שניצל קומפני | ארוחת צהריים בבגט

שניצלים צריך לאהוב.
צריך לאהוב לאכול שניצל, צריך לאהוב להכין שניצל, צריך לדעת לעשות את שניהם.
למען הסר ספק - המון מקומות מגישים שניצל, אבל החוכמה היא לא להגיש שניצל אלא להגיש אחד טוב, ואפילו מצויין.

שניצל זה משהו שקל מאוד להרוס. עובי לא נכון, טיגון קלוקל, נתח מגעיל, הכל יכול לקרות.
בגלל זה כשאוכלים שניצל טוב - לרוב מרגישים קשר לאותו מקום, מרגישים את החיבור.

בגט שניצל: עשבי תיבול, צ'יפס, ירקות, טחינה, רטבים ותענוגות

ועכשיו לוידוי מרגש:
פעם אהבתי שניצל אבל כיום כבר לא.
מבחינתי שניצל כרוך בסבל של עופות מבוהלים, בשר מלא באנטיביוטיקה והורמונים, פחד וצואה.
זה לא מעורר תאבון, אבל מצד שני אף אחד לא אוהב לדמיין את הגועל שקורה לפני המוצר המוגמר.
תוסיפו לזה נתונים על אפרוחים שנגרסים בעודים חיים או מושלכים באלפים לתוך שקיות אשפה - זה מספיק כדי להוריד את התאבון.

עם זאת, אני עדיין מדי פעם נותן איזה ביס, אתם עוקבים אחרי תמונות המזון שלי והן לא חפות מרצח. אני מודע להכל אבל לא מצליח ליישם ב100% את מה שנראה לי לנכון.

עכשיו קחו את מה שאמרתי על מוות וגועל ותוסיפו לזה גועל אחר.
הרבה שניצליות נותנות לך שניצל עם סחוסים, שומנים, ורידים ועוד. דברים שאתה לא רוצה לראות ובטח שלא להרגיש עם השיניים. אלה חוויות שגורמות לאדם להעדיף מוצרים מן הצומח. לחומוס אין עצמות וסחוס.

נחזור לסיפורנו:
נכנסתי לשניצל קומפני. יש הרבה סיבות להכנס.
את הסניף הזה אני מכיר כבר קרוב לעשור. הוא תמיד מלא, תמיד עסוק, ובכל הפעמים שאכלתי בוא הוא גם סיפק אחלה של סחורה.
כמעט בכל רגע נתון יש תור של אנשים שמחכים להזמין ועוד תור של אנשים שמחכים להזמנה.
זה מה שנקרא בעם עסק מצליח.

הזמנתי שניצל עשבי תיבול (יש להם שניצלים בטעמים וציפויים) בבגט, עם טחינה, מלפפון טרי וחמוץ, עגבניה, צ'יפס, רוטב על בסיס חרדל ומעט רוטב צ'ילי מתוק.
היה ממש טעים.

אבו אדהם ולכן אקיים

כמובטח, הנה עוד תמונה מרגשת של חומוס אבו אדהם, במתכונת שאליה התרגלתי לאחרונה: חומוס, פול, גרגירים, טחינה, פטרוזיליה, פפריקה, כמון והרבה שמן זית, בנדיבות.

מתכון מנצח.

אבו אדהם | בגלל שאתם אוהבים

אתמול פירסמתי תמונה של מנה מאבו-אדהם והלייקים זרמו כמו מים.
הבנתי שאתם אוהבים תמונות של חומוס ושאתן אוהבות את הפול והגרגיר, ולכן היום אקדיש את הזמן לחיפוש תמונות טובות של אבו אדהם שצילמתי בתקופה האחרונה ואעלה אותן לאתר בהוד והדר.

בתמונה: מנה חומוס פול עם גרגירים וטחינה, אגם של שמן זית איכותי, פטרוזיליה טריה, כמון ופפריקה.
תענוג בכל ניגוב.

קפה מונטיפיורי | פיצה רעה

ארוחת צהריים בקפה מונטיפיורי שבתל אביב הפכה לסיוט כאשר קיבלתי פיצה ממש יפה שהבצק שלה לא היה אפוי במרכזו.
לאחר בקשה והסבר החזירו אותה אל התנור, משם היא חזרה טיפה יותר שרופה מבחוץ אבל עדיין כמעט נוזלית.
החוויה הייתה דומה לכל הסועדים, וכולנו ישבנו וחיכינו שוב ושוב לאותו חימום נכסף שיאפה את הפיצה עד סופה האכיל.

פי בריבוע ירושלים | P2

באתי לבקר את עיר הבירה ביחד עם אחת מכותבות בלוג מכובד זה.
לצהריים רצינו משהו נחמד, אז היא לקחה אותי אל פיצה פי בריבוע שהייתה לא רחוקה.
על המגש ביקשנו פטריות ובייקון.
את העגבניות הם סיפקו לבד - מסתבר שהם שמים עגבניות כברירת מחדל, תמיד תמיד. גם את עלי הבזיליקום הם שמים בפרגון. כנראה שבירושלים הם נדיבים עם הפיצה, לא כמו בשאר חלקי הארץ.

הפיצה הייתה מצויינת דרך אגב.

פיצה מרגשת עם בייקון ופפרוני - העגבניה והבזיליקום קומפלימנטריים

אבו אדהם קרליבך | חומוס פול עם גרגירים וטחינה

לא צריך להכביר במילים, תראו את התמונה ותתמוגגו.

חומוס, פול, טחינה, גרגירים, כמון, פפריקה, פטרוזיליה, שמן זית.

באמת שזו מנה שעושה תענוג גדול בתוך הפה והבטן.
אם בא לכם לראות עוד - נסו כאן: אבו אדהם בשבת.

בריא בא | פסטה טבעונית בהפתעה

בריא בא הוא אחד ממקומות הסלטים \ סנדוויצ'ים שנסגרים אחרי ארוחת הצהריים.
מבחר מנות, סרט נע של אנשים, הרבה קופסאות פלסטיק של בני אדם שאוכלים במשרד שלהם סלט מול המחשב.
לא בהכרח מקום רע, במיוחד אם אתם בקטע של סלט עצום מפוצץ בכל טוב.
אני אישית לא אוהב, כי בשעות בהן אני אוכל - כל הירקות כבר מעורבבים ויש חתיכות של בצל מסתתרות בין כל ירק אפשרי.

לא היה שום דבר שרציתי, למעשה גם הירקות די אזלו, הסלטים היו במצב בו כל הרכיבים היו מפוזרים בקונטיינר אחד של השני. ברגע של יאוש לקחתי פסטה ברוטב עגבניות וביקשתי להוסיף לתוכה טופו. כשהמנה הגיעה גיליתי שאין פרמז'ן כי המקום בדיוק קיבל כשרות בשרית. לאחר מחשבה קצרה הוספתי לפסטה קרוטונים, הם היו קראנצ'יים ומתובלים וסוג של הצילו את האסון שהתרחש בצלחת. הפסטה כמובן הייתה מבושלת יתר על המידה.
ארוחת צהריים שמח!  

תגובות יפות שקיבלנו באינסטגרם:

* אפילו אתה צריך לדעת שיש דברים שלא מכניסים לבטן!  

* הבטן זה לא פח זבל.כדי לחשוב פעמים לפני שמחניסים משהו לפה.

טיפו בר מסעדה | חולון של אכזבות

חבר יקר (שהוא כמו אח) המליץ לבקר בטיפו.
אותו חבר גם כותב באן בבלוג אבל מחמת הצניעות לא אסגיר את זהותו.
הלכנו. להלן הפרטים.

קרפצ'יו סינטה כבושה במלח גס, עם שמן זית. מנה ראשונה מאכזבת עם בשר שנרצח בפעם השניה וטעמו נהרס עד תפלות עם הרגשה של יישון הגובל בחוסר טריות. למרבה הצער גם שמן הזית לא היה איכותי במיוחד והטביע את המנה, ולפיסות התפוח היו טעם וריח של בצל. בתפריט אגב היה כתוב קרפצ'ו וזה שיעשע אותי יותר מכמה שזה מצחיק באמת.

ניוקי עזים:
ניוקי תוצרת בית, במילוי גבינת עזים ברוטב חמאת פורטובלו.
העזים כמובן במקור. בפועל זה היה ניוקי גבינתי, חביב אך לא יותר, עם כמה פיסות פטריה, בתוך שלולית חמאה אינסופית. הוא היה יבש מאוד באזורים מסויימים ורטוב להחריד באחרים.  

רביולי בטטות אפויות: פסטה במילוי בטטות אפויות בחמאה ועלי מרווה.

גם כאן שלולית החמאה הייתה קצת מוגזמת, ואילו הרביולי שהיו קצת מיובשים מלמעה העלו חשד לחימום במיקרוגל.

הרביולי למעשה היו ממש טעימים, מילוי של בטטה רכה בטעם מדוייק וכמעט נקי, אם כי המסביב הקשה מעט על ההנאה.

בנוסף להכל השירות היה מאוד איטי, ולא במובן הרגיל אלא עם מלצריות שהולכות ממש ממש ממש ממש ממש לאט, מוזר לחלוטין. דבר נוסף שקצת הרס היה שהשירותים במקום משותפים עם שאר הבניין והרגישו כמו התחנה המרכזית בכל המובנים האפשריים. 

בנוסף לחוויה שלנו, גולשת בפיד האינסטגרם של הבלוג ציינה:

אכלתי אצלהם "המבורגר וול דאן" שהיה נע מבפנים עם טעם לוואי מזעזע. זוועה 

פיצה פיליפ בשבת בצהריים

לפעמים כשמתעוררים בבוקר, במיוחד בשבת, בא להתפנק.
זרמנו עם זה והגענו אל פיצה פיליפ, אשר היו עמוסים בלקוחות בולסים ומגרגרים.
גם עם זה זרמנו.

פיצה אישית עם בייקון, ארוגולה, גבינת צאן, רוטב בלסמי מצומצם והרבה תאורה טובה.

הפיצות נראו נהדר, היו טעימות להפליא, והצטלמו היטב עם תאורה של יום חורף חמים.
השירות היה סביר אם כי ידידותי.
הייתה הרגשה של חביבות באוויר, גם של הרחוב וגם של פיצה פיליפ, אולי זה משהו שקורה בשבתות יפות.

פיצה משפתית עם בטטה, חצילים קלויים, פלפל קלוי ופיסות מוצרלה מושלמת.

בצירוף: קפה שחור, סודה, קולה זירו + אפוגטו, גלידת וניל בספל אספרסו.
ארוחה נהדרת לשלושה רעבים.
אחרי זה עושנו כמה סיגריות והלכנו הביתה  לישון.

פיליפ: בייקון, חצילים וגבינה לפנים

ביקור בפיצה פיליפ הוא חוויה שתמיד כיף לחזור אליה.

למרות שיש מבחר רב - אני לרוב הולך על פיצה עם בייקון בשילוב כלשהו, אם כי כל כמה זמן אני בוחר להתנסות בטעמים שלא ניסיתי, ובאמת שיש המון אפשרויות.

האם הייתם במקום?

נשמח אם תספרו לנו מה דעתכם עליו או על כל סיקור אחר שלנו שקראתם.

תקציר:
תמחור - הוגן בתמורה לאיכות המוצר ולפיצות שף אחרות
אווירה - קלילה
עיצוב - מגניב מאוד
ניקיון - ניכר (אם כי לא רצוי לשבת על הבר כי לא כל אחד רוצה לראות איך עושים לו את הפיצה עם הידיים)
שירות - תלוי על מי נופלים