניים והטבעוניים בתפריט של 'ביג מאמא', והייתה גם 'רגע איטלקי' - שכללה פסטות שקיימות בביג מאמא, סלטים, ומרקים, וגם כמה מנות איטלקיות נוספות - ביניהן 'סקלופיני' בשני רטבים אפשריים.
אספקט מעניין בפיצול האישיות הזה הוא התמחור - שאינו זהה למנות זהות. מרק ינע בין 22 ל25 בין המסעדות השונות. ניחא.
היום, כמו בכל יום עבודה, סרקתי את עמודי התןביס בתשומת לב, על מנת לבזבז זמן עבודה יקר ולהחליט מהו האוכל המיטבי שעליי לאכול היום. ואז נתקלתי במסעדה חדשה 'סקלופיני'. מיד כשנכנסתי לתפריט המסעדה, ראיתי את כתובתה - הנצי"ב 5. באותו רגע ידעתי שאני חייבת להזמין משם.
'סקאלופיני' מפתחת את קונספט ה 'סקלופיני' שמוצע לנו ב'רגע איטלקי' בשני רטבים בלבד (פונגי שמנת, ולימונה - שמן זית ולימון) ומרחיבה אותו להיצע של עשרה סוגי רטבים. ישנם סלטים ומרקים, שהפעם מתומחרים ב22 שקלים בלבד, וקינוחים שזהים למסעדות האחיות.
כמו כן, ישנה בחירה בין סקלופיני עוף, לסקלופיני דג.
בדיקה קצרה מעלה שסקלופיני הוא הדבר הבא:
Scaloppine (plural and diminutive of scaloppa - a small scallop, i.e., a thinly sliced cut of meat) (in English usage scaloppini; sometimes scallopini) is an Italian dish consisting of thinly sliced meat (most often veal, although chicken may also be used) that is dredged in wheat flour, sautéed, then heated and served with a tomato-, or wine-sauce; or piccata, which denotes a caper and lemon sauce.
(http://en.wikipedia.org/wiki/Scaloppine)
כלומר - דג זה לא בדיוק זה.
אבל, בהיותי חובבת דגים, בחרתי במנה של 'סקלופיני שרי' שמתוארת כ 'פילה דג בשמן זית, עגבניות שרי, פיטריות פורטבלו, שום ועשבי תיבול , מוגש עם סלט ירוק ותוספת לבחירה'. פה ניתן גם לבחור במנת הצד (ב'רגע איטלקי' זה ריזוטו די חביב שמכיל פסטו), בחרתי ב'שעועית ירוקה עם לימון, שום וכוסברה', היה גם אורז בעשבי תיבול (הריזוטו שציינתי קודם), קוביות תפוחי אדמה עם שמנת, פירה חלבי וסלט ירוק. כמו כן, המנה מגיעה עם סלט קטן שזהה בכל מסעדות ה'ביג מאמא'.
יש לציין שב'רגע איטלקי' מנת הסקלופיני עולה 46 וב'סקלופיני' היא מתומחרת ב50 שקלים. אבל ב'סקלופיני' אפשר לבחור מה יגיע בצד, לעומת הריזוטו הדיפולטי של 'רגע איטלקי', אז אולי זו הסיבה.
כשעה לפני שהמנה אמורה הייתה להגיע, קיבלתי שיחת טלפון מהמסעדה ובה נאמר לי שאין להם דג, והם יכולים להציע לי את המנה שהזמנתי עם עוף. חשבתי שזה מעט מוזר, בהתחשב בעובדה שחצי מהתפריט שלהם מורכב מדג, אבל כיוון שהיה כבר מאוחר מדי להזמין ממקום אחר ואני מחוייבת להמשיך את תחקירי עבור הבלוג - אמרתי 'בסדר, שיהיה'.
אני לא בטוחה שאנסה להזמין דג בעתיד, כי אני לא מוכנה לשברון הלב הזה שוב. אבל אשקול את זה.
המנה שהגיעה כעבור שעה הייתה כדלקמן:
סקלופיני שרי, שעועית ירוקה וסלט 'ירוק' |
אם אגיד לכם שזה היה כל דבר אחר מ'טעים' - אשקר לכם במצח נחושה.
אמנם זה לא היה דג, אלא חתיכות דגות ומוכנות היטב של חזה עוף עדין יחסית. הרוטב היה טעים מאוד, על בסיס עגבניות ושמן זית, עם בזיליקום ושום, וחתיכות בשרניות וטריות של פורטובלו טרי, ועגבניות שרי טעימות. אמנם הסלט קצת התחמם בדרך ולא היה 'ירוק' במיוחד כמו שכתוב בתפריט, אבל הירקות היו קריספיים וטריים יחסית ורוטב הויניגרט היה סביר ומעניין יותר מהרטבים שמגיעים לצד סלטי צד במקומות אחרים. השעועית הירוקה הייתה ברוטב שום ופסטו, ולא שום וכוסברה כמו שכתוב, אבל הייתה מאוד טעימה גם היא.
אמנם זה לא היה דג, אלא חתיכות דגות ומוכנות היטב של חזה עוף עדין יחסית. הרוטב היה טעים מאוד, על בסיס עגבניות ושמן זית, עם בזיליקום ושום, וחתיכות בשרניות וטריות של פורטובלו טרי, ועגבניות שרי טעימות. אמנם הסלט קצת התחמם בדרך ולא היה 'ירוק' במיוחד כמו שכתוב בתפריט, אבל הירקות היו קריספיים וטריים יחסית ורוטב הויניגרט היה סביר ומעניין יותר מהרטבים שמגיעים לצד סלטי צד במקומות אחרים. השעועית הירוקה הייתה ברוטב שום ופסטו, ולא שום וכוסברה כמו שכתוב, אבל הייתה מאוד טעימה גם היא.
כנראה אזמין משם שוב, מתישהו. בעיקר בגלל מגוון הרטבים וזה שהאוכל, כמו בביג מאמא, לרוב לא מאכזב באיכותו.
חבל שלא מדדת קוליפורמים!
השבמחקתאמיני לי חבל לפרנס את האנשים האלה, פעם הזמנתי מהם פיצה בייקון והיא הגיעה שרופה לגמרי ואילו הבייקון היה 90% סחוס.
השבמחקלא מתאים בכלל לאכילה, חבל על הכסף, גם הפיצה יקרה אש.