קפה רוטשילד

זה יכול להיות פוסט על כל דבר, אבל לא על קפה רוטשילד.

אולי קצת על קפה רוטשילד והרבה על כל דבר.

הבילבול נובע מהעובדה שלא אכלתי שם מאז השיפוצים והכריך שאתם רואים ביקר רק פעם אחת בתוך הפה שלי.

ביס אחד, זה כל מה שהיה.

בביס הזה גיליתי בצל מטוגן ומאותו הרגע הכריך הזה נעשה מיותר בעבורי.

יש לציין שברגע שביקשתי לארוז לי אותו לדרך (אני מיהרתי ולכן העדפתי לתת אותו למישהו אחר במקום להמתין לכריך אחר תחתו) ישר הציעו לי אלטרטיבות, שאלו אם לא טעים, אם קרה משהו.

שימו לב שלא אמרתי דבר ולא הרמתי את קולי, רק ביקשתי לארוז.

זה שירות, זו רגישות, אלה אנשים שמבינים שמשהו לא טוב קרה.

אדם שמקבל את מה שהוא רוצה לרוב מתיישב ואוכל אותו, אבל לא כך היה המקרה.

מחמאות.

אז כמו שאמרתי, לא אכלתי שם מאז השיפוצים.

אם אינני טועה הם החלו בפסח.

מדהים לראות איך מקום מרים את עצמו תוך חופשה קצרה לרמה ויזואלית אפילו יותר מרשימה מהעיצוב הקודם.

בית קפה נאה שממוקם בנוחות באזור יחסית רגוע, אפילו שזה על הפינה של הצומת השניה בגודלה בשכונה.

האוכל הוא אוכל של בתי קפה. 

ארוחות בוקר, כריכים, סלטים.

המחירים נסבלים, לא על הצד הזול אבל קצת לפני שמתחילים לזעוק גוועלד.

היחס כאמור מקצועי, מה שמפצה על המתנות ארוכות (יחסית ותלוי לאיזו מנה).

ועכשיו תמונות (ואז עוד דיבורים):

הכריך באמת נאה, חבל שלא אכלתי אותו

הכל טרי וחם ופריך ומריח מצויין ורואים אפילו מעט פסטו

לפעמים הקטע הזה עם השנאת בצל הורס לי את החיים

כריך רוסטביף נאה בהחלט

התמונות של הכריך עושות אותי רעב.
זה לא הגיוני כי רק עשר בבוקר אבל להיגיון אין מקום בבטן ריקה.
בסוף כן יצא לי פוסט על קפה רוטשילד, וגם קצת על הכריך, אז בעצם סתם התלוננתי.
ספרו לנו אם אכלתם שם אי פעם ומה חשבתם על החיים תוך כדי שאכלתם שם.
ואולי לא היה לכם זמן לחשוב על החיים, אם אתם מהקהל השני, לא זה שחושב, זה שמגיע לארוחות מהירות וחוזר בריצה אל המשרד.
ואולי אתם סתם רציתם שווארמה אז בכלל המשכתם במורד הרחוב.
אי אפשר לדעת איתכם.