הכל התחיל בזה שהחורף עמד להסתיים, כך אמרה השמש בשמיים. החורף עמד להסתיים והדלורית שלי ראתה ימים יפים יותר, זה לא יופומיזם. קניתי דלורית מתישהו באיזה שוק איכרים כזה שיש קרוב ללימודים, אלוהים יודע למה. אני לא בחורה של מרקי קיץ, מרקים אפשר להכין עד מרץ, לכל המאוחר. אבל יש את הדלורית הזו והדלעת שאין דבר אחר נראה לעין לעשות איתן. אני שונאת לזרוק אוכל שכבר שילמתי עליו.
זה מה שקורה תמיד בשישי אחר הצהריים, אני גוררת רגליים מהעבודה ואומרת לעצמי שזהו, אכנס למיטה ואשכח מהעולם. בסוף יוצא שאני עומדת ומבשלת כי זה מרגיע אותי, ואז כשמשהו יושב על אש קטנה ומתבשל אני יכולה לנמנם.
מרק זה טוב, אי אפשר להכין ממנו כמויות קטנות אז יוצא שאת מכינה סיר שמספיק לכל הפחות לחצי שבוע לך ולשותף, אפשר לשים בו קטניות שהופכות אותו למנה חלבונית טובה, אפשר לשים בו תפוחי אדמה שממלאים את הקיבה בפחמימות ונחמה, אפשר לשים בו תבלינים שמזכירים לך את סבתא ועושים לך געגועים. חלבון, נחמה וגעגועים - כל אלו חשובים במיוחד, במיוחד כשהחורף עומד להסתיים.
מרק סמיך של ירקות כתומים בתיבול הודי-עיראקי
הכנסתי לתוכו:
2 בצלים
2 שורשי פטרוזיליה
2 גזרים בינוניים
דלורית אחת
פלח דלעת קטן
2 תפוחי אדמה בינוניים
חצי כוס עדשים כתומות
קצת חומוס מוכן קפוא של סנפרוסט
קופסא קטנה של רסק עגבניות
עוד ירקות שיבואו כאן טוב: בטטה, כרישה, שורש סלרי
מתחילים עם הבצל, לא שורפים אותו אלא מאדים על אש נמוכה עם קצת שמן זית, שיוציא נוזלים ויהיה קרמלי ומתוק
אחר כך מוסיפים תבלינים
אני השתמשתי ב:
אבקת קארי
פלפל אנגלי שלם
פפריקה חריפה
זרעי כוסברה
תרמילי הל
בהרט
כורכום
מחית קארי (קונים בחנויות טבע - לא יקר ומחזיק המון זמן במקרר. לי יש את הצהובה, היא קטלנית אז להשתמש בזהירות)
קשה לי לכתוב כמויות, זה קצת כמו שסבתא אומרת 'ככה בערך' והיא מראה לי איזה חופן עם היד, היא כבר יודעת להרגיש כמה נכון, מתישהו כולנו נדע גם, עד אז מוסיפים וטועמים.
עם התבלינים שלא קשורים לחריפות תרגישו חופשיים להתפרע, עם החריפות זוזו לאט ובזהירות כי תוך כדי הבישול והצמצום היא מתעצמת. המחית קארי היא לא חובה, אבל אם אתם אוהבים חריף אז כדאי, אני בדרך כלל שמה כפית שטוחה אחת וזה נחמד וחמים. את התרמילי הל אפשר להחליף בהל טחון, אבל אני אוהבת את הגהנום שלי בתרמילים.
בזמן שהבצל מתאדה אפשר לקלוף ולחתוך את כל הירקות. אם אתם אוהבים מרק שהוא כמו מחית אתם יכולים לחתוך הכל לחתיכות קטנות במיוחד או להשתמש בבלנדר מוט בסוף. אני אישית מסרבת לאכול דברים שנראים כמו גרבר אז אני משאירה הכל בחתיכות יחסית גדולות כדי שיהיו צ'אנקס נאים.
כשהבצל מאודה אני מוסיפה את כל הירקות בבת אחת פנימה, זורקת לתוך הסיר את העדשים שיסמיכו את כל העניין עוד קצת, מכסה במים את הכל פלוס כמה סנטימטרים וקופסא אחת קטנה של רסק עגבניות. אחר כך מוסיפה מלח בנדיבות, בכל זאת ארבע ומשהו ליטר מרק. סוגרים את המכסה, משאירה על אש נמוכה ושוכחת מזה לשעה לפחות.
אחרי שעה תהיו בטוחים שהכל כבר התרכך והתמזג יפה, תטעמו ותתקנו את התיבול. אחר כך זה רק עניין של צמצום - כמה נוזלים אתם אוהבים? אם נראה לכם שסבבה לכם תוסיפו את החומוס הקפוא פנימה ותתנו להכל עוד רבע שעה ככה. אם בא לכם יותר נזיד ממרק תמשיכו עד שתתקרבו לסמיכות הרצויה אבל אל תשכחו את החומוס. למה לא מוסיפים את החומוס מראש? כי הוא כבר מבושל, פלא כזה.
מגישים בקערה עמוקה, אפשר עם אורז או פרוסת לחם. רצוי עם הרבה כוסברה קצוצה למעלה, בהנחה שאתם אוהבים כוסברה ואת עצמכם.
זה מה שקורה תמיד בשישי אחר הצהריים, אני גוררת רגליים מהעבודה ואומרת לעצמי שזהו, אכנס למיטה ואשכח מהעולם. בסוף יוצא שאני עומדת ומבשלת כי זה מרגיע אותי, ואז כשמשהו יושב על אש קטנה ומתבשל אני יכולה לנמנם.
מרק זה טוב, אי אפשר להכין ממנו כמויות קטנות אז יוצא שאת מכינה סיר שמספיק לכל הפחות לחצי שבוע לך ולשותף, אפשר לשים בו קטניות שהופכות אותו למנה חלבונית טובה, אפשר לשים בו תפוחי אדמה שממלאים את הקיבה בפחמימות ונחמה, אפשר לשים בו תבלינים שמזכירים לך את סבתא ועושים לך געגועים. חלבון, נחמה וגעגועים - כל אלו חשובים במיוחד, במיוחד כשהחורף עומד להסתיים.
מרק סמיך של ירקות כתומים בתיבול הודי-עיראקי
הכנסתי לתוכו:
2 בצלים
2 שורשי פטרוזיליה
2 גזרים בינוניים
דלורית אחת
פלח דלעת קטן
2 תפוחי אדמה בינוניים
חצי כוס עדשים כתומות
קצת חומוס מוכן קפוא של סנפרוסט
קופסא קטנה של רסק עגבניות
עוד ירקות שיבואו כאן טוב: בטטה, כרישה, שורש סלרי
מתחילים עם הבצל, לא שורפים אותו אלא מאדים על אש נמוכה עם קצת שמן זית, שיוציא נוזלים ויהיה קרמלי ומתוק
אחר כך מוסיפים תבלינים
אני השתמשתי ב:
אבקת קארי
פלפל אנגלי שלם
פפריקה חריפה
זרעי כוסברה
תרמילי הל
בהרט
כורכום
מחית קארי (קונים בחנויות טבע - לא יקר ומחזיק המון זמן במקרר. לי יש את הצהובה, היא קטלנית אז להשתמש בזהירות)
קשה לי לכתוב כמויות, זה קצת כמו שסבתא אומרת 'ככה בערך' והיא מראה לי איזה חופן עם היד, היא כבר יודעת להרגיש כמה נכון, מתישהו כולנו נדע גם, עד אז מוסיפים וטועמים.
עם התבלינים שלא קשורים לחריפות תרגישו חופשיים להתפרע, עם החריפות זוזו לאט ובזהירות כי תוך כדי הבישול והצמצום היא מתעצמת. המחית קארי היא לא חובה, אבל אם אתם אוהבים חריף אז כדאי, אני בדרך כלל שמה כפית שטוחה אחת וזה נחמד וחמים. את התרמילי הל אפשר להחליף בהל טחון, אבל אני אוהבת את הגהנום שלי בתרמילים.
בזמן שהבצל מתאדה אפשר לקלוף ולחתוך את כל הירקות. אם אתם אוהבים מרק שהוא כמו מחית אתם יכולים לחתוך הכל לחתיכות קטנות במיוחד או להשתמש בבלנדר מוט בסוף. אני אישית מסרבת לאכול דברים שנראים כמו גרבר אז אני משאירה הכל בחתיכות יחסית גדולות כדי שיהיו צ'אנקס נאים.
כשהבצל מאודה אני מוסיפה את כל הירקות בבת אחת פנימה, זורקת לתוך הסיר את העדשים שיסמיכו את כל העניין עוד קצת, מכסה במים את הכל פלוס כמה סנטימטרים וקופסא אחת קטנה של רסק עגבניות. אחר כך מוסיפה מלח בנדיבות, בכל זאת ארבע ומשהו ליטר מרק. סוגרים את המכסה, משאירה על אש נמוכה ושוכחת מזה לשעה לפחות.
אחרי שעה תהיו בטוחים שהכל כבר התרכך והתמזג יפה, תטעמו ותתקנו את התיבול. אחר כך זה רק עניין של צמצום - כמה נוזלים אתם אוהבים? אם נראה לכם שסבבה לכם תוסיפו את החומוס הקפוא פנימה ותתנו להכל עוד רבע שעה ככה. אם בא לכם יותר נזיד ממרק תמשיכו עד שתתקרבו לסמיכות הרצויה אבל אל תשכחו את החומוס. למה לא מוסיפים את החומוס מראש? כי הוא כבר מבושל, פלא כזה.
מגישים בקערה עמוקה, אפשר עם אורז או פרוסת לחם. רצוי עם הרבה כוסברה קצוצה למעלה, בהנחה שאתם אוהבים כוסברה ואת עצמכם.
אבוי לי כמה שזה נראה מדהים
השבמחקיש לי משחת קארי כזו בבית, אני חושב שקניתי פעם את כל הסוגים שראיתי שלה.
השבמחקיש לי גם אבקת קארי שמגיעה במארז יפה כזה של חברת פרג, כמו הכורכום רק עם קארי.
בגדול אני מטורף על קארי, על גווניו וסוגיו הרבים. העניין הוא שהאבקה של פרג תמיד עושה לי כאבי בטן ובעיות אחרות, שזה מוזר כי המשחות מעולם לא פגעו בי, ואני גם סועד במקומות על טהרת המטבח ההודי בלי שום בעיה ובכמויות מוגזמות.
יכול להיות שאתה אלרגי \ רגיש לרכיב מסויים?
מחקורדה היתה אומרת - תזרוק אותו!
מחקלא ידעתי שיש בבלוג הזה גם בישולי איכות
השבמחקכל הכבוד